אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן עד

סימן עג

סעי' ז' נותן לו ממטבע היוצא ואם המעות שהלוהו בעין הובא בד"מ וסמ"ע וש"ך דעות בזה ותומים כתב כיון דהתנה ליתן לו מעות דהיינו מטבע היוצא איך יאמר הש"ל והמרדכי לשיטתו דס"ל שם בשם רש"י דהתנאי הי' ליתן לו מעות ולא סחורה שפיר י"ל המעות שהם בעין יחזיר לו עכת"ד ולע"ד לפמ"ש הריטב"א בפ"ב דקידושין דף מ"ז ע"ב דמן התורה כל זמן שמעות המלוה בעין יכול המלוה לחזור רק מדרבנן קנינהו הלוה עיי"ש והתקנה לטובת הלוה דל"ל לטובת המלוה דהא באונסין חייב דלא גרע משואל אף אי הי' המלוה יכול לחזור כמבואר בגמרא שם א"כ יאמר הלוה כאן כלום תקנו לטובתי א"א בתק"ח והוי המעות של מלוה ולא קננהו הלוה א"כ ממילא יכול לחזור מהתנאי אף אם התנה בפירוש לשלם ממטבע היוצא ולא אהני רק אם הוציא המעות דנתחייב תמורתן כפי תנאו ול"ל כל תנאי בשעת מעשה מתקיים בלא קנין וכמ"ש הראב"ד הובא באס"ז בב"מ דף צ"ד דכל תנאי שהוא בשעת מעשה תנאו קיים וא"ל תתקיים תנאו תהא המשיכה בטלה וכ"ש שיהי' פטור לפיכך צריך קנין עיי"ש אלא די"ל לפי מה דאמר ר"י בב"מ שם אפילו לא קנו מידו בהנאה דנפק עליו שמא דאינש מהימנא הוא גמר ומשעבד נפשו וכן קי"ל בסימן ש"א ה"נ י"ל כן אך לפמ"ש תוס' בפרק הזהב דף נ"ח בסד"ה אמר ר"י דלפיכך מתחייב כשואל דעי"כ סבורים העולם דהוא שואל עיי"ש א"כ ל"ש הכא זה כיון דלוה ג"כ פטור כ"ז שלא הוציא המעות א"כ במה שיסברו שהוציאן לא יתרבה הנאתו דקלא דמהימנותא נפק מחמת הלואה לבד ונ"ל דדעת רש"י והג"א פ"ק דב"מ דף ד' דהילך אינו רק כשאומר לו לא הוצאתי מעות שהלותני ג"כ בשיטת הריטב"א אזלו דלא קנה המלוה כ"ז שלא הוציאם רק מדרבנן ויכול לומר א"א בתק"ח וא"כ בכ"מ שהן ברשותך הן ואינו מודה במקצת והר"ן כתב דלפ"ז לא משכחת רק בפקדון דבמלוה אפילו ישנם בעין ברשות לוה הן וקשה הא לרש"י בפקדון אפילו כופר הכל חייב וכן הקשה בהגהות הב"ח שעל הרא"ש ועוד הא הג"א כתב דדעת רש"י כן במלוה ומה יענו לקושית הר"ן ולפמ"ש א"ש ותמהני על הריטב"א שבפ"ק דב"מ נתקשה בפרש"י וחולק עליו מטעם דמלוה בעינא לאו ברשות מלוה לחזרה והרי לשיטתו בקידושין לק"מ ואפשר משום דכשמשך המעות סתם ודאי רצה לקנות כיון דבאונסין בלא"ה חייב טובה היא לו שלא יוכל מלוה לחזור שוב לאו כל כמוני' אח"כ לומר אי אפשי על מעות זה שכבר קנה וצ"ע דבש"ך כתב מסמ"ג דרש"י בתשובה פסק דגם מלוה בעין ברשות לוה וא"י לומר הש"ל ומפרש"י גבי הילך משמע להיפך.

ש"ך ס"ק ז"ך הביא ממהרש"ל כשהלוהו על המטבע לזמן ידוע ולא רצה לפרוע בזמנו ונפסל אח"כ דצריך לשלם מטבע היוצא וש"ך ותומים חולקין עליו והאבני מלואים בא"ע סימן קי"ד ושע"מ כאן הוכיחו כמהרש"ל מירושלמי ר"פ הנושא והוא בא"ע ריש סימן קי"ד בפסק לזון בת אשתו חמשה שנים דחייב שנים הראשונים ואם הוא עיכב ואח"כ הוזלו המזונות חייב כשעת היוקר ומסיק השע"מ דלפ"ז הה"ד בהלוהו חטים ועבר הז"פ שלא רצה לפרוע והוזלו החטים אח"כ חיוב לשלם דמיהן כשעת זמן הפרעון ביוקר עיי"ש אמנם לפמ"ש לקמן סימן ר"ט בשם התו"ג ונתיבות דלעיל סימן סמ"ך דעיקר חייב במזונות בת אשתו היינו מעות בעד מזונות כמ"ש הסמ"ע בסימן סמ"ך סקי"ב דלא כח"מ וב"ש והכריח כן מדברי הרא"ש עיי"ש וא"כ ה"נ אין ראי' ממזונות דצריך לשלם כשעת היוקר דאלו תבעה דמים הי' מחויב ליתן לה דמי מזונות בשעת היוקר ע"כ גם עתה מחויב אותן דמים וכשעכבה הבת שאני דלא נתחייב רק בזמן שתרצה ותתבע אבל בנתחייב מטבע ידוע או חיטים לז"פ דאין המלוה יכול לתבוע מטבע אחר או מעות מחיר החטים א"כ לית לן גבי' רק מטבע זאת או חטים וברשות מלוה הוזל ושלו הוזל ואף דלוה גרם שלא פרעו בזמן היוקר הוא רק גרמא וכמ"ש התומים ואף דלהב"ש והח"מ דאם אין לה מזונות ממקום אחר א"צ ליתן מעות רק מזונות יש ראי' לרש"ל מ"מ אין להוציא מספק.

ולפע"ד יש לחלק דאם לא הי' לו מטבע זאת או החטים בזה"פ א"כ הי' צריך להוניא כך בזמן היוקר ליקח מהשוק ולפרע למלוה א"כ משתרשי לו ע"י שגרם היזק למלוה יש לחייבו לשלם הנאתו ועיין שטר משפט סימן ע"ב ס"ק ל"ט.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה