אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן סז

סימן סו

סעי' ג' משמטת פלגא שהוא מלוה ובשו"ת ר"ח א"ז סימן ל"ט כתב דאינו משמט כלל דבין שמעות העסקא בעין אצל הלוה בין הלוים לגוים ואינם רוצים לפרוע לו עתה ברשות המלוה קאי הכל והוי כפקדון רק שהמקבל חייב באחריות אונסים לכשיפסד וכ"ז שלא נפסד אינו לוה עלי' רק כנפקד וכ"ש אם אחר שהגיע זמן לפרעו הלוים בלא רשות הנותן שיאמר הנותן למקבל אין אתה לוה עלי' כלל אעפ"י שאתה חייב באחריותו כל הריוח שלי כי כל מה שאדם מסגל במעות חבירו הריוח של בעל המעות כדמוכח בעובדא דרב ספרא פרק מי שמת אכן שכר טרחו שקיל לפיר"ת ולריב"ם לא שקיל כלום עכת"ד מה שסיים דהריוח של בעל המעות דעת רשב"א אינו כן וכמ"ש הסמ"ע לקמן סימן רצ"ב סק"כ דאפילו לא הי' לו רשות להשתמש ולא גילה דעתו שמשתמש כדי ליקח הריוח לעצמו מ"מ הריוח שלו ועיין טו"ז יו"ד סימן קע"ז ס"ק ל"א ומהך דר"ס דפרק ח"ש דף קמ"ד אין ראי' לפע"ד דשאני אחין דמחלי אהדדי ואדעתא דאחין עביד ובפרש"י פרק המקבל ק"ד ב' ד"ה להכי מוכח דפלגא מלוה הוי מלוה ממש ושל המתעסק הוא מדפירש דלפיכך לא נעשת מטלטלין אצל בניו כיון דאין בידו להוציאן סמך מלוה עליהן והוי כקרקע.

סעי' ט' התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים בפרישה סי"ב הקשה מלקמן סימן רכ"ז דפסק בש"ע דל"מ תנאי באונאה וגם באן לא ידע דמחיל כמ"ש תוס' בפרק הזהב דף נ"א לענין ירושה וכתובה ולפע"ד בשלמא אונאה אלו ידע לא הי' מוחל ולא הי' לוקח או מוכר אם חבירו לא הי' רוצה זולת התנאי אבל בהלואה ע"כ מוחל דאין המלוה רוצה להלות לו כלל בלא"ה א"כ מה אכפת לו למחול שלא ישמיט דאינו מפסיד כלום וכיון דצריך ללוות מוחל בלב שלם ועוד מה אמרת דלא ידע דמחיל דסובר שיפרענו לפני שביעית א"כ אין דעתו להרויח כלום.

והתומים כאן הקשה כיון דקי"ל בכתובה ל"מ מחילתה וכתובה דרבנן ועכצ"ל דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה א"כ גם שביעית בזה"ז דרבנן ולא יועיל תנאו ולע"ד בשלמא כתובה התקינו כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואם מהני תנאי לא הועילו בתקנתן ע"כ עשו חיזוק לדבריהם אבל שביעית בזה"ז התקינו משום זכר למצות שמיטה שלא תשתכח וכשמתנה תרי יש לו זכר דלא קפדו חכז"ל דוקא להפקיע החוב דבפרוזבול נמי מהני.

והה"מ כתב בפי"ב מה"א דבכתובה ל"מ מחילה דעשו חיזוק לדבריהם כשל תוכה ותמהו הב"ש והתומים דגם בשל תורה בדבר שבממון תנאו קיים ולע"ד משום שאמרו חכז"ל דבלא כתובה בעילתו ב"ז ואלו הי' איסור תורה חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה דע"י מחילת הממון לא אזיל האיסור וא"כ ממילא ל"ק קושיא הנ"ל דשביעית ליכא רק צד ממון וניתן למחילה אפילו אי הוי כשל תורה.

סעי' כ' ואין חילוק בין אם המלוה בעיר הדיינים וכו' זה למד ר"א מירושלמי פ"י דשביעית ה"ב דאמר אפילו נתונים ברומי ופירוש הדיינים כלומר יכול לומר מוסרני לפו"פ הדיינין שבמקום פלוני אעפ"י שרחוקין ממנו הרבה אף שאינם בפניו ודעת ה"ר יחיאל ז"ל דצריך למסור בפניהם ונראה ביאור הירושלמי לדעתו דסד"א דוקא בפני ב"ד שבעירו כיון שהומחו על בני עירם יש להם כח להפקיר אבל ב"ד מעיר אחרת ואינו גדול הדור אין להם כח כדלעיל סימן ב' ובריב"ש סימן רע"א וה"נ אין לב"ד שבעיר אחרת כח על הלוה כיון שלא קבלם עליו לב"ד קמ"ל אפילו נתונים ברומי היינו ממונים כמו שופטים ושוטרים תתן לך ות"א תמני לך ואפילו ברומי שאינם מעיר ומדינה וגליל זה מ"מ כיון שהם ביד ממונים בעירם יכול למסור בפניהם אבל מ"מ י"ל דוקא בפניהם והוצרכו לתקן בן דאם יהא המלוה בשעה שרוצה לעשות פרוזבול במדינה אחרת לא יעצרנו מלעשות ומדויק לשון נתונים דלהר"א ז"ל הל"ל אפילו הם ברומי וגם מה חידוש ברומי יותר מעיר הסמוך כיון שלא בפניהם הוא אבל לפמ"ש קמ"ל אפילו אינם ממונים בעיר הלוה והמלוה רק בגליל אחר מ"מ כל שממונים בעירם ויש להם כח להפקיר שם לצורך יכול למסור בעניהם אם המלוה במקומם או הם במקום המלוה נזדמנו לפי שעה א"צ להמתין על ב"ד שבעירו.

סעי' ל"ג נאמן אדם לומר פרוזבול ה"ל ואבד הכי אמר רב בגיטין דף ל"ז משום חזקה לא שביק התירא ועביד איסורא והרי"ף השמיטו ונלע"ד דס"ל דהחזקה לא עדיף מרוב דע"ל המועט ימצא להיפך ואף דחזקת חיוב מסייע וברז"ה רפ"ב דכתובות כתב דאם חזקת חיוב מסייע לרוב מוציאין ממון וז"א כיון דמה"ת ל"מ פרוזבול ודאי יצא מחזקת חיוב רק דנין לפי תק"ח וכה"ג לא מוקמינן אחזקתו כמ"ש הר"ש במקוואות ואפילו לפוסקים דשמיטה בזה"ז דרבנן לא שייך כאן חזקת חיוב דכל עיקר החזקה בכל מקום לומר דלא נעשה מעשה התחדשות דילפינן מנגע אבל כאן התחדש ודאי שנת השמיטה רק נאמר שעשה פרוזבול לדחות השמיטה בזה לא שייך חזקה כיון דצ"ל שעשה מעשה חדשה ובשוא"ת נשתנה ודאי החזקה ועיין ב"י לקמן סימן ר"נ מחודש י"ד משו"ת רשב"א דכל שטען חדש עליו הראי' ועכצ"ל רב לשיטתו בב"ב דף צ"ב דהולכין בממון אחר הרוב ואנן לא קי"ל הכי להכי השמיטו הרי"ף לפי גרסת הרא"ש אר"י אמר רב ולפי גרסת ש"פ אמר ר"נ וכן פסקו רוה"פ צ"ע איך מהני להוציא ומזה יש סייעתא לספר יראים דאינו משמט עד שיאמר משמט אני רק כופין אותו לומר משמט אני וע"כ מחמת החזקה לא נכופו וממילא חייב.

ובמרדכי פרק השולח בשם רבינו חזקי' ובכנה"ג משו"ת הרא"ש הובא דדוקא כשהלוה א"י אז מהני חזקה זו והקשה השע"מ דת"ל דהוי א"י א"פ שהחוב ודאי והפרעון ספק וגם מ"ט דמאן דפליג בש"ס אזה ולפמ"ש ל"ק דבין אם נאמר בא"י א"פ דחייב משום חזקת חיוב ל"ש כאן ובין אם הטעם דחיוב ודאי ופרעון ספק אין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש הרי"ף בפ"ק דכתובות ג"כ ליתא ה"ט הכא כמו דהחיוב ודאי מחמת הלואה כן הפטור ודאי מחמת השמיטה רק מצד אחר בא ספק התחדשות שמא עשה פרוזבול.

שפותחין לו הרמב"ם בפ"ט משמיטה כתב כשתובע החוב אומרים לנתבע שלם לו ואם טען הנתבע אי' הפרוזבול אומרים לתובע הי' לך פרוזבול ואבד והקשה השע"מ והא כיון דאיכא לברורי מבררינן כמו במשכיר בית בע"פ דחזקתו בדוק מ"מ אם הוא בעיר שיילינן לו עיי"ש ולפמ"ש המ"א בסימן תל"ז סק"ד דה"ט משום דכל השנה הי' בחזקת חמץ ובחזקת בדוק אתה בא להוציאו צריך לברורי משא"כ בכל ח"י טריפות דלא הי' בחזקה טרפה א"צ לברורי א"כ ה"נ דאינו בחזקת פטור דאדרבה הי' בחזקת חיוב ואף לפמ"ש דליכא כאן חזקת חיוב כיון דודאי בא שמיטה מ"מ להיפך נמי ליכא חזקה רק ספק אם נשאר בחזקת חיוב או נפרע ע"י השמיטה דשמא עשה פרוזבול ונהי די"ל מספק אתה בא להוציא מחזקת שמיטה עכ"פ נרצה להעמידו על חזקת חיוב והן שקולים וא"צ לברר ולפ"ז י"ל ג"כ למה כאן א"צ שבועה ולענין רבית ביו"ד סימן קס"ט סכ"ה בטוען בעל השטר בהיתר נעשה צריך שבועה אף דג"כ יש חזקה ל"ש התירא עי"ש ולפמ"ש א"ש דשם הלוה בחזקת פטור צריך המלוה לברר ע"י השבועה.

עוי"ל קושית השע"מ דבחמץ אם יאמר דבדק יבורר בלאו החזקה כהא דמבואר שם סימן תל"ז ס"ד דאף דודאי לא בדקו המשכיר אפילו אשה קטן ועבד נאמנים שהם בדקו אבל הכא אף כשיאמר שעשה פרוזבול אינו נאמן להוציא ממון רק מחמת חזקה דל"ש התירא א"כ מעולם ליכא לברורי שלא נצטרך לסמוך אחזקה וכ"כ הנו"ב לענין רוב דאם א"א לברורי לגמרי וסוף סוף מוכרחין לסמוך ארוב ל"צ לברר כלל וע"ב א"ש נמי דביו"ד צריך המלוה לישבע דשם כשישבע נאמן בלא חזקה דיש לו שטר ומנו דלהד"ם שאין בו רבית כלל דנאמן מחמת השטר רק כשמודה שיש בו רבית מגרע לשטרו עכ"פ הפה שאסר התיר וא"צ לחזקה דל"ש התירא ומנו לאפטורי משבועה ל"א אבל הכא בלא חזקה דל"ש התירא ל"מ שטר ושבועה להוציא כיון דודאי הי' שמיטה וכיון דס"ס רק אחזקה נסמוך ל"צ לברר כלל.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה