אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן נה

סימן נד

סעי' א' אנוס ראובן שקנה חפץ משמעון ואמר לו לוי שאם לא ישלם ראובן לז"פ ישלם הוא כל ההפסד שיבא לו מחמת עיכוב הפרעון דעת הר"ר אשר כיון שהתנו במעמד ראובן ושתק נעשה לוי שלוחו וכחתנה ראובן עצמו ובידו לקיים ול"ה אסמכתא ודעת מהר"ח דשתיקה ל"ה כהודאה כיון דהי' יכול לפרש ולא פירש ל"ד להא דקידושין דף מ"ה ארצויי ארצי קמי' ושתק דשאני בן דא"א לשלחו לאביו משום חוצפה עיין א"ע סימן ל"ה ס"ה ועוד לפמ"ש רבינו ישעי' ז"ל דאם הקנה אחד לחברו עבד כנעני שלו להיות שלו יכול למכרו ולשחררו אבל אם לא הקנהו לו להיות שלו אע"פ שהקנה לו בקנין לשחררו אינו יכול לשחררו רק אם יכתוב השחרור בשם הרב כיון שא"י למוכרו הרי דא"י למוכרו מכחו כגון שיאמר אני מקבל קנין שאני מקנם לך העבד רק צ"ל אני מקבל קנין שיהא ידי ביד משלח שהוא מקנה לך העבד וה"נ כיון שלוי קיבל ע"ע החיוב ל"ל שלוחו כמותו שישתעבד ראובן ולוי אפילו קנו מידו בבד"ח ומעכשיו אינו חייב דאנוס שאין בידו לכוף לראובן לקיים המקח ואסמכתא לא קניא אפילו קנו מידו בבד"ח רק בדלא אנוס שו"ת מהר"ח א"ז סימן נ"א ונ"ב ול"נ דדוקא כשנולד האונס אח"כ פטור דלא אסיק אדעתי' ותנאו היתה רק שלא יהא המניעה ממנו ברצונו אבל כאן ידע לוי כשהתנה דאין בידו לכוף לראובן והרי התנה להתחייב כשלא ישלם ראובן אף דלא יהא המניעה ממנו ועל אונס זה נתחייב להדיא ובנדרים דף כ"ז ע"ב איהא אונסא דמיגליא שאני וכן מוכח מהפוסקים שהביא ש"ך כאן דמחלקי בין אונס דשכיח לל"ש דבשכיח ה"ל לאתנויי וכ"ש כאן דשכיח והתנה להדיא שיתחייב באונס זה ובגיטין פרק כל הגט דף למ"ד דאמר אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסא ולא איפייסא דאמר שם דזה חשוב אונס אלא דאין אונס בגיטין שם התנאי אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול במ"ש תוס' שם והוי התנאי שלא תהא המניעה מצידו והרי פייסה ולא איפייסה ותלי"ת מצאתי בריטב"א שם כמ"ש ז"ל וכתב הרמב"ן דמהא שמעינן דבממון טענינן טענת אונס מאן דמקבל עלי' לחברי' לפייסי' לפלוני שיעשה כך וכך ויקנוס עצמו בזה במנה והלך ופייסו ולא איפייס פטור דהא פייסי' במה שיכול לפייס ודוקא דאמר האי לישנא אבל אי מחייב עצמו במעכשיו שיתן לו ק' זוז אם פלוני לא יעטה כך וכך ואינו עושה דבר פשוט הוא שהוא חייב ואינו דומה למ"ש עכ"ל וכן מוכח בתשובות מהר"ם ב"ב שבמרדכי פ"ק דב"מ סוף סימן רמ"ז.

שליש שהחזיר שטר בד"ג כצ"ח סי"ט כתב ז"ל ראובן מסר שט"ח לשליח לגבות החוב מן הלוה והזהירו שלא ימסור השטר ליד שותפו שמעון ושינה השליח ומסרו לשמעון עיין חתם סופר חו"מ סימן ק"מ שחילק בין הא דינא דהרשב"א בשליש שהחזיר שטר פרוע להמלוה דהוי רק גרמא ופטור דשליח ושומר שאני כיון שבא הדבר לידו בתורת שמירה חייב אף בגרמא ע"כ חייב השליח עכ"ל מלשון זה משמע דשליש אינו שליח ושומר וזה ליתא ואדרבה משמע שם בח"ס להיפך אלא דכתב דהך דשליש מיירי שהלוה גופי' אמר לשליש שא"ל יפרע בז"פ יחזיר השטר למלוה ע"כ אין לחייב השליש מחמת שעיוות בשליחות ושמירה רק דמצד דין אסמכתא אין לשליש ליתן השטר למלוה בזה הוי כאינש דעלמא ופטור דאינו רק גרמא ולפ"ז א"ל עבר הלוה על תנאו והשליש החזיר השטר למלוה וגבה כל החוב חייב השליש לדעת החת"ס אולם גם דברי חת"ס צ"ע דמה שהביא ראי' מכתובות דף פ"ה ע"א בעובדא דאבימי דמסיק דמיחייב שליח משום לתקוני שדרתיך דה"ל למשקל שטרא תחלה אינו ראי' לפמ"ש השער משפט בסימן ס"ו ס"ק ל"ב דשא"ה דנעשה שומר על המעות שלא יפסידם וכל שהשאיר השט"ח ביד המלוה הפסיד המעות ששלח עמו לכן אין לעשות מעשה כדעת החת"ס להוציא מיד השליח או השליש שהחזיר השטר למלוה אף דלא עבר הלוה על תנאו כיון דדעת המ"ב וש"ך ואחרונים כאן דשליש פטור וגם בשו"ת רשב"א ח"ג ס"ס ע"ו מבואר דהשליש שהחזיר למלוה השטר פטור אף דלא עבר הלוה כלום ומוחה שלא יחזיר.

וכן פסקתי באחד ששכר חנות עד זמן שיחזיר המפתח ומסר המפתח לשליח שיחזיר למשכיר ולא החזירו והוכרח השוכר לשלם שכירות עד יום שהוחזר המפתח דה"נ הוי רק גרמא ובשליח בשכר צ"ע ועיין נתיבות סימן קפ"ג ס"א ובש"ך חו"מ של"ג ס"ק ל"א ובנתיבות שם ואחר בך נדפס ספר פ"ת ומצאתי שג"כ הניח דברי חת"ס בצ"ע.

למלוה אפילו עכו"ם כ"כ בשו"ת רשב"א ח"ג ס"ס ע"ו ויל"ד דמ"ש ממסור שהראה וכ"מ שהקשה הגר"א ס"ס שפ"ח עוד כתב הגר"א שם דגם במעיד אינו מתחייב מיד עד שיפסק הדין עיי"ש אות פ"ז ונראה דל"ד למעיד דאינו רק כשוכר עדי שקר וכמ"ש רשב"א שם ועיין תוס' גיטין דף ס"ז סד"ה דיבורא דעדות חשוב מעשה כיון שנגמר על ידם אבל אומרים לאחרים להעיד שקר אינו רק דיבור וה"נ מחזיר שטר הוי כנותן עדים למלוה דלא נגמר עד שיציע השטר לפני הב"ד ולמסור ל"ד לפמ"ש רמב"ן בדד"ג הבאתיו בסימן שצ"ה דדוקא אחוי דהוי כמוציא ממון המשומר והניחו בר"ה ול"ד למשסה כלב בחברו דרואתו בלא"ה וא"כ ה"נ הוי רק רק כמשסה כלב וגם לריצב"א דבשכיח קנסו י"ל דל"ש שיקבל עליו גוי שליש ישראל נגד ישראל ואח"כ השליש לא יעשה שליחותו באמונה ואם הגוי אלם לא יכניס עצמו השליש ועוד אם באמת אנוס פטור אף דנו"נ כיון דאינו רק גרמי.

הג"ה אלא מב"ח בד"מ כתב דגובה כולו מב"ח והקשה הסמ"ע דהל"ל דוקא בכומ"ס ובש"ך הוסיף להקשות דל"ל דדברי הרב הם עפ"י תירוצא קמא דהרא"ש דהא הרא"ש גופא לא מסיק הכי ובטו"ז כתב דהרב הכריע כתירוצא קמא מאחר דהמרדכי ס"ל כותי' לעיל סימן מ"ח וגם זה צ"ע דגם לעיל הביא הרב זה רק בשם י"א וגם לפמ"ש הש"ך שם דוקא כשמסרו בפני הע"ח.

ולע"ד הרב לא הכריע בין שני תירוצי הרא"ש רק מבנ"ח גובה כולו ממ"נ והוא דדוחק גדול לומר דמיירי שבפירוש התנה שיהיו המעות מתנה שלא הוזכר במשנה וגמרא ורי"ף ורמב"ם מזה כלום וע"כ נלע"ד דתן לו שטרו סובל שני פירושים חדא שיתחייב מחדש וחדא שיהיו המעות שפרע מתנה וכיון שזה בא להקנות וגומר בלבו כך לר' יוסי דאסמכתא קניא או לדידן שהקנה בבד"ח ע"כ לישנא דמהני בו קאמר כדאיתא ר"פ השולח משמע דבטל ומשמע דליבטל גבי גט לישנא דמהני בו קאמר עיי"ש בפרש"י וכה"ג כתב מהרי"ו והוא בחו"מ לקמן סימן קצ"ה ס"ה בהג"ה דודאי כונתו באופן המועיל דבכדי לא עביד עיי"ש ואף דלאו כ"ע דינא גמירי מ"מ כונתו שיהא באופן המועיל וכעין שכתב הרא"ש בפ"ק דקדושין בהשאיל טבעת לקדש בו אשה דשאלה ל"מ מ"מ מקודשת דדעתו שיהא על אופן דיכול לקדש בו דלא גמיר דינא וכה"ג כתב מהרש"ל בתשובה סימן זיי"ן הובא בש"ך יו"ד סימן ש"ה סקי"ט בפודה בנו תוך שלשים יום אף דלאו כ"ע דינא גמירי מ"מ דעתו הי' שיהא פדוי כראוי באיזה יום שראוי לפדות וה"נ כן הדבר וכונת הרא"ש במ"ש א"נ גבי ממשעבדי כל החוב שכך התנה מתחלה שאם לא יתן לו לז"פ שיהיו המעות שנתן לו מתנה לאו שפירש להדיא כך אלא דכונת התנאי כך הי' והש"ך הוסיף בלשון הרא"ש דמיירי שכך התנה ואינו ברא"ש וכן משמע בחידושי רשב"א בנדרים שם וא"כ ממ"נ לתירוץ שני דלא מהני מסירה אפילו לבב"ח א"ב כיון דודאי כונתו שיהא על אופן המועיל ע"כ כונתו שיהא המעות מתנה ומהני אף למשעבדי ולתירוץ ראשון דלבנ"ח סגי במסירה א"כ זה הוי אופן המועיל ול"ש לומר בכדי לא עביד כיון דמועיל לבנ"ח לא גבי ממשעבדי רק כשפירט שיהיו המעות מתנה לכן כיון דתליא בשני התירוצים אין להוציא ממשעבדי רק כשפירש אבל מבנ"ח גובה כולו בממ"נ.

ולפ"ז מתורץ הרמב"ם דס"ל במחילה ל"ה אסמכתא כמבואר בדבריו פי"א ממכירה והקשו עליו רמב"ן ור"ן ונ"י מהא דתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו ואמר א"ל באתי עד ז"פ תן לו שטרו ר"י אומר נתקיים התנאי ור' יודא אומר לא יתן ועכצ"ל דאומר מתחלה תן לו שטרו שאני מוחל המעות שפרעתי דאם אני מתחייב בו מחדש קאמר הרי נמחל שעבודו של שטר ואפ"ה קי"ל כר' יודא דהוי אסמכתא ולפמ"ש א"ש דודאי אי הוה כונתו בבירור למחולי לא הוי אסמכתא דגמר ומחל ולהכי ר' יוסי דס"ל אסמכתא קניא דגמר ומקנה ה"נ ודאי כונתו שיהא באופן המועיל אבל ר' יודא ס"ל דאינו מיכוין להקנות רק להסמיך חברו א"כ ל"ל דודאי כונתו למחול כדי שיהא באופן המועיל דאדרבה נימא כונתו רק על חיוב חדש ואינו גומר ומקנה דאומר רק להסמיך ואינו רוצה שיהא באופן המועיל.

ולפ"ז מתורץ קושיות תוס' בפא"נ דף ס"ו בד"ה ומניומי דשם אר"נ אסמכתא קניא ובב"ב גבי מי שפרע מקצת חובו אמר ר"נ אין הלכה כרבי יוסי עיי"ש ולפמ"ש י"ל דודאי גם מתחלה סבר ר"נ דאסמכתא אפשר אינו גומר בלבו להקנות רק אומר להסמיך חברו רק סבירא לי' מעיקרא דמ"מ קנה דהוי דברים שבלב ולא מהני לבטל דברי פיו וכמ"ש הג"א בפרק אלמנה ניזונית בשם ר"א ממיץ דאף היכא דברור לן דברי לבו ל"מ לבטל דברי פיו אבל במשליש שטרו כיון די"ל כונתו להתחייב מחדש ואינו סותר בזה דברים שבפה דסובל שני הפרושים אלא הדין סותרו משום דנמחל שעבודו אמרינן כיון דאפשר אינו גומר בלבו להקנות אדרבה רוצה שלא יהא על אופן המועיל דאינו אומר רק להסמיך חברו ע"כ פסק ר"נ בזה דאין הלכה כר' יוסי דס"ל דודאי גומר בלבו להקנות ודעתו שיהא באופן המועיל ורמ"א פה דקאי אהקנה בבד"ח דאז גומר בלבו וכמ"ש הסמ"ע בסימן ר"ז ס"ק מ"ב לכן ודאי מקנה על אופן המועיל וכמ"ש ג"כ הר"ן בנדרים שם כיון דהוי בבד"ח אנן סהדי דלא מחייך בב"ד וגמר בלבו שיהא מעכשיו עיי"ש דהיינו כיון דלא מחייך בב"ד בכדי לא עביד ועושה באופן המועיל ולפ"ז י"ל אף דרמב"ן ור"ן ונ"י כתבו דר' יוסי מיירי דאמר להדיא שהמעות יהיו מתנה היינו דס"ל נהי דר"י ס"ל דאסמכתא קונה לא יחלוק אסברא דאפשר לא גמר בלבו להקנות רק אומר להסמיך חברו אלא דסובר דל"מ דברים שבלב לסתור דברי פיו וא"כ ל"ל אנן סהדי דבכדי לא עביד אבל לדידן דלא מהני עד דקנה מיני' בבד"ח דאז ודאי גמר ומקנה ה"נ ודאי כונתו שיהא על אופן המועיל והמעות יהא מתנה וא"צ לפרש אלא דרמ"א חשש גם לתירוץ ראשון של הרא"ש דסגי במסירה לענין בנ"ח א"כ ל"ל בכדי לא עביד לכן אינו גובה ממשעבדי עד שיפרש שיהא המעות מתנה דלקוחות י"ל קי"ל כתירוץ ראשון אבל מבנ"ח גובה כולו בממ"נ לכ"ע.

ולפ"ז מתורץ קושית ב"י בסימן ר"ז סי"ט על בע"ת שער ס"ג דכתב בהשליש שטר ואמר מעכשיו אינו אסמכתא ויתן השליש השטר למלוה אפילו לא קנו מהלוה והא במאי קנה ולפמ"ש א"ש כיון דאמר מעכשיו ומסלק האסמכתא דחזינן דגמר ומקנה ממילא כונתו באופן המועיל דמה שפרע יהא מתנה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה