אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן נד

סימן נג

סעי' א' מי שפרע מקצת חובו אם רצה המלוה ב"ד יעשו לו שטר בפג"פ דף ק"ע ע"ב אר"ה א"ר אין הלכה כר"י אלא ב"ד מקרעין השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון והרי"ף השמיטו והה"מ פכ"ג ממלוה תמה למה השמיטו ולע"ד כיון דשלא מהדין הוא לכתוב מזמן ראשון ולטרוף מאז אחר שנקרע הראשון רק הפקר ב"ד הפקר כמו שפירשב"ם שם ריש דף קע"א וע"כ י"ל בשלמא רב לטעמי' דס"ל אין כותבין שובר דאין הלכה כר"י וכן בדף קע"א ע"ב איתא דרב ושמואל ס"ל אין כותבין שובר ע"כ מוכרח להחליף השטר ומשום תקנה עשו הפקר ב"ד אבל אנן דקי"ל כר"י ור"ל שם דכותבין שובר בכדי לא עביד הפקר ב"ד אח"כ בא לידי שיורי שיטה מקובצת ומצאתי שכתב ז"ל ולית הלכתא כותי' דרב לענין מי שפרע מקצת חובו דרב אזדא לטעמי' דאמרינן לקמן רב ושמואל אמרי תרוייהו אין כותבין שובר וקי"ל כותבין שובר הלכך אין ב"ד נזקקין לכתוב שטר אחר מזמן ראשון ולפי דאין הלכה כרב לענין משנתינו השמיטה הרב הגאון ז"ל עכ"ל הר"י הגאון ז"ל בעליות ע"כ וזה הי' בהעלם עין מהמחברים ודאי אילו ראו לא היו סותמים נגד הגאונים הללו לכן לע"ג אם יזדקקו הב"ד לכתוב שטר מזמן ראשון בפרע מקצת חובו דשוא"ת עדיף.

סעי' ב' ישבע המלוה היסת שאבד השטר ואח"כ יפרע חובו בש"ך סק"ד שאין הלוה יכול לעכב הפרעון בשביל השבועה דא"כ אמאי סגי שישבע המלוה ישבע הלוה שהוא מוחזק ויפטר א"ו שבועה זו לא תלוי בפרעון אלא שבועה אחרת על שווי השטר ובלא"ה מוכרח לומר כן דלא מצינו בשום מקום היסת קודם פרעון כדי ליטול ולפ"ז מ"ש הרמב"ם והמחבר ישבע המלוה היסת ואח"כ יפרע חובו הוא לאו דוקא אלא הלשון הוא מהופך יפרע חובו וישבע המלוה היסת וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי שהלשון מהופך בענין זה לקמן סימן ע"ב סח"י נשבע הלוה ופירושו ונוטל משכונו ואח"כ נשבע וכן לקמן סימן קל"ה כשבע היסת ונוטל ופירושו נוטל ואח"כ נשבע היסת עכ"ל ומאוד דחוק דרמב"ם ומחבר הפכו הלשון ולא דקדקו בדבר דנשתנה הדין וגם יהפכו בכמה דוכתי אשר לא כדת לכן נלע"ד לפמ"ש הרדב"ז ח"א סימן רי"ו הובא באורים סימן פ"ז סקכ"ד דאם על הנתבע היסת ולא רצה לישבע ותפס התובע ואמר השבע היסת או אני אתפיס משלך אין מוציאין ממנו עכ"ל הרי אף דאם אינו רוצה הנתבע לישבע היסת לא נחתינן לנכסי' מ"מ אם תפס התובע לא מזדקקינן לנתבע להוציא מהתובע עד שישבע וא"כ בהנהו דוכתי דמיירי הש"ך דכבר תפוס התובע ואינו רוצה לשלם עד שישבע שכנגדו ההיסת על תביעתו לא מזדקקינן להוציא קודם השבועה דאם רוצה לישבע מה נ"מ לו ישבע מיד ואם אינו רוצה לישבע הא אין לנו כח להוציא ועוד אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן כדאיתא בפרק המקבל דף ק"י וה"נ יצטרכו אח"כ לכופו על ההיסת בנידוי ומכות כדלקמן סימן פ"ז ס"ט וכיון דאם תפס אין הב"ד חייבין להוציא מידו אפילו לא יאמר אני תופס מיראתי שלא ירצה לישבע מ"מ יש בזה משום אטרוחי ב"ד בכדי ואנן טענינן ובש"ך סימן פ"ז ס"ק נ"ה הביא דמהר"ם ריקנטי סימן רמ"ט כתב מחויב שבועה דרבנן ואינו רוצה לישבע מספ"ל אי תפס התובע משלו עכ"ל נראה דלא מספ"ל רק כיון דלא נחתינן לנכסי גם הבע"ד א"י למעבד דינא לנפשי' אבל כשישנו כבר בידו הוי רק בשוא"ת וכה"ג מחלק היש"ש הובא בקצו"ח סימן ד' סק"א ומ"מ ע"כ משליש ביד ב"ד כדלקמן סימן פ"ב ס"ג ולכן כתב הרמב"ם פ"ט מטוען ה"א גבי אומן מוציאין אותו מיד האומן וישבע בע"ה היסת והש"ך בסימן ע"ב ס"ק פ"ב הוכיח מזה דהלשון מהופך ברמב"ם פכ"ג ממלוה הט"ז שכתב כלשון הש"ע ולע"ד א"ש דליד מלוה אינו בא עד אחר שישבע לכן אמר ואח"כ יפרע חובו אבל מיד הלוה ע"כ מוציאין ולכן בהלכות טוען שם ה"ד כתב נשבע בע"ה היסת שלא מכרן ויחזרו הב"ד הכלים לבע"ה דהל"ל ויחזיר דב"ד מה עבידתייהו דפשיטא א"ל ירצה להחזיר דב"ד יוציאו אלא ע"כ דלפני השבועה מונח ביד ב"ד והא דלקמן סימן צדי"ק סי"ד מחזיר הכלים לבעה"ב מקודם נ"ל כיון שנטל שלא בפני בע"ה והוא בחזקת גנב ליכא חזקה אא"ת דמוכרח לומר לקוחין להתנצל ע"כ ליכא שום שבועה רק אם אחר שיחזיר לבעה"ב חוזר ותובע י"ל חזקה אא"ת ועיין לקמן סימן ס"ז סל"ח ומיושב קו' ש"ך סימן צדי"ק ס"ק כ"א.

סעי' ג' בהג"ה הדין עם הלוה בד"ג כפ"ג ס"ד כתב דתימא על הגאונים דאשתמיט להו דעת הריטב"א בפ"ב דכתובות דף י"ט ז"ל מכאן נלמוד שיכול המלוה לעכב שלא יתן השטר ללוה ולא לשום אדם עד שיתפרע עד סוף פ"א ואם חושש הלוה שיפרענו ולא יחזיר לו שטרו יפרענו בפני עדים או ב"ד עכ"ל הד"ג וזה אינו דלא אישתמיט להו והביאו ב"י בבד"ה ריש סימן נ"ז ובש"ך שם סק"ד וכאן יפה עשו שלא הביאוהו דאינו ענין לכאן דכאן מיירי דמוכן הלוה במעות שבידו לשלם עד פ"ח מיד וע"כ י"ל שישליש המלוה השטר דמה יפסיד הא א"ל יתן מיד כל המעות יחזיר לו השליש השטר מיד וזה מבואר מראי' שהביא הרשב"א מכתובות דף פ"ח דה"ל לשקול שטרא והדר ליתן המעות ושם מוכן כל המעות ביד השליח והריטב"א מיירי דאינו משלם מיד הכל ורוצה להשאר חייב פשיטי דספרא אז יותר בזה יכול המלוה לעכב שלא ליתן השטר אפילו ביד ב"ד כדי שימהר הלוה לפרוע מיראתו שהשטר נשאר ביד מלוה וכמ"ש באס"ז שם תדע דהא ראיות הריטב"א מהא דמותר להשסות שטר פרוע בשביל פשיטי דספרא ואינו עובר על לא השכן באהליך עולה דא"צ ליתן השטר לשום אדם עד שיפרענו כולו דאלת"ה יש לו להשליש השטר וכשלא השלישו עובר על לא תשכן דאפשר לבא למכשל א"ו יכול לעכבו בידו כדי שידחוק הלוה א"ע וימהר לפרוע הכל וא"כ כשרוצה לפרוע הכל מיד אין ראי'.

כשכותבים שובר כתב ש"ך סק"ח דשובר מוקדם כשר ובתומים הקשה ניחוש דמכר החוב במעמ"ש דא"י למחול ותירץ בשע"מ עפימ"ש תוס' ורא"ש בפרק הכותב דלא חיישינן להכי דאם אין עדים על המע"ש הרי יכול לכפור ואם יהיו עדים הרי הודה הלוה דהשובר פסול והקשה דמ"מ כיון שנכתב מוקדם שלא כדין ועפ"י הקדמת הזמן איכא פסידא ללקוחות יש לפוסלו כמו פרוזבול המאוחר דפסול משום דמפסיד ללוה שלוה אחר כתיבת הפרוזבול אף דליכא חשש קנוניא שהרי יכול לכתוב שלא מדעת הלוה עוד פרוזבול על הלואה שאח"כ גם מהימן לומר פרוזבול הי' לי ואבד ולכן סיים בצ"ע לדינא ולק"מ תדע דל"ד לפרוזבול דאינו מועיל רק מתקנה ותקנתא לרשיעי לא עבדי ועוד נהי דליכא חשש קנוניא מ"מ דלמא שכיב וכפול קמי יתמי וכמו דאמרינן בפא"נ דס"ח בשטרי מחוזנאי ובתום לבבם יגבו החוב מהלוה בחנם אבל בשובר מוקדם דהחשש שמא מכר החוב במע"ש בלא עדים א"א ללוקח לגבות בלא"ה בלא הודאה מלוה אפילו לא יהא שובר ואם המלוה יחיה אם ירצה לכפור בלאה"נ יכול לכפור.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה