אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן נב

סימן נא

סעי' א' רבית מפורש א"ג בו את הרבית אבל גובה את הקרן וכתב בתשובת מיימנו דספר משפטים סכ"ט דמ"מ המוצאו יקרענו ואם יבא לב"ד יקרעוהו הובא בב"י וכן הוא ביו"ד סימן קס"א ומקורו מתוספתא שהביאו תוס' בפא"נ דף ע"ב שהקשו לריב"ם דמבנ"ח גובה גם לר"מ למה יקרעיהו ותרצו שאסור להשהותו עיי"ש ואני תמה למה נפסיד למלוה נעביר קולמס על הרבית וממילא לא יגבה בו כדלעיל סימן מ"ד ס"ה וכ"כ הנתיבות לעיל סימן מ"ג ס"ז סק"ה על זמן מוקדם וא"כ לכאורה מוכרח דשטר זה פסול גם לבנ"ח וגם זולת דברי ריב"ם דוחק לפרש התוספתא אליבא דר"מ דלפ"ז פליגי שם ואח"כ סתם דין זה גם לרבנן ולולא דבריהם נלע"ד דל"ל דנגבה בו הקרן לאלתר דשמא אינו חייב כיון דהלוה כופר והשטר נמצא כדאיתא פ"ק דב"מ ולקמן סימן ס"ה מצא שטר לא יחזיר לא לזה ולא לזה רק דקשה למה יקרענו הלא דינו דיהא מונח בידו והנה הא דלא יחזיר ללוה דוקא כשמלוה טוען ברי דאל"ה הא מבואר לקמן סימן נ"ט אם לוה טוען ברי והמלוה שמא קורעין השטר ומבואר לקמן סימן ס"ה במצא שטר חוששין דכתב ללוות ולא לוה עדיין כלל וא"כ כשיש בו רבית י"ל מדנפל אתרע וכתבו ללוות ולא לוה ומן הלוה נפל והוא רצה לעשות איסור אבל המלוה אינו נאמן לומר דעשה איסור והלוה עליו ובא לידו דאאמע"ר כמבואר ביו"ד סימן קס"ט דאף הלוה א"כ לומר דשטר יש בו רבית אפילו יש לו מגו משום דא"א משים עצמו רשע מכ"ש המלוה דבא להוציא א"כ מסלקינן לטענתי' וכשלוה טוען לא לויתי מהימן או פרעתי במגו דלא לויתי ואף בלא מגו כיון דמסלקינ' טענת מלוה הוי כלוה טוען ברי לוותי ופרעתי ומלוה טוען א"י אם הלויתי רק ודאי לא פרעתני דפטור הלוה כדלקמן סימן ע"ה ס"י ובש"ך שם וע"כ סיים בתוספתא בא ליד ב"ד יקרעוהו על דין דמצא שטר דוקא אבל כשמלוה מביא שטרו בידו לחכמים פשיטא דגובה וגם לר"מ י"ל כריב"ם וא"צ לקורעו רק להעביר שריטה על הרבית וא"ל הא סתמא תנא ומשמע אפילו מודה הלוה ז"א דאם מודה שחייב א"צ לשטר ולא נ"מ רק כשכופר וכמ"ש הש"ך סק"ד דבזה מיירי ואף שהגרסא בתוספתא המוציא שטר מ"מ בתוס' ובנ"י ובמרדכי והג"א פרק המניח ובשו"ת מיימנו סנ"ט ובב"י יו"ד סימן קס"א וכאן גורסין המוצא גם בלא"ה לשון המוצא אין לו הבנה בכאן דלמה יקרענו כשמוציאו דוקא.

גובה את הקרן הקשו תוס' ורמב"ן הא העדים נפסלים שחתמו על שטר כזה ועברו על לא השומין ולעד"נ דמבואר במרובה דף ע"ג דלא נפסלו אעדות שקר רק אחר כ"ד ועיי"ש בתוס' בד"ה שהעידו בב"א וא"כ ה"נ יכולין לחזור תכ"ד ולבטל חתימתן אף דכנחקרה עדותן בב"ד היינו לאחר כ"ד ואף במעשה מהני חזרה תכ"ד כדאיתא בסימן קצ"ה ובבית מאיר א"ע סימן ל"ח ס"ב ואף דלא ידעינן שבא השטר מיד לוה למלוה רק ע"י הע"ח דהוי כמעידין על המסירה וכמ"ש הר"ן בפרק המגרש ואז הוי אחר כ"ד מ"מ גם לא השומין לא עברי בחתימתן עד שנמסר השטר למלוה דקודם לזה ליכא עדות ושימה כלל ואף דבמרובה שם אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כשהעידו על הגנבה ובתכ"ד על הטביחה והוזמו על הטביחה בטל גם עדות הגנבה שאני התם דעדות טביחה נתבטל מכח הזמה ששיקרו משא"כ הכא לא העידו שקר על הרבית דהלוה צוה לחתום רק בטל מצד גוף הענין ושטר שנתבטל בו דבר אחד לא מחמת פסול העדים לא נתבטל כולו כדלעיל סימן נ"א בהג"ה ומ"מ שייך חזרה תכ"ד כיון שחתמו שלא כדין יכולין לחזור ולומר מבודים היינו ולבטל חתימתן כמו דליה גופא יכול לחזור הכ"ד אף שמסר השטר כמבואר בסימן קצ"ה בסמ"ע ס"ק י"ז ה"נ ע"ח יכולין לחזור מחתימתן אחר מסירת השטר תכ"ד ומוכרח להחזיר השטר או לקורעו ובפא"נ דע"ב דפריך מוקדמין אמאי פסולין ליגבו מזמן שני ולא משני כיון דהעידו שקר על זמן ראשון בטל כל העדות ה"ט דבירושלמי דשביעית פ"י ת"ג פריך מוקדמין מי מודיע אמר ר' יוחנן החתומין בשטר שאומרים על הזמן לא חתמנו וכיון שנאמנין לתרץ דבריהם שלא השגיחו על הזמן לא נפסלו ול"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דדוקא בגנבה וטביחה דהעידו שקר להפסיד את הבע"ד י"ל כל העדות שבתכ"ד בזדון שיקרו כדי להפסידו או להרויח לתובע ובאס"ז במרובה שם דלא אמרינן בטלה כל העדות רק בתובע אחד ונתבע אחד ולפ"ז י"ל דחילוק זמן ראשון מזמן שני דנ"מ בין הלקוחות הוי תרי נתבעין.

מפני שיבא לגבות בו את הרבית בשע"מ סק"ג הקשה מפ' הכותב דפ"ז דאמר פוחתת כתובתה באומרת אמנה היתה ביני לבינו נוטלת בלא שבועה והרי נכתב שלא כדין כיון דאין לה רק ת"ק וכתוב אלף והיא איסור דאמנה עולה היא ונגזור שיבא לגבות כל האלף א"כ פסול כל השטר וחספא בעלמא היא ונ"ל לכאורה לפמ"ש הר"ן בפ"ב דכתובות גבי תנאי הי' דברינו דמבעיא אם נאמנים ובאמנה א"נ והא תנאי נמי אמנה הוא ותירץ כיון דאם מגיע לו על שטר קצת אינו עולה אם משהה אצלו לכן תנאי נמי אינו עולה וא"כ בפוחתת דמגיע לה ת"ק מותרת להשהותו ואינו עילה ע"כ לא קנסו על הת"ק אמנם יש לחלק דב דבשלמא בפרע מקצת נשאר בידו השטר מותר להשהותו משום המקצת כדי שימהר הלוה לפורעו ומתחלה בהיתר בא לידו וכן בתנאי כיון שאם יקיים התנאי יגיע לו כל החוב מותר להשהותו אבל בפוחתת עולה היא דלווה תטול שטר מתחלה יותר על המגיע לה בחנם בלא דבר וצ"ע.

אמנם בלא"ה א"ש לפמ"ש הנתיבות סימן מ"ו ס"ק כ"ו דמ"ש אמנה מהניח אצלו משכון או מפקיד אצלו מעות דל"ה עולה כיון דמאמינו על שלו אלא דשאני שטר דכי שכיב והב"ד יחזיקו את השטר מכח העדות שחתמו בו והוי כעושת עדות שקר משא"כ במעות כי שכיב ויחזיקו הב"ד את היורשים לא מכח עדות רק מכח חזקה מה שת"י אדם הוא שלו והמפקיד אפסיד אנפשי' עיי"ש וא"כ זה שייך דוקא כשידעו העדים שהוא אמנה אבל כשהיתה רק בינו לבינו תרי איהו אפסיד אנפשי' והעדים אמת העידו דהא נתחייב לפניהם ככל הכתוב ודמי למפקיד מטלטלין. דאנו מחזיקין אותו מכח אנן סהדי כל מה שת"י הוא שלו ה"נ העדים חתמו אמת דהודאות בע"ד כמאה עדים והרי הודה לפניהם.

ובסימן נ"ז סק"ב כתב דשטר אמנה ופרוע אסור להשהות אף מרצון הלוה אף דמטלטלין של חבירו מותר להשהות אצלו היא מטעם דגורם היזק בשטר ללקוחות ומחזיק בעולה של אחרים שלא מדעתם דבאמנה לא חייל שעבודא ועדים לא מפקי לקלא משא"כ בתנאי מפקי לקלא ולקוחות אפסדי אנפשייהו עיי"ש וע"כ בפוחתת דאומרת אמנה היתה בני לבינו דייקי ועדים לא ידעו מזה א"כ עדים מפקי לקלא וליכא עולה דאפסדו אנפשייהו ואיהו הימני' על שלו לכן אין לפסול השטר משא"כ ברבית דאפילו ירצה למחול אסור דרבית אסרה תורה אף דנותן מדעתו ולפ"ז אם פוחת ששטרו ואומר שאמנה הי' על מחצה בפני עדי החתימה חזי באמת כל השטר כחספא וכן נראת מהריטב"א שבאס"ז בהכותב שם ז"ל באומרת אמנה כו' פירש כי בפני העדים נתחייב כראוי ככל הכתוב בשטר אלא שהיתה הסכמה בינו לבינה שלא תגבה אלא כך וכך ושטר כזה כשר הוא אפילו לנכסים משועבדים לגמרי שהרי נשתעבד כראוי ככל הכתוב בו עכ"ל וכונתו למ"ש.

אמנם לפמ"ש הש"ך בסק"ב דאם המלוה כותב ע"ג קודם שנראה השטר בב"ד מהני א"כ כיון דבשטר לא ניכר שום פסול גם לב"ד רק הודה בעצמו דאמנה הי' על מחצה הרי לא נראה פסולו לפני הודאתו וכשהודה הרי אינו תובע רק המחצה והב"ד לא יוציאו אותו עוד מידם בלא תיקון א"כ הודאתו הוי כתקנו קודם שנראה פסולו בב"ד ול"ד למוקדם שהעידו עדים שהוא מוקדם הרי נראה פסולו לב"ד זולת הודאות המלוה וכן בהרחיק שני שיטין השטר מחתימת העדים אף דהי' יכול למלאות ולהביאו לפני ב"ד מ"מ הרי לא ידע דצריך לתקנו ומוכרח הי' להביאו לב"ד לתבוע עמו משא"כ זה הפוחת שטרו הי' יכול לשתוק ותליא בפלוגתא דלעיל סימן מ"ה סי"ד וט"ו ועיי"ש בסמ"ע וש"ך.

וביד אפרים על יו"ד סימן קס"א כתב דאם אין עדים שנכלל בו רבית רק מלוה מודה הוי מודה בקנס דפטור ואשתמועתי' דברי ש"ך בסימן שפ"ח ס"ק נ"א דבקנס דרבנן גם מודה חייב ועמ"ש קצו"ח.

וי"א דפטור בהגמ"ר פא"נ ז"ל וחכ"א גובה את הקרן וא"ת במאי קני להאי קרן אי בעדים בשלמא למ"ד פלגינן דיבורא וכו' וי"ל דמודה דחייב לו ונתקשה התומים מה זה ענין לפ"ד ולפני זה כתוב שם בשם ר"י דמיירי בפירש הרבית וכתב הש"ך בסק"ד דר"מ לא ס"ל דמיירי דמודה עיי"ש וקשה מה יענה לקושיא זאת ונ"ל דתוס' הקשו דעדים פסולים ותרצו ברבית דרבנן או שהיו אנוסים והנה מבואר בסה"ג דשליח שנאנס ל"מ השליחות וא"כ להרז"ה בפד"א הא דע"ח ל"ה מפ"כ משום דהוי מפי כתבו שעושים בציווי המתחייב וא"כ בנאנסו על החתימה ליהוי מפ"כ וכן לתירץ ברבית דרבנן אשלד"ע רק למ"ד פ"ד א"ש דלא נאנסו רק על שיעידו גם על הרבית וגם העברה רק ברבית וע"כ על הקרן ל"ה מפ"כ אך לפמ"ש תוס' בפ"ב דכתובות ד"כ ע"ב דא"צ מדעת המתחייב אם כתב בסדר השטר א"כ גם למ"ד דלא פ"ד א"ש אף דאין הלוה מודה והר"י לשיטתו שבכתובות שם ואין זה ענין למ"ש הרמ"א לעיל סימן ל"ד ססח"י דשם מיירי שחוזר ואומר שקר העדתי מחמת אונס כמבואר במהרי"ק משא"כ כאן אומרים שבאמת היתה הלואה לכן הוי שטר על הקרן אל"ה מפ"כ.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה