אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן נא

סימן ג

סעי' א' אי"ל פרעתי ופירש הכ"מ דלענין משעבדי אינו שטר והקשה בסמ"ע סק"ב דא"כ גם בע"א לבד בכתב א"י לומר שפרע כמ"ש הרמב"ם פי"ד ממלוה דהוי משואיל"מ וכדלקמן ס"ב ולע"ד נ"מ דמבואר לקמן סימן ע"ה בתבעו מנה וכפר בכל ושני עדים מעידים שחייב לו חמשים חייב מן התורה שבועה על השאר ובנתחייב שבועה עפ"י ע"א ואי"ל ומשלם המקצת אינו חייב שבועה על השאר כמ"ש רמב"ם פ"ד מגזלה דין ט"ז וכדלקמן סימן שס"ד ס"ו וא"כ אי הוה רק ע"א בכתב על חמשים ותבעו מנה נשבע היסת על השאר אבל כשיש עוד עד שקנה מידו משלם החמשים עפ"י שני עדים מחויב שבועה דאורייתא על השאר דל"ה הילך כיון דאין בו שע"ק וכמ"ש הכ"מ ולח"מ בדעת רמב"ם פ"ד מטוען ה"ז וכן משמע שם לשון הרמב"ם דדוקא בשטר שיש בו שעבוד קרקע הוי הילך ואף להש"ך בסימן פ"ח סק"נ דדעת רמב"ם דגם בכת"י בנאמנות ה"ל הילך כיון דא"י לכפור אף דליכא שע"ק היינו במודה אבל בכופר ל"ה הילך עד שיהא לו קרקע ויהא שטר שע"ק וכמ"ש שם הש"ך ס"ק מ"ט ובסימן ע"ה סקי"ב.

שם ואם אותו שמעיד ע"פ אומר בפני נמסר השטר הוי כשטר גמור לגבוה ממשעבדי כ"ד הרא"ש וטור ובשע"מ סק"ב הכריח דאין מצטרפין כיון דע"א בשטר לא טרף ממשעבדי משום דלית לו קלא וא"כ דלמא השני שאומר בפניו נמסר משקר ונשאר רק ע"א בכתב דל"ל קלא בשלמא בהלואה אחר הלואה מצטרפין כיון דלדברי כ"א חייב ל"ח דשניהם משקרין וכיון דהמעשה אמת גובה כחד אבל לטרוף ממשעבדי לא סגי בע"א אפילו אומר אמת וכמ"ש תוס' בפ"ק דגיטין ד"י ע"ב על הא דאמרינן אי לאו דכותי חבר הוא ל"ה מחתים לו מקמי' והקשו דא"כ כולה שטרא מתקיים אפומא דחד ישראל ותירצו דאין לחוש כיון דכותי כשר מדאורייתא עיי"ש וכבר הקשה כיוצא בזה קצו"ח בסימן למ"ד סק"ט בשטר שחתומים שנים כיון דחותמין זה שלא בפ"ז ניחוש דלא חתם אלא ע"א והשני חתם שלא מדעת הלוה ובשקר וגם קושיות השע"מ הקשה ולע"ד כיון דודאי חד קושטא ודאי הלוה אנן סהדי דמלוה גופי' מעיקרא מידק דייק ומחתם דלא שדי זוזי בכדי וכמבואר בפ"ב דכתובות דף ח"י ע"ב בשלמא פסולי עדות מלוה גופי' מידק דייק ומבואר בתוס' שם דרבנן נמי ס"ל האי סברא הרי דאלים סברא זאת לדחות המגו דפה שאסר וכ"כ הרא"ש שם דהך חזקה חשיבי כעדים וא"כ ה"נ אנן סהדי דמלוה דייק שיהיו שני עדים מעידין על השטר ול"ד להך דכותי דאם לאו חבר הוא נשאר רק עד אחד ושמא משקר וליכא הלואה כלל ונדחה ג"כ מה שכתב השע"מ לדידן דקי"ל דע"א בשטר נאמן הלוה לומר פרעתי ע"כ גם כשיש עוד ע"א שאומר בפני נמסר או קניתי מידו נאמן הלוה לומר פרעתי במגו דאי בעי הי' אומר שהעד שבע"פ משקר ופרעתיך ולפמ"ש אפילו יטעון כן אינו נאמן דאנן סהדי דנעשה בפני שני עדים כשרים ועם זה נדחה נמי מ"ש בשע"מ סימן ל"ט ס"ד סק"ד עמ"ש הש"ך בשם רי"ו אם הודה הלוה לפני ע"א ואמר לו כתוב ואח"כ הודה לפני שני וא"ל כתוב מצטרפין לעשות שטר מזמן שני והקשה דלמא אחד משקר ואיך מצטרף עמו השני לעשות שטר דצריך שנים דוקא לכן העלה דדוקא באמר לו כתוב עם פלוני וכן אמר לשני וסתימת הש"ך לא משמע כך וה"ט דודאי הלוה הוכרח להודות שנצרך למעות ודאי המלוה הכריחו שיאמר לשניהם לכתוב דלא שדי זוזי בכדי לכן כל עד יכול להאמין לחבירו דחזקה אלימתא הוא דהלוהו רק ע"ד ליתן לו שטר כשר בשני עדים ועיין שו"ת תולדת אדם לרשב"א סימן רל"ז בד"ה ועוד שצינו ובד"ה ועוד שהוא והעד דמחמת חזקה זאת הוציא השטר ממשמעותי' והאמין לעד אחד ובנו"ב חא"ע סימן נ"ד כתב כיון דרגילות בכה"ג לקדש ע"ת משום תקנת האשה ונתברר שהמסדר הקידושין נתן דעתו לקדש באופן זה הוי רגל"ד ונאמן ע"א אפילו בדבר שבערוה ובממון וכמו שפרש"י בסוטה ר"פ מי שקינא דע"א נאמן להפסידה כתובתה דרגלים לדבר והובא בש"ת ברכת יוסף חא"ע סל"ה וא"כ ה"נ חזינן דנחית לכתוב סטר ורגילות בכך לכתוב שטר ורגילות בכך לדקדק שיהא שטר בטני עדים רגל"ד ונאמן ע"א.

סעי' ו' אא"כ נסתלק בש"ך סק"ז הקשה כיון שכבר נתבטל משום עדות שבטלה מקצתה מה יועיל סילוק אח"כ ובאורים הביא משו"ת רשב"א שכתב כש"ך ולע"ד אין קושיא כיון דאנן פוסלין רק משום גזרה דאתי לחלופי להכשיר שטר בעדות קרוב אבל עדות שבטלה מקצתה לא אמרינן בתרי גופי וכמבואר במרדכי וברא"ש פ"ק דמכות בשם רבינו יואל ולכן מכשיר כאן בעדות בע"פ וחשש אחלופי רק כשיפסקו הב"ד להכשיר השטר דהא חשש דילמדו מהעדים שחתמו להעיד לקרוב לא יתוקן אף אם נפסל השטר וא"כ כיון דנסתלק קודם גמר דין לא הי' העדות לצורך הקרוב כלל וכן מוכח להדיא בעיר שושן דמשום דאין הפסול מחמת שבטלה מקצתם רק משום אחלופי מהני סילוק וא"כ אין ראי' מרשב"א דהוא לא ס"ל כרבינו יואל רק הפסול משום עדות שבטלה וכמבואר בח"ר פ"ק דגיטין ד"ח ע"ב ומ"ש הש"ך מנ"ל דלא גזרינן גם בנסתלק י"ל אדרבה הבו דלא לוסיף על התקנה דלא מצינו להדיא דגזרו גם בסילוק ויש טעם עוד לפמ"ש הט"ז בא"ח סימן רמ"ד דהיכי דיש תרי צדדים לתלות בהיתר וצד אחד לאיסור לא חששו למראות העין וה"נ כיון דנסתלק אף דלאו כ"פ ידעו הסילוק מ"מ יכולין לתלות שמא לא נצרכה העדות לקרוב כלל דסילק עצמו ואף אם לא נסתלק שמא ב"ד לא הכשירו רק להרחוק משא"כ כשלא נסתלק אותם שידעו דלא נסתלק ליכא רק צד אחד להיתר שמא לא נכשר להקרוב ג"כ וצ"א לאיסור שמא כל העדות נכשר בזה חיישו לאחלופי ועוד דהרואה הרחוק נוטל חלקו מניין ידע שנטל עפ"י עדים שבשטר א"ל שהי' כשנפסק הדין והרי יראה דהקרוב הפסיד אלא שמא יבא רק הרחוק לתבוע אבל כשנצטרך תינוק הקרוב כשיפסקו על הרחוק יהא בבת אחת ויראה שהצריכו סילוק ועיין לקמן סימן נ"ח בש"ך סק"ד לשון הרמב"ן כל דלאו דינא הוא אלא תקנתא אין דנין בהם להחמיר ובא"ע סימן קי"ח ס"ו.

וגם לפוסקים דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה י"ל לפמ"ש הטו"ז לעיל סימן ל"ו דמה שחתמו הוי כראיית המעשה ומה שב"ד דנין על השטר הוי כאלו העידו לפניהם בע"פ ה"נ כיון דנסתלק קודם הדין לא נתבטל מחמת הראי' דהא סילוק מועיל אחר הראי' כדלעיל סימן ל"ז סעיף ח"י ועוד לפמ"ש בנתיבות לעיל סימן מ"ו ס"י בסק"ט דמדאורייתא ל"ה השטר כנחקרה עדותן בב"ד רק בשעה שבא לב"ד השטר והא דקי"ל דהוי כנחקרה עדותן בב"ד משעת חתימה הוא רק מתק"ח שמא ימותו העדים קודם שיבא לפני ב"ד ולא יהיו ראויין להגיד אז וכ"כ שם בסקי"א וא"כ אם נסתלק הקרוב קודם שבא השטר לב"ד לא נתבטל העדות מן התורה ול"ל דמתק"ח הוי כהעידו כבר דזה רק לתועלת בעל השטר שלא לבטל השטר והכא אדרבה זה טובתו שלא יהא כנחקרה משעת חתימה וי"ל א"א בתק"ח ונשאר על ד"ת.

ובגוף דברי רבינו יואל דכתב דחיישינן לאחלופי כמו בריש גיטין דאתו לאחלופי בקיום שטרות בע"א ק"ל דבשלמא התם יסברו כיון דקיום שטרות דרבנן סגי בע"א כמ"ש פנ"י שם או משום דהוי רק גילוי מילתא סגי בע"א כמ"ש הפנ"י בקו"א שם אבל שיטעו דקרוב כשר להעיד מהיכי תיתי והלא עדות מסורה לב"ד כדאיתא ביבמות דף כ"ב ואפשר דיטעו דלא פלגינן העדות לחצאין ואם בטלה קצתה הל"ל בטלה כולה אלא ודאי מגו דמהימנו לרחוק מהימנו לקרוב וכמבואר בפ"ק דסנהדרין דף יו"ד בתוס' ד"ה אצל אשתו וא"ש נמי דחששו אף דלא יראו שהכשירו העדות לקרוב רק לרחוק דשמא לא יבאו הרחוק וקרוב בב"א ויפסקו הדין רק על הרחוק ע"כ יטעו הרואים דכה"ג ג"כ מהימנו לקרוב בינו דאל"כ הל"ל בטלה כולה.

ונתבטל השטר לד"א פירש מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים מש"ה מתקיים עדותן לשאר עניינים שבשטר ואפילו נכתבים דרך כלל אינו דומה לעדות הפסול מחמת קורבה דהתם החסרון בעדים ושייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ אם נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול עדים כ"כ מהרמ"פ סימן מ"ד ובשע"ח המה דבירושלמי פרק אלמנה ניזונות אמשנה דהיתה כתובתה ד' מאה זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון שוה מנה ודינר במנה של אחרון לבד בטל ואמר עלה בירושלמי דבשטר אחד בפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון בכותב כל נכסיו לשני ב"א והיו העדים קרובים לזה וכשרים לזה הרי אף דבד' שדות אינו פסול עדים מ"מ לר"י מכר כולם בטל ועוד המה דבטוש"ע א"ע ס"ס ק"ג לא משמע דבשטר אחד יבטל מכר כולן ולענ"ד ודאי לא יגרע מקני אה וחמור דלקמן סימן ר"י דקנה מחצה וירושלמי תחלה ס"ד דר"י ור"ל פליגי כיון שהקנה לשניהם כאחד כמו דפליגי בב"ב דף קמ"ג ר"נ ור"ה בקני את וחמור ופרשב"ם דר"נ דס"ל קנה מחצה משום דהכי אמר את וחמור תקנו שניהם הוא מחצה ואת מחצה ולא אבד האיש חלקו בשביל החמור שלא תלאן זב"ז ורב המנונא אמר לא קנה ולא כלום דכיון דבקנין אחד שיתף שניהם לא נגמרה בדעתו להקנות לזה בלא זה וכן במכרה לד' ב"א בשטר אחד ור"ל ס"ל כר"נ דמי שיכול לקנות קנה חלקו שלא תלאן זב"ז אבל לפי מה דמייתי ירושלמי אח"כ ר' אלעזר אמר מתניתא מסייע לר"י דנמצא אחד מהן קא"פ עדות כונן בטלה ופליגי שם אי יאית אר"א דחד אמר יאות אר"א דה"נ הוי כעדות אחת ושייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וח"א לא יאית אר"א דל"ד לנמצא קא"פ דהכא כשתי כיתי עדות כשירין לזה ופסולין לזה עיי"ש וא"כ למ"ד דלא יאית אמר ר"א דאינו דומה להתם ע"כ טעמא דר"י כרב המנונא בקאו"ח וכס"ד דירושלמי אבל לר' אלעזר דהוא מטעם עדות שבטלה מקצתם אינו ענין למכרה לארבעה בסטר אחד דשם אין הפסול בעדות וא"כ הפוסקים כר"י ע"כ משום דס"ל כר"א דדמי לנמצא קא"פ וכמבואר בראשונים עיין ברא"ש פ"ק דמכות וכ"כ בח"ר פ"ק דגיטין ח' ע"ב דמ"ד לא יאית אר"א ס"ל דטעמא דר"י לאו משום עדות שבטלה מקצתה הוא דכיון דעל שני בני אדם הן מעידין לא דמיא לעדות שבטלה מקצתה ומצאתי תלי"ת בחידושי רמב"ן פ"ק דגיטין בישוב דברי הרי"ף דפסק כר"י ופסק בכתב כל נכסיו לעבדו דע"ד והקשו הא ירושלמי פ"ק דגיטין תלי לה בפלוגתא דר"י ור"ל ותירץ דמעיקרא קס"ד כיון דעל שני ב"א הן מעידין לא דמיא לעדות שבטלה מקצתה וכמ"ד לא יאית אר"א אלא טעמא דר"י דלא פ"ד וכל שטר שבטל מקצתה בטל כולו אבל לר"א טעמא דר"י משום פסול העדות דה"ל כעדות אחת וכל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דגלי רחמנא עפ"י שנים עדים או שלשה עדים וקי"ל כר"י אליבא דמ"ד יאית אר"א וקי"ל דפלגינן דיבורא עכת"ד וה"נ י"ל בכתובות וכמ"ש והמרדכי שהביא ירושלמי זה בפרק אלמנה ניזונות י"ל דאזיל לשיטתו דגם בקני את וחמור פסק דלא קנה כלום וכמ"ש הסמ"ע בסימן ר"ג בס"ק י"ט אבל אנן פסקינן דקנה מחצה.

ועוד נראה דכיון דאלמנה שמכרה דינה כשליח דאם טעתה בכ"ש בטל המקח לגמרי ואפילו בקרקע ובבעלים עצמם שנתאנו בשתות קנה ומחזיר אונאה וגם בטעו במדה ומשקל ומנין אין המכר בטל רק מחזיר הטעות ואלו בשליח משמע להדיא לקמן בטור סימן רכ"ז סנ"א ובש"ע סל"ז ובע"ש שם דבטל כלו ה"נ בשטר אחד ונתבטל דבר אחד מהשטר לא נתבטל השאר כמו בטעות בשתות ובמדת ומשקל אף דנכלל במכירה אחת אבל שליח שעוות בדבר אחד אם נכלל עם השאר במכירה אחת י"ל לתקוני שדרתיך ובטל לגמרי וראיות מהרמ"ש משטר מוקדם ומשטר שיש בו רבית י"ל אה"נ אם נעשה ע"י שליח שלא מדעת המתחייב בטל כל השטר דלתקוני שדרי' ועיין בג"פ סימן קכ"ז סק"ו ולכן באלמנה שמכרה לד' ב"א ולאחד מכרה קרקע שוה מנה ודינר במנה ומכרה בשטר אחד מדמה הירושלמי לפלוגתא דר"י ור"ל דלמ"ד שם אף דנתן לשני ב"א הוי כעדות אחת וכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה ה"נ כיון שמכרה לכולן בשטר אחד הוי כמכירה אחת וכיון דהיא כשליח בטל כל השטר אבל בעה"ב עצמו שמכר בשטר אחד לשני ב"א ונתאנה נגד אחד בביטול מקח המקח קיים לשני דעדות שאני דגלי רחמנא הואיל ובטלה מקצתה בטלה כולה דמקיש שנים לשלשה בנמצא קא"פ.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה