ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ג
מתוך שנאמן לומר פרעתי נאמן לומר לא לויתי ממך אלא מאחר נפל זה דעת רמב"ן והקשה בשע"מ דהה"מ בפ"ב ממלוה כתב בשמו גבי מלוה שאמר על שטר שבידו שהוא אמנה או פרוע דא"נ אם חייב לאחרים אף שהשטר ת"י ואי בעי קליי' דהוי מגו במקום חזקה דכל מה שת"י אדם הוא שלו עיי"ש.
ולע"ד דהא הש"ך לעיל סימן מ"ז ובסימן צ"ט כתב דל"ש בשטר הך חזקה כיון ראין גופו ממון והמעות אינו ת"י עיי"ש ונראה הרמב"ן לשיטתו דכתב דלכמה דברים שטר הוי כגבוי וכאלו מוחזק בממון הובא בסמ"ע סימן מ"ד סק"י וע"כ ה"נ כאלו המעות ת"י ושייך חזקה דכל מה שת"י אדם הוא שלו והטעם כיון דעומד לגבות כגבוי דמי ואף דלא למפרע גובה היינו לענין קרקע מיוחדת או מטלטלין דאפשר לסלוקי בזוזי אבל החוב עכ"פ עומד לגבות בע"כ כיון דאינו יכול לכפור אבל כשי"ל פרעתי אינו עומד בע"כ לגבות ול"ה כמוחזק במעות מכח הראי' שבשטר ול"ש החזקה ונאמן במגו ועוד דשטר בעדים דגובה מלקוחות ע"כ עומד לגבות דא"א להבריח נכסיו ממנו משא"כ בכת"י ולפי הנהו חילוקים מתורץ נמי קושית קצו"ח לעיל סימן מ"ז למה נאמן אשטר שאינו מקוים לטעון פרעתי במגו דמזויף ובשטר פקדון החזרתי במגו דנאנסו לרמב"ן דהוי מגו במקום חזקה דמה שת"י הוא שלו ולפמ"ש א"ש כיון דיכול לכפור אינו עומד לגבות בודאי וגם ממשעבדי א"י לגבות ובשטר פקדון טענינן נאנסו גם ללקוחות לדעת רמב"ן שהובא בש"ך סימן ק"ח סק"ח דטוענין ליורשים נאנסו.
עוד הקשה בשפ"מ דהא משמע שרמב"ן וסייעתו הוכיחו דמגו במקום חזקה דת"י אדם הוא שלו ל"א מדמוקי אביי להא דא"ר האומר שטר אמנה הוא זה א"ל כשחייב לאחרים ולא מהימן במגו דקליי' ואמאי אמר אביי בפג"פ דף קע"ב בשטר שכתוב בו לויתי ממך דחיישינן לנפילה דרבים וגם ביבמות פרק האשה שלו' דף קט"ז דמותיב לי' רבא משטרי דכתוב בהו נאנו בר חבו ומגבי בהו רבה בר אבוה אע"ג דשכיחי טובא ול"ח לאחר ה"נ ל"ח להרי יצחק ואביי למה ניחוש אי לנפילה מזהר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' מה אמרת דלמא מסר לי' אותיות נקנית במסירה לימא שאני שטרות דחזקה כל מה שה"י אדם הוא שלו משא"כ גבי יצחק ר"ג חיישינן שפיר לתרי עיי"ש ולק"מ דמ"ט אמרינן חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו דאל"כ ל"ה תחת ידו דלמאי ניחוש לנפילה ל"ח ולפקדון כמו דבשטר דשמו כשמו לא מפקיד גבי' ה"נ במטלטלין כיון דאפשר לכפור וא"כ מוכרח אביי לומר כן ביבמות דאל"כ ל"ה חזקה כלל ולכן בפג"פ דחייש לנפילה דרבים זה גופא מרעא לחזקה ושטר אמנה כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי ה"נ לא ימסור לו שטר אמנה ויש שפיר חזקה ולפ"ז מוכח דשטר שכתב בו לויתי ממך נקנת במסירה לבד נהי דקיי"ל לנפילה דרבים ג"כ ל"ח מ"מ ניחוש דלמא מסר לי' וליכא חזקה אף דקי"ל כנכ"ה מ"מ הא כתב הר"ן בפרק המדיר דנגד ברי לא מהני להוציא ממון והנמ"י ביבמות שם כתב דל"מ בממון רק בשטרי דחבי בר נאנו דאיכא רגל"ד והיינו משום דנפילה ל"ש וחזקת מה שת"י הוא שלו אבל אם לא נקנין במסירה י"ל חברו מסר לו ואף דקי"ל אין אותיות נקנין במסירה אפילו שמותיהן שווה וכמ"ש במלחמות פג"פ וכדלקמן סימן ס"ו ומ"מ שני יוב"ש מוציאין שט"ח על אחר ולא חיישינן למסירה היינו דכיון דהוי רק מסירה דיחיד הוי רגל"ד וכמ"ש החכ"ץ בסימן קל"ד למאן דחייש לשאלת היינו שאלה דרבים ולא לשאלה דיחיד אבל בשטר שכתוב רק לויתי ממך הוי מסירה דרבים וליכא רגל"ד וחזקה שכל מה שת"י אדם הוא שלו ועוד נהי דקי"ל לנפילה דרבים ל"ח דלא כאביי בב"ב דף קע"ב מ"מ ודאי מיעוטא יזדמן דנפל ובהצטרף לחשש מסירה אפילו לא ליהוי רק מיעוטא הרי מיעוטא הוי כפלגא כמ"ש ר"ן בחולין פא"ט וריטב"א בפ"ב דב"מ דכ"ג ור"ן שבאס"ז שם.
שובר משום אדם כתב הש"ך אם זה שקנה השטר טוען שלא ידע מהשובר גובה משום תק"ה מה שנתן זולה בשובר בעדים דקלא אית לי' ה"ל כידע שהוא כגנב מפורסם ובקצו"ח הקשה מהשובה הרא"ש שבטור סימן סמ"ך דבשעבוד מטלטלי אג"ק אינו גובה עכשיו מלקוחות מפני תק"ה ואע"ג דבשטר שעבדם ואית לי' קלא ע"כ מוכח דתק"ה שייך אפילו במידי דאית לי' קלא א"ל שידע בודאי אבל הקול אינו מכריע שידע עיי"ש ול"ק דנהי דקול מכריע שידע מ"מ שייך תק"ה כיון דנהגו בכל השטרות לכתוב שעבוד מטלטלי אג"ק ובזה"ז עיקר מו"מ שלנו במעות ומטלטלין ואין לך אדם שאין עליו שעבוד כתובה כמבואר ברא"ש פרק מציאות האשה ס"ה וגם חובות שכיחי וא"כ א"א ליקח ממי שיש עליו חוב ופסק חיותי' משא"כ בנפרע משטרו ומוכר לאחר דהוא גנבה ממש לא יקחו ממנו באמה.
ועוד דמטלטלין אפשר למכור ע"י אחר ולמי שאינו מכירו דבשוק מתאספים גם רחוקים ול"ד לקרקע דשם בעליו עליהם ומפורסם של מי הוא וכמבואר בא"ח סימן רמ"ד עיי"ש במחצית השקל סק"ב ועוד דמטלטלין מוליכין למקומות רחוקים ומאין ידעו הרחוקים מהקול משא"כ בשטר לא יקנו רק המכירין את הלוה ומעמדו ואחר החקירה אם אינו בעל חוב מסתמא יוודע להם מהקול שפרע אה השטר.
ועוד כיון דקלא אית לי' לא שכיח שלא ידע מהקול וכמ"ש תוס' בב"ב דף צ"ב ע"ב בד"ה לסטים אלא דמ"מ יש בזה משום תקנת השוק שיראו לקנות דכ"א יחוש למיעוט שמא לא יצא הקול דעכ"פ מצוי קצה אמנם הכא לענין שובר דל"מ רק כשנכתב בו שראו העדים אז השטר ביד הנותן השובר כמ"ש בנתיבות וא"כ לא שכיח שיפרע ולא יקרע השטר או יכתוב על גבו כיון דהוא בידו סתמא אין הלוה סומך על שובר דלמה לו לצרה זאת לשמור השובר וא"כ לא שכיח כלל שיפרע ולא יקרע השטר או יכתוב ע"ג וגם לא יצא קול ולא יחושו לזה ולא יתבטל המסחר.
עוד כתב בקצו"ח דל"ש בזה תק"ה לפמ"ש הש"ך בסימן שנ"ו שאם בא דבר הגנוב אחרי שנמכר ליד בעלים ראשונים א"צ לשלם ללוקח מעותיו אף שידוע שקנהו מתחלה דל"ש בזה תקנה כיון שהוא עתה ביד בעלים ראשונים עכ"ל ש"ך וא"כ הכא דהלוה מוחזק בנכסים ה"ל כאלו בא דבר הגנוב אחרי נמכר לידו דא"צ לשלם מפני הק"ה דל"ש הק"ה רק אם בא להוציא מיד הלוקח לא כשבא לידו עכ"ל ולע"ד הש"ך אינו סותר א"ע דתק"ה משום דאל"ה לא יקנה שום אדם מטלטלין דיחוש שמא גנוב הוא וכיון שכשהוא ביד לוקח אינו מפסיד מעותיו אפילו את"ל כשבא ליד בעלים א"צ לשלם כולה האי לא יחוש שהוא גנוב ותבוא ליד בעלים טרם שיבא לידו ואפשר לומר אפילו תפסו בעלים מיד לוקח נמי לא שייך תק"ה דלא שכיח שיהא גנוב ושיתפס וכמ"ש בתומים בכללי תפיסה סק"ט דתפיסה לא שכיח ובל"ש לא עשו הק"ה כמ"ש הרא"ש הובא בש"ך כאן ונה"מ סימן שנ"ו כתב דאם תפסו בעלים מלוקח שייך הק"ה ואפשר כיון דכבר חל התקנה מיד שבא ליד לוקח מ"מ יפה כתב הש"ך דבממרני שייך הק"ה דאל"כ יתבטל מסחר הממרני דיחוש הלוקח שיתברר שנפרע קודם שקנהו ולעולם הלוה מוחזק בממונו
ומה שהקשה קצו"ח על הש"ך שכתב לחלק בין שובר בכתב לפרעון בעדים בע"פ דשובר מפיק לקלא ולא עדים בע"פ והא בפחז"ה דמ"ב בהא דא"ר המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ופריך הא מלוה בעדים א"נ ממשועבדים ומשני מאן דיזיף בצנעא יזיף כי היכי דלא נתזלי נכסי מאן דזבין בפרהסיא זבין וא"כ פרעון נמי י"ל דמרע בפרהסיא ע"כ ולע"ד י"ל דשם מבואר בפרשב"ם דמוכר מוציא קול כדי שיקפצו עלי' לוקחין אבל מאן דיזיף מבקש שלא לפרסם הדבר וא"כ בפרעון נהי דליכא טעמא דמבקש שלא לפרסם מ"מ ליכא נמי כונה לפרסם ואפשר שלא יצא קול.
ועוד דמבואר שם בפירשב"ם דשטר אית לו קול ממילא בלא חיפוש וחקירה משא"כ מכירה בעדים אין לו קול ממילא רק אם יפשפשו ויחקרו יפה יוודע להם לכן היכא דאיכא אמתלא לומר דסמך משום זה ולא חקר ל"ל איתו דאפסיד אנפשי' עיי"ש בד"ה אינהו וא"כ ה"נ בשלמא בשובר כתוב ממילא יש לו קול אבל פרעון בע"פ בעדים צריך חקירה יפה ולוקח הממרני מאחר דראה שהממרני ביד המוכר לא חש שמא נפרע דא"כ לא הי' מניח בידו הממרני דהרי על סברא זאת סמכו חכז"ל דא"נ לומר פרעתי משום דשטרא בידי מה בעי ועיין ס"פ השואל ואין לו לחוש לשובר מחמת דלא הי' הממרני בידו דהא כשלא ראו הערים בידו הממרני אנו אומרים שמא קנוניא הוא וכמ"ש לעיל בסם הנתיבות וה"נ אפילו ראו נתינת המעות י"ל קנוניא הוא וגם בלא"ה סתמא בידו הי' וכמ"ש לעיל סימן מ"ז מה אמרת כשיש עדים על פרעון מקצת מהממרני דאז א"צ המלוה לכתוב ע"ג ולא להחליף כדלקמן סימן נ"ד וה"ל ללוקח לחקור הא כיון שנשאר עדיין חייב הוא בכלל בצנעא יזיף דאינו רוצה שיתפרסם שפרע המקצת דא"כ יתפרסם דעדיין נ"ח ומתזלי נכסי' דיאמרו דמוכרח למכור בזול שיפרע מה שחייב כמ"ש רשב"ם שם וא"כ גם אחר החקירה לא יתוודע.
ואם כתב בשטר עיין ש"ך סק"ט ומ"ש בס"ד לקמן סמן ס"א ס"ג.