ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן מט
סעי' ג' שהוחזק שמו שלשים יום בעיר במבי"ט ח"ב סנ"ב כתב דהיינו אם חתם או קראו לו ג"פ בשם זה בתוך שלשים יום ששהה באותו עיר וגם אם חתם או נקרא פ"א באותו שם ועברו יותר משלשים ונקרא שנית או חתם בשם זה ועוד עברו שלשים יום ויותר ונקרא באותו שם נראה לו דהוי חזקה כמו ריחק נגיחותיו כל שלא הפסיק בשם אחר בנתים אבל נקרא או חתם ג"פ בפחות משלשים יום לא הוי הוחזק.
סעי' ז' הג"ה דצריכים לכתוב שם העיר כתב ב"י דאע"ג דשטר של"כ בו שם העיר כשר הוא מ"מ אי טעין לאו אנא הוא אלא יוב"ש ממקום אחר טענתי' טענה וכתב בת"ח בפג"פ דף קע"ב דלפמ"ש בפרק לא יחפור דקורבא דמוכח עדיף מרוב דלא מוכח א"כ כיון דהאי יוב"ש דר בעיר המלוה אזלינן בתר קורבא דלגבי רובא דעלמא הוי קורבת זו העיר קורבא דמוכח עכת"ד ולע"ד ל"ד ממון לאיסור כמו דלא אזלינן בממון בתר רוב ה"נ י"ל דלא אזלינן בתר קורבא דמוכח להוציא ממון ומצאתי בקצו"ח כתב כן ועוד גם לענין ממון יש לחלק בין טוען ברי לטוען שמא דחזקה נמי לא מהני נגד ברי ועיין בקונטרס הספקות כלל ב' סימן ד' וביורש ולוקח תליא בפלוגתא דלקמן סימן ק"ח ס"ד אי טוענין להו מלתא דל"ש ה"נ כיון דקורבא דמוכח עדיף מרוב הוי המלתא דלא שכיח ובנתיבות כתב דלב"י כיון דהלוה מצי טעין לאו אנא הוא טענינן גם ללוקח ויורש ולדעה אחרונה ודאי לא מצי טעין כן דאלו הי' מצי טעין כן לא הי' שום שטר כשר לגבות מיתומים ולקוחות דהוי טענינן להו דהיוב"ש מעיר אחרת הוא ע"כ ואינו מוכרח לאותו דעה שבסימן ק"ח דלא טענינן להו מלתא דל"ש ונראה דמוכרח לומר להב"י שאני לי' ממון מאיסור דהא נהי דעסק ביו"ד סימן קכ"ט סח"י דאזלינן בתר רובא נגד קורבא דמוכח מ"מ הא מבואר שם סי"א בגנבים שנכנסו למרתף ופתחו חביות יין אם רוב גנבי עיר ישראל שרי ולא אזלינן בתר רובא דעלמא או אם רוב השכונה רוב גנבי ישראל לא אזלינן בתר רוב העיר וכתב הפרישה שם אף דרובא עדיף מקורבא דמוכח מ"מ ה"ד אם נמצא קרוב לעיר אבל אם נמצא בתוך העיר תלינן יותר שהוא מתוך העיר וכ"כ הרשב"א הובא בש"ך שם ס"ק כ"ז והך דרוב גנבי עיר הוא גמרא בע"ז פרק השוכר דף עי"ן וא"כ הכא דזה יוב"ש הוא מתוך העיר איך כתב הב"י דמצי טען דלאו אנא הוא אלא יוב"ש מעיר אחרת ובנתיבות כתב משום דלשיטת הר"ר ישעי' דצריך לכתוב שם העיר כשלא כתב איכא ריעותא ואתרע שטרא לכן טענתו טענה וזה אינו דהא מבואר בב"י דגם לרבינו ישעי' א"צ לכתוב שם עיר רק כדי שלא יוכל לטעון לאו אנא הוא וא"כ למה הצריכו לכתוב הא אם לא הי' צריך לא הי' ריעותא ולא הי' יכול לטעון ועכצ"ל דבלא"ה נמי יכול לטעון ומוכח אף דבאיסור אזלינן בתר קורבא כי האי בממון לא אזלינן בתרה להוציא מהטוען נגדה.
ועוד נלע"ד דהא דאזלינן בתר קורבא דמוכח היינו אם ודאי נעשה המעשה רק הספק אם העושה מרוב הרחוק או מקרוב המיעוט אבל כשאנו דנין אם ניזול בתר הקרוב ונעשה מעשה או ניזול בתר רוב הרחוק ולא נעשה מעשה בזה לא אזלינן בתר קרוב כמו דרובא התלוי במעשה לא אזלינן בתרה כדאיתא פ"ג דבכורות דף כף אף דכ"מ רוב עדיף ממיעוט ה"ד שניהן תלוין במעשה או לא תלוין במעשה ה"נ בקרוב דמוכח נגד רוב ולפ"ז כשטען הלוה הכתוב בשטר לאו אנא הוא דלא לויתי כלל אימר יוב"ש דעלמא ציוה לחתום ועשו קנוניא ולא נעשה הלואה כלל דמה שצריך למעות הוא מעשה גדול וכמ"ש הר"ן בפכ"ש דלא אמרינן הואיל אי בעי פריק דמחוסר ממון וכ"ע בית מאיר בא"ע סימן קכ"ג סוף ס"ב דמחוסר הבאת מעות לפדות הוי מחוסר מעשה יותר גדול משאר מעשה שהוא בחנם ול"ל הא יכול להתחייב בחנם ונימא לוה מעיר זה הוא ונתחייב בחנם ואינו מחוסר מעשה דמתנה וחיוב חנם לא מצוי לכן אינו נאמן בטענת מחלה לי רק במגו וכדאמרינן בפ"ק דב"מ דט"ו ע"ב לא עבדי אינש דיהבי מתנות לנוכראה וכ"ש ליתן שטר חוב לשעבד נכסיו וא"כ הוי רוב ומצוי ובב"ב דכ"ד רוב ומצוי לכ"ע עדיף מקרוב אפילו את"ל קרוב עדיף מרוב ולפ"ז י"ל דאין ראי' מרמב"ן דס"ל דא"י לטעון לאו אנא כמ"ש תומים ונתיבות מדהקשה בשטרי הלואות ליחוש דלמא כתב שטר בשמא דידי' דהוא יוב"ש ואזל למתא אחריתי דאית בי' יוב"ש ויהיב למלוה שבשטר דאי איתא דיכול לטעון לאו אנא מה חששא דרמב"ן שם קאי על הראב"ד דהוכיח דצריך בגט שם עירו משום דלמא ממטי לאתתא של יוב"ש מעיר אחרת לכן הקשה דא"כ גם בשטרי הלואה ניחוש והרי מוכרח מברייתא דכתובות דף ק"י דא"צ לכתוב שם העיר בשטרות כמ"ש ב"י וא"כ תקשי למאן דל"ש לי' בין רוב התלוי במעשה או לא דלדידי' גם קרוב דמוכח אזלינן בתרי' אף דתלוי במעשה וא"כ אי טעין הלוה לאו אנא הוא אלא יוב"ש דעלמא לא מהימן ולמה לא תקנו לכתוב שם עיר בשטרות וכ"ש לפמ"ש תחלה כמו דאין הולכין בממון אחר הרוב ה"נ אחר קרוב דמוכח דלא עדיף קרוב דמוכח מרוב ממה דעדיף רוב ממיעוטא וא"כ לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ה"נ אחר קרוב וכל הפלפול של רמב"ן שם קאי על הסוגיא שם דאמר בה רב דיש לחוש לקנוניא בשני יוב"ש ולדינא י"ל מודה הרמב"ן דלא אזלינן אחר קורבא דמוכח בממון.
ובאס"ז בב"ב שם כתב דמדברי רמב"ן נלמד שהמוציא שטר על יוב"ש אעפ"י שאין כתוב בשטר שם עירו גובה מאותו יוב"ש שבעירו ואפשר שלמדה הרב מדמסקינן בפ"ק דב"מ דל"ח לשני יוב"ש אלא במקום שהוחזקו או שהשיירות מצויות וצ"ע ע"כ ולפמ"ש אין משם ראי' דשם אין הקרוב תלוי במעשה יותר מהרוב ומ"מ אפילו לדבריו אין ראי' משם רק אם שכנגדו אין טוען ברי דאין מבואר שם דל"ח לשני יוב"ש אפילו נגד הכחשת ברי ועכ"פ אם שיירות מצויית גם לדבריו חיישינן.
וברשב"א וריטב"א ביבמות דף קט"ו ע"ב איתא נמי דבאיסור א"א סמכינן אכאן נמצא כאן הי' אף בשיירות מצויות ובממון להוציא לא סמכינן אכנכ"ה ומוכח שם אף דלא מכחיש בברי וכ"כ נמ"י שם הביאו בחת"ס א"ע סימן ע"א ומבואר שם בנמ"י היכא שיש רגלים לדבר לומר כנכ"ה גם בממון אמרינן ולפ"ז י"ל אם יצא הקול ע"י ע"ח דיוב"ש שבכאן לוה מפלוני סמכינן אכנכ"ה אף דלא הועד בב"ד רק נשמע בחוץ מפי העדים מ"מ רגל"ד הוי ולפ"ז נדחה נמי מ"ש הנתיבות דלדעה אחרונה שבהג"ה דאין כותבין שם העיר ודאי לא מצי טעין הלוה לאו אנא הוא אלא יוב"ש ממקום אחר דאלו הוה מצי טעין כן לא היה שום שטר כשר לגבות מיתומים ולקוחות דהוי טענינן להו דיוב"ש מעיר אחרת הוא ע"כ ולפמ"ש אין ראי' דהא סתם שטר קלא אית לי' אפילו לא יחקרו כמבואר בפחז"ה דף מ"ב וא"כ כשיש קול דיוב"ש שמכאן החייב אהני כנכ"ה להוציא ואם לא יהא קול אדרבה אתרע החזקה דרגל"ד דיוב"ש ממ"א הוא ולכן לא יצא כאן קול על יוב"ש שבכאן וכדאמרינן ר"ע האשה שנ שנתארמלה רוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אוזרע לה רובא.
ובמלחמות שם כתב אף דבב"מ וגיטין בגט הנמצא חיישינן בשיי"ו היינו משום דנמצא שלא במקום שנכתב דל"ל כנכ"ה אבל כשי"ל כנכ"ה כמו ביצחק ר"ג דאזיל מקורטבא לאספמיא פליגי אביי ורבא וס"ל לרבא דל"ח לתרי יצחק ומ"מ מסיק הש"ס שם גבי עובדא דשומשמי דחי דחיישינן שמא פינן ולא אמרינן כנכ"ה משום דשכיחא ואפוקי ממונא באומדן דעת דכדי לא מפקינן עיי"ש משמע דבכגון יצחק ר"ג לא שכיח אף בשיי"מ ואפילו בממון הוי סמכינן אכנכ"ה נהי דשיו"מ מ"מ תרי יוב"ש ל"ש ולא כאס"ז הנ"ל גם לא מחלק בין מכחיש בברי או לא דאל"כ למה לו למימר בשומשמי משום דמלתא דשכיחא לפנות תיפק לי' דהמוחזק טוען ברי דפינן ואפילו ל"ש משא"כ בגט שנמצא וכן בעובדא דיצחק ר"ג אין מי שיכחיש בברי וכן מחלק רבינו אביגדר לענין מזויף דחזקה לא חציף אינש לזייף ול"צ קיים מה"ת ה"ד נגד לקוחות ויורשים אבל כשבע"ד טוען ברי חיישינן דזייף וצריך קיום מן התורה וכ"כ תוס' ב"ק ר"פ המניח אף לרב דהולכין בממון אחר הרוב מודה שיכול המוחזק לומר למוציא אף שהרוב מסייעך לא תוציא ממני ממון דקים לי בנפשאי שאני מן המיעוט וגם בר"ן פרק המדיר בסוגיא דמומין מחלק לענין כנכ"ה בין טענת ברי לטענת שמא דלא מהני כנכ"ה נגד טענת ברי הביאו בחת"ס א"ע ח"ב סימן י"ב וכ"כ סמ"ע לקמן סימן סמך סק"כ.
ובתו"ג סימן קכ"ח בחידושים סק"ד כתב אם אשה מוציאה גט על איש שנכתב מקום עמידתו והוא מקום דירתו וטוען שאיש אחר ממקום אחר נתן לה גט זה נאמנת דאמרינן כנכ"ה והוא האיש שממקום זה ובביאורים שם הוכיח כן מהנח"י ואשתמיטתי' דברי הר"ן הנז"ל וכ"כ הב"ש בא"ע סימן קי"ז ס"ק ט"ז לשיטת רשב"א שברמ"א שם ל"א כנכ"ה אם טוען ברי ואין לחלק בין כנכ"ה לומר זה שנמצא כאן הי' כאן ולא אחר לבין כנכ"ה דמומין לומר כיון שברשותו נולד הספק הי' שם מקודם דא"כ מה מקשו רשב"א וריטב"א ונמ"י מכנכ"ה דמומין שבפרק המדיר לכנכ"ה דיבמות ביצחק ר"ג.
לא גרש מסימן בתומים ס"ק י"ב הקשה כיון דא"צ לכתוב כלל שם העיר אמרינן לאו אכולה מלתא מסהדי כמ"ש הרא"ש פרק הזורק דאם שינה מקום לידתו הגט כשר ולא מפסל סהדי הואיל וא"צ לכתוב לאו אכולה מלתא מסהדי ולק"מ דשאני מקום לידה דאין הכל ודעין משא"כ מקום דירתו דאסור להם לחתום אא"כ מכירין אותו כדלעיל ס"ב סתמא דמלתא מכירין גם מקום דירתו רק אם ה"א אכולה מלתא מסהדי הי' מוטל אעדים שלא לחתום רק אם ידעו גם מקום לידתו כיון דנכתב בגט אבל כיון דא"צ לא מוכרחי לדקדק אבל לחתום בשקר אדבר דסתמא ידעו ודאי אין להם לחתום ואף דרמ"א בהג"ה בא"ע סימן קכ"ח ס"ב הביא יש מכשירין גם בשינה מקום העמידה יש לחלק דוקא אם כבר ראינו השינוי יש לנו לתרץ אפילו ע"י משמעות רחוק כדי שלא לפסול העדים ולומר דלא חתמו על זה ועיין טו"ז לעיל סימן למ"ד ס"ג שו"ר בדברי חיים בשער שינוי השמות סימן כ"ף כתב לחלק בין להכשיר העדים דתלינן דלא חתמו ע"ז בין כשאין דנין להכשיר אותם ולפ"ז י"ל דסמך הרמ"א אשם העיר אפילו אינו לישנא דסהדי והיינו דלא מחלק בזה כאן כמו דמחלק בסמוך ונ"ל שלזה כיון הרמ"א שכתב לא גרע מסימן וליכא למטעי באחר כלל דהיינו אפילו לא כתוב לשון סהדי כיון דכל אדם נקרא על שם דירתו וכמ"ש הרא"ש בפרק הזורק פלוני ממקום פלוני וכיון דהעדים צריכין להכירו בשמו סתמא יודעין מקומו ולא טעו אבל כהן אין דרך לקרות בחוץ פלוני הכהן או לוי או ישראל וכמ"ש הג"מ הובא בפ"ת לס"ג אות כ"ד וא"כ איכא למטעי ואפשר טעו העדים כיון דלאו אכולה מלתא מסהדי אין מחויבין לחקור על אמתתו רק אם יש שני יוב"ש בעיר אחת דמוכרח לכתוב סימן מחויבים העדים לירע אמתת הדבר כמ"ש תוס' פ"ב דכתובות דף כ"ד ע"ב בד"ה אמנה לכן לא מחלק הרמ"א בין כתוב בלשון עדים א"ל גם לעיל בכתב סימן דשם מיירי בשני יוב"ש בעיר אחת וכן מורין לשון העיר שושן להדיא דתחלה כתב בשני יוב"ש בעיר אחת יכתבו סימן נון או ארוך או כהן ולוי וישראל ואם הם משני עיירות כותבין יוב"ש מעיר פלוני ואם הם מעיר אחת אם האחד מת אביו אם כתב על בן המת ז"ל או על בן החי שלי"ט או נרו הוי סימן בד"א דשלי"ט או ז"ל הוי סימן כשהוא כתב העדים בעצמו אבל אם אינו כתב העדים אעפ"י שהעדים חתומי למטה א"ז סימן דשמא יוסף השני הערים לכתוב כך והעדים לא דקדקו בכך שאין דרך לדקדק בכך ולאו אכולה מלתא קמסהדי עכ"ל הרי רק בשלי"ט או נרו י"ל שלא דקדקו דאין דרך לדקדק בכך לכן אפילו בשני יוב"ש בעיר אחד חיישינן דלא חתמו אזה וטעו אבל בכהן ושאר סימן דאין דרך לכתוב בשטר רק משום סימן כשיש שני יוב"ש מוטל על העדים לדקדק אם הסימן טוב ואמת משא"כ בנרו או שלי"ט אפשר לא עלה על דעתם שנכתב משום סימן כיון דבלא"ה דרך לכתוב כן בכל שטרות ובשם העיר כיון דאדם נקרא פלוני מעיר פלוני ליכא למטעי כלל לכן אפילו ביוב"ש משני עיירות לא טעי ואכולה מלתא מסהדי וכן מצאתי בד"ח שם דגבי כהן כיון שאין דרך לכתוב בשטרות רק ביש שני יוב"ש בעיר אחת כשיראו העדים שכתב כהן מעלין אדעתם דיש שני יוב"ש ומדקדקין והוא כמ"ש כנלע"ד ברור דלא כנראה מהקצו"ח דגם בשם העיר ל"מ להרמ"א רק כשכתוב בלישנא דסהדי גם דלא כהש"ך שכתב לרמ"א גם בכהן אם הוא לשון הלוה אינו סימן דמסידור דברי הג"ה נראה דלא כ"כ רק אסימן נרו ושלי"ט וכ"כ התומים וכ"ד הגי"ת והעיר שושן.
סעי' ח' בש"ך ס"ק י"ז דל"ל דעדים ל"י שיש עור יוב"ש בעיר דהא כיון שהוחזקו שני יוב"ש בעיר אחד ודאי ידעי וכן מוכח להדיא בתוס' פ"ב דכתובות דכ"ד ע"ב שכתבו דאם הוחזקו שני יוסף ב"ש אם כתוב בשטר כהן ודאי אכולה מלתא מסהדי כי אז צריכים לידע אם הוא כהן עכ"ל ולדברי ש"ך יסתרו התוס' א"ע דבב"ב דף קס"ז ע"ב בד"ה וליחוש לשני יוב"ש כתבו דעדים לא יתנו לב לדעת אם יש עוד יוב"ש אחר ועמד בזה התומים בסק"י אבל לפמ"ש לעיל א"ש דכונת תוס' אם כתוב בגט כהן מרגישים מה זה דקמן דא"צ לכתוב ואין רגיל לכתוב רק לסימן וירגישו שיש שני יוב"ש ומדקדקים לידע אם אמת הוא כהן.
ולפ"ז נסתר מ"ש התומים שם דאם יש שני יוב"ש ונכתב על אחד יוב"ש סתם והשני כהן הוי סימן דהישראלי הוא מדל"כ כהן כיון שיש שני יוב"ש ודאי ידעי העדים כדמוכח מהתוס' כתובות.
ומה שהוכיח ממ"ש בתיה בפו"כ ס"ו ועוד אמר גאון אם המגרש ישראל והשני כהן א"צ לכתוב שום סימן עיי"ש אינו ראי' לפמ"ש בעבוה"ג סימן מ"א דהגאון לשיטתו דס"ל כשהמגרש כהן א"ל נכתב כהן יש לפסלו כמ"ש שם בתה"ד ס"ז עיי"ש וא"כ מלבד דהב"י בס"ס קכ"ט וכל האחרונים העלו דכשר אם לא כתוב כהן ממילא גם בגט אינו סימן אלא אפילו להגאון י"ל רק בגט פסול כיון דס"ל דרגילים לכתוב כהן ואם לא כתבו יהא לעז דהמכירין יאמרו לא הוא וכ"כ בג"פ סימן קכ"ט ס"ק ל"ו וא"כ בשטרות אין הוכחה מדל"כ כהן דאינו כהן ועוד דהגאון שם ס"ל דרגילים היו לכתוב בשטרות הכהן וא"כ מדל"כ יש סי' דאינו כהן משא"כ אנן חזינן דלא רגילי וגם על הגאון צווחו דאין ראי' כלל דרגילי עיין בג"פ שם.