ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן מח
ש"ך סק"ב מיתו אם כתב בכת"י כל מי שמוציאו גובה בו או בממרנות שלנו ודאי דגם הב"ח מודה שחוזר ולוה בו עכ"ל ובשו"ת ב"ח הישנות שאלה ל"ד מבואר דממרמי נמי יש לה דין כת"י אם פרעו וחזר ולוה בו בעודה ביד המלוה פשיטא דמצי למימר שוב פרעתי דכבר נמחל שעבודו בשעת שפרעו ונעשה כחרס וכתב עוד אם לאחר שפרעו החזיר מלוה הכת"י ללוה ואח"כ חזר ולוה בו ונתנו ליד המלוה דעכשיו במסירה חדשה נעשה שטר חדש שהרי נשתעבד למלוה בחתימתו מחדש ומה לי חתימה חדשה ומה לי חתימה ושינת עיקר השעבוד חל משעה שנתן ומסר הלוה למלוה ומחייב עצמו מחדש ועיי"ש בסוף התשובה בד"ה אחר מוכח דס"ל דבשטר שאינו כת"י וחת"י לוה רק בעדים לא מהני מסירה חדשה כשנמחל שעבודו אפילו לגבות מבנ"ח רק כשמוסר לפני עידי מסירה לדעת המרדכי מתני.
ולא זכיתי להבין כיון דמודה אם החזיר המלוה ללוה הכת"י או הממרני כשפרעו וחזר ומסרו לו מסני אפוכי מטרתא למה כיון שמונח בחצירו של מלוה הוי כמסירה וכי גט הוא דצריך ליטלו הימנה ולחזור וליתנו לה כמבואר בפרק הזורק דף ע"ח דשם הטעם משום דהוי כטלי גיטך מענ"ק ופרש"י משום דכתב ונתן לה אבל בממון נהי דנתינה קמייתא נתבטלה ע"י הפרעון מ"מ כשחזר ולוה עליו ואומר לו הלוה שישאר הממרני או כת"י בידו על חוב השני או אפילו לא לוה עליו שנית רק מחייב עצמו בחנם כיון דמונח ברשותו הוי כמסירה ואפילו בשטר בעדים ואינו כת"י וחת"י לוה למרדכי דמהני מסירה בפני עדים אם עדים רואים השטר ברשות מלוה והלוה אומר לפניהם שישאר אצלו על חיוב חדש הוי כמסירה דזכתה לו חצרו ועיין בקצו"ח סימן רי"ש ס"ב דבגט דכתיב ונתן צריך נתינה ולא זכי' ובשטר ממון כתיב ואקח את ספר המקנה בעי זכי' ועיין נתיבות סימן קפ"ה ס"א סוף סק"א ובאבני מילואים סימן קל"ו סח"י כתב דבממון אפילו היכי דכתיב ונתן א"צ נתינה מיד ליד רק זכי' ואפשר ס"ל לב"ח כמ"ש טו"ז לקמן סימן קפ"ט דאם המפקיד הקנה חפץ המופקד להנפקד אינו קונה ע"י חצירו והשטר ביד המלוה אחר הפרעון כפקדון אבל המהרי"ט וקצו"ח סימן קע"ט הביאו והסכים עמו וכן הנתיבות בפתיחה לסימן רי"ש דחו דברי הטו"ז ואפשר דס"ל להב"ח דצריך מסירה דוקא כיון דעיקרו אינו לגוף הנייר רק לראיות האותיות שבו וכמו במוכר שט"ח לקמן סימן ס"ו ס"ט דיש פוסקים ס"ל דמשיכה והגבהה לא מהני בלא מסירה מיד ליד ה"נ כת"י או חת"י דזהו הכתיבה וצריך מסירה מיד ליד ממש אמנם גם שם העלה הש"ך בס"ק כ"ד דמשיכה והגבהה מהני וא"צ מסירה מיד ליד וא"ל כיון דאין הקנין לגוף הנייר אינו נקנה ע"י רשות רק איזה מעשה צריך דז"ל רמב"ן בחידושיו לפרק הספינה דף ע"ו לפיכך אותיות נקנין במסירה מפני שהמסירה והמשיכה והגבהה שוה בהן שאין גופן מכור וקנוי והראי' שבהן אינה נמשכת ומוגבהת במשיכתן ולפיכך לא הצריכו בהן הגבהה ומשיכה ותקכ"ח הוא משעה שהוציא הלה ראיותיו מתחת ידי וגמר והקנה אותן לו עיי"ש בד"ה הא ובד"ה אי כתב נמי דאותיות לאו ברשויות תליאן הלכך מסר בכ"מ קנו וא"כ הקנין משיוציא ראיותיו מת"י והרי הכא כיון שמניחו ברשות מלוה סגי ועוד ראי' מתשובות הרא"ש סימן ע"ה ס"ג ז"ל ואעפ"י דכתב הרי"ף דענ"ק נקנין שטרות וכו' וכ"ש לדברי רבינו יצחק דאפילו בקנין אגב לא איקני הלכך לא קנתה השטרות ואף עפ"י שהיו בביתו והקנה לה כל נכסיו וקנתה לה חצרה ויש כאן כתיבה וחצרה דהוי כמסירה לא קנתה השטרות כיון דלא כתב לה קנו לך איהו וכל שעבודי' עכ"ל הרי דחצרה קונה כמסירה וא"כ הכא דל"ל כתיבת קני לך וסגי במסירה כיון דמונח בחצר המלוה הוי כמסירה וכ"ש ממרני או כת"י תכתוב לכל המוציאו דכתב בתה"ד דנקנה כשאר מטלטלין לכ"ע כמ"ש הנתיבות לקמן סימן ס"ו בשמו בביאורים סקי"ג ובחידושים ס"ק כ"ד ואף דהב"ח הוכיח דשטר שנמחל שעבודו אם חזר ולוה בו אינו גובה אפילו מבנ"ח היינו שטר בעדים דאפילו למרדכי ל"מ מסירה חדשה רק בעדי מסירה אבל באופן דמהני מסירה אם כבר מונח ברשותו סגי באמירה שיחזיק המלוה בו על החיוב חדש.
ולכאורה י"ל לפמ"ש תוס' בכתובות פרק הנושא דף ק"ב בד"ה אליבא דהא דמשתעבד בשטר אם לא לוה דהא אין מטלטלין נקנין בשטר היינו משום דטרח למכתב שטרא גמר ומשעבד נפשו ומתוך שטרח ליהנו בשטר נמר ומקני עיי"ש וא"כ כשכבר נמחל שעבודו אשר נכתב בשבילו הרי עתה לא טרח ונהי אם מסרו מחדש י"ל עכ"פ טרח למסור אבל אם כבר מונח ברשות מלוה ליכא שום טרחא רק אמירה בעלמא ובשלמא בנותן מטלטלין אם כבר מונחים ברשות מקבל סגי באמירה משום דקנתה חצרו אבל כאן הא דשטר מהני כל עקרו משום דטרח ועשה מעשה ומפרט לפמ"ש הרמב"ן דרשויות ל"ש בראיות שבשטר וכ"ז בשנתחייב שנית בחנם ומ"מ גם בזה נראה כיון דלא נסתפק באמירתו שנתחייב לו רק אמר שיחזיק השטר על החיוב והשטר ברשותו הוי כמסירה מדטרח לזכותו ע"י השטר גמר ומשתעבד.
וי"ל כיון דכל כח הכתב מדהוא ביד המלוה מוכח שחייב לו דאל"כ איך בא לידו מיד לוה ואם איתא דפרע הוי נוטלו מידי ובשכבר פרעו פעם אחת ונשאר בידו תו אין בו ראי' על חיוב שנית דהא בא לידו מכח חיוב ראשון ול"ל דלולא שנתחייב לו שנית הי' נוטלו ממנו דהא כבר פרעו ולא נטלו ממנו ומה הוה לי' למיעבד אחר שכבר קיבל המלוה המעות ולא החזירו בשעת פרעון וגם כשטוען הלוה נתחייבתי שנית ופרעתי דלא ה"ל לפרוע שנית עד שיחזיר לו כתבו י"ל דל"ל חזקה שטרך בידי מה בעי דכבר אתרע החזקה בהנהו גברי ובהאי שטרא דהרי כבר פרעו פ"א ולא נטלו ממנו אמנם לפי מה דפסק בש"ע לקמן סימן מ"ד ס"ב דתו"ז אפילו פרע מקצת אמרינן על השאר חזקה אא"ת תו"ז דמה דאתרע אתרע ועל השאר לא אתרע החזקה ה"נ נהי דפ"א פרע ולא נטל השטר מ"מ לא נימא דגם פעם שנית עשה כן אבל לענין טענת להד"ם י"ל דהוי כחספא וצריך דוקא שהחזירו ללוה וחזר ומסרו לו והמלוה אינו נאמן במגו דלא פרעו כלל כדאיתא בפחז"ה דף ל"ב ע"ב דהאי שטרא חספא כיון דמודה דכבר נפרע פ"א אבל לענין פרעון שנית י"ל שפיר חזקה שטרך בידי מה בעי אפילו נשאר אצלו מתחלה דל"ל דסמך הלוה שיכול לטעון להד"ם דהי' לו לחוש שיכפור המלוה פרעון הראשון.
ובזה נסתר ראיות הב"ח מפחז"ה דף ל"ב ע"ב בההיא ערבא דשם מיירי בטענת להד"ם אבל פרעתי י"ל דאינו נאמן דל"ל דליהמן בפרעתי במגו דלהד"מ דהא להד"ם אינו מועיל רק אם מודה המלוה שכבר פרעו חוב ראשון וירא לוה לטעון ל"ה דברים מעולם דמלוה יכחישו והרי שטרו בידו ויוחזק לשקרן יותר מבטענת פרעתי דהרי אף דחזקה שטרך בידי מוכיח דלא פרע מ"מ י"ל אשתבע לי דל"פ אבל אלהד"ס א"י להשביעו.
גם מה שהביא מהריב"ש סימן שפ"ב דהוכיח דמוקדם פסול לגמרי מלגבות אפילו מבנ"ח מדפריך בפ"ק דב"מ בשטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו דנמחל שעבודו ות"ל דהוא מוקדם ואי ממשעבדי לחוד אין גובה בשטר מוקדם הא דנמחל שעבודו עדיפא דלא גבי כלל אפילו מבנ"ח מחמת השטר כדאמר בפחז"ה דף ל"ב גבי ההוא ערבא עיי"ש ג"כ אינו מוכח רק לענין להד"ם דאם איתא דמוקדם כשר לענין בנ"ח הרי עדיפא לי' למימר דנמחל שיעבודו דפסול לענין טענת להד"ם א"ו דמוקדם פסול גם לענין בנ"ח וממילא ע"כ פסול לגמרי דאם קנסו לענין שלא יהא שטר על להד"ם משום משעבדי ה"נ לענין טענת פרעתי דבמוקדם אין שום סברא לחלק דהא מדינא שטר כשר הוא על בנ"ח רק משום דקנסו א"כ חד טעמא ללהד"ם ולפרעתי ולכן אפילו לא נאמר כמ"ש הע"ש וש"ך דשטר בעדים שאני הואיל ובטל מקצתו לענין לקוחות בטל כולו מ"מ אין ראיות הב"ח מכריחות לענין טענת פרעתי.
אמנם אם פרעו פעם ראשון בעדים י"ל פרעתי שנית דל"ל חזקה שטרך בידי מה בעי דסמך אם יתבענו שנית יכול לטעון להד"מ שלא הלוהו שנית והשטר נשאר אצלו מחוב ראשון שפרעו ולא החזיר לו שטרו והרי עדים ואפילו החזיר לו שטרו ללוה שלא בשעת הפרעון וחזר ומסרו לו שלא בפני עדים יכול להכחיש שלא החזיר לו ונאמן נ"ה לטעון פרעתי.