אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן מו

סימן מה

סעי' א' כתבתי ללות עיין סמ"ע דהיינו ממנו נפל ומצאו זה וברמב"ם פי"ב מה"ג כתב דא"נ לומר ממנו נפל הגט במגו דמזויף וכתב הה"מ שם דאין חוששין לנפילה שאין האסורין כדינו ממונות ובקצו"ח הקשה מר"פ כה"ג דאמר הא גדולה מצי מגרש ז"א שני יוב"ש מוציאין שט"ח על אחרים ואין הלוה י"ל לא ממך לויתי אלא מפלוני ששמו כשמך וממנו נפל ואיך יליף ממון מאיסור לחשש נפילה ובספ"ק דב"מ אמרינן גבי גיטא דאשתכח בי דיני דר"ה היכי פשיט איסורא מממונא תרי דחשו יותר באיסור לכן תעלה דה"נ לא מהימן דנפל במגו דמזויף.

ולק"מ דלנפילה דחד ל"ח דמזהר בו לשמרו וכמ"ש הב"מ בא"ע סימן י"ז סכ"ד להוכיח מיבמות ריש דף קט"ז והכא דיש ללוה מגו דמזויף לא חשש לשמרו די"ל בטוח שלא יוכל להתקיים וסמך די"ל מזויף ואף שיוציאנו המלוה שלא בפניו לא יגבה בלא קיום כמבואר בתוס' פ"ק דגיטין דף ב' דאל"כ ל"ש חיי משא"כ בגט כשאין עוררין א"צ קיום משום עיגונא וכ"פ הרמב"ם רפ"ז מת"ג וסיים שאין דיני האיסורין כדיני ממונות וא"כ בגט מזהר בו שלא יפול ממנו ותמצאו האשה ותנשא בו שלא בפניו ע"כ ל"ח לנפילה והן דברי הה"מ דל"ח לנפילה שאין האיסורין כד"מ ולק"מ מספ"ק דב"מ דכבר נפל הגט חיישינן יותר באיסור שמא אינו זה ובפרק כל הגט לחוש שנפל מהמלוה דיש לו ליזהר בו יליף שפיר ממון מאיסור ומצאתי אח"כ קצת מזה בנתיבות.

סעי' ד' אין מקיימין שטרות בלילה כתבו סמ"ע וש"ך דמדעת הלוה שני דהוי כקיבל קא"פ ותומים דחה זה דבשטר נ"מ ללקוחות ולע"ד כיון דדעת ר"י דאין טוענין ללקוחות מזויף והחולקים ס"ל רק דאל"כ ל"ש חיי דכ"א יעשה שטר ויגבה מלקוחות כמבואר בתוס' פ"ק דב"מ די"ג ע"ב וריש פ"ק דגיטין ובכתובות צ"ב ע"ב וכיון דנתקיים בלילה ליכא חשש דלא שבקת חיי דרק מגזה"כ הוא ובקיום מדינא בלא"ה א"ל נגד לקוחות ועוד דאם הלוה מודה דאינו מזויף דעת כ"פ דא"ל קיום גם נגד לקוחות רק הש"ך לקמן סימן ק"ו העלה דצריך קיום דחיישינן לקנוניא וכיון דנתקיים בלילה תו ליכא חשש קנוניא וכיון דהלוה נתרצה לקיים בלילה הרי הודה דהקיום אמת דהוי כנאמן עלי אבא לכן אם העדים רדופים לילך למדה"י וצורך לקיים גם נגד הלוה ושרי לכ"ע כיון דמקבל עליו ממילא אם יתגלגל אח"כ לגבות מלקוחות כבר הוי דיעבד ודעת רשב"ם אם קבלו עדות בלילה דנין על פיו וכ"ד הב"ח כ"ש כאן דיש לסמוך כיון דקבלו העדות בהיתר דנ"מ נגד הלוה.

בהג"ה קיום שטרות דרבנן דעת הר"א דכשבע"ד טוען מזויף צריך קיום מדאורייתא וש"ך בסק"ט סתרו מפ"ק דגיטין ד"ו דאי עבדית אהנית דאם אתי בעל ומערער לא משגיחינן בו ואין לסתור כל דברי הר"א ושאני התם דשליח העיד בפנ"ח ואוקי חד לגבי חד נגד הבעל וכלתנייתו תרוייהו וליכא ערעור דמי ואהני לה הגט בלא קיום מחזקה דל"ח לזיוף אבל אי ליכא זולתה אפילו חד להכחיש הבעל י"ל כהר"א דאם מערער וטוען מזויף פסול הגט מה"ת שדר בתומים דכתב אפילו רק מוציא השט או הגט טוען ברי סגי דאיכא חד לבהדי חד המערער אלא כשהאשה אינה יודעת אזי מהני ערעורו עה"ת אם השליח אינו מכחישו בברי ול"ל כן דמהיכי תיתי יזייף אחר בלתי ידיעתה ובכל מקום מוציא השטר הוי כטוען ברי שלא זייף ועכ"פ עם השליח דהביא הוי כטוענה ברי נגד הבעל אבל לדברי מן התורה ל"ח לזיוף היכי דאחד מוציא השטר ואין מכחיש נגדו ואם זולת מוציא השטר יש ע"א מכחיש המערער בברי איכא חד נגד חד וכליתא מערער ואם אומר דמכיר החתימה ל"ל איכא חד לגבי חד די"ל דאומר בדדמי וטועה וכמ"ש תוס' רפ"ק דגיטין דף ג' ד"ה הכא דלכך ל"מ שיאמר השליח ידעתי ומכיר אני החתימה דאינו מדייק כמו כשאומר בפנ"ח וראי' לזה מפ"ק דגיטין דף ג' דאמר שם דרבה לא חייש לחלופי בקיום שטרות דעלמא דהכא בפני והתם ידענו והקשה מהר"ם סוף ניחוש דנסמך על עד אחד בקיום שטרות דעלמא כשיאמר בפני נחתם והניחו בתימא עוד הקשה הפנ"י שם דגם בא"י דאצ"ל בפנ"ח ואם ליכא ערעור נשאת ניחש לאחלופי בקיום שטרות דעלמא דנסמוך בלא קיום ולפמ"ש ל"ק דיש להבין בלא"ה כיון דמה"ת א"צ קיום למה חיישו לאחלופי דהוי גזרה לגזרה וצ"ל דחייש לאחלופי כשיערער דצריך קיום מה"ת וכיון דבגט מועיל גם לבטל הערעור חייש אבל בא"י כשלא אמר השליח בפנ"ח לא מהני רק כשאינו מערער ואז הקיום בשטרות דרבנן ול"ג אמנם כיון דע"א סגי לסלק הערעור שיהא כליתא מה חושש בח"ל לאחלופי לסמוך על ע"א רק זה במעיד בפני נחתם אבל ידעתי ל"ה חד נגד חד ומן התורה צריך קיום בשנים לסלק טענת המערער לכן חייש רבא לאחלופי ורבה אמר הכא בפני והתם ידענו ולא מחלף רק כשיאמר בשטרות לפני נחתם אז מן התורה סני בזה וגם הפנ"י בקו"א שם כתב דמה"ת סגי בקיום ע"א דלאו אמנה מסהיד והוי רק גלוי מלתא.

בש"ך סק"ט הניח בצ"ע אם ע"ח אומרים לא חתמנו אם נאמנים מן התורה ותומים דחה דבריו דע"ח אינם נוגעים בעדותם כלל ואי דחזקה לא חציף אינש לזייף ה"נ חזקה על כל איש ישראל דלא מחלל שבת ועע"ז ושנים נאמנים להעיד שחלל ועפ"ז ובמהית לסו"ת שו"מ ח"ד ס"ס ע"ד הביא מרב אחד שטען דהעדים נעשו בע"ד שהרי בעל השטר טוען יש לי ראי' בידכם שאתם חתמתם על השטר שלי והם טוענים שלא נעשו עדים לכך אינם נאמנים דלזה המה בע"ד לא עדים וכתב השו"מ דלכאורה יפה טען ונראה דזה דוקא אם כ"א אינו מעיד רק על כת"י בלבד שאינו כת"י אבל אם כל אחד אומר אינו כת"י ולא כתב יד חברי ה"ל לגבי כתב חברו עד ובזה יפה כתב התומים עכת"ד ולפע"ד לא יפה טען הרב דמה הנאה יש לע"ח בכבישת עדותם דכל בע"ד אינו פסול רק משום הנאתו קרוב לעצמו עש"ך לעיל סימן ל"ז סק"א ואדרבה יותר נהנה כשמקיים חתימתו כמבואר בתוס' רפ"ב דגיטין דט"ו בד"ה אני עד שני בשם ירושלמי ועוד דליכא למיחשבי' לבע"ד דאינו תובעו ממון דהא כובש עדותו פטור מדיני אדם כדלעיל ר"ס כ"ח ואף דחייב בדיני שמים מ"מ הא מבואר בש"ך לקמן סימן רכ"ב סק"ב דהיכא דצריך לקבל מש"פ חשוב עד ולעיל סימן כ"ג מבואר דשני דיינים נאמנים לעולם לומר לזה זכינו והא שם נמי טוען בע"ד זכותי אצלם שיתנו לו הפס"ד ולהש"ך בסימן שפ"ו דד"ג רק מדרבנן אפילו לאחר שהעידו בשקר והפסידו לאחד פטורים מן התורה ובקצו"ח שם דגם למ"ד דדיני דגרמי מן התורה מ"מ שורף שטר למ"ד מכש"ט דרבנן פטור מה"ת וא"כ אפילו העידו שלא חתמו לא חמיר משורף שטר וגם תירץ השו"מ לא נראה דגם כשמעיד על חתימת חברו יחשב בע"ד מה"ט וע"כ דלא ס"ד לחשבו לבע"ד רק מחמת שטוען הבע"ד סמכתי עליכם שחתמתם שטרי ובואו והעידוני ולפ"ז קשה עוד כיון דמדאורייתא א"צ קיום מיד שחתמו אין לו ראי' אצלם דאם ישתקו ג"כ כשר השטר וראייתו בידו.

סעי' ה' שלא בפני בע"ד כתב הש"ך בכה"י לוה מה"ת צריך קיום ואין מקיימין שלא בפניו ובקצו"ח סק"ה הקשה דמ"ש כת"י מחתימת עדים דבשניהם לא חצוף לזייף דל"ל דמרהת מעדים שיאמרו לא חתמנו דהא מן התורה לא מהימנו ועוד יוכל לזייף עדים שכבר מתו ובע"כ לאו מעדים מרתת אלא מרתת שמא יתברר ע"י עדים אחרים שיעידו שמכירין שאינו חתימות העדים ומלתא דעל"ג היא ה"ה בכת"י לוה ולע"ד בחת"י אינו בירור די"ל בכונה שינה לוה חתימתו שיוכל לכפור ולפ"ז נסתר מחמתו נמי ראיות קצו"ח מסימן ק"י בצוואה בכת"י דכתבו הפוסקים דדמי לחתימות עדים דשאני צוואה דא"א משטה בשעת מיתה כדלקמן סימן פ"א ס"ב ולא יהא למוציא הצוואה התנצלות דהמצווה בכונה שינה חת"י.

ולפ"ז י"ל בחת"י לוה וטוען מזויף ומביא עדים שמכירין שאין זו חתימתו ומלוה טוען שבפניו חתם הלוה חייב היסת דאין ראי' מהעדים.

ובתומים סימן ס"ט סק"ז כתב דרב שרירא גאון לא אמרו רק במכחיש להדיא ואמר מזויף דבזה בעי קיום מן התורה עיי"ש ולא נלע"ד דהא כת"י בלא"ה אינו גובה רק מבנ"ח ולמאי נ"מ טוען מזויף ע"כ לומר שלא לוה כלל והרי לך לשון בע"ת בשער י"ג ס"ג בפרק ג"פ בעא מיני' רב"נ מר"י הוחזק כת"י בב"ד מאי פירוש רש"ג ז"ל בתשובה כגון שהביא המלוה אותו כת"י לב"ד והביא עדים שהעידו שזה כת"י וכו' ומבואר באס"ז בפג"פ דקע"ו דהבעיא ע"כ לא מיירי שכפר במלוה והעידו הם בב"ד ונתחייב דזה ודאי מעב"ד דהוי כשטר כיון שהוחזק לכוף הלוה אלא דבא המלוה לב"ד לקיים שטרו וקיימוה ובזה מבעיא לי' ומסיק דאינו כשטר וזה נראה שדייק רש"ג בלישני' כגון שהביא המלוה אותו כת"י לב"ד והביא עדים וכו' דמה הוסיף פירש בזה דודאי הוחזק כת"י בב"ד שהביאו המלוה וקיימו בב"ד אלא דר"ל דלא מיירי שהביא את הלוה ותבע ממנו חובו וכפר ומחמת זה הוכרח לקיים חת"י דבזה ודאי כשטר הוא אלא שאין כאן שום דבר זולת שהביא המלוה אותו כת"י לב"ד והביא עדים שהעידו שזה כת"י דהיינו שלא בא לתבוע החוב רק לקיים הכת"י וא"ל ממ"נ אם אין הלוה כאן הא אמרת אין מקיימין חת"י שלא בפניו ואם בכאן הוא ומודה למה צריך עדים ואם טען מזויף הרי נעשה מעשה ב"ד י"ל כשאין הלוה כאן ובגונא דמקבלין עדים שלא בפניו כדלעיל סימן כ"ח סט"ז ומוכח דרב שרירא גאון מיירי באינו טוען מזויף ולפי"ז י"ל דבזה לבד פליגי עליו בע"ה וטור וש"פ אבל בטוען מזויף בפשר מודו דצריך מן התורה קיום.

אפילו עומד וצווח מזויף יליד כיון שעומד עדיף וכל עדות מקבלין בפניו בע"כ ונראה דקמ"ל אף דהוא חוב ללקוחות וה"א דנמתין עד שנבא לגבות ואם נגבה מלקוחות יקוים בפניהם כיון דצווח בברי דמזויף צריך קיום מן התורה להר"א וגם ל"ל מלתא דלא שכיח דלא טענינן להו.

סעי' ז' שיבאו העדים הש"ך הביא מירושלמי ע"ח אומרים כה"י הוא ותרי אחרינא אומרים אין זה כתב ידם הוי תרי והרי והקשה בשע"מ סק"ד לפי המבואר לקמן ס"י דכשאומרים כת"י אמנה שבשטר מעידים דסתמא זוכרים הלואה א"כ נהי דהוכחשו לענין השטר לא הוכחשו בהלואה וקי"ל בפחז"ה דף ל"א ע"ב דבמאי דאתכחיש אתכחיש ובמה דלא אתכחיש לא אתכחיש וצ"ל דאה"נ לא מהימן לוה כשטוען להד"ם או דמיירי שאינם זוכרים הלואה רק ע"י ראיית השטר וכיון דהוכחשו שאין זה כת"י הוי כהוכחשו ג"כ אהלואה אבל אם החתומים אומרים בפירוש שזוכרים הלואה בלא שטר מהני נגד טענת להד"ם עכת"ד וכ"ז ליתא דלא מבעיא כשאינם אומרים בפירוש שזוכרים הלואה נהי דאמנה שבשטר מעידים ע"כ היינו דיודעים שהלוה מסר השטר למלוה כדאיתא לעיל סימן ל"ט סי"ג אבל אפשר לא ראו כלל נתינת המעות דהא יכול להתחייב אף שאינו חייב ולמ"ד עבז"ל סגי כשזוכרים שצוה להם הלוה לחתום וזה פשוט וכן מבואר בקצו"ח בס"י ונתיבות שם ולעיל סימן ל"ט שם וא"כ ע"י הכחשת כת"י תו ליכא עדים כלל אחיוב דאפילו צוה לחתום אם לא נעשה שטר לא נתחייב בלא קבלת מעות ואם אומדים שזוכרים גוף הלואה תכ"ד לכת"י הוא כיון דהוכחשו אכת"י וא"א לגבות ממשעבדי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוי כהוכחשו נמי אגוף הלואה וכמבואר במהרש"א ב"ק פרק מרובה דף ע"ג ומפחז"ה אין ראי' כמ"ש בס"ד לעיל סימן ל"א דשם מה שהעידו דאכלה שני חזקה אין בו צורך וסגי במה שהעידו דאבהתי' הוי ולכן אף דהוכחשו באכילתא ל"צ עדות שבטלה מקצתה דלא בטול כלום דלא הי' מועיל יותר אפילו לא הוכחשו.

לשון רי"ו נ"ב ח"ח יש מחלוקת בתוספתא אם העדים אומרים כת"י הוא זה ואחרים אומרים אין זה כת"י אם נעשה כשטר שקרא עליו ערער ויתקיים בב"ד או נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד וא"צ קיום אחר ולא אפסקא הלכתא כמאן והובא בב"י ריש הסימן ונתקשו בה האחרונים דמה יועיל עוד קיום הא תרי כמאה ונתיבות תירץ דדבר התלוי בטב"ע אזלינן בתר רוב דעות ודבריו נכונים אם שתי הביתות לא היו מע"ח ומעידין על טביעת עינם אבל ע"ח גופא שאומרים כת"י אמנה שבשטר. מעידים כדלקמן ס"י א"כ נאמנים יותר מכת אסרת די"ל כת אחרת טעו בדמיונם משא"כ ע"ח הא זוכרים גוף הענין וכמבואר ביש"ש פ"ק דגיטין ס"ה דאם שנים מעידים שמכירים החתימות ושנים אומרים שראו שזייף ל"ה תרי ותרי דאמרינן דזייף עד דטעו האחרים ואומרים בדדמי עיי"ש וה"נ בהיפוך אם אחרים אומרים שמכירים בטב"ע שאין זה חתימות העדים וע"ח אומרים שחתמוהו ודאי להם שומעים וכ"כ טו"ז בא"ע ס"ס קנ"ב וכה"ג מבואר לעיל סימן כ"ג ואפילו יעידו רק שמכירין חתימתן יש לסמוך עלי' יותר מעל אחרים וכמ"ש הסמ"ע לקמן סימן ס"ג סק"ז דקיומן של העדים עצמן הוא עדיף מקיום אנשים דעלמא דאיכא למימר בתו דטעו ועיי"ש וא"כ כשיעידו אחרים שלפי הכרתן אין זה חתימות העדים יש להאמין יותר הע"ח ובתומים נמי כתב דע"ח נאמנים יותר דצורת האותיות משתנות לכונת ורצון הכותב עיי"ש ועכצ"ל דהאומרים אין זה כת"י שלא חתמו דיודעים שמזויף ועל עדות ע"ח קאי דאומרים כת"י הוא דזוכרים שחתמו והם מכחישים וא"כ הק"ל הא הרי כמאה.

לכן נלע"ד דיל"ד מה זה שאמר ויתקיים בב"ד אטו עד השתא לא קיימו בב"ד אלא דאחד מהאופני הקיום שדיינים עצמם מכירים החתימות לכן כשיש הכחשה בין תרי ותרי תו לא יועיל שום עדים דתרי במאה אלא יתקיים בב"ד כדלעיל סימן ט"ו ס"ה יש לדיין לדון ד"מ עפ"י הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת והדבר חזק בלבו שהוא כך אעפ"י שאין שם ראי' ברורה עיי"ש ה"נ יבא בשטר זה אצל ב"ד שיכירו בעצמם החתימות ויגבה חובו על ידם דאידך ס"ל דא"צ שום קיום עוד כיון דעדות שבשטר כנחקרה עדותן בב"ד דחזקה לא חציף אינש לזייף מכריע להאמין לכת שאומרים שאינם מזויף וכמ"ש בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סימן ב' דבתרי ותרי כשיש הוכחה מבחוץ לסייע כת אחת מהני והביא כן מהמרדכי סוף קדושין וראב"ח ח"ב ס"א ובטור א"ע סימן קנ"ב ז"ל כתב בעל העטור אפילו אם יתקיים בחותמיו אם העדים מערערים עליו פסול הוא עד שיתברר דתרי ותרי ננהו ואינו יודע מה בירור יש אחרי הקיום כיון דחשוב כתרי ואפילו אם תביא מאה כתרי דמי אלא ודאי אין אחר הקיום כלום דבתר בי דינא לא דייקינן והביא פרישה שם ממהרש"ל ז"ל אין אחרי הקיום כלום ותימה מ"ש משנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דלא תנשא לכתחלה דכל תרי ותרי ספיקא דרבנן ב"ש היכא שהיא בחזקת א"א וצ"ל הכא שאני מאחר שהגט מסייעה והרי הוא יוצא מתחת ידה ודו"ק עכ"ל וכונתו כיון דיש הוכחה דלא חציף לזייף מסייעה לתרי שאומרים שאינו מזויף מהני ואף דהטו"ז שם הקשה על הטור מפ"ק דגיטין ד"ט דאמר אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ופריך אילימא תרי עוררין מה חזית דסומכות אהני סמוך אהני שפוסלין החתימות ותירץ דשא"ה שנולד הערער קודם שנתקיים עיי"ש וא"כ ה"נ איך נוציא לכתחלה ממון לק"מ דשאני איסורא מממונא כדאיתא בספ"ק דב"מ דף כף ע"ב ועיי"ש בתוס' ד"ה איסורא ולפ"ז י"ל דגם מ"ד דלא מהני עדים לקיימו עוד דוקא כשלא נתקיים קודם הערער דבי תרי וכה"ג כתב הנתיבות בסק"ה לענין העדים עצמם דאומרים לא חתמנו ולפ"ז י"ל מ"ש לעיל המחבר בס"ה מקיימין שלא בפני בע"ד ואפילו עומד וצווח מזויף הוא אל תקיימוהו אין שומעין דמקמ"ל הא בבל קבלת עדות אין שומעין לבע"ד שצווח אל תקבלו העדות ומצאתי שנתקשה בזה באס"ז ב"ק דף קי"ב ע"ב ולפמ"ש י"ל דצווח כיון דאינו מקיימו לגבות בו ימתינו דנ"מ כשיביא הוא עדים שיאמרו מזויף.

ולפ"ז י"ל פרש"י בב"ק שם דפירש מקיימין השטר שלא בפני בע"ד אם עדיו מבקשין לילך למדה"י והקשו תוס' דא"כ אמאי נקט קיום השטר הא קבלת עדים אמר נמי התם לעיל דבכה"ג מקבלין שלא בפני בע"ד ולפמ"ש טובא קמ"ל דיש לחוש שלא בפני בע"ד דיש לו עדים שהוא מזויף רק בשאר עדות לא יפסיד דיכול להביאן גם אח"כ אבל בקיום לא יועילו לו אח"כ קמ"ל דמ"מ מקיימין.

ואפשר עוד לפרש דברי רי"ו עפימ"ש רמ"א לעיל ס"ד כיון דקיום שטרות דרבנן סגי ביחיד מומחה וא"צ ב"ד וכתבו שם סמ"ע וש"ך דהר"א ס"ל דכשמערער הלוה שהוא מזויף צריך קיום מה"ת וא"כ צריך בית דין ופחות משלשה לא נקרא ב"ד כדלעיל סימן ג' וע"כ כשהן אומרים כת"י הוא ואחרים אומרים אין זה כת"י נהי דע"ח נאמנים יותר כמ"ש לעיל מ"מ הוי כשטר שקרא עליו הבע"ד גופא ערער בטענת ברי שמזויף דצריך קיום מן התורה ה"נ אתרע ע"י אותם שאומרים שאינו כת"י ומדויק לשון כשטר שקרא עליו ערער ויתקיים בב"ד ולא ביחיד מומחה.

ולפי לשון ירושלמי הובא בתומים ז"ל הם אומרים כת"י זה ואחרים אומרים א"ז כת"י נעשה כשטר שקרא עליו ערער אר"א כשטר שקרא עליו ערער ונתקיים בב"ד ור' אלעזר אמר לא נתקיים בב"ד טעמא דר' אלעזר כיון שהוחזקו העדים להיות חתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד עכ"ל יש לפרש דאחרים אומרים לפי טביעת עינם אין זה כתב יד ע"ח ואפשר לומר ע"ח בקיאי טפי בחתומתם ואחריני טועים אלא דבתומים לעיל סימן למ"ד סוף סק"י כתב דאם העידו שני עדים ונתקבל עדותן בהכשר מבלי ערעור הרי הוחזק עדותן לכשרות בב"ד ולכך בבא אח"כ הזמה עליהן טרחינן ומיישבין דברי עדים ראשונים אבל אם תיכף בעת הגדת העדות נולד הכחשה לא טרחינן ליישב דבריהם ומספקא לא מפקינן ממונא עכת"ד וה"נ רב אסי ס"ל דהוי שטר שקרא עליו ערעור ואינו כשר רק אם בנתקיים בב"ד כבר אזי טרחינן ליישב ולומר דאחרים טועים בטב"ע ור' אלעזר סבר אפילו לא נתקיים בב"ד כבר כיון שהוחזקו העדים להיות חתומים בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד וטרחינן ליישב שלא להוציא מהחזקה ומדוקדק כיון שהוחזקו ויותר נראה דר' אלעזר לא פליג אמ"ד תחלה דהוי כשטר שקרא עליו ערער כדמשמע דרב אסי ור' אלעזר לפרושי דבריו קאתי רק ר' אלעזר ס"ל דצריך רק שיוחזקו חתימתן בב"ד קודם הערעור ועיין נתיבות סק"ה וסק"ט דקודם שנראו החתימות בב"ד ל"ה כנחקרה עדותן אפילו מן התורה דל"צ קיום אבל אם בשעה שנראה בב"ד אמרו אחרים דאין זה כת"י פסול.

בש"ך סקי"ב הם אומרים אינו כת"י ואחרים אומרים כתב ידם הוא לא מעלין עדי השטר ולא מורידין ובשע"מ סק"ה הוה מהא דאמרינן לקמן סימן ס"ג דאם באו עדים ששאל המלוה מהם לזייף ל"מ קיום דשמא זייף עד שהעדים טועים וה"נ כאן דאומרים אין זה כת"י כמעידים שזייף חתימתן מה מועיל אינך תרי נימא דזייף כל כך עד שטועים הא יש להשוות העדים שלא יוכחשו ותירץ דאחרים אומרים שראו כשחתמו וליתא דהא בירושלמי פ"ב דכתובות ה"ג איתא הך מימרא ואמר מתניתין אמרה כן אם יש עדים שהוא כת"י או כת"י יוצא ממק"א א"כ דאין להם מגו לומר אין זה כת"י אפילו כשכת"י יוצא ממקום אחר לא מהימנו ומסתימת הפוסקים ג"כ ל"א כן ועיקר תמיהתו אינו דבשלמא כשיש עדים ששאל מהם לזייף הרי יצא זה מרובא דעלמא דלא חציפי לזייף אפילו אם שטר זה שמוציא אינו מזוייף ואין לנו לדון אם זה זייפן רק אם עדים טועים בהכרת החתימות וחיישינן למיעוטא שלא להוציא ממון משא"כ כאן אם שטר זה אינו מזוייף גם בעל השטר לא יצא מרובא דלא חציפי וא"כ א"א להשוות העדים שלא יהיו מוכחשים רק בתרי מיעוטא דבעל השטר מהמועט ועדים טועים ג"כ מהמיעט ולמיעוט דמיעוטע לא חיישינן כדי להשוות העדים כמו זה אומר בג' בחודש וזה בחמש דלא אמרינן דטעו בתרי עיבורי כדאיתא בפרק היו בודקין דמ"א ע"ב ועיין לעיל סימן מ"ג ס"ח דלכ"ע אין העדים נאמנים לומר שטעו בטעות שאינם מצויים לטעות בו ובסימן כ"ט ס"א מבואר דיש לתרץ דברי העד שלא תהא עדותו מוכחשת מעצמו כמו דברי שני עדים שלא יוכחשו נשמע דאין לתרץ הכחשת עדים בדבר שאינו מצוי אפילו להחזיק כמו בהך דסימן מ"ג דמיירי בלהחזיק.

הג"ה מתוך כתבם והש"ך סקי"ז הניחו בצ"ע דאפילו לקיים חתימות עדים אינו מועיל ולע"ד מבעל העיטור מוכח דמועיל אפילו לקיים כת"י לוה דז"ל באות ח' חוב ח"א מלוה בשטר ובשאלה לרבינו שרירא כתב בכת"י ואמר לעדים חתימו ומסרו לי' הרי הוא כשטר וגובה מנכסים משועבדים ואי אמר פרעתי א"נ אבל אם חתם בפני עדים ולא נתן רשות לחתום זהו שאמר הוציא עליו כת"י ונאמן לומר פרעתי וכ"כ רבינו האיי שאם ציווה לחתום על הודאתו דינו כמאן דמפיק שטרא אחברי' אבל אם לא כתבו חתימתן אלא להחזיק כתב ידו הוא כהוציא עליו כת"י ונאמן לומר פרעתי ומסתמא ה"ה לעדות בקנין אע"ג דסתם קנין לכתיבה עומד ה"מ לענין מהדר אבל מכתב לא כתבינן בלא דעתי' עכ"ל הרי דמתחלה כתב משם ר"ש לחלק בין נתן רשות לחתום ועלה כתב וכ"כ ר"ה משמע דג"כ מחלק כן וכשחתמו להחזיק חתימתו היינו בלא רשות הלוה וסיים ומסתמא ה"ה לעדות קנין לא כתבינן בלא דעתי' הרי גם בחתימתו מיירי בהכי וכן מוכח יותר ממ"ש שאם ציווה לחתום על הודאתו וכו' אבל אם לא כתבו חתימתן אלא להחזיק כת"י משמע דגם בסיפא ראו ושמעו הודאתו רק דמעצמן חתמו בלא צוואתו דזה עיקר החילוק דאל"כ הכי הל"ל שאם חתמו על הודאתו הוי שטר ואם חתמו להחזיק רק חתימתו הוי כתב ידו או דהל"ל אבל אם לא צוה לחתום על הודאתו אלא להחזיק כת"י אלא ברור הכונה דלענין עדות על הודאתו צריך צוואת המתחייב דלא ליהוי מפי כתבם ולקיים כת"י א"צ וחותמין בלא רשותו ולכן כשלא ציווה לחתום אין רשאים לחתום לחתום רק לחזק כת"י וא"כ כ"ש דמהני מפ"כ לקיים חתימות עדים דלכ"ע הקיום רק מדרבנן.

סעי' י"ד ואחד מעדי השטר מעיד על כת"י ושני עדים מעידים על חתימת אחד מהדיינים בנמ"י פ"ב דכתובות דף כ"א כתב אם כתב באשרתא ואשתמודענא דהיינו שהדיינין בעצמן הכירו החתימות ובאו שני עדים והעידו על חתימות דיין אחד וע"א מהחתומים אומר זה כת"י מצטרפי עיי"ש ומסתימת הפוסקים וש"ע משמע דלא מחלקי בכך וגם בהך דסעי' ט"ז חולק הנמ"י דלא מצטרפי רק אם כתב באשרתא ואשתמודענא והכל מטעם אחד דלפיכך עד ודיין לא מצטרפי כיון דדיין א"י רק מה שהעידו לפניו בע"פ אינו חשוב ידיעה כזה שמעיד על מנה שבשטר שראה בעיניו וכן אם הדיין מכיר החתימות הוי כנעשה הלואה בפניו דעדות שבשטר כנחקרה עדותן בב"ד ואלים יותר מעדות ע"פ וא"כ הש"ע דלא ס"ל בסט"ז כהנמ"י גם כאן לא מחלק וכן מוכח מדלעיל ס"ח דלא צריך לפרש אופן הקיום דלנמ"י נ"מ רבתי כשלא יכירו רק חתימות דיין אחד וחתימות ע"א.

סעי' י"ז קרובים לעידי השטר בתומים ס"ק כ"א הקשה לפמ"ש הרז"ה משום דבשטר ל"ש הזמה א"כ לירושלמי דלכך קרובים זל"ז פסולים להעיד לאחר משום דאין ניזומן עד שיוזמו כולם ויהא קרוב נלקה בסבת קרובו א"כ בשטר דל"ש הזמה יוכשרו עיי"ש ולע"ד דגם בשטר לא הוכשר רק כשראוי להגיד בפה וכ"כ בתומים לקמן ס"ק כ"ט וא"כ בקרובים זל"ז אינם ראוים להעיד בע"פ משא"כ אם קרובים למקיימים הרי בשעת חתימת העדים ראוים היו להגיד בע"פ וכנחקרה עדותן אז לפני שאר ב"ד.

סעי' כ"ד ומותר לכתוב בש"ך ס"ק נ"ו העלה דגם לחתום קודם שהועד לפניהם שרי ותומים ס"ק כ"ה הקשה דמ"ש מהא דאמרינן משחתמו אין מעידין לפני השלישי וחותם משום דהשלישי לא הי' ראוי לצרף עמהם כיון שלא הי' מכיר בחת"י עדים ואם הדין כמ"ש הש"ך דיכולים לחתום טרם שקבלו העדים השתא אי כולם לא ידעי מחת"י עדים רשאים לחתום אסמך שיעידו אח"כ בפניהם כ"ש אי שנים ידעו ואחד לא ידע יחתום אסמך שיעידו אח"כ בפניו עכת"ד וגם אני נתקשתי בזה עד שראיתי ברשב"א פ"ב דכתובות דכ"א ע"ב בד"ה עד שלא חתמו ז"ל וק"ל דלמחזי כשקרא ל"ח וכו' וי"ל הכא גבי אשרתא משחתמו מעולם לא היו במעמד ג' והם ב"ד ובשעת חתימה אכתי לא ידעו ובשעה שקבל עדות שנים מהן עדים הם ולאחר קבלת עדים אינם עושים כלום מפני שחזרו לישב יעשו ב"ד ויתקיים הדבר למפרע אי אפשר אבל בעלמא כותבין וחותמין ורואין מעשה ומוסרין השטר ליד בעליו עכ"ל ביאור דבריו דבעלמא חותמין אסמך שיקבלו כולם העדות אח"כ ואז יעשו מעשה ב"ד בקבלת העדות שלא ידעי תחלה משא"כ כשחתמו השנים שידעו מכבר אינם עושים אח"כ מעשה ב"ד כשיעידו לפני השלישי הם עדים לבד ולאחר קבלת עדות אינם עושים כלום ואזיל הרשב"א לשיטתו שכתב בד"ה והא ז"ל ואני תמה העדות שהעידו בפני אותו השלישי האיך שמה עדות והא צריך ג' ואין עדות אלא לפני ב"ד וי"ל כשהי' מומחה וראוי לדון או שיושיבו מחבריהם אצלם בשעת קבלת עדות עכ"ל וא"כ שנים שחתמו כבר ומעידים אח"כ אינם עושים מעשה ב"ד לעולם וזהו דלא כמ"ש סמ"ע בס"ק נ"ד דלפיכך מקבל האחד העדות מפי השנים אף דקבלת עדות צריך שלשה בקיום שטרות הקילו ואמרו דנעשו אלו העדים בשעת הגדה דיינים וכאלו ישבו עמו לקבל עדות מפי אחרים וכ"כ הש"ך בס"ק ס"ג ולא ראו דברי רשב"א הללו דבשעת הגדה אינם דיינים רק עדים וצריך השלישי להיות מומחה או שיושיב שנים אחרים אצלו ולהש"ך אינו עולה יפה תירוץ הרשב"א דגם כשיעידו השנים לפני השלישי יהיו בשעת הגדתן דיינים ויהיו אז ב"ד וכיון שלא ראו דברי רשב"א אין לזוז מדבריו וכשיעידו השנים לפני השלישי צריך שיהי' מומחה הראוי לדון ד"מ או שיושיב שנים אחרים אצלו וכשלא ידעו כולם שהיא חת"י יכולים לחתום הקיום אסמך שיקבלו עדות אחתי אח"כ.

סעי' כ"ט בש"ך סק"ע דלענין קבלת עדות ל"מ יחיד מומחה רק בעינן שלשה עכ"ל ולא ראה מ"ש הרשב"א הבאתיו לעיל סכ"ד דמומחה שראוי לדון בשאר ד"מ יכול לקבל עדות לבדו וחותם ומוכח כמ"ש נתיבות לעיל סימן ג' סק"ג דמומחה יכול לדון עפ"י קבלת עדותו לבדו רק אין לו דין שטר לענין שב"ד אחר ידונו עפ"י אותו כתב שכתב היחיד מומחה שקבל העדות עיי"ש ולפיכך אף דהשלישי מומחה צריך חתימת שלשתן על הקיום כדי שיוכלו ב"ד אחר לדון עפ"י קיום זה אף שנכתב בלא צווי המתחייב ול"ת מפ"כ.

סעי' ל"ז אנוסים היינו מחמת נפשות כתב בשע"מ ס"ק י"ז שאם הוא בגונא דיהרג ואל יעבור כגון שמכוין להעבירו על דת אין נאמנים אף דלא נפסלו אאמע"ר וכמ"ש ריב"ש בסימן שצ"ו דגם באמנה הי' דברינו לא משמע לסהדי דליהוי רשיעי בהכי כיון שבע"ד נסכמים בה מ"מ כיון דעולה היא ולא מצי למחתם בה לא מהימנו במגו עכת"ד וכבר כתבתי תלי"ת כן בסימן ל"ד סכ"ב.

עוד כתב השע"מ דנלמד מדברי הריב"ש דעדים שחתמו על שטר אמנה אין נפסלים לעדות ולשבועה ויש להסתפק לפ"ז בעדים שאמרו אמנה הי' דברינו באין כת"י יוצא ממ"א ועדים אחרים מעידים עליהם שכבר חתמו עדי השטר פ"א על שטר אמנה אי בכה"ג נאמנים עידי השטר לומר דשטר זה שמקיימים הוא אמנה דל"ש לומר דלא מצוי למשוי נפשייהו רשיעי כיון דבלא"ה יש עדים שכבר עברו עברה זו א"ד דמ"מ א"נ לומר שעברו עברה זו ב"פ עכ"ל ולע"ד נעשו חשודים לא"ד עכ"פ אף דלא נפסלו לשבועה ולעדות אחרת מ"מ חשידי לחתום על אמנה ולכן אף דכת"י יוצא ממ"א ואין אומרים כלום יכול הלוה לטעון שחתמו על אמנה וראי' ממ"ש המל"מ פ"ד ממלוה ה"ו עמ"ש מוהר"י אשקאפה דע"ח על שטר שיש בו רבית פסילי משום דהוי עברה בעדות עצמו והוי כעדים שהעידו שקר דפסולים הם לעדות והמל"מ השיג עליו דשא"ה דבמה שאנו חושדים את העדים שאפשר שהם מעידים שקר כבר עשו עברה כזו עיי"ש הרי אף דלולא זאת לא היו נפסלים מ"מ מחמת שכבר עשו עברה כזו חשודים לאותו דבר ועוד ראי' ממ"ש רמ"א בי"ד סימן קי"ט ס"ז מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עברה לא מקרי חשוד מיהו לאותו דבר אינו נאמן ועיי"ש בש"ך ס"ק י"ט ואף דלא קי"ל כמ"ד החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו היינו דחשוד לעשות לעצמו אותו איסור דן ומעיד לאחרים דמ"מ אינו חשוד להעיד שקר אבל אם חשוד להעיד שקר אף משום דלא משמע לו עבירה זו לאיסור מ"מ אינו נאמן על עדות זה דהא לא משמע לו שהוא עדות שקר וק"ו מאיסור דהא לעדות ממון חמיר מלאיסור כדאיתא בי"ד שם ס"ז ובש"ך ס"ק ח"י ועיין רמב"ם פי"א מעדות הלכה ז' והלכה ח' ומ"מ נראה דבלא מגו אין הלוה נאמן לומר אמנה דטענה גרוע מצד עצמה היא אף זולת הנועד עדים לא חתמו אעולה דאל"כ למה לא נאמן הלוה לעולם לטעון שהעדים כתבו השטר ומסרו לו דכותבין שטר ללוה אף שאין מלוה עמו ובעצמו מסרו למלוה באמנה וכן לקמן סימן ס"ט ס"ב מבואר דאינו נאמן בכת"י לטעון אמנה רק במגו דפרעתי אבל במגו נאמן אף בשאר מגו ואינו מגו דמזויף כיון דאינו במקום עדים עיין בקיצור כללי מגו מהכנסת הגדולה בתומים סימן פ"ב ס"ק צ"ד וכ"ש עדים אחרים נאמנים לומר דעדי השטר חתמו על אמנה ולא הוי תרי ותרי וכ"ש עדי חתימה עצמם כשיש להם מגו דאין זה כת"י אלא אפילו כת"י יוצא ממ"א מ"מ מהימנו לומר עתה דחתמו על אמנה כיון דחשידי לאותו דבר ולא מהימני מעולם על זה ל"ח חוזר ומגיד ומהימני עתה בתורת עדים לומר דחתמו אאמנה דהא דבעלמא אין נאמנים לומר אמנה הי' דברינו דאאמע"ר כיון דחזקה דעדים לא חתמי אעולה הוי כודאי וכמ"ש בתומים בכללי מגו ס"ק ק"ה אבל אלו דחשידי להכי ואין להם נאמנות על זה ליכא חזקה זאת.

ואם כת"י יוצא ממ"א בשו"ת חת"ס חא"ע חלק ראשון תשובה ע"ה כתב דוקא כשהמתינו עד שבא השטר לכלל גבי' וקיום ב"ד לכן מדשתקו עד עכשיו נהי דלא משוי נפשייהו רשעים במה שנתעצלו ושתקו בשוא"ת מ"מ בכלל חוזרים ומגידים הם ולא מהימנו אבל אם מיד כשיצאו מהסכנה באו לב"ד ואמרו אנוסים מחמת נפשות היינו נאמנים בלא מגו דל"ה חוזר ומגיד דהגדה ראשונה ל"ח הגדה כיון דאנוסים היו לפי דבריהם עיי"ש.

אין נאמנים וכתב הש"ך ס"ק קט"ו עדים אחרים נאמנים הנה ב"י סימן כ"ט הביא תשובת רשב"א דהאי דתנאי הי' דברינו נאמנים בשאין כת"י יוצא ממ"מ ובתשובה אחרת כתב על ראובן שכתב משכונא ת"ק דינרין על חצרו לשמעון ומתו ראובן ושמעון ויורשי ראובן מביאין עדים שלא היתה משכונא זו אלא לתנאי שיקנה ראובן זה קרקע לאשתו וכבר קיים תנאו הישוב דנאמנים אפילו הת"י עדי שטר משכונא יוצא ממ"א שאין אלה העדים מכחישים עדי השטר אלא בירור בעיקר העדות עכ"ל וכתב הב"י דאין זה חולק על דברי תשובה ראשונה דשא"ה שעדים אחרים הם המעידים על התנאי עכ"ל וצווחו האחרונים דכיון דע"ח א"נ לומר תנאי הי' ע"כ כיון דכתוב סתם העידו דל"ה תנאי וחשוב חוזר ומגיד א"כ כשיש עדים אחרים הוי כתרי והרי ובשע"מ סק"כ תמה עוד דב"י גופי' בא"ע סוף סימן קמ"ה הביא תשובת רשב"א בשכ"מ שנתן גט ואח"כ נתרפא ועדים אחרים אומרים שהגט ניתן על תנאי אם ימות וכתב הרשב"א דהוי תרי ותרי דמכחישים לעידי הגט שלא הזכירו תנאי עיי"ש ומ"מ צ"ע בישוב דברי רשב"א ואפשר לפמ"ש מהרי"ט ח"א ס"א לענין נדר על תנאי ונאנס בשעת התנאי דאם תלה נדרו בתנאי אם יעשה כך יהא נדר אזי לא חל הנדר עד שיעשה ואם בשעה מעשה שכח או נאנס לא חל הנדר אבל אם תלה נדרו באם לא יעשה חל מיד ואם נאנס אח"כ מ"מ בשעת חלות הנדר לא הי' אנוס עיי"ש והנה בפ"ב דכתובות מבעיא או נאמנים לומר תנאי היה תנאי מלתא אחריתי או מיעקר שטרא הוא ומסיק דנאמנים ומפרשים דס"ל בשכת"י יוצא ממ"א א"נ ס"ל דלאו מלתא אחריתי הוא לגמרי רק נאמנים במגו דא"ז כת"י ובכת"י יוצא ממ"א א"נ כיון דכתבו סתם העידו דנעשה בלא תנאי וי"ל זה דוקא כשאומרים דשטר נעשה על תנאי שיעשה המלוה איזה דבר ובהדיא הגמרא מיירי בהכי דאמר שם אותו קיימו תנאייכו וכן בש"ע כאן וכיון דמחוסר מעשה לא חל השטר קודם שנתקיים וכיון שחתמו שנתחייב בשטר סתם הוי כהעידו דאינו מחוסר מעשה אבל אם התנאי בשוא"ת כנידון הרשב"א במשכנתא חל מיד ושפיר העידו ובזה ודאי תנאי מלתא אחריתי לגמרי הוא דאם יעשה התנאי הוי כמבטל המעשה מאותו שעה וכפרעון ובזה מתורץ ג"כ מ"ש המחבר בסימן פ"ב דנאמנים לומר תנאי הי' שאם יעשה הלוה כך יפטור וכאן כתב דא"נ לומר תנאי הי' שיעשה מלוה כך ולפמ"ש א"ש ורי"ף ורא"ש בפ"ב דכתובות די"ט ע"ב כתבו דאר"נ עדים שאמרו תנאי הי' דברינו נאמנים וכי אהי לקמי' לדינא א"ל זילו קיימו תנאייכו והקשה הק"נ למנ"מ הביאו הך דקיימו תנאייכו ולפמ"ש קמ"ל דגם בתנאי המחוסר מעשה נאמנים.

בשום דבר כתבו סמ"ע וש"ך דקאי גם אתנאי ובשו"ת ר"י אבן מיגאש נשאל איך יעקב נתן לראובן בנו בית מעכשיו שיוכל למכור ולמשכן ויש לראובן שטר ע"ז ואח"כ משכן ראובן הבית לנכרי והוציא יעקב שטר מקויים חתומים בו עדי השטר מהנה כתוב בו שאינו נותן המתנה אלא בתנאי שלא ימשכן אותו לנכרי והשיב אף דכשכת"י יוצא ממ"א א"נ לומר תנאי הי' דברינו היינו דוקא אם עדותם בתנאי עוקרה העדות ראשונה מעיקרא באותו תנאי שהם מעידים בו עתה דומיא דאמנה הי' דברינו ומודעא הי' דברינו וקטנים היינו ופסולים היינו אבל אם הי' שבעת שהם מעידים עדותם השני' אין עדותם הראשונה בעקרה מעיקרא בתנאי זה שבשעה שהעידו לא קדם אז בבית משכנו לנכרי באופן שתהא העדות של התנאי מבטלת המתנה מיד אבל היה באפשר שיתקיים התנאי ותהי' המתנה קיימת עדותן עדות אפילו כת"י יוצא ממ"א וכשיתברר שראובן זה עבר על התנאי ומשכנו בטלה המתנה עכ"ל ואף דבשעה שהוציא יעקב השטר בב"ד כבר משכן ראובן הבית מ"מ עדות שבשטר כנחקרה בב"ד כשחתמו ואז עדיין הי' אפשר שיתקיים התנאי ונ"ל שזהו כונת מהרש"ך שהביא מל"מ פ"ג מעדות הלכה ה' ובנתיבות כאן ז"ל שמה שמעידים שלא מכר כ"א לעלות לא"י עדותן זה הוא בשטר לא מיקרי חוזר ומגיד עכ"ל והיינו כיון שהוא בשטר הוי כנחקרה עדותן כשחתמו ואז עדיין הי' באפשר שיתקיים התנאי אף כשנראה השטר בב"ד כבר עבר התנאי משא"כ אם העידו עתה בב"ד ע"פ כיון דהו לא אפשר לקיים ועוקרים עדות ראשונה הוי חוזר ומגיד.

ומבואר ג"כ מתשובת ר"י מיגאש זאת דגם כשעדותם בשטר על תנאי לשעבר ל"מ כשכה"י יוצא ממ"א כיון דבשעת חתימה לא הי' אפשר שיתקיים התנאי ולא כהנתיבות כאן.

גם מ"ש הנתיבות דלא ניתן לכתוב התנאי רק בציווי המלוה צ"ע דלעיל בסימן ל"ט ס"ג בהג"ה ולקמן סימן פ"א סכ"ט מבואר דכשמוחל דבר לחבירו או פטרו אצ"ל כתבו וחתמו וכן במכר קרקע או נתנה על תנאי לע"ד א"צ ציווי הלוקח ומקבל לכתוב דהוי כהודה שאם יתבטל התנאי תהא הקרקע של מוכר ונותן ובהודה בקרקעות אצ"ל כתבו ותנו כמבואר סימן ל"ט ס"ח ועיי"ש קצו"ח סק"ה ובסימן פ"א סכ"ט.

וצ"ל דמהר"י מיגאש גרס במימרא דר"נ כי אתי לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא והובא גירסא זאת באס"ז דהיינו כשיקויים מאחרים לא יהיו ע"ח נאמנים לומר תנאי הי' דל"ל קיימו תנאייכו דהא מיירי דומיא דמודעא ואמנה דא"א עוד להתקיים אלא דקשה לי מ"ש הר"י מיגאש שם ז"ל שיש לנו בזה סברא חדשנו אותה במה שאמר התלמוד עדים שאמרו תנאי הי' דברינו נאמנים והוא שדקדקנו בחוזק העיון שזה המאמר הוא דוקא באין כת"י יוצא ממ"א עכ"ל ואם גרסתו היתה קיימו שטרייכו א"צ לחדש ולחחק עיון דמפורש יוצא דכשיקיימו השטר לא יאמנו דברי העדים על התנאי וצ"ל משום ד"ש גורסין קיימו תנאייכו הוצרך לחדש מכח העיון ולהוכיח דהגרסה אמיתית קיימו שטרייכו והראשונים דס"ל דמיירי בכת"י יוצא ממ"א ע"כ גרסי קיימו תנאייכו ולפ"ז י"ל דל"פ עם הר"י מיגאש בעיקר הדין דגם לדידהו לא מהימנו בכת"י יוצא ממ"א רק כשאפשר עדיין להתקיים התנאי ובתומים הובא סברא זאת מהרדב"ז ומיושב בדברי ר"י מיגאש קושית תומים בכללי מגו סק"ס דאיך יאמנו תנאי היה דברינו במגו דאין זה כת"י אפשר אינם רוצים להפסיד למלוה כל כך ולק"מ דא"צ למגו רק כשא"א עוד לקיים התנאי וא"כ גם בתנאי מפסידים למלוה לגמרי וזה ראי' לסברת ר"י מיגא"ש.

וצ"ע אם ע"א אומר שע"ת הי' ואפשר עדיין לקיים התנאי וכת"י יוצא ממ"א דרמב"ן שבר"ן בכתובות שם הכריע דמיירי באין כת"י יוצא ממ"א מדאמרינן עלה עד אומר תנאי ואסיקנא דנאמן ואי בכת"י ממקום אחר איך ע"א קם לממון ור"ן הירץ דגלוי מלתא בעלמא הוא ונאמן ע"א ג"כ והוא רחוק מהשכל שיהא ע"א נאמן אחר שכת"י יוצא ממ"א לגלוי מלתא לבטל שטר חתום ולא שבקת חיי דיעשה הלוה קנוניא עם ע"א שיאמר על תנאי הי' והתורה לא האמינה לע"א לממון.

ולע"ד י"ל הא דאמרינן עד אומר תנאי רק אי מהימן כעד אחד כיון דהעד אחר אינו מכחישו רק שלא שמע כמ"ש הראשונים והובא בש"ך ס"ק ק"ח ולא מבעיא רק לענין שבועה כע"א אומר פרוע וס"ל לר"פ דתרוייהו בשטרא מעליא מסהדי בחתימתם שעל השטר והוי כמעידים שלא הי' בו תנאי ואין דבריו של אחד במקום שנים ור"ה בר"י ס"ל כמו דשנים נאמנים לומר תנאי הי' ול"ה חוזרים ומגידים דהוי רק לברר שכן הי' כונת השטר חד נמי ל"ה במקום שנים ונאמן כשאר ע"א לחייב המלוה שבועה ונראה דר"פ ור"ה בר"י פליגי בסברת הר"ן בתשובה סימן ל"ד דע"א שהעיד וחזר והעיד יש לנו לכוין דבריו בכל מה שנוכל אפילו בדרך רחוק ולא יחשב חוזר ומגיד כשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים וכן הוא לעיל סימן כ"ט וה"נ תנאי שלא כתבו בשטר היא דרך רחוק לומר שהשטר נעשה על תנאי וס"ל לר"פ דזה דוקא בשני עדים נאמנים לומר תנאי ומתרצים דבריהם משום דלא חשידו תרי סהדי לשקר ודאי קושטא הוא משא"כ בע"א יותר י"ל דמשקר עתה מלתלות חסרון בתחלת חתימת שני עדים ור"ה בר"י ס"ל כסברת הר"ן וכן קי"ל ולמהר"י מיגאש ורדב"ז דגם בכת"י יוצא ממ"א אם אפשר לקיים התנאי כשמעידים תנאי הי' דברינו נאמנים ה"ד בשני עדים אבל ע"א אינו נאמן רק לחייב המלוה שבועה דגם הר"ן נדחק רק לישב הקושיא של רמב"ן על ראשונים דס"ל דגמרא מיירי בכת"י יוצא ממ"א וא"כ לדידן דקי"ל דמיירי באין כת"י יוצא ממ"א אין הכרח מהש"ס דע"א נאמן לומר תנאי בכת"י מקוים ועיין ש"ך לעיל סימן מ"ה ס"ק ל"ד לקיים מחקים אין ע"א נאמן דחיישינן דמלוה יעשה קנוניא עם ע"א ועיין גאון צבי סימן פ"ב סי"ב בד"ה שם ש"ע ולהסביר קצת דעת ר"ן בכתובות והש"ע לקמן סימן פ"ב סי"ב דגם בכת"י יוצא ממ"א נאמן עד אחד מעידי החתימה לומר הי' תנאי ופטור הלוה לפמ"ש בתשובה המיוחסת לרמב"ן בסימן צ"ד דגם בע"א ל"ח לזיוף ונאמן לשבועה ולפעמים למלתא דממון ולכך נאמן לקיים המחק ול"ח דמשקר הובא בקצו"ח סימן למ"ד סק"ט וה"נ י"ל דנאמן בגלויי מלתא על חתימתו ומ"מ הלא הרא"ה וריב"ש וש"ך בסימן מ"ה לא ס"ל הכי לכן לדינא נראה עיקר כמ"ש.

מודעא בשע"מ נסתפק אם ע"א מעידי השטר אומר שבפניו לבד מסר מודעא עיי"ש ומלשון הש"ע בא"ע סימן קל"ד פוסל כל עד או עדים שיעידו משמע דיש אופן דמהני מודעא לפני ע"א ובכת"י יוצא ממ"א העליתי לעיל דגם בתנאי אין ע"א נאמן אף במקום דשנים נאמנים ושבועה ל"ש הכא דמודעא אינה בפני הבע"ד ועוד איא דע"א נאמן בזה ליהמנו כשאומרים אנוסים מחמה נפשות היינו אף דכה"י יוצא ממ"א במגו דמודעא דל"ל מגו בשנים ל"א דסגי שיאמר ע"א לבד ולמ"ד דע"א נאמן על תנאי הקשו ג"כ כן ותרצו דכשיאמר תנאי אינו עוקר כל השטר ואומר אנוס הייתי לבטל לגמרי עיין תומים ססקמ"ו והפלאה שם דף יט ע"ב בד"ה ולפ"ז ומ"ש התומים דירא לומר תנאי דלוה לא יסכים עמו אינו דלהרויח ממון ודאי יסכים כמ"ש תוס' בקידושין דף מ"ג ע"ב בד"ה והשתא ונהי דתוס' כתבו שם דבטענה שנפטרים בה מממון בטוחים הם זה על זה שיאמרו דבר אחד והכא העד אינו נפטר מממון מ"מ הא הוא בלא"ה חשדת לי' למשקר ונימא מגו דל"ל דירא שהלוה לא יאמר דכיון דהלוה נפטר ודאי יסכים גם מ"ש התומים דליכא מגו לומר תנאי נהי דסגי שע"א יאמר תנאי מ"מ נח לו לומר דבר שהשני מסכים עמו ממה שיאמר דבר שהשני מכחישו עיי"ש גם בתנאי יש לדחות די"ל דהשני לא שמע התנאי ואפשר דס"ל דזהו טענה גרוע כיון דהתנאי הי' בשעת חתימת השטר והיו שם השני עדים וכי כאב לי' פימא ללוה להשמיע התנאי גם לשני אבל במודעא ודאי י"ל דלא נזדמן ללוה אז העד שני או דרצה להסתיר הדבר כל מה שאפשר.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה