אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן מה

סימן מד

סעי' ב' דשנים יקראו לפניהם והן חותמין בעה"ע כתב דאי מקרי להו תרי במסל"ת חותמין כדאמר בשטרי פרסאה והרא"ש השיג עליו דל"צ מסל"ת רק בנכרי דבי תרי דישראל לא חשידי לשקר ושע"מ תמה על בעה"ע דהאיך שייך בישראל מסל"ת דכי חשידי לשקר ואי דחשוב עד מפ"ע א"כ מנלן דמתני מסל"ת דהא בשטרא פרסאה ל"ש עמפ"ע דקורין לפני ב"ד ולע"ד י"ל לפמ"ש בתוס' רי"ד בפרק ג"פ דף קס"ח הא דפסול עפמ"ע כיון דראשון לא העיד לפני ב"ד יכול לחזור בו עיי"ש ובשו"ת ר"ן סימן מ"ז כתב שאף עפ"י שהעידו בב"ד כל שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודאין אנו לפי שאין העדים מעידין עד שעת גמר עדותן בב"ד עכ"ל וא"כ מסל"ת דהיינו אינו מתכוין להעיד כמבואר בהאשה בתרא דף קכ"א ע"ב במשנה שם אין לחלק בין לפני ב"ד או לא ומדסמכי רבנן בשטרא פרסאה אתרי גוים מסל"ת ע"כ דהוי אומדנא דמוכח שכן אמתת הדבר ממילא לא חשיב עד מפי עד דהוי כנודע לעדים החותמין אמתת הדבר משא"כ כשאין הראשונים מסל"ת אפילו בישראל כיון דיכולים לחזור לא נודע עדיין אמתת הדבר א"ח שיחתמו על סמך זה.

סעי' ג' הודאה בחת"י והשטר בגופן של עכו"ם והדבר ברור שא"י לקרות ויש עדים שחתם עד שלא קראו מ"מ מתחייב הוא בכל מ"ש בו יש להסתפק אם המתחייב מביא עדים שבפירש התנה בע"פ שאינו מתחייב בחיוב אחד הנמצא עתה בשטר והתנאי הי' לפני כתיבת השטר באותו מעמד די"ל כיון דהודאות בע"ד כמאה עדים הרי הודה בחת"י שנתחייב בכל הכתוב והודאתו מכחיש העדים רק לפמ"ש הסמ"ע בשם רמב"ן בטעמו של דבר כיון שלא חשש וסמך על הסופר מתחייב בכל הכתוב שכל הסומך על נאמנות של אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו וה"ט דשליש עכ"ל וא"כ דיו לבמת"ד להיות כנידון ומבואר לקמן סימן נ"ו ס"ב דאם עדים מכחישין לשליש אינו נאמן וקצת הוכחה לזה מדלא אמר רבותא יותר אפילו עדים מעידים שלא הי' המדובר כן ובפירש הותנה להיפך אלא דיש לדחות דגם בסימן כ"ח בסופו איתא כן וסיים דה"ט דשליש ושם הוא בתשובת הרשב"א והרשב"א ס"ל דשליש נאמן אף כשעדים מכחישים אותו וכמ"ש ב"י סימן נ"ו ומ"מ לא קמ"ל אפילו כשעדים מכחישים ועכצ"ל משום דמעשה שהי' כך הי' ואף דזה יש לדחות דבשו"ת רשב"א סימן תתקפ"ו לא נזכר עדים כלל רק כתב אפילו מלוה מודה דאין לוה יודע לקרות מ"מ סמך על הערכי וא"כ במלוה מודה א"א לומר רבותא יותר דאז מודה שלא הלוהו כל כך וכה"ג הרי הודאתו סותרת הודאות הלוה והלוה מוחזק ופטור אמנם לפמ"ש ב"י בהקדמתו לא"ח דכל ע"ש בב"י בשם תשובת רמב"ן הם תשובת רשב"א באמת א"כ גם אותה תשובה שהביא ב"י כאן בשם רמב"ן הוא לרשב"א ומ"מ לא נקנו רק דעדים מעידים שלא קראו ולא אמר רבותא יותר אף דמעידים שבפירוש התנה להיפך כיון דשליש נאמן לרשב"א יותר מעדים וע"כ משום דמעשה שתי' כך הי' אלא די"ל כיון דרשב"א נמי בחד תשובה שהביא ב"י לקמן סימן נ"ה מסתפק אי שליש נאמן יותר מעדים ע"כ גם כאן לא פסיקא לי' לומר רבותא זאת אבל את"ל דכאן עדיף משליש דמהימן גם נגד עדים מחמת דחת"י כמאה עדים למה לא קמ"ל רבותא זאת בתשובה שהביא ב"י כאן כיון דנחית לומר אפילו עדים מעידים שלא קראו ואף דסיים בטעמא דכ"ש כאן משליש דנתחייב אף מה שאינו חייב כדר"י בפרק הנושא ולפ"ז י"ל דל"מ עדים כיון דנתחייב יותר בחנם וגם י"ל דעדיף כאן משליש משום דחת"י הוא הודאת בע"ד ממש דנאמן יתר מעדים מ"מ י"ל דלא האמינו לסופר ולא נתחייב רק אם לא יוכל לברר בעדים שהסופר משקר וסמך על העדים וכנלע"ד עיקר ועמ"ש לקמן ס"ס ס"ח.

סעי' ה' שהסופר חותם כתב הש"ך דוקא בעד בעינן קבלו בני העיר דאל"כ הוי כעד מפי העד אבל גבי לוה שמתחייב הוא עצמו בכך אפילו לא קבלו בני העיר מנהג זה מתני ובקצו"ח כתב דל"מ רק בשטר ראי' ולא בשטר חיוב ובנתיבות השיג עליו דמועיל שליחות לעשות קנין ובמשובב נתיבות חזר וחיזק דבריו כמו דלר"מ דוכתב היינו שחתם עצמו על הגט אם צוה לחתום אינו כורת ה"נ בשטר חיוב אך לפמ"ש נתיבות בסימן ק"ל סט"ז סק"י דשטר חיוב אינו מטעם קנין דהתוס' כתבו בפרק הנושא דף ק"ב דאיך משתעבד בשטר הא אין מטלטלין נקנין בשטר ותרצו הואיל וטרח למכתב שטר גמר ומשעבד נפשו וא"כ כשטר ראי' הוא דהא לרמב"ם גם אתם עדים מהני וא"כ אינו ראי' מגט דשטר מקנה הוא דהשטר כורת וכמו במצוה לעדים לחתום אמרינן מדטרח גמר ומשעבד נפשו ה"נ במצוה לסופר לחתום אותו גמר ומשעבד נפשו כמו חתם בעצמו ומה שכתב הנתיבות דכשאין מנהג כיון שאין מן השטר ראי' לאו שם שטר עליו דמנין ידוע שהדבר אמת י"ל דמ"מ נ"מ כשחתמו אח"כ עדים שבפניהם מסר הקולמוס דלא הוי שטר בעדים כיון דאין מעידין לקיים הענין דאין יודעים כלל על מה מסר הקולמוס רק הוי קיום החתימה דל"ה רק כת"י כדלקמן סימן ס"ט ס"ג.

סעי' י"ב אם יש שם עדות ברירה שכולם ישבו לחתום בשער משפט סק"ו תמה הא קי"ל בסימן כ"ב דאם קבל קא"פ לעד כיון שהעיד א"י לחזור וה"נ עדות שבשטר כנחקרה עדותן בב"ד והקרובים נמי חתמו בציווי המתחייב וקבלם עליו ול"ל דאין נאמנים שקבלם דלמה לא נאמין לכשרים שלא נצטרפו עם פסולים רק המתחייב קבלם עליו מעצמו וכמו דמהימנו לומר דלמחזי אתי או דלא ידעי בפסול וקרבת הקרובים והניח בתימה ונלע"ד כיון דבלא דעת המתחייב ל"מ השטר כלל דהוי מפ"כ ועיקר העדות של הכשרים ג"כ שחתמו בציווי המתחייב והקרובים אינם נאמנים שצוה המתחייב לחתום ממילא בטלה גם עדות הכשרים שמעידים שהקרובים חתמו בציווי המתחייב כיון שקרובים העידו ע"כ זה בגוף העדות שחתמו מדעת המתחייב וכיון דאיבטל עדות הקרובים על עצמם וגם עדות הרחוקים על כשרות הקרובים ממילא איבטל אח"כ גם עדות הכשרים אבל בעדות ע"פ דנצטרפו עם הקרובים דלמחזי אתי גם הקרובים נאמנים שלא יצורפו לעדות גוף הדבר ולענין דנאמנים הכשרים שלא ידעו בקורבתם ג"כ ל"ל דנמצא אחד קא"פ דאין הקרובים מעידים ע"ז אם ידעו הכשרים בפסולם רק מעידין על גוף הענין דמעשה שהי' רק הכשרים מעידים שלא ידעו בפסול וקורבת אחריני ונאמנים ממילא לא נצטרפו לקרובים שיובטלו על ידם ועוד דאם אומרים למחזי אתי או שלא ידעו בפסלות דאחריני מעידים לבטל הצירוף משא"כ כשמעידים להכשיר הקרובים מעידים להצטרף מדחתמו לעשות שטר ע"כ ג"כ מעידים שנעשה בציווי המתחייב ואינם נאמנים ממילא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שבאים להצטרף.

ועוד מה דפשיטא לו להשע"מ דכמו שנחקרה עדותן בב"ד בעניי ביארתי בחידושי לא"ע סימן ק"כ דקרובים ופסולים ודאי לאו כמי שנחקרה עדותן בב"ד ותלי"ת מצאתי כן בגאון צבי סימן ל"ו ס"א תמה על הש"ך שכתב דגם קא"פ כמי שנחקרת בב"ד וא"כ ממילא ל"ה גמ"ד ומה שנפסל השטר בצירופן הוא מחמת שראו ביחד או מה שצוה להם המתחייב לחתום הוא ראייתן וחתימתן הוא הגדתן כמ"ש בקצו"ח בסק"ה וא"כ נהי דחתימת קא"פ ל"ח הגדה עדיין מ"מ בטלו כולם מצד צירוף ראי' לרמב"ם ורמ"ה ורש"י ורשב"ם ולדעת תוס' ורא"ש ורשב"א ור"ן דס"ל דתרתי צריך ראי' והגדה כמ"ש בש"ך לעיל סימן ל"ו סק"ח צ"ל כמ"ש הש"ך כאן ס"ק כ"ד כיון דחתומין יחד על שטר אחד הוי כמזויף מתוכו או כיון שצרפן יחד לחתום בשטר אחד הוי צירוף לענין מעשה השטר ואצ"ל משום דחשוב הגדה כאחד.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה