אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן מג

סימן מב

סעי' ז' דפסול לגמרי בש"ך העלה אפילו לענין להד"ם ובהגהות טו"ז הקשה הא ל"ה מפ"כ מדאמר בפא"נ דאינו גובה מזמן שני משום גזרה דיגבה מזמן הראשון הא אל"ה הי' גובה מזמן שני ונלע"ד לפמ"ש באס"ז פ"ק דב"מ די"ג ע"ב בשם רמב"ן וראב"ד ורשב"א דטעמא דר"מ דשטר שאין בו אחריות אפילו מב"ח ל"ג דכיון דלא אהני על משעבדי אינו עושה מעשה שגור רק ככותב לזכרון והוי מפ"כ ע"ש ולפ"ז י"ל טעמייהו דרבנן דס"ל דל"ח מפ"כ כמ"ש הרמב"ם דכל שטר כשר מתק"ח או כמ"ש רז"ה בפד"א דעדים עושין שליחות המתחייב והוי מפי כתבו דעכצ"ל בשטר ראי' דאינו רק לזכרון ואינו עושה מעשה שטר דכשר מטעם רמב"ם ורז"ה אמנם מוקדם שלא עשו כתיקון חכמים ל"ל טעם רמב"ם וגם נועם רז"ה דאשלד"ע וגם בשוגג ובדרבנן כמ"ש בנו"ב סימן ע"ה ובמל"מ פ"ב מרוצח וע"כ אי לאו הגזירה דהי' מועיל לגבות ממשעבדי מזמן שני הי' עושה מעשה שטר ול"ח מפ"כ אבל אחר שפסלוהו שלא לגבות גם מזמן שני הוי מפ"כ ופסול לגמרי ועיין סמ"ע לעיל סימן כ"ח ס"ק מ"ג.

עיין בבית מאיר א"ע סימן קכ"ז סס"ב שהוכיח מפרש"י בגיטין דפ"ז דלא כריב"ש שמן הסתם נידונים חותמי מוקדם לפסולים מדכ' ות"ל דהוי כולהו בר מבתרא ולריב"ש שהם פ"ע אף האחרון יפסל עיי"ש ולכאורה י"ל דלא נפסלו רק אח"כ כדמוכח במרובה דף ע"ג עיי"ש בתוס' בד"ת שהעידו וה"נ במעשה חתימה י"ל לא נפסלו עד אחר כ"ד דגם במעשה מהני חזרה תכ"ד כמ"ש ב"מ בסימן ל"ח ס"ב והא דמגרש תכ"ד לכד"ד היינו בבע"ד לא בעדים כמ"ש ריב"ש סימן רס"ו.

רק לפמ"ש הפנ"י במרובה שם לתרץ תמיהת מהרש"א על פרש"י א"ש הוכחות הב"מ גם דלא לפסלו מכאן ולהבא מדלא נפסל אותו חתימה מכח פ"ע אבל למהרש"א י"ל מכאן ולהבא נפסלו ואין הוכחה רק נגד הריב"ש דפוסל אותו חתימה ג"כ מכח פ"ע וגם לפנ"י לא נפסלו תכ"ד רק משום שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן מבואר באס"ז שם דדוקא בתובע ונתבע אחד והובא בנתיבות סימן נ"ב ובפ"ת סימן ל"ד ס"ק ח"י לכן שפיר כתב ריב"ש כיון דנפסלו על הקדמת זמן בטלה כל אותה עדות וכמ"ש פנ"י דדוקא בנפסלו אמרינן בטלה כולה משא"כ בגיטין דהם אנשים ונשים נפרדים וכדלקמן סימן נ"א ס"ו אם כתב בשטר אחד שנתתי לראובן וכו' שתי עדיות הן אעפ"י שהן בשטר אחד ועיין בסמ"ע שם ס"ק י"ג.

סעי' ח' שגובה מב"ח כשלא הקדימו זמנו בכונה ובשע"מ סק"ג כתב לדינא דאם כתבו אחר זמן הלואה והקדימו וכתבו זמן שבאמת הי' הלואה למ"ד ש"ד רק מדרבנן מע"פ א"ג מלקוחות לא עברו רק אדרבנן וכיון שלא עשו משום חימוד ממון כשרים וכמ"ש תוס' בחתמו אשטר שיש בו רבית דרבנן עכת"ד ולא נראה דשאני בממון דהפקר ב"ד הפקר וכיון שהפקיעו חכז"ל השעבוד אם יטרוף מלקוחות גזל גמור הוא דאפילו לדעת הסוברים דגם בממון שזוכה בקנין דרבנן ל"ח שלו מן התורה היינו משום דס"ל דחכמים עושים רק הפקר ולא קנין כמבואר בג"פ סימן ק"כ סק"ה משא"כ הכא סגי דע"י הפקר ב"ד נפקע השעבוד וממילא זכו הלקוחות מן התורה בקנין שעשו ול"ד לרבית דרבנן דתוס' מיירי שם להדיא דמפורש הרבית בשטר וא"כ א"י לגבות בע"כ ע"י ב"ד וכשהלוה נותן מדעתו ליכא גזל רק איסור דרבנן ואינו חייב להחזיר הרי לא עשו אותו חכז"ל כדאורייתא דר"ק יוצאה בדיינין משא"כ אם טריף בשטר מוקדם כזה ודאי יוצאה בדיינין ול"ד לדלעיל סימן ל"ד סי"ג דשם אינה יוצאה בדיינים דמשחק בקוביא אינו אסמכתא וקונה כדלקמן סימן ר"ז ומציאת קטן אינו רק גזל מפני ד"ס וא"י בדיעבד כדלקמן סימן ש"ע איברא דבגד"ת שער מ"ו ח"ב ס"ג כתב כשנכלל רבית דרבנן עם הקרן לכ"ע גבי בו ממשעבדי דע"כ לא גזרינן תוס' קרן אטו רבית אלא בדאורייתא וגם לרמב"ן ז"ל לא יפסלו העדים כיון דלא עברו אדאורייתא והביאו הש"ך לקמן סימן נ"ב וגם דבריו ל"נ וכ"ש מ"ש כן לכ"ע הרי לפוסקים של"ד אינו גובה מלקוחות רק מדרבנן וברבית דרבנן אמרו דאינו גובה א"כ כשיגבה הוי גזל דאורייתא ובספר גאון צבי בסימן נ"ב הוכיח נ"ב דלא כהנד"ת ועיין יש"ש במרובה סימן זיי"ן והובא בב"ש א"ע סימן כ"ח סק"ו ודעת רי"ו שם דקדשה בגזל אחר יאוש מקודשת רק מדרבנן י"ל דהא לרש"י בגיטין ל"ח יאוש הוי הפקר וע"מ בגזל משום דבאיסורא אתי לידי' א"י לקנות מדאורייתא כדאיתא בב"ק דס"ו ע"כ נהי דרבנן אמרו דיאוש קני והפקירו מ"מ אין לו יד לקנות מן התורה ודעת יש"ש דיכולים רבנן לעשות קנין תורה עיין יש"ש פ"י דיבמות סי"ט או ס"ל כתוס' בב"ק דף ס"ו בד"ה כיון.

סעי' ט"ו עד שיביא ראי' כ"כ הטור והקשו דהא הטור ס"ל בסימן ל"ט דעבז"ל והב"ח כתב כיון דאתרע בנפילה חיישינן דאמר לעדים שיתנוהו בידו ותמה הש"ך דא"כ מה פריך בפ"ק דב"מ די"ג לאביי ממשנה דמצא שחרורי עבדים ושוברין ומתנות ועוד כמה קושית והיותר קשה דא"כ לא יכתבו לו העדים דלאביי הא דכותבין שטר ללוה בלא מלוה משום דעבז"ל ובפ"ק שם דף י"ט על הא דת"ר מצא שטר שחרור בשוק בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד פריך נחוש דכתב ליתן בניסן וכו' הניחא למ"ד זכות לעבד וכאביי דעבז"ל אלא למ"ד חוב הוא לעבד מא"ל ומשני דכי אתי למטרף אמרינן לי' אייתי ראי' אימת מנוה שחרור לידך והרא"ש ורי"ו וטור בסימן ס"ה כתבו דצריך להביא ראי' אימת מטי לידו וצווחו האחרונים הא קי"ל זכות הוא לעבד והם ס"ל עבז"ל ובאס"ז שם דף י"ט גבי מתנה ודייחקו כתב בשם רמ"ך דיש לחוש שיאמר לעדים שלא יזכה המקבל עד דמטי לידו ומה יעשה ג"כ לקושיות הש"ך.

ונלע"ד דיש להבין במה פליגי אביי ורב אסי בב"מ שם די"ג דלר"א חיישינן דאיקרי וכתב ללוה בלא מלוה שלא כדין ולאביי ל"ח ונראה משום דלא שכיח שיעשו העדים שלא כדין רק גם זה שיפול השטר ולא ישמרנו בעליו לא שכיח בשטר כשר דודאי נזהר בו כדאיתא בפרק ג"פ דף קע"ב ע"ב בשטר שכתוב בו לויתי ממך מנה דלא חיישינן לנפילה ע"כ י"ל מדנפל יש בו פסול ואקרי וכתוב ללוה בלא מלוה שלא כדין אבל אביי דס"ל בפג"פ שם דחיישינן לנפילה גם בשטר כשר עיי"ש בתוס' ועכצ"ל דשכיחא דאתרמי גם בכשר ממילא ל"ל מדנפל אקרי וכתב שלא כדין דלא שכיח שיעשו עדים שלא כדין ויותר נאמר דנפל בלא פסול דשכיח לאביי וע"כ אביי ל"ח לדאקרי וכתב באיסור ולפ"ז לדידן דקיי"ל שם לנפילה לא חיישינן הדר דינא דניחוש מדנפל דכתבו שלא כדין וע"כ אף דקיי"ל כאביי דעבז"ל מ"מ לדאוקרי וכתב חיישינן ע"כ דלא כאביי ואף דבב"מ שם דף י"ג אמר משום דקשיא לי' לאביי אמר עבז"ל הא כתבו תוס' שם דלא תליא זב"ז רק משום דקשיא לו לא ניחא לו בתירץ דר"א ודין דעבז"ל מלתא באנפי נפשי' הוא עיי"ש ומצאתי בתומים כאן דכתב נמי דהטור חייש לדאקרי וכתב דלא כאביי וכיונתי לדבריו בזה אבל לא נתן טעם לדבר והנה בע"ת ונ"י הקשו על הרמב"ם דס"ל דחששא דכתב בניסן ולא נתן עד תשרי בשטר שנפל אינו רק לכתחלה ואם החזירו לו השטר גובה בו וא"כ מה משני בב"מ שם דף י"ט דאמרו לו אייתי ראי' הא אז כבר השחרור בידו ומזה הכריחו דגם בהחזירו לו השטר חיישינן אמנם המקשן דלא ס"ד דיאמרו לו אייתי ראי' ס"ד דאינו רק חשש קצת לכתחלה וע"כ דס"ד דגם בשטר כשר שכיח נפילה ואין הוכחה גמורה מדנפל שיש בו פסול ע"כ ס"ד דל"ח דאקרי וכתב שלא כדין ולהתרצן דיאמרו לו אייתי ראי' דהוי חששא גמורא מדנפל דבשטר כשר לא שכיח נפילה לכן גם דיעבד לא מוקמונין השטר אחזקתו וכבע"ת וראב"ד ושטה באס"ז שם דף י"ג ובחו"מ לקמן סימן ס"ה ממילא גם אי עבד חיישינן מדנפל דאקרי וכתוב אף דהתנה המכתיב שיתנו לידו.

סעי' כ"ז דבלשון העולם עש"ך ס"ק מ"ה בסתירת שתי תשובות הרא"ש דתירץ מהרא"ש דתשובה ראשונה מיירי ששניהם מודים דמחל לו גם אותו יום אלא שטוען דהשטר מאוחר לשובר וכ"ת יהא נאמן במגו דאי בעי אמר שלא מחל לו אותו היום י"ל דהוי מגו להוציא וש"ך סתר דבריו דבשטר מגו להוציא נמי אמרינן ולע"ד עיקר כתירץ מהרא"ש דבתשובות הרא"ש כלל ע"ו ס"ג מבואר דמלוה טוען דשטרו מאוחר ופסק דיד בעל השטר עה"ת ושם ס"ד לא כתב דבעל השטר טוען דהשטר מאוחר ומה שהקשה מהרא"ש דליהמן במגו נלע"ד דהרא"ש בזה לשיטתו שהובא בכללי מגו לככה"ג מגו דאם יאמר ירא שימצאו לו מכחישים ל"ה מגו דמרתת שיבאו העדים ויכחישוהו וה"נ כיון דמודה שהי' הכונה גם על יום שנכתב ירא להכחיש זה שמא יבאו העדים ויאמרו דאף דסתמא מפרשינן עד ולא עד מ"מ העדים נאמנים לפרש דהכונה הי' עד ועד דהא מבואר בשו"ת מהרי"ט סימן קמ"א דשומעין לעדים שמפרשים השטר היפך משמעותו כל שאין השטר סותר דבריהם להדיא עיי"ש וכ"ש כאן דבלשון תורה עד ועד בכלל כמ"ש בתומים ובלשון הש"ס הוא ספק ואזלינן לחומרא רק בלשון ב"א עד ולא עד בכלל וכמ"ש הרא"ש שם ויכולין העדים לפרש כונתם שכיונו עד ועד ובתומים כתב דהוי ספק אם כונת העדים ללשון תורה או ללשון ב"א ומספיקא לא מפקינן ממונא רק במחילה כל שיש ספק בלשון אנו תופסין הפחות ולא משמע כן בתשובות רא"ש שם סיד שכתב אע"ג דלגבי איסור והיתר אמרינן בפא"ט דכ"ח דאזלינן לחומרא דאי עד ועד חומרא אמרינן עד ועד בהלל בנדרים ליכא ספיקא דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א עיי"ש ואם כהתומים ה"נ ספיקא רק כיון דהוא מחילת חכם אין לתפוס רק הברור ולא מה שיש ספק בלשון וצ"ע דהא מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דנאמן לומר פרוע במגו דמזויף ולא אמרינן דמרתת שיבאו עדים ויקימוהו ומצאתי בתומים בכ"מ ס"ק ל"ז הקשה כן ותירץ דשם יש לו מיגו דאינו יודע אם אינו מזויף וא"כ לכאורה ה"נ יכול המלוה לומר אינו יודע איך הי' הכונה אם עד ועד בכלל וממילא נפרש דלא עד בכלל וכשיבאו עדים מ"מ לא יתפס בשקרן כיון שאמר א"י שכחה מצוי' אמנם נראה כשיאמר א"י ולוה טוען ברי לא יוציא ממון דהא בשטר אינו נאמן לומר פרעתי דחזקה שטרך בידי מה בעי ומ"מ כשמלוה טוען שמא צריך להחזיר השטר כדלקמן סימן נ"ט ה"נ לא עדיף הוכחה מלשון ב"א דודאי מצוי שאינם יודעים דקדק הלשון ועוד דבב"מ דף ק"י גבי שטר משכנתא שכתב בו שנין סתמא ומלוה אומר שלש ולוה אומר שתים אף דקרקע בחזקת בעלי' קיימא לא מוציאין פירות של שנה שלישית מהמלוה משום דהוי מלתא דעל"ג דשמא יבואו העדים ויאמרו דכונתם על יותר משתים אף דסתם שנין רק שתים וכמו בסלעין דבפ"ק דב"מ דף ד' ואי תפס יותר משתים מפקינן מיני' משום דסתם סלעים משמע רק שתים כדאיתא בסמ"ע לעיל סימן מ"ב ס"ק ל"ב ומבואר בש"ך שם ס"ק כ"ה דשאני מהך דשנין דלא מסייעין ללוה מלישנא דשטרא דמשמע רק שתים דכיון דהניחו לוה למלוה לאכול פירות שנה שלישית איתרע לי' סהדותא דשטרא עיי"ש וא"כ אם יאמר המלוה דאינו יודע איך הותנו אם עד ועד בכלל רם לא ולוה טוען ברי אין לך אתרע סהדותא דשטרא יותר דמלוה אינו טוען ברי בדבר דה"ל למידע וכיון דעל"ג לא נוציא מיד הלוה ממילא אין לו מגו לומר א"י אמנם מקור דברי הרא"ש שהביא הכנה"ג הוא פחז"ה ס"ז על הך עובדא דלקמן סימן קמ"ו סי"ג ולפמ"ש הש"ך שם אין הלכה כהרא"ש שם ולכן ה"נ כשטוען המלוה השטר מאוחר נאמן במגו דעד ולא עד בכלל.

ובגוף קושיתי בפרוע מגו דמזויף נימא נמי דמרתת שיבאו העדים י"ל דלא מרתת רק אם כשיוכחש מעדים יפסל לעדות ושבועה וכמו דאמרינן בשבועות דף מ"ג שמא יוציא הלוה את הפקדון לפרש"י שם וגם לתוס' דחלקו משום דלא עבדינן תקנתא לרשיעי מ"מ הוא עצמו מרתת מזה וע"כ במזויף דלא יפסל דכופר במלוה כשר דאשתמוטי משתמיט לא מרתת ובחז"ה בקרקע ל"ש אשתמיטי וה"נ במלוה שתובע אמנם מהרא"ש פרק שה"ד סי"ג גבי א"ל אל תפרענו אלא בעדים דאינו נאמן אם אמר פרעתיך ביני לבינך משמע דאין לחלק מדכתב שם דאם אמר פרעתיך בפני פו"פ והלכו למדה"י או מתו נאמן והקשה הרא"ש דיהא נאמן במגו דפרעתיך בפני פו"פ ומתו והשמיט או הלכו למדה"י דהיא קושיא אלימתא דיותר יאמרו דהרוצה לשקר מרחיק עדותו כשאומר דמתו וע"כ משום דמרתת שיבאו ויכחשו אותו.

דבלשון העולם עד ולא עד בכלל בא"ע סימן קמ"ג ס"ז אמר לה שתתני לי עד שלשים יום אפילו לא נתנה לו עד יום שלשים בסופו מגורשת ועיין מח"א הלכות נדרים סל"ד למד משם דהא דעד ולא עד בכלל דוקא כשאמר עד יום פלוני אבל כשאמר עד יום כ"ט לחודש יום כ"ט בכלל ובחידושי ליו"ד סימן ר"כ כתבתי דדוקא כשאמר עד כ"ט יום לחדש יש ללמוד משלשים יום כיון דיום האחרון נכלל במנין אחד עם ימים שלפניו א"א להפרידו לומר ולא עד בכלל אבל כשאמר עד יום שלשים או עד יום כ"ט הוי כמו עד הפסח כיון דנפרד בפ"ע עד ולא עד בכלל ואפשר ט"ס במח"א וצ"ל אבל כשאמר עד כ"ט יום ולפ"ז יש להסתפק באומר עד כ"ט לחדש אי הוי כמו עד יום כ"ט או עד כ"ט יום.

סעי' כ"ט אחר הפסח ואם כתב אחר הפסח מיד וכה"ג עיין פ"ט דטהרות מ"ד בר"ש וברטנורה דכל אותו היום מיד קרי לו אך בכס"מ פי"א מהלכות מטמאי משכב ומושב כתב דרמב"ם ס"ל דמיד לאו היינו כל היום אלא תיכף דוקא וכן כתב בפירש המשנה לרמב"ם פ"ט דטהרות שם שו"ר בצ"צ סימן ק"כ ושבו"י ח"א סל"ד והובא בקה"י בל"ח אות מ"ם ובפ"ת לקמן סימן ע"ג ס"ט הוכיחו מהך משנה דמיד היינו באותו יום ולא הרגישו דרמב"ם פליג ושאר ראיות דמייתי התם אינן ראיות כלל למעיין שם.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה