אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן מב

סימן מא

סעי' א' שטרי אקנייתא בש"ך סק"ב השיג על הב"ח דפוסל בע"ח בלא ע"מ וקצו"ח כתב כיון דמזדייף אינו מוכח מתוכו ול"מ ע"ח וכאלו מסר כת"י אחר בלא ע"מ ונתיבות השיג עליו כיון דאלו אתי ע"ח קמן ואמרו דליכא זיוף מועיל ה"נ מועיל הודאות בע"ד דל"צ מוכח מתוכו לכ"א עיי"ש וכבר כתבתי בחידושי להלכות גיטין סימן קכ"ד לפמ"ש הרי"ף בפד"א דע"ח לפיכך כשר ול"ח מפ"כ כיון דהוציאו השטר מת"י ואינם יכולין לחזור כנחקרה עדותן בב"ד עיי"ש וא"כ כשחתמו על דבר המזדייף אף דהוציאו השטר מת"י יכולים לומר שלא חתמו על דבר זה וצריכים לשאול העדים אם חתמו על זה ולא נזדייף א"כ עדיין לא נחקרה עדותן והוי מפ"כ ול"ח עדות כלל בשעה שנמסר השטר ליד הקונה כיון דלא הי' ע"מ ומה יועיל אח"כ שיודה המקנה או שיאמרו הע"ח שלא נזדייף מ"מ הוי כשטר בלא עדים בשעת מסירה.

ולדעת הרמב"ם דעדות שבשטר מתק"ח מפני נע"ד שמא ימותו העדים א"כ בכתב על דבר המזדייף דעדיין לא הועיל בע"ח דיכול להכחיש כשלא יבאו העדים הדר לד"ת.

סעי' ט' שהשטר בטל בקצו"ח סק"ב הביא מהמל"מ שהביא מהראנ"ח שכתב על ראובן שהוציא שטר על שמעון ונפל ספק בלשון השטר אם חיוב פרעון לג"ח או לג"ש ומסיק כיון דלפרעון קאי רק הלוה בא לעכב מכח התנאי עליו הראי' וקצו"ח דחה דבריו דא"כ למה הוצרכו רשב"א ורא"ש בעד הפסח לומר טעמים דכונתו עד פסח ראשון ת"ל דמלוה חשוב מוחזק כיון דסופו לפרוע ועוד א"כ אפילו מע"פ נמי כשמחולקים מלוה ולוה בז"פ נאמין למלוה ובסימן ע"ג מבואר דלוה נאמן א"ו כיון דב"ח מכאן ולהבא גובה חשוב הלוה מוחזק עיי"ש ואין מכ"ז תפיסה על ראנ"ח דשאני שטר דעומד לגבות כגבוי דמי לכ"ע היכא דאין ספק בחיובו ודאי לא נפרע ולא נמחל וכמ"ש לעיל סימן ל"ט סי"ג מן כ"פ ותקשי הא מכאן ולהבא גובה אע"כ דאם דנין על קרקע פרטית דאקדשה מלוה בזה איתא בפכ"ש דל"א כיון דמצי לסלוקי בזוזי מכאן ולהבא גובה אבל דרך כלל מלוה בשטר דע"כ עומד לגבות למפרע גובה משא"כ מע"פ אפשר ימכור הנכסים וזוזי לא יהא לו ויבריח כל אשר לו ובעד הפסח לולא דכונתו על פסח ראשון הי' מתבטל השטר לגמרי ולא הי' עומד לגבות כלל והלוה מוחזק וגם נ"מ כשאין קרקעות ללוה או דאין בשטר רק חת"י ובתוס' ס"פ השואל מבואר דקרקע ביון שא"י לשומטה ולהצניעה בחמ"ק קאי וא"כ שאלה בחפץ שואל מוחזק אבל מלוה בשטר שעיק ויש ללוה קרקעות דע"כ עומד להפרע י"ל כראנ"ח כיון שא"י יכול להצניע ולהשמט מלפרוע ואולי במטלטלין מודה ראנ"ח דהתופס חשוב מוחזק אף בנפל ספק על זמן השאלה ומלשון הראנ"ח שבמל"מ פט"ו משמע להדיא דרק בשטר אמרה הראנ"ח והמל"מ לפי שלא עלה בדעתו לחלק בכך אמר שדעת הראנ"ח גם במטלטלין כן ואין הראנ"ח ת"י ולפי המבואר לקמן סימן רמ"א ס"ב ובש"ך שם דהוי ספ"ד אי מהני מחילה בלא קנין בשטר ומאן דס"ל דמהני ס"ל דל"ח כגבוי ומוחזק בידי מלוה משום דאינו רק שעבוד ומחוסר גוביינא אפשר גם כאן חשוב הלוה מוחזק אמנם י"ל כיון דכשיועיל המחילה לא יגבה ונשאר ברשות הלוה מחילה וקניינו בכ"א כמו גיטה וידה בכ"א בגיטין דע"ז ע"ב וכ"כ הרשב"א בגיטין דנ"ה גבי גזל והקדיש אחר יאוש דחל ההקדש משום שינוי רשות אף דיאוש כדי ל"ק משום דהקדשו וקניינו בכ"א וגם במטלטלין יש להוכיח כהראנ"ח מדפליגי בהשואל דצ"ט אי משיכה קונה בשואל לענין חזרה וחד אמר דתקנו משיכה בשומרין והרי כתבו תוס' בע"ז דף ע"א וע"ב דהיכא דליכא מעות משיכה קונה מן התורה וכ"כ באס"ז בהזהב דמ"ז ובאס"ז דף צ"ט נתקשה בזה ולראנ"ח י"ל בשלמא משיכה במכירה יציאה מרשות מוכר והקנין בכ"א אבל בשאלה דעומד לחזרה לא חשוב יציאה מרשותו ועיין טו"ז לקמן סימן קנ"ה סל"ה בד"ה ואגב.

בפ"ת כתב דוקא בשטר דעביד מעשה ולא בדיבור ונ"ל ראי' ממ"ש רא"ש פ"ק דקידושין ס"כ בהשאיל טבעת לקדש דנעשה כאומר שנתן לו במתנה והרי בפרק אעפ"י דף כ"ח ע"ב אהא דנעשה כאומר פריך והא לא אמר ואנן קי"ל דלא כר"מ דס"ל דאינו מוציא דבריו לבטלה אע"כ שאני מעשה מדיבור אך עיין תוס' פרק המדיר דף עי"ן ע"ב בד"ה נעשה דהיכא דא"צ לשנות דיבורו גם לרבנן ס"ל דאין אדם מוציא דבריו לבטלה.

בפסח במאזנים למשפט איתא אם אמר בשנה זו בר"ח אשלם לך דאז לא בטל השטר דעכ"פ סוף שנה ישלם לו ולהש"ך צריך לשלם בר"ח ראשון ולדעתו שאני בין אמר עד ר"ח דאזי הוא ר"ח ראשון ואם אמר בר"ח יכול להמשיך עד כלות השנה ויש קצת ראי' דבלא אמר עד שיגיע אין החיוב מיד דהא לענין תענית מצינו שאם נדר להתענות יום אחד יכול לקיים נדרו באיזה יום שירצה וי"ל דשם לא הזכיר זמן כלל אבל כאן דהזכיר זמן י"ל דבראשון קאמר עכ"ל ומה יענה להריטב"א שבב"י סימן זה דהביא ראי' מירושלמי דפסקה עמו לזון בתה חמש שנים חייב לזונה שנים הראשונים דהמתחייב לעשות דבר שום זמן ולא פירש אימתי חייב לעשות כן בזמן הבא ראשון עכ"ל והרי בחמש שנים לא הזכיר זמן רשום כלל ובאמת צ"ע דבסימן תקס"ח ס"ג דנודר להתענות איזה ימים יכול לדחותם עד החורף ולמה הא כאן מחויב מיד ואפשר דשאני הכא כיון דלא פרשו חזקה דדעתה על הראשונות כמ"ש בחמ"ח א"ע סימן קי"ד סק"ב וכיון שהוא בין אדם לחבירו והוא הכריחתו לחיוב זה א"י לומר דעתו על זמן אחר משא"כ נודר לעצמו בינו לקונו ויודע שלא נתכוין על יום ראשון רשאי לדחות עד החורף וכמ"ש תוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב לה לחלק בין היכא דלא תלוי רק בדעת הנותן או תלוי נמי בדעת אחר וגם בחו"מ סימן ר"ז ס"ד בהג"ה מחלק לענין דברים שבלב בין מתנה למכר ולפ"ז אם אמר בר"ח אשלם מחויב בר"ח ראשון בין לטעם דמתבטל כל השטר בין לטעם דכונתן על הראשון אבל אם אמר בשנה זו בר"ח י"ל כיון שהזכיר בשנה זו כונתו שיהא לו זמן כל השנה וגם הש"ך מודה דאם הכונה על ר"ח הבא ראשון למה אמר בשנה זו ומה שהקשה במאזנים מתשובת רשב"א סימן אלף עיין לקמן סימן קי"א סי"ט בתומים סק"ט.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה