אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן מא

סימן מ

סעי' א' עדי השטר ובשו"ת הרא"ש כלל ס"ח דין ל"א כתב דאפילו נכתב כדין ובא ליד המלוה וידוע שנשרף ולא נפרע כותבין למלוה שטר אחר ותמה מהרא"ש סימן ס"ו הובא בתומים כאן דרב אמר אין הלכה כר"י דעדים יכולים להחליף השט"ח אלא דוקא ב"ד ולע"ד י"ל דבלא"ה קשה איך יחלוק רב אר"י ורשב"ם ותוס' כתבו דרב תנא ופליג ולע"ד א"צ לזה דאם שע"ד גם מע"פ טורף מלקוחות רק משום פסידא דלקוחות היכא דליכא קלא תק"ח דלא לטרוף בלא שטר אבל כשנכתב שטר ויצא קול אפסדו לקוחות אנפשייהו לכן יכולין העדים לכתוב עתה שטר בזמן הראשון ור"י לטעמי' בפרק י"ב דמ"ח וכאשר הוכיח בתומים לעיל ריש סימן ל"ט דר"י ס"ל שע"ד לכן נתחייבו הנכסים אף דאחים שחלקו כלקוחות כיון דל"ש אצלם טעם פסידא משום דליכא קלא נשאר אד"ת דגם מע"פ טורף מלקוחות ורב ס"ל בשילהי ב"ב ד"ת מע"פ גם מיורשים א"ג א"כ השטר גורם טריפת לקוחות וכיון דנשרף נתבטל שעבודא אף דהקול לא נתבטל ע"כ דוקא ב"ד דאלימי להפקיע ממון עושים שטר ול"ק רב כמאן דכמה תנאי פליגי אי של"ד וגם ר"א ור"י בפי"ב דמ"ח פליגי בזה לכן הרא"ש דפסק שע"ד בכ"ד עיין תומים סל"ט פסק דעדים יכולין לכתוב הבעור שנית מזמן הראשון כיון דהקול לא נתבטל ועיקר השעבוד נעשה בהלואת לבד ושטר שני רק לגלויי מלתא וכמו במתנה ומכר שאין בהם אחריות לכ"ע יכולים לכתוב מזמן ראשון כמבואר בפג"פ שם ה"נ בשט"ח עיין פירשב"ם שם בד"ה בשלמא ב"ד ז"ל ב"ד מקרעין ומחליפין אחר וכותבין מזמן ראשון לטרוף שלא כדין מזמן ראשון דמן הדין לא אלים שטרא למטרף אלא מיום שנכתב ואילך ומ"מ צל"ע דאטו כשנשרף או קרעו השטר נמחל השיעבוד כיון דכבר חל ורמב"ן בחידושי ב"ב דף קע"א כתב דלא כל הימני' דלוה לשעבד עכשיו נכסיו למפרע ואי מפני שטר הראשון כיון שאתה החליפו נמחל שעבודו והרי הוא כמי שאינו ומקשינן ולאו וכו' דקס"ד דכיון שהשטר הראשון הי' לו קול משעה ראשונה יכולים הם להחליפו וישתעבד בשני ומפרקינן בשטר מתנה שאין בו שעבוד ואינו אלא לראי' בעלמא עכ"ל ולא הבנתי דכיון שקורעין השטר כדי להחליפו לא נמחל שעבודו דאטו בשטר קנין אחר שקרעו חוזר הקרקע למוכר ה"נ בשעבוד ואפשר כיון דמדינא לא חל שעבוד על הנכסים רק משום נע"ד תקנו לטרוף מלקוחות וכשאינו יכול לטרוף מחמת שנאבד שטרו דליכא חזקה שטר בידו מה בעי והודאות לוה ל"מ לגבי לקוחות ממילא ליכא שעבוד כלל כיון דבלא"ה לא טריף ל"ש תקנה משום נע"ד א"כ קיום השעבוד בקיום השטר ראי' תליא משא"כ בשטר בלא אחריות דגוף הקנין או החיוב מדינא לכן אף דאין לו ראי' מ"מ ממונו הוא רק ארי' רביע עלי' דאינו מניחו ליטלו לכן שטר שני רק גלויי מלתא וכן בשעבוד למ"ד ש"ד חל מדינא וכשאין לו ראי' לא נתבטל שעבודו רק ארי' רביע עלי' ושטר רק גלויי מלתא ושוה שעבוד חוב למכר ומתנה דכותבין אפילו עשרת שטרות גם בלא דעת מוכר ונותן כיון דאינו רק לראי' ואם לא יוכל להוציא הקרקע מהמוכר ונותן מחמת חסרון השטר גזל הוא ת"י ולא חשוב חוב לכן כותבין שלא מדעתו אבל שעבוד מלקוחות למ"ד של"ד רק תק"ח ל"ל הפקר ב"ד עד שעת טורפא וכמ"ש תוס' יבמות דף פ"ט ע"ב בד"ת שהפקר ב"ד הפקר ז"ל אבל מן הטמא על הטהור ל"ל דאפקוהו מרשותו בשעת הפרשה כין דבתר הכי נמי שלו הוא עיי"ש וה"נ ל"ל הפקר ב"ד בשעת הלואה או בשעה שקנו דבתר הכי נמי של לוקח הוא וא"כ אם יהא נמי מהנמנע לטרוף מהם בחסרון שטר ליכא גזל תחת ידם כלל דתק"ח אינו רק משום נע"ד בשטר לטרוף ואזי הפקר ב"ד הפקר וא"כ השטר מחייבם וא"א לעדים לחייבם שלא מדעתם וגם הלוה אין לו כח עכשיו דמכר כבר הנכסים משא"כ אי שע"ד דחל השעבוד מדינא ואם לא נוציא הקרקע מלקוחות מחמת חסרון שטר ישבו בארץ לא להם ע"כ ל"ח חושפת חוב במה שחוזרין וכותבין שטר כשנשרף הראשון ובשלהי ב"ב ביתומים שגבו קרקע איתא דלמ"ד שע"ד בכור נוטל פי שנים ולמ"ד של"ד הוי רק ראוי ואמאי הא מ"מ מדרבנן נשתעבדו הנכסים ולפמ"ש א"ש דל"ל הפקר ב"ד עד שגבו.

סעי' ג' וכל שטר שמטפיסין במל"מ פכ"ג ממלוה הביא דברי ריב"ש סימן הי"ג וז"ל אף דנימא דבהתפסה נמי צריך שיאמרו בפירוש בלא אחריות אם הי' ברצון המתחייב כותבין ולדבריו הא דאמרינן במכר אין כותבין וחוזרין וכותבין הוא שלא מדעת המתחייב אבל מדעתו כותבין ואף דאיכא למיחש לפסידא דלקוחות דטריף והדר טריף ודין זה הוא פלא בעיני שיהא בידו להזיק ללקוחות שלא כדין והרי גבי נאמנות אצל לקוחות כמה דיות נשתפכו אי מהני וצ"ע עכ"ל ולע"ד אינו פלא דהא מיירי הריב"ש שם שהי' דעת המתחייב כן בשעת נתינת שטר ראשון שיכתבו עוד הטפסה ואז לא קנו הלקוחות עדיין ועושה בשלו ויכול להתחייב במה שאינו חייב וקדם השעבוד ללקוחות וכמו שנותן מתנה בשטר אחד על מנה כן יכול להתחייב במאתיים מיד ולקוחות אפסדו אנפשייהו דשמעו מהשטר והתחייבות הכתוב בו שיתפיסו עוד שטר אחד עיי"ש בריב"ש ומה שהקשה המל"מ מנאמנות גם שם צמחו בו קמאי הרז"ה וראב"ד ורא"ש וכ"פ כיון דקדם הנאמנות ללקוחות למה לא מהני דהרי יכול להתחייב ולשעבד נכסיו כמה שירצה ותרצו משום קנוניא חששו הרי"ף וגאונים שמא נפרע המלוה והחזיר השטר ללוה ונתבטל הנאמנות ואח"כ החזיר השטר למלוה אחר שכבר קנו לקוחות הנכסים מהלוה ובשער משפט סימן ע"א הובא דבריהם באורך והעלה דכ"ז לא חששו רק להצריכו שבועה אבל לא להפסיד ממין עי"כ למלוה שלא יגבה אף בשבועה כיון דחזקה דשטרך בידי מה בעי לא שייך בלקוחות דאימר קנוניא הוא ע"כ דלהפסד ממון לא חששו עיי"ש וכ"כ הש"ך בסימן ס"ט סק"ו דלקנוניא לא חששו רק לחייבו שבועה אבל לא שלא יטול גם בשבועה עיי"ש תדע דל"ח שלא יטול גם בשבועה משום קנוניא דמוכר ונותן גופא דבפרק ג"פ דף קס"ט פריך למ"ד כותבין שובר נכתוב שטרא מעליא ללוקח ונותן תברא למוכר ומשני שובר לגבי לקוחות ליכא ולא ידעו שיש שובר למוכר ושמיט ואכיל פירי עיי"ש ולימא שמא יטמין המוכר השובר ויעשה קנוניא עם הלוקח ובמלוה למה כותבין שובר אע"כ דלא חיישינן לזה דא"כ אין לדבר סוף דכל מלוה ולוה יוכל להחזיר השטר אחר הפרעון ויטרף בחנם וכיון דאם ניחוש לזה יבוטל כל דין טריפת לקוחות ע"כ לא חששו:

ה"נ כיון דדעת המתחייב מתחלה לכתוב שתי שטרות ומשתעבד בכך הוי כמאמין למקבל מתנה וקדם השעבוד לקנין לקוחות ודאי כשיטרף מלקוחות יחויב לישבע ככל הבא להפרע מנכסים משועבדים ויותר לא חיישינן ובשע"מ כאן סק"ב הביא ראי' להמל"מ מהגמ"י פ"ט מהלכות אישות דין טית שכתב בשם הסמ"ג דהיכא דארכסא כתובתה דאפילו ברשות בעל לא יכתבו אלא בלא אחריות דלאו כל כמינה להפסיד ללקוחות עכ"ל הרי להדיא כהמל"מ עכ"ל השע"מ ולא קרב זא"ז דסמ"ג והגמ"י מיירי דעכשיו אחר שארכס נותן הבעל רשות לכתוב כתובת אחרת מזמן ראשון וכבר קנו הלקוחות ולאו כ"כ דבעל להפסידם עתה והריב"ש הא מיירי שמתחלה הרשה להטפיס ועיין בטוחו"מ סימן רל"ח בשם הרמב"ן ובש"ך סימן קי"א סק"ב עוד הוכיח השע"מ כהמל"מ ממה דמסיק בפרק ג"פ דף קס"ט דמשום חשש לוקח שלא באחריות אין כותבין תברא למוכר וכיון דליכא פסידא למוכר רק ללוקח מה אכפת לנו אם רצונו לכתוב אחר אם לא עיי"ש וגם זה אינו ראי' דבשלמא בעצמו יכול לשעבד נכסיו גם בחנם קודם שמכרן ואם יתגלגל פסידא ללוקח שקנה אח"כ לא אכפת לנו אחר שהוא מצוה לכתוב ויכול לעשות בשלו אבל אם אינו מצוה לכתוב ואינו משעבד נכסיו אין לב"ד לתקן ללוקח זה ולהצילו מחשש פסידא היכא דאפשר יבא פסידא ללוקח אחר דשאני הוא עצמו יכול להאמין לזה על נכסיו ולשעבדם על חד תלת ואם הוא מאמינו על נכסיו אנו מה איכפת לנו ודו"ק.

סעי' ד' מי שהי' בשעה סוף סק"ה נסתפק בכת"י והוא תו"ז שנפל אי אמרינן ג"כ בו כיון שלא נזהר בשמירתו ונפל אתרע ולא מגבינן בי' א"ד בכת"י לא אתרע כלל במה שנפל די"ל לכך לא נזהר בשמירתו דהא מלוה לא ניתנה להתבע בחו"ז ולאח"ז הלא בכת"י הלוה נאמן לומר פרעתי כדאיתא בסימן ס"ט והא דנטל מתחלה הכת"י הוא משום דאסור להלוות בלא עדים כמבואר ברס"ע עכ"ל ולע"ד כמו דנזהר ליטול הכת"י משום דאסור ה"נ ה"ל ליזהר בו אח"כ דכשיאבד הכת"י יחזור האיסור למקומו דיש חשש לפנ"ע וגורם קללה לעצמו ועוד דהא קשה מה אהני כשמלוה בעדים שלא יכפור עדיין י"ל פרעתי וע"כ דיותר חששו לטענת להד"ם דליכא דררא דממונא משא"כ בפרעתי יאמינו למלוה יותר וכמו דמחלק בש"ס פרק שה"ד דמ"א ומה"ט גם הלוה יחוש לעצמו דלא ליתרע נאמנותו וא"כ ה"ל ליזהר בכת"י שלא יוכל הלוה לטעון להד"ם וחוץ לזה כמה תועלת יש בכת"י שלא ישכח בעצמו במשך הזמן סכום הממון הוא או הלוה ושמא ימות וכשימצאו היורשים הכת"י ידעו או דיוכל למכרו ופוק חזי מה עמא דבר ומדלא נזהר בו סברא דנפרע אף שהוא חו"ז.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה