ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן לח
סעי' א' עדים שהעידו בשבו"י ח"א ס"ס קמ"ז כתב אם הודו ששקר העידו קודם שהוציאו ממון ע"פ דאין לחייבם מדד"ג כיון שלא עשו מעשה רק דיבורא בעלמא אף שאין אנו מאמינים להם ואם חתמו בשטר שעשו מעשה יש לחייבם עיי"ש ולע"ד מוכח מיבמות דף כ"ה ע"ב איפכא מדפריך התם אהא דתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד טעמא דב"ד הא בתרי לא מ"ש מהא דתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה והקשו תוס' שם ובסוף התקבל גבי חיישינן שתשכור עדים אמרינן דיבורא אמרי מעשה לא עבדי ותרצו דכשמעידים שקר חשוב נמי מעשה כיון דעל פיהם נגמר ולא קרי דיבורא אלא באומר אמרו דלא נגמר על ידיהם עיי"ש ואם כשבו"י מאי פריך הש"ס מעדים החתומים על עדות בע"פ הא עדות בע"פ ל"ח מעשה כחתימה דחתימה הוי מעשה מיד אבל עדות בע"פ אינו מעשה עד שיוציאו ממון על פיהם או עד שתנשא האשה על פיהם ואין לומר דשא"ה דנגמר על ידיהם שלוקחים בעצמם השדה או האשה ע"י עדותם חדא דמ"מ שאני חתימה דמיד עושה מעשה ועוד למה אמרו בש"ס באומר אמרו חיישינן שמא תשכור עדים יותר משאר עדות משום דיבורא אמרי מעשה לא עבדי הא גם שאר עדות בע"פ אינו מעשה מיד עד שתנשא ע"י עדותם וה"נ באומר אמרו סוף סוף תנשא ע"י עדותם וכן פרש"י בסוף התקבל מעשה לא עבדי שיחתמו שקר או יעידו שקר ול"ל כיון שאינם חוזרים טרם שנעשה מעשה על פיהם חשוב כעשו המעשה בעצמם דא"כ כיון של"ח מעשה רק מה שנעשה לבסוף על פיהם ולא חזרו ה"כ באומר אמרו הא אין חוזרים עד שנעשה על פיהם ועוד אם על העדות בדיבור פטור לא יחויב ג"כ על הוצאות הממון שאח"כ אפילו הוציא בעצמו כיון שבעדותו מקלי קלי' דא"א לחזור דשוב א"ח ומגיד וכדאיתא בהגוזל בתרא דף קי"ז ע"א באנסוהו גוים והראה פטור ואם נו"נ ביד חייב ואם הראה באונס והדר נו"נ ביד פטור כיון דאוקמו עלי' מעיקרא מקלי קלי'.
עדים שהעידו בב"י הובא מהמשרים נ"ב ח"ו ז"ל והא דאמר אין משלמין עפ"י עצמם דוקא כשאמרו העדנו בב"ד והוזמנו ולא נגמר הדין לחייבינו ממון והאמת העדנו אבל אמרו העדנו שקר משלמין עפ"י עצמן למאן דד"ג עכ"ל ביאור דבריו דכשאמרו הוזמנו וממילא נבטל הדין ולא גרמו הפסד וליכא רק קנס ומודה בקנס פטור לכן דוקא אם אמרו שנתחייבנו ממון בב"ד תו אינו קנס כדאיתא בפרש"י רפ"ק דמכות ד"ג אבל כשאמרו לא נתחייבנו עדיין אפילו אינם אומרים אמת העדנו פטורים והאמת העדנו הוא וא"ו מקלקת או אמת העדנו אפילו אמרו שנתחייבו מ"מ פטורים דהמה שאסר הוא הפפ שתתיר דהרי אומרים דהעדים שהזימן שקר אמרו ואם אמרו שקר העדנו ולא ניזומו דאז א"ח ומגיד ונפסד בע"ד חייבים מדד"ג ומצאתי בהגהת דו"פ שפירש קצת כן וא"נ הא הוי מגו במקום עדים דהיינו דוקא אם העדים לפנינו אבל כאן לא ידעינן כלל מעדים המזימין ופה שאמר שהוזם מעדים אומר אמת העדנו ומהרי"ט ח"א סימן ס"ב הוכיח דמגו דאי בעי מכחיש כת"י ולומר מזויף הוא ל"מ במ"ע מדגרסינן בפרק מי שמת דף קנ"ד ע"ב עיי"ש דמודה בשטר שאינו מזויף אינו נאמן לומר שטר פסים הוא דאנו סהדי דעדים לא חתמו אשטר פסים ולכאורה התם נמי הוי הפה שאסר די"ל מזויף ולא חתמי כלל העדים אמנם מלשון מהרי"ט שם משמע דוקא מגו כזה ל"מ דלא הוי ממש הפה שאסר כיון דהלה תובעו צריך להשיבו ולטעון ואי שתיק היה חייב משא"כ כאן אי בעי שתקי ולא אמרו כלל דהוזמו וכ"כ בנתיבות סימן ע"א סק"ד דהפה שאסור מהני גם במקום עדים דלא מגרע בדבריו הראשונים מידי וחשבינן כאלו לא אמר חובתו כלל וכמ"ש תוס' בב"ק דף ע"ב ד"ה אין לך.
וראיתי בב"ח ז"ל ואיכא למידק למאי דמשני תלמודא אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני דאכתי קשה כל כמיני כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ונראה דוקא באומר עדות שקר העדתי דמשים עצמו רשע התם הוא דפרכינן כל כמיני' כיון שהגיד אבל באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני דלא משים עצמו רשע דאומר אמת העדתי אלא דהוזמנו לא קשיא כל עיקר כל כמיני' ולהכי לא פריך אהא אוקימתא אלא כמאן דלא כרע"ק ולפ"ז אע"ג דכתב רבינו באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני אינן משלמין עפ"י עצמן מ"מ ודאי עדותן בעלה דאין כאן מקום לומר כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד כיון דלא משים עצמו רשע עכ"ל ופליאה בעיני דבכתובות דח"י ע"ב מבואר דכיון שהגיד אינו חוזר אפילו כשלא משים עצמו רשע כגון אנוסים מחמת נפשות היינו וקושייתו לק"מ דבאומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני לא ידענו מעדותו רק מפיו והוא שאמר הוזמנו משא"כ כשתוזם כאן או העיד כאן.
ומ"ש הב"ח כשאמרו העדנו והוזמנו בב"ד פלוני רק אמת העדנו עדותן בטלה ודאי משום דאינו משים עצמו רשע ולפ"ז אפילו העידו כאן ואח"כ באו ואמרו שהוזמו ואמת העידו חוזרין ומגידין ואינו כמו שהוכחתי דלא תלוי זה בזה ואפילו אמרו העדנו והוזמנו בב"ד פלוני רק אמת העדנו אין עדותן בטלה דהפה שאסר ואמר הוזמנו התיר ואמר אמת העדנו דהיה יכול לשתוק ולא לומר כלל הוזמנו וכמ"ש ואפילו נאמר דהוי מגו במקום עדים כיון דתורה האמינה לעדים אחרונים המזימין לראשונים אינן יכולין הראשונים לומר דמזימין שקר אמרו אפילו יש לראשונים מגו דפה שאסר מ"מ כיון דממ"נ או משוי נפשייהו רשעים דהוזמו או דמשוי למזימין רשעים שבשקר הזימן א"כ נימא פלגינן דיבורא דתרי מילי ננהו חדא דהעדנו וחדא הוזמנו וליהמנו דהעדנו לבד ובאמרו העדים כת"י הוא זה ואנוסים מחמת ממון היינו אמרינן דמהימנו על מה שאמרו כת"י וא"נ שהיו אנוסים מחמת ממון דפ"ד ותוס' שם הקשו בכתובות דח"י ע"ב דנפליג דבורייהו שהיו אנוסים ולא מחמת ממון וכל תירוצם ל"ש כאן וא"כ כאן קושטא קאי ועדותן קיים,
ומצאתי בשער משפט בסק"א תמה ג"כ דאינו חוזר ומגיד אפילו כשאינו מע"ר כדמוכח בכתובות ובסק"ב הביא דברי רי"ו במשרים הנ"ל ונדחק מאד בפירושו וס"ד ז"ל יצא לנו מדברי רי"ו דבאומרים נתחייבנו בב"ד פלוני ואמש העדנו חייבים לשלם דכיון שנגמר הדין ממון גמור הוא ולא קנס ולא מהימנו במגו דהוי במקום עדים אך בחידושי ריטב"א כתב להיפך דבאומרים אמת העדנו נאמנים במגו ודברי רי"ו נראים יותר דהוי במקום עדים כדאיתא בב"מ דף פ"א עכ"ל ובחנם עשה פלוגתא דאדרבה דעת רי"ו כריטב"א וכמ"ש וראייתו מב"מ אינו כלום דשם אנן סהדי דאיכא מיא באורחא דנהר פקוד בלאו אמירתו רק י"ל מגו דלא אזיל שם משא"כ כאן אין אנו יודעים מעדים רק הם אומרים דהוזמנו והם אומרים אמת העדנו והמזימין שקר ענו וליכא עדים.
ובספר מאזניים למשפט כתב אם באו עדים ואמרו העדנו וחייבנו לפלוני בב"ד פלוני אבל שקר העדנו דמהימנו לבטל העדות שהרי אלו יאמרו ראובן חייב לשמעון ובתכ"ד יאמרו אינו חייב מהימנו לבטל העדות ה"ה כשאמרו שקר העדנו ובאנוסים מחמת ממון היינו לא מהימנו שא"ה כיון שאמרו כת"י הוא ממילא נתקיים השטר וכשאמרו אנוסים היינו אין מבטלין מה שאמרו תחלה דעדיין דבריהם קיימין שכת"י הוא רק שהוסיפו בעדותם עיי"ש ולא נראה דה"נ אין עוקרים דבריהם שכבר העידו רק שקר העידו וכמו התם כת"י הוא היינו העדנו רק אנוסים מחמת ממון ושקר העדנו ול"ד לחוזרים תכ"ד דלא משוי נפשו רשע כל שחזר תכ"ד כמבואר במרובה דף ע"ג ברש"י ותוס' וכאלו לא העידו כלום משא"כ כשאומרים העדנו כבר בשקר משוי נפשייהו רשיעי ולא אמרינן המה שאסר רק פ"ד.
ש"ך סק"ב הביא דברי הרז"ה בפ"ב דכתובות דאין הזמה לעולם לשלם ממון אלא בעדות בע"פ וכתב ש"ך בטעמו דחידוש הוא אעפ"י שלא עשו מעשה משלמין ואין לך בו אלא חידושו משא"כ לענין לפסלן ולדבריו הרי גם הפסול חידוש כדאיתא במרובה ובפ"ג דסנהדרין מה חזית דסמכת אהני.
ולע"ד דס"ל להרז"ה כמ"ש בשו"ת ר"י מיגאש סימן קכ"ו לענין שבועה בכתב דדינו מסור לשמים ואין לחייבו דבר בדיני אדם הואיל ולא הוציא שם שבועה מפיו עכ"ל הרי דכתב אינו דינו כמפיהם בדיני אדם וע"כ ה"נ להזמה וכיון דאין ב"ד מחייבין, ממילא אפילו בדיני שמים פטורין מלשלם דקנס אשר ירשיעון אלקים בעי וכן מלקות פטורין ומ"מ פסולין כיון דדינן מסור לשמים על שהעידו שקר אף דאין בו מלקות כיון דעברו בעדות עצמו וכמ"ש מהר"י אשקופה הובא במל"מ פ"ד ממלוה ה"ו לענין עדים שחתמו על שטר שיש בו רבית והמל"מ לא השיגו רק משום דלא חשידו להעיד שקר אבל כאן דהעידו שקר אף דפטורין ממלקות וממון הן חשודין לאותו דבר ועמ"ש לעיל סימן ל"ד ס"ט.
ש"ך בסוף סק"ב הביא מהריב"ש סימן רס"ו דהזמה שלא בפניהם פוסל הראשונים והביא ראי' מרמב"ן שפסלן כשמתו ואמרו גזלנים הם עיי"ש ויש לדחות כשמתו ל"ש דאין חבין שלא בפניו דלא נ"מ להו מידי אם נפסלו ומ"ש הש"ך דאין מחייבין אותן דמה להם בכך שפסולים להעיד יש לדחות דנ"מ להו טובא דמותר ליקח שכר לילך ולראות ולהעיד כדלעיל סימן ל"ד סח"י בהג"ה גם מותרין ליקח שכר חתימה כמ"ש בתו"ג סימן ק"ל סכ"א וחת"ס א"ע ח"א סימן ק"ג וגם אם כבר לטלו שכר לילך לראות ולחתום אם יפסלו למפרע יצטרכו להחזיר ומניעת הריוח חוב הוא וכדמוכח מקושיות הר"ן בפרק השולח גבי פרוזבול דמזכה המלוה קרקע כ"ש ללוה שלא מדעתו הא אין חבין שלא בפניו והרי לא ישלם רק מה שלוה ואינו רק מניעת ריוח ובטו"ז יו"ד סימן קס"ב סק"ח הקשה למה לא יוכל להקנות ממין תבואה שהלוה שלא מדעתו כדי שיחויב להחזיר לו אף שיתייקר ונה"ך שם טרח לתרץ מ"ש מפרוזבול ולא תירצו דגבי סאה בסאה יחויב לשלם כשיתייקר יותר ממה שלוה הוי חוב משא"כ בפרוזבול אינו רק מניעת ריוח מה שלוה וע"כ דלא מחלקי בהכי ואפשר משום דלא שכיח לשלם כיון דאסור ליטול שכר להעיד רק כדי לילך לראות ומפרט הללו דכל מידי דבי דינא קלא אית לה וכל מי שיצטרך עדים בשכר יחוש לעצמו אולי אמת דפסולין הן ויעידו בפניתן ויפסלו למפרע ומשום דפרוטה דר"י ל"ש ל"ה ש"ש.