אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן לו

סימן לה

סעי' א' שנמצא אחד מהם קא"פ ואם נמצא בדיינים עיין מל"מ פט"ז מה"ע וברכ"י לעיל סימן זיין ובקצו"ח סימן זה סק"ז הוכיח דלא נתבטלו כולם מדאמרינן פ"ק דסנהדרין ד"ת בחד סגי ומ"ט בשלשה משום יושבי קרנות ובתלתא א"א דלית בהו חד דגמיר והא כיון דנצטרף עם דלא גמיר ולא סבור נצטרף עם פסול דהוי כאשרה ולע"ד דלא גמיר פסולו שאינו יודע הדין אם חייב אם זכאי הוי כמי שבא להעיד ולא ראה העדות ואומר איני יודע דאינו מבטל העדות לא מבעיא לרמב"ם פ"ב מה"ע ה"ג דאמר אחד מהעדים על החקירות א"י לא נתבטלו השאר ה"נ בדיינים אלא אפילו לפי מה דמשמע בסנהדרין דף מ"א ע"ב דנתבטלו וכמ"ש הלח"ם שא"ה דעכ"פ נצטרף בשעת ראי' וגם עתה מעיד על גוף הענין שזה הרג לזה וכדומה רק א"י אחד מהשבע חקירות דנפסל עדותו לכן הוי כנמצא עד פסול אבל אם יאמר על גוף העדות שא"י אין לו צירוף כלל דאינו בגדר עד ה"נ דיין דלא גמיר א"י גוף הענין ולא נתבטל הדיינות מן התורה ואף דרבנן הצריכו שלשה ונצטרף הם אמרו והם אמרו שלא יבטל את הכשר משא"כ פסול או קרוב מבטל השאר.

ומ"מ יכולין הכשרים לחזור ולדון דין זה לפמ"ש תוס' בפרק בא סימן דף נו"ן בסד"ה ור"מ דגבי דיינין תחלתו בפסול וסופו בכשרות כשר ומשום דבעדות שאני דכתיב והוא עד או ראה דבשעת ראיית המעשה יהא ראוי לעדות זו כמ"ש רשב"ם פי"נ דף קכ"ח אמנם מתוס' בפחז"ה דף מ"ג בד"ה וליסלקו משמע דס"ל דגם בדיינים צריך תחלתו וסופו בכשרות ועמ"ש לעיל סס"ז.

אומרים להם ב"ד בש"ך סק"ג כתב דלא מסתבר לומר דקרובים שבאו לראות לא יחשבו עדות וכשרים יחשבו לעדות אמנם רש"י פירש היכי אמרינן להו לקא"פ הרי דלא אכפת בכונת הכשרים ונלע"ד דרבא דאמר הכי אמרינן להו למחזי אתיתו לטעמי' דס"ל בפ"ג דר"ה לצאת לא בעי כוונה לעבור שבא בזמנו בעי כוונה ובתוס' עירובין דצ"ו בד"ה מיכל כתבו לרש"י שם דלגבי אשה דלא מיחייבא הוי כשלא בזמנו וכיון דלא מיכונו לה לא עברה עיי"ש ולפ"ז ה"נ עד כשר הרואה עדות מחויב להעיד דאליו"ע וברמב"ם ריש ה"ע כתב העד מצווה להעיד בכל עדות שיודע עיי"ש וע"כ גם בלא כוונה להיות ראי' זאת לעדות נעשה עד משא"כ קא"פ דאינו מחויב ואדרבה תורה אמרה אל תשת רשע עד ולא יומתו אבות על בנים דילפינן פסול קרובים וכשרוצה להעיד הוא לעבור על ד"ת לכן בלא כונה לא נעשה עד וכאן עדיף טפי דבע"כ נעשה עד כיון שראה תורה עשאתו לעד משא"כ קא"פ ורשב"ם דכתב בב"ב דף קי"ג ע"ב דבנתכוין להעיד אינו נעשה דיין אבל אם לא נתכוין להעיד אינו עד ונעשה דיין אף דכשר וראוי לעד ה"ט דאם ירצה להיות דיין אינו מחויב להעיד לפני ב"ד אחר דלא תהא שמיעה גדולה מראי' ומצוה נמי לשפוט דכתיב ושפטתם צדק כדפרש"י בכתובות דף ק"ו לפ"ז יש נ"מ גם לשיטת רש"י אם הכשרים אומרים לאסהודי באו אפילו דיינים אין נעשים אבל כשאומרים למחזי אף דהפסול אתי לאסהודי ומבטל הכשרים מעדות מ"מ יכולים להיות דיינים כשהם שלשה עיין נו"ב חא"ע סימן כ"ח ובנתיבות ס"ס זה וא"ל האיך נאמן הקרוב להעיד באתי כיון דהוי לעבור על ד"ת אאמע"ר דהא הטעם דקרוב אצל עצמו וכאן קרוב נאמן.

ודעת רמב"ם וש"ע דשואלין גם הכשרים י"ל משום דכשיש קא"פ עמם ובא להעיד אם יצטרפו עמו להעיד נפסלו ג"כ ואינם רשאין להעיד ע"כ דוקא כשמתכוונים להעיד נעשים עדים פסולים אבל אם למחזי אתי אין חל עליהם שם עד ולא מצטרפו עם הפסולים ואם הפסולים יסתלקו אח"כ מלהעיד יכשרו הכשרים להעיד אף דמתחלה בשעת ראי' לא הי' ראוים כמו דנוגע כשר כשמסתלק מנגיעתו משום דאין פסלות תלוי בגוף כמ"ש תוס' בפחז"ה דמ"ג בד"ה וליסלקו ה"נ בשלמא כשנתכונו גם הכשרים להעיד נצטרפו עם הפסול ונפסלו גם הם דנעשו כגוף אחד פסול לכן אף דהפסול נסתלק אח"כ ל"מ כיון דכבר חל הפסול על גוף הכשר להיותו עד פסול אבל כשלא נתכוין להעיד דאינו חל עליו שם עד כיון דאינו מחויב להעיד עם הפסול ואין לו צירף עם הפסול לחול על גוף הכשר שם פסול לכן כשנסתלק הפסול יכול הכשר להיות עד ועיין בש"ע של התניא בא"ח סימן קס"ז סי"ז.

ועוד נראה די"ל אף דחל עליהם שם עד בלא כונה לאסהודי מ"מ אין מצטרפין כשאתו למחזי וכמ"ש הרא"ש בפרק כיצד מברכין סל"ג בשם ר"ח דאם היו יושבים לעסק אחר ונזדמן להם לאכול מברך כל אחד לעצמו אבל הסבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולן עיי"ש הרי דאם ישבו לעסק אחר אף דאכלו וחל החיוב עליהם לברך מ"מ אין להם צירוף רק כשישבו לאכול ה"נ כשאתו למחזי רק ממילא נעשים עדים אין להם צירוף רק כשאתו לאסהודי מצטרפו ונפסלו מחמה שנצטרפו לפסול אבל לא אתו הכשרים רק למחזי יכולין להעיד דחל עליהם שם עד בע"כ גם בספר ב"מ בא"ע סימן מ"ב השיג על הש"ך ודעתו ג"כ דאם הפסול אתי לאסהודי והכשרים למחזי אין להם צירוף ותתקיים בכשרים עיי"ש.

אמנם לע"ד יש להוכיח כהש"ך דהפ"מ הקשה על הא דאיתא הכא דבכולם כשרים אפילו לא נתכוונו להעיד כשרים לעדות ובכריתות י"ב ע"ב אמר אביי מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אהה עדות לפלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות הרי דעד כשר ג"כ אינו עד בלא כונה וכמ"ש תוס' שם ולעד"נ כשנדייק דא"ל יודע אתה ומשיב לא ידעתי הל"ל במשקל אחד אלא דאם משיב איני יודע בלא"ה פטור דאפשר אינו זכור כדאיתא בכתובות דף כף ע"ב דר"א אמר לא ידענא ואח"כ אידכר והובא בטו"ז לעיל סימן ל"ד אבל כיון דהעדים אמרו יודע אתה והיינו בשעה שהבע"ד משביעו שיעיד לו וה"ל להשיב איני יודע ומשיב לא ידעתי ע"כ הכונה מעולם לא ידעתי בזה ל"ל שאינו זוכר וכ"כ בקצו"ח סימן כ"ח סק"ח והנתיבות בהשמטוה לסימן כ"ח הקשה דאף שנשבע לא ידעתי מ"מ כשא"י עכשיו אינו ראוי להגיד ואינו חייב בשבועה העדות עיי"ש ולע"ד כל שאמר לא ידעתי הודה שלא שכח וכאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ול"ל מגו דהיה אומר איני יודע דהוי מגו במקום עדים רק צריכין לתרץ דיבורו כמ"ש רש"י ותוס' שם ומפרט אם הוא מזמן קרוב דלא שכיח שישכח ומלתא דל"ש לא טוענין לו רק כשטוען מעצמו וכשאומר א"י יכול לפרש דיבורו שאינו זוכר עתה אבל כשאמר לא ידעתי לא טען שאינו זוכר וכ"ז כשאומרים השנים בשעת השבועה אבל אם נשבע כבר ובאו העדים עתה לומר לו ידעת בעדות פלוני ומשיב לא ידעתי מצינן לתרץ דיבורו בשעת שבועה לא ידע שלא הי' זכור ומדויק הלשון בגמרא אמנם כיון דמצויים העדים בשעת שבועה ואומרים לו יודע אתה בעדות פלוני ע"כ ראו עמו העדות דאל"כ מנא ידעו דאם שמעו מאחרים הוי עד מפי עד ואם הודה בפניהם ל"מ כיון דהי' חוץ לב"ד ואם אמר בב"ד הרי כבר העיד וא"צ עוד לעדותו ועוד אפשר העיד שקר וכשנשבע אמת נשבע וא"א לחייבו קרבן כמו שי"ל אכלתי חלב מזיד ועכצ"ל דראו עמו וא"כ קשה הא מצויים עדים זולתו ואינו חייב קרבן שבועת עדות וכמ"ש רמב"ם פ"י מהלכות שבועות הט"ו ותוס' בפרק שבועת העדות דל"ג בד"ה הא קיימא ועכצ"ל דהשנים הללו קרובים לבע"ד ורחוקים לזה שנשבע וא"כ קשה כיון שראו כאחד הא נמצא קרוב ועכצ"ל דלמחזי אתי וע"כ פטור הנשבע די"ל לא נתכונתי לעדות דאתי ג"כ למחזי וכהש"ך דבנמצא קא"פ דאתי למחזי גם הכשר פסול בלא כונה לאסהודי ותוס' דס"ל דקא"פ אינו פוסל רק כשמעיד בב"ד הכריחו בכריתות שם שפיר דבלא נתכוין לעדות אינו ראוי להעיד.

ש"ך סק"ו ומוכח מכ"ז וכו' וכתב בגאון צבי לדעתו ל"ש הזמה על קא"פ כלל דהוי עדות שאאילה"ז דהקא"פ פטורין מממון דללוה עשו טובה ולא נגמר הדין עפ"י ולמלוה העידו חייב לו ואטו משום שגרמו לו היזק עי"ז יהא שייך בו הזמה וכן מלקות ל"ש הכא על ל"ת ברעך דאף שרצו לחייב הלוה לא נגמר הדין עפ"י ומכ"ש לגבי מלוה ל"ש ל"ת ברעך דל"ש חלא אם העידו היפך דיבורו של בע"ד ומש"ה גם כשיוזמו הזוממין לא יתחייבו כלל ע"כ ולע"ד אם ניזומו הקא"פ יש לחייבם מדד"ג שע"י עדות שקר שלהם נפסלו עדיו וכשליש שהחזיר שטר ללוה או שורף שטר דחייב משום שביטל ראייתו ול"ד לכובש עדותו דהוי רק מניעת דיבור כמ"ש המאירי בהכונס דנ"ו משא"כ כאן בדיבורם גרמו והוי גורם דגורם דחייב כמ"ש רמב"ן הובא בש"ך סימן שפ"ו סק"ג וגם להש"ך דפטרו שם משום דכל גרמי ס"ל דהוא רק קנס חכמים ובגורם דגורם לא קנסו אבל אם הוי מדינא ל"ש גרמי מגורם דגורם וא"כ עכ"פ חייבים בלא תענה דהא כל עדות שקר רק גרמי וה"נ בעדותם גורמים היזק ולרמב"ן נ"ל ברור דחייבים לשלם זולת כשהמלוה הביאם וידע בשקרם דאפסיד אנפשי' ואי"ל לא כוונו להזיק דאם גרמי מדינא חייב אין חילוק בין שוגג למזיד דאדם מועד לעולם כדלקמן סימן שע"ח ס"א ובש"ך לקמן סימן שפ"ו סק"ו וכ"ש כאן דפשעו להעיד שקר במזיד גם לש"ך חייב אף שלא כיוון להזיק וכמ"ש הש"ך בסימן ס"ו ס"ק פ"ב אלא להש"ך פטורין כאן משום גורם ונ"מ לדינא כשתפס.

ואפילו תימא דהקא"פ פטורין מ"מ המזימין נאמנים דמנלן דצריך עדות שאילה"ז מועשיתם לו כאשר זמם כדפרש"י בסנהדרין דמ"א ותוס' ריש מכות וא"כ אם באים לחייב מה שלא יחויבו כשיוזמו אינו כאשר זמם לעשות אבל כאן דעדותם אינו מחייב ל"צ שיתחייבו דהא לא מחייבו לקא"פ כלום רק עשאם לסהדי שקרי וכשיזמו המזימין ה"כ יוחזקו לסהדי שקרי והוי כאשר זמם לעשות וא"ת דמזימין ראשונים גרמו חיוב ללוה א"כ שייך נמי כאשר זמם לחייבם לשלם ללוה כשיוזמו המזימין.

ש"ך סק"ח עיקר כרמב"ם והרמ"ה ורש"י ורשב"ם דבכוון להעיד לחוד סגי אפילו לא העידו אח"כ ובגאון צבי הכריע דלא כוותייהו מכח הוכחה מב"ק דמ"א פריך כיון דתם קטלינן מועד המ"ל ומשני רב אחא ברי' דר"א כגון שהוזמו זוממי זוממין ונתאמתו שלשה כתות בפ"א ופריך הא בעי לייעודי גברא תלתא יומי ויכול לומר ל"ה ידענא ומשני דאמרי כל אימת דקטל תורי' גבי' הוי קאי ובפ"ק דסנהדרין אמרינן גבי פלוני רבע שורי דא"א קרוב אצל ממונו ופירש הראב"ד דל"ד לרבעני דהוי בע"ד אבל בשורי חשוב רק כקרוב וא"כ כיון דבעל השור עמד נמי במקום הנגיחה ה"ל נמצא אחד קרוב ובד"נ לר' יוסי כל העדות בטל אפילו לא נתכוין להעיד ואיך יתורץ לרב אחא הקרא לרבי יוסי וסייעתי' אע"כ בלא הגדה בב"ד אינו בטל עכת"ד.

ולע"ד משכחת דבעל השור אף שראה הנגיחה והעדים מ"מ אינו יודע אם גוי אם בן חורין נגח או מת מאותו הנגיחה או אם הי' בנגיחה זאת כדי להמית נמצא אינו עד ששורו חייב מיתה ומ"מ יודע עפ"י העדים שהעידו בשלימות ויודע שהזוממין שקר אמרו כיון דראה העדים אצל הנגיחה ואי דא"כ הול"ל כל אימת דקטל תורי' גבן הוה קאי דהיינו שראה העדים מ"מ הא באמת קי"ל כרבי דצריך שיכוין הפסול להעיד ואינו מזיק אף שראה ג"כ בשלימות לכן אמר גבי' הוי קאי דראה הנגיחה ולרבי יוסי משכחת כמ"ש דראה העדים שם ומזה יש ראי' לפסק הרי"ף ורמב"ם וש"פ כרבי אף דשמואל רבי' דר"נ פסק כר"י עיין נוב"ת סימן ע"ז.

אמנם מלשון רש"י בב"ק שם למדתי תירץ אחר דז"ל שהמזימין העידו דגבי' הוה קאי וראה בנגיחותיו והקשה הת"ח דאמאי לא מפרש דעדים ראשונים שהעידו על הנגיחה אמרו דגבי' הוה קאי דהוה ניחא טפי דמסתמא המזימין לא ראו נגיחות השור דלא באו אלא להזים זוממי זוממין ואומרים להם עמנו הייתם עיי"ש אלא דק"ל לרש"י הא הוי נמצא אחד קרוב ועכצ"ל דלא ראו זא"ז כדאיתא במכות ד"ו ע"ב דאם אין רואין זא"ז הוי כשתי כתות ולא נפסלו מחמת קא"פ עיי"ש תוס' עכצ"ל רק המזימין היו יחד עם בעל השור וראו זא"ז כשנגח השור והמזימין לא ראו העדים שהעידו על הנגיחה ג"כ רק מזימין הזוממי זוממין על מה שאמרו שהיו אז רחוק ממקום הנגיחה עם עדי הנגיחה ולכן מזימין לא באו להעיד להמית השור מחמת שראו הנגיחה לפי שהי' עמהם בעל השור ונפסלו מלהעיד על השור לכן מזימין רק הזוממי זוממין ומעידין על בעל השור לחייבו כופר דכל אימת דקטל תורי' גבי' הוה קאי ולענין ממון כיון דאין ממיתין השור על ידם הוי בעל השור בע"ד וכמו שאכתוב אי"ה לקמן בש"ך ס"ק ט"ו ועוד דלא נצרכא רק לרבי יוסי דהא לרבי אין מבטל ע"י קרוב רק בכונה להעיד רק דמוכרח לפרש הקרא גם לר' יוסי ובממון לר"י אינו בטל העדות ע"י קא"פ והשור נהרג ע"י עדים הראשונים וא"ל כיון דמזימין ראו הנגיחה ביחד עם בעל השור ונפסלו להעיד על מיתת השור נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא יועיל עדותם לחייב את בעל השור כופר למ"ד גם בשני גופים אמרינן אם נפסל לאחד נפסל גם לשני כדאיתא לקמן סימן נ"א דליתא דהא ברא"ש פ"ק דמכות ד"ז הביא זה מהירושלמי דיליף לה מנמצא אחד קא"פ כי היכי דהתם כל עדותם בטלה ה"נ כשנמצא פסול לאחד נפסל גם לשני דבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ לר"י דבממון ל"ל נמצא אחד קא"פ שיתבטל כולה ממילא ל"ל נמי כשנפסל לגוף אחד יפסל גם לגוף שני במעשה אחת ועוד הא לרמב"ם ורש"י אפכא אמרינן גבי פלוני רבע שורי מגו דמהימן לפלוני מהימן נמי לגבי שורו אף דקרוב אצל שורו ה"נ מגו דמהימני המזימין נגד בעל השור לחייבו כופר ליהמני נמי לגבי מיתת שורו וא"ת ממיתה לממון לא אמרינן מגו ה"נ לא נימא שיבטל עדותם בממון מחמת שנבטל למיתת השור רק קודם שנעשה מועד לא נ"מ לחייבו כופר ול"ל מגו לכן לא באו תחלה להעיד בנגיחת השור שו"ר בגאון צבי סימן ל"ז דרך בדרך זה בפרש"י רק הוקשה לו כיון דמזימין ראו בעל השור והעדים לפסל כל העדות ומזה הכריח דסלוק מועיל וה"נ כיון דבלא"ה יש כת חדשה על מיתת השור ול"ח תו ממונו ודפח"ח ולפמ"ש א"ל דבפשיטות משכחת כמ"ש דהותימין היו רק עם בעל השור ולא ראו העדים שראו מחלון אחר.

ולפמ"ש בשו"ת בית יוסף בהלכות קידושין ס"י דאם הקא"פ מכחיש לכשרים גם לרמב"ם וסייעתי' לא נפסל עדות הכשרים בראי' לבד בלא"ה ל"ק דה"נ בעל השור מכחיש שלא ראה נגיחת השור מדצ"ל דהעדים אומרים כל אימת דקטל תורי' גבי' הוה קאי דאם מודה הרי יודע דאמת העידו והו"ל לנטורי' תורי' ועכ"פ משכחת דמכחיש.

ובתוס' פי"נ דף קי"ד הקשו לפרשב"ם דמדמה אין עד נעשה דיין לנמצא אחד מהם קא"פ א"כ לר' יוסי דס"ל דבראי' בעלמא בלא כונת עדות נמצא אחד קא"פ עדותן בטלה כמו כן לא יעשה שוב דיין א"כ ל"ל לא תהא שמועה גדולה מראי' ובר"ה משמע דליכא מאן דפליג ועוד דרב יהודא פסק כר' יוסי ואיך קאמר בב"ב שם בשלשה שנכנסו לבקר רצו עושין דין עיי"ש ולע"ד הא לא מכרעא דאפשר גם לר' יוסי אין קא"פ פוסל רק בנתכוין להעיד אלא דס"ל דאינו נאמן לומר למחזי כי קרוב הוא וממילא בטלה כל העדות מספק.

ש"ך ס"ק ט"ו דאין בע"ד פוסל ובתומים תמה על הריב"ש וש"ך דברא"ש פ"ק דמכות הביא דברי ראב"ד דאדם קרוב אצל ממונו ול"ח בע"ד רק כשמעיד על גופו ובפ"ת הביא מתפל"מ דלטובתו חשוב בע"ד וכשמעיד לחובתו חשוב קרוב אצל ממונו כמו בפלוני רבע שורי אמנם בחידושי ר"ן פ"ק דסנהדרין ד"י מבואר אליבא דראב"ד דאומר פלוני רבע שורי שהוא לעשות דין בממונו להמית השור שהוא ענין חשוב לעצמו יותר מהפסד שלו שהרי הקפידה תורה לדון השור בכ"ג אינו כמעיד לעצמו רק כמעיד על קרובו אבל אם יאמר אני מעיד שנכסים אלו שלי או שאינן שלי זהו ודאי מעיד אצל עצמו ולא שייך בו עדות כלל ופ"ד וזהו כהריב"ש וש"ך וכן מוכח מראב"ד גופא במחז"ה דמ"ג דלפיכך מהני סליק בנוגע דל"ח תחלתו בפסול דאינו עד רק בע"ד ובנו"ב חא"ע סימן כ"ז הוכיח מרא"ש הנ"ל דלא כע"ש דנוגע פסול מטעם קרוב דא"כ יבטל עדות ממון דמלוה הוי קרוב לממונו והוי נמצא קא"פ עיי"ש ולדברי הר"ן אינו הוכחה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה