ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ל
סעי' א' חוץ מעידי חבלות א"צ דו"ח בפרק היו בודקין תנן חקירות אמר אחד א"י עדותן בטלה בדיקות אחד אומר א"י ואפילו שנים אומרים א"י עדותן קיימת ומפרש רבא ה"ק אפילו בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר אינו יודע עדותן קיימת כמאן דלא כרע"ק והרמב"ם פ"ב מה"ע פסק ג"כ דשנים יודעין ואחד א"י בחקירות עדותן קיימת ובפ"ה שם פסק דנמצא אחד קא"פ בטל כל העדות וגם ס"ל דאין נעשים זוממין עד שיזומו שלשתן והלח"ם נדחק בישובו.
והנלע"ד דנסתפקתי בנמצא קא"פ בשעת הגדה וכשר הי' בשעת ראי' ומצאתי בקצו"ח ח ונתיבות בסימן ל"ו דהוכיחו מתוס' דגם בזה בטל העדות ודעת רי"ף אינו כן דהא ס"ל דצריך שידעו הכשרים בפסול הפסולים עיי"ש אמנם ה"ד לרבי דלא מקיש שלשה לשנים רק אם התרו ונתכונו להעיד ונצטרפו בשעת ראי' הרי דאותו זמן גרמא לא שעת הגדה וע"כ אם היו קרובים רק בשעת הגדה לא נתבטלה העדות אבל לר"י ורע"ק דלגמרי מקשינן גם כשלא נתכונו להצטרף בשעת ראי' ה"כ אם נמצא פסול רק בשעת הגדה דצירוף הגדה גורם הביטול והנה כשאומר על איזה מהחקירות א"י כל פסולו עתה דנשכח ממנו דבשעת ראי' יכול לדעת כל דבר כשיתן אל לבו ומפרט להרז"ה כשאומר עכשיו א"צ לחקירות ובשעת ראי' הוי עכשיו אלא דגם לרמב"ם דלית לי' כהרז"ה א"ש כמ"ש ובר מן דין הא המעיין בריטב"א פ"ק דמכות ד"ו יראה דמפרש דרבי פליג על רע"ק ור"י דלדידהו כל שהעידו כשרים ופסולים אפילו לא ידעו אלו באלו ולא אתו לאסהודי ביחד פסולין ור"ע ור"י פליג דבד"א כשהתרו דאי לא מאי איכא בין רבי לרע"ק והנה לרבי צריך הצירוף בשעת ראי' ולהרי"ף היינו שידעו מפסול הפסולים דאל"כ לא הי' דעתם להצטרף בפסולים והש"ך ס"ס ל"ו הסכים דעת רמב"ם לרי"ף דצריך שיכירו הכשרים בפסול הפסולים בשעת ראי' וא"כ הא לא ידעו בשעת ראי' שזה יאמר בשעת הגדת עדות על החקירה א"י וע"כ בש"ס שפיר אמר דלא כרע"ק דפוסל אפילו נמצא קא"פ רק בשעת הגדה ורמב"ם מכשיר דהא פסקינן כרבי ואף דבפירוש המשנה למכות כתב דאין חולק על רע"ק ור"ש אין מזה קושיא דהרבה פעמים חזר בו בפסקיו ועוד דלא קאמר רק בהא דארע"ק דבא הכתוב להחמיר עליו ולא על הא דנמצא אחד קא"פ ועיין תוספתא פ"ק דמכות זיל ורבי אומר אף בד"מ כן והוא לא ידע שיש להן קא"פ תתקיים עדות בשאר עדים
עוי"ל לפמ"ש בפירוש המשנה לרמב"ם בפ' היו בודקין דלפיכך כשאמר א"י בחקירה פסול משום שא"א להזימו ונאמר עדות שקר הוא דזה שאומר א"י כדי שלא תתקיים עליו הזמה עיי"ש וא"כ ממ"נ אם משקר לא הי' אצל המעשה לא נצטרף עם השנים לפסלם דצריך להצטרף בשעת ראי' וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה"ע ת"ד ואם ראה באמת אין טעם לפסלו אלא דכ"ז לרבי ולפמ"ש הריטב"א רבי פליג על רע"ק לכן אמר הש"ס דלא כרע"ק ואנן הא קיי"ל כרבי ואת"ל דרבי ל"פ על רע"ק י"ל דכ"ז לפי מה דמסיק הש"ס הטעם דא"י בחקירות פסול משום דאילה"ז ולס"ד לא ידע הש"ס זה לכן אמר תחלה דלא כרע"ק ויש קצת הוכחה לזה דיל"ד בגמרא שם דתחלה מפרש הסיפא דאפילו שנים אומרים א"י והדר מייתי הך שאלה דרמב"ח למה גרע חקירות מבדיקות דה"ל להביא זה תחלה ארישא דמה בין חקירות לבדיקות אלא להורות דמה שאמר דלא כרע"ק משום דלא ידע עדיין הטעם דבחקירות א"י מבטל העדות משום דאילה"ז ולפיכך אמר רמב"ח טובא אמריתו בה דלכאורה מה נ"מ לדינא בטעם זה וסוף סוף ליכא רק חד טעם ומה טובא אלא משום דלפ"ז מתניתין כרע"ק וכהלכה.
סעי' ב' עדותן בטלה סמ"ע סק"ט כתב אפילו שביעה א"צ ולע"ד תליא במחלוקת דחכמי בריסק דלקמן סימן ל"א בש"ך שם באם אחד פסול נשאר ע"א בלא הכחשת עד אחר אבל אם לעדות אחרת שניהם כשרים ביחד א"כ על שמן ויין יש הכחשה די"ל זה שמכחיש דלא הלוהו שמן קושטא קאמר ומסייעו ללוה לפטרו משבועה ומ"מ המעיד דהלוהו שמן לא נפסל ויכול להכחיש את העד שמעיד שהלוהו יין ומצאתי בנו"ב מא"ע סמ"ז כתב דאפילו לחכמי בריסק אין ספק שבעדות זה עצמו שהעיד בשקר העדות זה עכ"פ פסול לגמרי ואינו מועיל להיות עד המסייעו לפטור משבועה עיי"ש ולע"ד כיון דתובע שמן ויין כל חד עדות אחרת וכמ"ש נו"ב גופי' שם סימן מ"א בד"ה ואמנם הנלע"ד ולשון חכמי ליטל שבבע"ת משמע דעד קמא אינו מכחיש לשני לכן כתבו רק דעד קמא כליתא ומחייבו השני ושבעה ולתומים דקמא נמי מכחיש לשני דלא לוה בתשרי מ"ש עד קמא דנקטי.
סעי' ו' הרי אלו מצטרפין מתוס' ב"ק דף ע"ג בד"ה דאסהידו מוכח דאם אין אחד יודע כלום מעדותו של חבירו ואין מסייעין זל"ז ושנים אחרים מכחישים כל חד וחד הוי תרי לגבי חד ותרי לגבי חד ולא אמרינן דליהוי כתרי ותרי וכן מצאתי בשע"מ עיי"ש ומה שהקשה על מהריב"ל וח"מ י"ל לפמ"ש בעזרת נשים סימן י"ז ס"ט ס"ק ס"ט לתרץ הא דריב"ל צירף המכחישים דהא כיון דמכחישי ליכא רק אחד דקושטא קאמר משום דאין השומעים בקיאין בדינא ומצוים לטעות וכל אחד הבין דברי הגוי בסגנון אחר משונה מחבירו מקצתם הבינו דהיה מל"ת ואחד הבין דלא הי' מל"ת ואחד הבין דלא נתברר לו שמת פלוני עיי"ש ולפ"ז דמי ממש לדיינים שחולקין בזכאי או חייב דכל אחד אמר לפי הבנתו ומצטרפים לרובא אפילו כשאינם מטעם אחד משא"כ בהכחשה גמורה דאינו מחמת טעות הבנה רק מחמת דקצת משקרים בזה תרי כמאה ובעדות מיוחדת ושנים שראו ביחד מכחישים אותם הוי כתרי לגבי חד.
סעי' ז' כשתבע שתי מנין וכתב הסמ"ע בשם הב"י דאם ההודאה קודם להלואה א"צ לתבוע שניהם דאין זה הכחשה דאיכא למימר דאמאי שרצה להלות לו הודה לו קודם הלואה ובשע"מ סק"י דחה זה מהלכה דע"כ גם לדברי תובע אם באנו להשוות דברי שני העדים צ"ל שהודה בפני ראשון מה שרצה להלוות אח"כ א"כ הי' אמנה ביניהם שהאמין למלוה שלא יתבענו בחנם והעד הראשון כמאן דליתא דהא אף בשטר כשבאו גדי השטר ואמרו שאמנה הי' שנודע להם אחר שחתמו מבטלים השטר אף שא"י אם לא הלוה לו אח"כ וה"נ כיון דלדברי תובע עד הראשון כמאן דליתא היכא מהימן עד שני לבד להוציא ממון עיי"ש ולע"ד דודאי לולא הכחשת תובע הוה אמרינן מדהודה הנתבע הוא חייב לחלוטין ולא היתה אמנה רק מחמת שלא תבע רק חד מנה ההכרח ליישב הודאות הלוה שלא לוה עדיין מ"מ כל מה שנוכל ליישב הודאתו ולהחליט חיובו אין לנו לגרע יותר וא"כ נוכל לומר דהודה באמת לחייב עצמו חיוב מוחלט בין ילוה בין לא ילוה ומ"מ כשילוה אח"כ לא יהא חייב רק חיוב אחד וכמו שפרש"י בפ"ק דב"מ דף י"ג בשטרי הקנאה שמקנה לו נכסיו בין ילוה לו בין לא ילוה לו ועיין ש"ך בסימן ל"ט סס"ק ל"ט דכל שיש בו קנין סתמא שעבד נפשו בין ילוה בין לא עיי"ש וודאי כשילוהו אח"כ אינו חייב רק חיוב אחד ושם הוא לענין שטר לטרוף מלקוחות ולענין מע"פ אודיתא קנין הוא וכיון שהודת שחייב הוא בין ילוה בין לא ילוה ומ"מ מלוה הלוהו אח"כ על סמך אותו הודאה והלוה הימני' ונתחייב לחלוטין וכמו בשליש בגיטין דף ס"ד דפרש"י דנתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו ולהאמין כל מה שיאמר וכן נאות ליישב הודאות הלוה תחלה והודאות תובע עתה כיון דהודאות בע"ד כמאה עדים יש ליישב דבריהם שלא יהא הכחשה כל מה שאפשר ואם נאמר דלוה הודה רק על תנאי שילוהו אח"כ הרי הודאתו שקר מוחלט דהודה דחייב ועדיין אינו חייב כלל אלא צריך לומר דנתחייב באודיתא בין ילוה בין לא ילוה וקיים במלוה תומת ישרים תנחם שלא יקח ממנו בלא הלואה ומ"מ אם לא ילוהו יהא חייב לו וקושטא הודה וההוא דשטר אמנה מיירי שמסר לו השטר על תנאי שילוהו אח"כ.
שם וטעו בעיבורא דירחא במהרש"א ר"פ היו בודקין כתב דוקא בזה דשני העדים אומרים דנעשה המעשה רק מוכחשין בזמן אמרינן טעו אבל כשמזימין דבאותו יום בחדש עמנו הייתם דלדברי מזימין אפשר לא נעשה המעשה כלל לא מתרצין עדים ראשונים שטעו בעיבור החדש ובתומים הקשה עליו ממ"ש תוס' בב"מ דע"ב בד"ה שטרי דמוקדמין דלא פסולי העדים כגון דאמרו דטעו בין מלא וחסר עיי"ש ולא הבנתי קושייתו דהתם נמי מי שאומר עכשיו דמוקדם אומר דראה המעשה אחר זמן הכתוב בשטר וכיון דהמעשה אמת י"ל דטעו בין מלא לחסר.
ובתוס' פ"ק דפסחים בד"ה אלא הקשו אחד אומר בג' שעות ואחד אומר בס' אמאי עדותן בטילה נימא דעובדא ברביעית הוי ותרצו דאין לתלות טעות בשניהם ושם בד"ה לר"מ כתבו דמש"ה לא אמרינן דמזימין שאומרים בה' עוני הייתם טעו וקרו לד' ה' דלא תלינן הטעות בשני עדים כלל והביא א"ח שם שמקשין ג"כ מתוס' דב"מ הנ"ל וי"ל כיון דלא חזינן ריעותא בשני עדים המזימין אין לתלות טעות בשנים וכן בתוס' ד"ה אלא ליכא ריעותא רק בע"א ולמה נאמר שטעו גם שניהם משא"כ בשטר מוקדם דשני העדים אתרעי מוטב לומר שטעו מלומר שעשו שקר במזיד.
עוי"ל דעדות ע"פ וחוקרין אותם על הזמן כדי שיוכל להזימן גם הם מדקדקין יותר משא"כ בשטר דמעצמן חותמין על תכתוב בשער י"ל לא דקדקו כל כך בין מלא לחסר ובלא"ה לא יוכלו לבא להזמה בשטר די"ל אחרנוהו או כהרז"ה בפ"ד אחין דע"ח בשטר לית בתו דין הזמת ועיין בש"ך לקמן סימן ל"ד ס"ק י"ג וכיון דאינם יראים כל כך י"ל גם שניהם לא דקדקו בין מלא לחסר.
סעי' ח' מחזיקים בפרוע ממנה כתב בשע"מ סק"ח דתובע נעשה חשוד דל"ש אשתמוטי דרוצה ליקח ממון וגם לא שייך לומר שתובע משום ספק מלוה ישינה כיון שהוחזק כפרן בעדים כמו כופר בפקדון דפסול לעדות ולא תלינן בסמ"י וכיון דמשמע דלוה טען שפרע הכל הל"ל דנשבע היסח ונפטר לגמרי לדעת רמב"ם וסייעתי' בסימן פ"ב דמלוה שפגם שטרו וחשוד נשבע לוה היסת ונפטר יעיי"ש וגם בגאון צבי כתב דהוחזק כפרן דל"ש אשתמוטי בזה ובקושית השע"מ י"ל לפמ"ש נתיבות בר"ס ל"א דאם אין ידוע שעבר רק על ידי ראיית ע"א אף דאנן סהדי שכן הוא מ"מ תלינן בכל מה דאפשר כגון שוגג או אונס עיי"ש וע"כ ה"נ אחד אומר פרע מנה בניסן ואחד אומר פרע מנה בתשרי מחזיקין רק בפרוע מנה דאפשר ע"א משקר וא"כ לא נתברר שקרו של תובע רק ע"י ע"א ושפיר תלינן בספק מ"י והא דסעי' ה' דע"א מעיד חמשים וע"א מעיד ק"ן דהוחזק כפרן לאותו ממון בלא"ה כתב הטו"ז שם דמעידין על שמיעת זמן אחד ואינם עדות מיוחדת וא"כ ה"נ נעשה חשוד עפ"י שנים ואין תולין בסמ"י ובלא"ה לק"מ קושית השע"מ דלא אמר דצריך לשלם רק מנה אלא מחזיקים בפרוע מנה דזה הוא ודאי ואותה מבקש לומר דמצטרפי ועל המנה השני אכ"מ ותלי' בפלוגתא ולכ"ע עכ"פ צריך לוה שבועה.
סעי' י"א אחרים ששמעו בטו"ז כתב דאם שמעו שנים העידו לפני ב"ד יכולין להעיד לפני ב"ד אחר דלא כסמ"ע כן מבואר בתוספת רי"ד בפג"פ דף קס"ח ושם כתב דטעם פסול עפמ"ע דראשונים יכולין לחזור כ"ז שלא העידו לפני ב"ד לכן כשהעידו לפני ב"ד תו כשר עפו"ע וקשה א"כ גם בשמעו ע"א העיד לפני ב"ד דג"כ תו א"ח ומגיד כדלעיל סימן כ"ט ובסמ"ע ס"ס מ"ו וצ"ל דשני עדים כיון דא"ח ומגיד השומע מהם נתאמת לו הענין כראה בעצמו ובע"א אף דא"ח ומגיד מ"מ אינו נאמן כתרי ול"ח לשומע כראה בעצמו.
סעי' י"ב אבל דיין וכו' כתב המלאה בכתובות דף כ"א הטעם דלפי עדות הדיין אין העד ראוי עתה להעיד כיון שכבר הגיד אינו חוזר ומגיד עיי"ש ולפ"ז י"ל דוקא עם עד שהעיד לפניו לא מצטרף וב"כ במאזנים למשפט מטעם אחר כיון דידיעת הדיין חציו ע"י עד זה גופא הוי כמעיד עד זה על שלשה חלקים אמנם לשון הש"ס לא משמע כלל כדבריהם דמה דמסהיד סהדא לא קמסהיד דיינא משמע אפילו לא העיד עד זה לפני הדיין דמ"מ אינו חד עדות וגם בנ"י שם ובאס"ז שם כתב הרשב"א בשם הרי"ף ג"כ טעם אחר ומשמע להדיא כהסמ"ע דה"ה דאינו מצטרף עם ע"א שראה המעשה ולא העיד לפניו.
סעי' י"ג שניהם בשער אחד כתב סמ"ע ול"ד לעדי חזקה וכו' ודעת הרי"ף דעדי חזקה שאני דיש תועלת בכל כת לענין פירות וק"ל מריש סוטה דר"י אומר מקנא עפ"י שנים ומשקה עפ"י שנים ויליף לה בגמרא בה ולא בקנוי בה ולא בסתירה דבקינוי וסתירה צריך עדים וכ"פ כה"פ והרי כל כת אין בו שום תועלת לא לאסרה ולא להפסידה כתובתה או להשקותה א"כ כל כת הוי חצי דבר ונבעי כת אחד שיעידו על הקנוי וסתירה וכ"ש דקשה להירושלמי שהובא בתוס' שם ב' ע"ב בד"ה מ"ט דר"י יליף מערות דבר ערוה זו הסתירה דבר זו הקינוי וילפינן דבר דבר מה דבר האמור להלן עפ"י שנים אף כאן עפ"י שנים והרי במרובה עי"ן ע"ב אמר דבר ולא חצי דבר והרי הקינוי חצי דבר ונימא דצריך כת אחת על קינוי וסתירה ולתוס' א"ש דכיון דבזמן שקינא לא הי' אפשר לראות יותר וכן בזמן הסתירה הוי כל כת דבר שלם ואפשר דוקא אם באנו לעשות דבר ברור עפ"י עדותן צריך שיעידו על דבר שלם אבל בסוטה עושין רק ספק דע"י קינוי וסתירה יש רגל"ד דזינתה ומשקין אותה לברר ואם אינה שותה מפסדת כתובתה מחמת שמעשית גרמו ליתסר מספק על בעלה בזה א"צ דבר שלם ולכאורה רציתי לומר טעם דל"מ עדות על חצי דבר דדיבורא אמרי מעשה לא עבדי כמבואר בפרק האומר בגיטין דף ס"ז ובתוס' שם דיה דבורא דאם לא נגמר על ידם אינו אלא דבור בעלמא ולפ"ז הא דאמר בש"ס במרובה דף עי"ן ע"ב שנים אומרים בפנינו קידש ושנים אומרים בפנינו בעל כיון דעדי קדושין א"צ לעדי בעילת ל"ה ח"ד דוקא כשעדי קידושין העידו תחלת אמנם זה לא יתכן לשיטת תוס' דאם לא אפשר לראות יותר לא הוי חצי דבר וגם בגיטין שם אינו רק חשש דרבנן לכתחלה ומצאתי בשו"מ תליתאה סימן רע"ט ששמע בשם הפני משה טעם זה והקשה עליו כמ"ש משיטת תוס' ומה שהקשתי דל"ה רק חשש דרבנן י"ל שם א"צ לתורת עדות דאינו דבר שבערוה ממש כמ"ש בנתיבות בשם רמב"ן לעיל סימן כ"ח סי"ב.