ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כט
סעי' א' א"י לחזור בשע"מ סק"ב כתב בשני כתי עדים המכחישים זא"ז ובת אחת חזרה ואומרת מוטעים היינו נאמנים לחזור ועיי"ש ולא נ"ל דהא כתבו בתוס' פ"ק דפסחים י"א ע"ב דאי לאו דרובא טעו בעיבורא דירחי מיד שמכחישים עצמם ביום החדש ה"ל עדות מוכחשת וכשמכונים אח"כ ביום בשבת אין חוזרין ומגידין ואמאי נימא דודאי מוטעה כיון דיש הכחשה ול"ל דצ"ל מיד שהוכחש דמוטעה הי' וכיון שלא אמר מיד החזיק עדותו דהא חוקרין העדים זה שלבפ"ז וכשהוכחשו ביום החדש לא ידע מה שאמר הראשון ול"ל ע"א שאני די"ל שמשקר במזיד דאדרבה יותר תלינן בטעות ע"א מבשנים כמ"ש תוס' שם דף י"ב ועוד את"ל כן לעולם הוי עדות שאאיל"ז דכשיוזמו יכולין לומר טעינו ואף די"ל דוקא בהכחשה דעדיין כשרים דכל כה באה בפ"ע ומעידה כדלקמן סימן ל"א י"ל טעינו משא"כ כשיוזמו דיש עדים דראשונים ודאי שקר העידו וכמו שחלקו תוס' פ"ק דב"מ ד"ו בד"ה ספק ולפ"ז י"ל קושית מהרש"ל ומהרש"א על פרש"י ר"פ היו בודקין בד"ה באיזה יום אמנם המהרש"ל ומהרש"א לא נחתו שם לחלק בהכי ותרוייהו ס"ל דא"י לומר טעינו רק בעיבורא דירחא ס"ל למהרש"ל די"ל טעינו כיון דמצוי לטעות.
משום דמסתמא הריטב"א הקשה לל"ל מסתברא דלא מייתי אינש חובתי' לנפשי בלא"ה יכולים לחזור תכ"ד ותירץ דה"מ מעצמו אבל הכא שחזרו מחמת אימתו של זה שאמר להם אנא רמאי אנא יש לנו לומר שאינם חוזרין ומגידין והקשה בשע"מ סק"ד מהא דאמרינן בכתובות ד' ל"ג דעדים לאו בני התראה נתרי בהו בשעת מעשה פרשו ולא מסהדי נתרי בהו לבסוף מה דהוה הוה מתקיף לה אביי ונתרי תכ"ד ופרש"י דיכולין לחזור ולריטב"א אכתי א"י לחזור די"ל מחמת אימת התראה חזרו דמה"ט לא מתרינן בשעת מעשה וכן בפאד"מ דף ל"ב ע"ב בד"נ פותחין בזכות דאמרינן להו מי יימר כדאמריתי א"ל עולא חסמינן להו ופרשו רש"י ותוס' דחזרו תכ"ד ומה קושיא כיון די"ל מחמת אימה חוזרין מדאמרינן דחסמינן להו במאי דאמרינן להו מי יימר ל"מ חזרה תכ"ד עיי"ש ולע"ד דבלא"ה קשה איך נחליט דמחמת אימה חוזרין אימר נתיישבו באמת בדעתם ע"י זה ומודים שטעו כיון דתכ"ד מהני חזרה לומר דבאמת טעו ה"נ נהי דאפשר מחמת אימה חזרו מ"מ מידי ספיקא לא יצא אלא כיון דצריך עדים שאינו רמאי ומגידין עתה כן ואם יהא ספק עכ"פ אין לתפוס עדותן שאינו רמאי דאין אנו יודעין אי בהר מעיקרא ניזל אי בתר השתא אבל עדות הראשונה עכ"פ בטל וע"כ בכתובות וסנהדרין יכולין לחזור תכ"ד גם ע"י אחר וריטב"א כתב דאין חוזר ומגיד דייקא ולפ"ז כשלא הביאן בעצמו רק באו ע"י כרוז או חרם אין חוזרין להגיד עדות חדש רק חוזרין לבטל מה שהעידו תחלה.
ומה שהקשה התומים דלפ"ד ריטב"א לא מוכח מגמרא רק תכ"ד והפוסקים סתמו דמשמע גם אחר כ"ד י"ל כיון דתכ"ד כאן ל"א כיון שהוא ע"י אחר ומ"מ מהני מכח הוכחה אין לחלק בין תכ"ד לאח"כ ומפרט לפמ"ש דאפילו תכ"ד הל"ל שמא מחמת אימתו חוזרין ולא נחזיק הגדה חדשה שאינו רמאי אלא משום דהוכחה זאת משוי לודאי וכמ"ש הרי"ף וראש ודאי מטעם טעי ולא אמרינן בכי הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומה בעי בודאי זה אלא כיון שתופסים הגדה שני' צ"ל ודאי וא"כ מה"ט גם לאחר כ"ד דהא גם בשאר עדות בדבר המצוי לטעות נאמנים גם לאחר כ"ד וכן ברובא טעי בעיבורא דירחי כ"ש כאן דודאי.
ומה שהוכיח התומים דנתקבל העדות שלא בפניו דהא לא העידו בפ"א רק בזה אחר זה וא"כ למה שתק כשהעיד הראשון ואם צווח וכי אנא רמאי והעד חזר בו איך העיד השני ג"כ שהוא רמאי עיי"ש וזה ל"ק די"ל דעד שני לא ידע מה שהעיד הראשון וחזרתו דהא מעידין זה שלא בפני זה כדלעיל סימן כ"ח ס"ח וס"ט אלא דיש להקשות דהא פרש"י כסבורין שאמר להם ידעותין בי' דלאו רמאי הוא שכך הי' לו לשואלן וא"כ רבה בר"ה כשראה שעד הראשון טעה ע"י שלא שאלו אם לאו רמאי הוא הו"ל ליזהר כששאל השני אמנם פשטות המימרא משמע דשאל אותן יחד דרק מתקנה צריך עדים וגם אין מעידין על גמר הדבר אם האבדה שלו רק מעידין שזה אינו רמאי ומוכשר להאמינו אם יתן סימן והוא כמ"ש הרי"ף ביבמות דף ל"ט גבי ואשתמודענא דאחוה דמיתנא הוא ומ"מ בעינן כאן שנים דכיון דמעידין בשעת מעשה עיין בה"ט ופ"ת א"ע סימן קס"ט ס"ח וכמ"ש בנתיבות לעיל סימן כ"ח סק"ו כה"ג ועוד משום דניתקן מפני הרמאים לא סמכו על עד אחד דעדיין יעשו קנוניא אבל מ"מ לא החמירו בזה כדין עדות ממון או ערוה לקבל העדות זה אחר זה לכן שאלם בבת אחת וברמב"ם פ"ב הלכות קדוש החודש הלכה ג' ז"ל אם לא יהיו ב"ד יודעים את העדים שראו את הירח משלחין אנשי העיר שנראה בה עם העדים שראו עדים אחרים שמזכין אותם לב"ד ומודיעין אותם שאלו כשרים הם עכ"ל ויותר הל"ל ומעידים עליהם שכשרים הם אלא דקמ"ל דאינו רק הודעה בעלמא וא"צ דו"ח כשאר עדות ושאר דיני קבלת עדות ביום ועדים בעמידה וב"ד בישיבה וסגי בזה עמפ"ע וכמ"ש הרי"ף בפרק החולץ שם וכיון דמודעי לי' הכי עיי"ש בחידושי אנ"ש.
מאזנים למשפט הקשה ל"ל הך טעמא דמסתמא וכו' ת"ל דהא צריך לשאלו מהיכן ידעת שהוא רמאי דהא יכול להיות שבדבר קל שהוא חושב שהוא רמאות ובודאי צריכין לשאלו על כך כמו במי שאומר חייב לו כדקי"ל בסימן כ"ח וא"כ כיון דלא נגמר העדות ועסוקין באותו ענין בלא"ה יכול לחזור ומזה הוליד חדשות דמהיפוך להיפוך לומר ששיקר תחלה א"י לחזור אף קודם שנחקר רק יכול לשנות לומר שלא ביאר כ"צ או מוטעה הי' ובתוספתא דתני די"ל מבודין היינו מיירי שנותן אמתלא קצת יעיי"ש תה דוחק וקושייתו לק"מ דבשלמא כשמעיד שזה חייב לזה צריכין שנידע האיך דשמא טועה בדין אבל כאן תכלית עדותו שיעיד שאינו רמאי וכיון שמעיד שהוא רמאי אפילו הוא רק לפי דעתו מ"מ אינו מעיד שאינו רמאי וא"צ לשאלו יותר דכבר גמר עדותו שאינו מוחזק דלאו רמאי הוא.