ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כז
סעי' א' המקלל בשע"מ תמה למה השמיטו הט"ו דכשאינו עושה מעשה עמך מותר לקללו ולק"מ כיון דכתבו בסימן ר"ד במי שאינו עומד בדיבורו מילט לייטינן לי' הרי דרשאי לקללו משום דאינו עושה מעשה עמך וכמבואר בב"מ דמ"ח ע"ב דזה טעמו של רבא דפליג אדאביי דרק מודיעין לי' ולפ"ז אב שמכר לבנו ונתן לו מעות או להיפוך והאב חוזר אין הבן יכול להטיל עליו מש"פ עיין יו"ד סימן רמ"א ס"ו ואין תקנה רק להודיעו כאביי אבל להקנותו לאחר א"א דמבואר בשו"ת מהר"ם אלשיך דאם קנה מאחד במעות לא מצי להקנותו לאחר ואף דיכול להרשות אף אמלוה דכפרי' היינו לעשותו שליח אבל לא שיהא באמת קנוי לו עיין סימן קכ"ג והכא אסור לשלוח לקלל אביו דהא גם כשתבעו בעצמו אינו משביעו רק ע"י הדיין או השמש ומ"ש הט"ז שם ביו"ד דאומרים לו הקנה תביעתך ל"ל באופן דקנוי לו דשטר נקנה בכומ"ס וכה"ג או בקרקע דמצי להקנותו לגמרי אף דכפרי' ואם נזדמן לו זה עם אחיו הגדול יכול להטיל עליו מש"פ או שבועה עיין יו"ד סימן ר"ם סכ"ג ומבואר בב"מ שם משום דלא נתרבה אחיו הגדול למורא רק לכבדו וכשאין עושה מעשה עמך אינו חייב בכבודו.
בברכי יוסף דין טית ז"ל מי שנגמר דינו למיתה אם קללו פטור הואיל והולך למיתה הרמב"ם ונראה דה"ה אם נגמר דינו לחריגה בדיני העכו"ם ולא בעינן דנגמר דינו בסנהדרין שהרי הטור בי"ד סימן רמ"א כתב דין זה וגם מרן בש"ע שם כתב דין יוצא ליהרג באביו משמע דנוהג בזה"ז אם יוצא ליהרג בדיני עכו"ם ופשוט עכ"ל ולדידי מספקא טובא דהא בגיטין דף כ"ח א"ד אר"י ל"ש דיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים אלא בב"ד של א"ה ופסק כן הרמב"ם והש"ע בא"ע סימן קמ"א סס"ט ומהטור אין ראי' דפוסק שם כל"ק בגיטין שם דיוצא ליהרג בדא"ה חשוב כמת ודאי ובלא"ה גם מש"ע אין ראי' דהא בזה"ז נמי משכחת כדלעיל סימן ב' ס"א וכן משמע בטויו"ד שם שכתב באחד שקללו אחר שנגמר דינו אעפ"י שעשה תשובה משמע דמיירי בדיני ישראל דאינו נהרג רק על רשעתו וצ"ל אעפ"י שעשה תשובה ועושה מעשה עמך ואף דבזה"ז אין חיוב מיתת ב"ד ממש מ"מ משום הוראות שעה שהעם פרוצין י"ל אף שעשה תשובה כדי למיגדר דבלא"ת כל המומתים מתודין ודאי זה שרכב על סוס בשבת בסנהדרין דמ"ו ג"כ התודה ודו"ק ונ"מ לפוסלו לעדות ונהי דיש פלוגתא י"ל דהוה ספק פסול ובדברי הטור יל"ע כיון דפסק בא"ע שם דיוצא ליהרג בד"י נותנין עליו חומרי חיים הרי קודם שנהרג אינו ודאי הולך למות ולמה בירד כתב דאחר שקללו פטור הואיל והולך למות ואפשר אף דלענין א"א נותנין עליו חומרי חיים מ"מ לענין לפטור המקללו לא חיישינן דחזי לי' זכותא דלא שכיח ולפ"ז י"ל גם לרמב"ם ביוצא ליהרג ע"י עכו"ם רק משום חומר א"א נותנין עליו חומרי חיים וכן בתרומה דאפשר להיות ניזונית בחולין ותרומה לזר בכרת ועכ"פ כיון דנותנין עליו גם כן חומרי מתים לכן פטור המקללו דאין להלקותו מספק אמנם להברכ"י דס"ל דטוי"ד מיירי ביוצא ליהרג בדא"ה י"ל בד"י כיון דנותנין עליו חומרי חיים הרי אינו ודאי הולך למיתה וחייב המקללו דכיון דאינו ודאי שימות והשתא חי הוא לא חשוב גברא קטולא ולרמב"ם להיפוך ש"ר בפ"ת הרגיש בהך דגיטין.
סעי' ב' מכלל הדברים וכ' בט"ז הקשה מהרש"ך דהא באיסורא ע"כ לכ"ע מכלל לאו אתה שומע הן וודשתוי יין שנכנסו למקדש במיתה כדאיתא ס"פ שבועת העדות ולמה לא לקי ותוס' שם הקשו דלענין נדר נמי לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן גבי קרבן לא אוכל לך ונלע"ד שאני שתוי יין דכתיב יין ושכר אל תשת הרי מפורש האיסור אהני מכללא לחייב מיתה דבלאו מכלל לאו הוי איסור משא"כ נדר וקללה אם לא דמכלל לאו שומע הן ליכא איסור לא חשוב איסורא דמנלן לומר מכלל לאו לעשותו איסור נימא דאינו איסור כלל ומכלל לאו אי אתה שומע הן ועיין הה"מ פ"ב ממאכלות אסורות ה"א דאם כבר נאסר בלאו הבא מכלל עשה מן התורה בביאור אפשר ללאו לבא מק"ו ואין להקשות דה"נ כתב הטור וש"ע דאיסורא איכא י"ל משום דהקללה מכלל ברכה הוי עכ"פ איסור וכדמשמע מהב"ח אבל אי לאו מכללא אפילו איסור לא הוי וגבי אין מזהירין מן הדין נמי עכ"פ אהני ק"ו לאיסורא ולא לעונש מלקות כמבואר במל"מ שם ומ"מ אין מזהירין מק"ו ללקות רק אם כבר יש איסור בביאור זולת הק"ו ועוד דבלא"ה קשה למה בנדר אפילו איסורא ליכא וכמו שהקשה התומים וי"ל דחזינן בממון מכלל לאו אי אתה שומע הן ובאיסור אתה שומע הן ובקללה אם נימא מכלל לאו אש"ה יהא איסור וי"ל אדרבה אי אתה שומע הן ואינו איסור ואין הכרע ועוד כיון דאינו ממון ולא איסור יש ספק למאי מדמינן לכן איסורא איכא אבל להלקות אי אפשר משא"כ בנדר דקי"ל לא מחית אינש נפשי' לספקא עיין נדרים דח"י ובנתיבות בכללי תפיסה סק"ב דכל שיש ספק בלשון לא מחית נפשי' לספקא שאין כונת הנודר רק על המשמעות ודאי שבלשונו ולא על משמעות הספק לכן בנדר מותר לגמרי משא"כ בקללה לא נחית נפשי' רק חבירו ומה דבשבועה גבי לא שבועה לא אוכל לך חייב שהביאו תוס' שם יש באס"ז לנדרים דט"ז תירוצים אחרים דלאו משום מכלל לאו אש"ה חייב רק מטעם אחר.
ודברי רמב"ם צל"ע דמשמע דמפרש הא דתנן בפרק שבועת העדות אל יככה ויברכך במקלל חבירו ור"מ מחייב דמכלל לאו אש"ה וס"ל דאל קאי על יברכך נמי ואע"ג דהפסיק ביככה וכמ"ש בפירש המשנה וכן מוכרח דס"ל בספרו הי"ד מדלא כתב דין זה לענין שבועות עדות רק לענין קללה לחבירו בסוף הלכות סנהדרין וכמ"ש הלח"מ בפ"ג מזכי' וא"כ י"ל דגם חכמים דפוטרין מודו לר"מ דחשוב איסורא לבד ולא ממון והל"ל מכלל לאו אש"ה רק דפוטרין משום דהפסיק ביככה וכונתו לברכו דאל לא קאי רק איככה ולמה בסוף הלכות סנהדרין הביא רק דין אם אמר אל יהא פלוני ברוך דאינו לוקה דמנלי' דחכמים פליגי בהא ואדרבה בזה מיושב קושית רש"י ותוס' בס"פ שבועות העדות לגרסא לא תיפוך עיי"ש ונלע"ד שאין כונתו בפיה"מ כהלח"מ רק מפרש דאמר אל יברכך רק מה דתנן אל יכך ויברכך דלא רצה המשנה לפרש הקללה לכן הפריש בין אל ליברכך וכמו דגרם במשנה לפני זה יכהו יכנו ומפרש דהוא כנוי על קללת אדם עצמו או על חבירו דהיינו כדאיתא בגמרא כנה שלא לומר לנכח לכן כאן דרצה המשנה לכתוב הדין דאל יברכך כנה בהפסקת יכך דרבי למד עם תלמידיו אל יכך ויברכך לכנות והם הבינו מה דרצה לומר וברמב"ם נמי כתב אל יהי פלוני ברוך ולא לנוכח כדי לכנות כשלומד זה עם תלמידו ואתה תחזה בלשון פירש המשנה לרמב"ם ובלח"מ ותבחר.
ולפ"ז לרמב"ם לר"מ במקלל חבירו מכלל לאו אתה שומע הן ובנדר לא ולחכמים גם במקלל מכלל לאו אי אש"ה אף דבאיסורא ע"כ מודו מדשתוי יין במיתה י"ל כמו שכתבתי דבמקלל ליכא איסורא כלל אם לא נשמע מכללא אמנם להלח"ם הק"ל מ"ש מקלל מנדר וצ"ל כמ"ש הר"ן בנדרים דמשום דהוה איסור חפצא חשוב ממון או י"ל דלר"מ ס"ל כסברת הסמ"ע כאן דאל יברכך איסורא הוא אפילו זולת מכלל לאו אש"ה דקצת קללה תחשב לכן אמרינן מכלל לאו אש"ה להוסיף באיסורו ומתורץ קושית תוס' בס"פ שבועות העדות דלגרסא לא תיפוך ולר"מ מכלל לאו אשיה משום דבאיסורא מודה מ"ט דחכמים דפוטרין דע"כ מודו באיסורא ודדשתוי יין במיתה ולרמב"ם א"ש וכמ"ש.
ובתוס' שם כתבו דוקא באיסור חמור ס"ל לר"מ מכלל לאו אשיה ושבועה נמי איסור חמור הוא והקשו הלא בקידושין ס"א ע"ב בעי ר"מ ת"כ בשבועה גבי אז תנקה מאלתי ואינו מבין קושיתם דבשלמא אם מכלל לאו אשיה עושה איסור י"ל כיון דאיסור חמור הוא מסתבר להחמיר יותר מבאיסור קל אבל אז תנקה בא להקל ולהתיר איסורו ואיך נאמר משום דשבועה איסור חמור מכלל לאו אתה שומע הן להקל.