אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן כד

סימן כג

לתובע תחלה י"ל דנ"מ למ"ש בסימן נ"ו דת"ח ויתום ואלמנה קודמין וא"כ בשני דינים ובאחד התובע ת"ח ונתבע ע"ה ובשני להיפוך נזקקין לדין שהתובע ת"ח כשלא זילי נכסי' דנתבע ואח"כ מצאתי בשבו"י סימן קמ"ד ח"א שכ"כ.

ובתשובת מיימוני לספר משפטים סימן נ"ז כתב יש גאונים שפרשו נזקקים לתובע תחלה אם ראובן טוען על שמעון ושמעון טוען על ראובן ושניהם כופרים זל"ז משביעין הנתבע תחלה עכ"ל אך מלשון הריטב"א שהובא באס"ז פרק המפקיד משמע להיפך שכתב שם גבי מתניתין דהמלוה על המשכון ואבד וטוען המלוה סלע הלויתך עליו ושקל הי' שוה והלוה טוען ג' דינרים הי' שוה חייב הלוה ש"ד מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את המשכון והקשה הריטב"א ותיפוק לי' דהכי דינא שישבע המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו כדמוכח לעיל ותירוץ דס"ד דהלוה ישבע תחלה שהוא מחויב ש"ד ושבועה שאינו ברשותו הוא תקנתא דרבנן קמ"ל דע"כ ישבע המלוה תחלה ולפי דברי הגאונים למה לי' להמציא דבר חדש לחלק בין ש"ד לדרבנן בפשיטות ה"ל לתרץ כיון דמלוה תובע תחלה את הלוה מותר המעות והלוה כופר אף שיש להלוה תביעה עליו עבור המשכון נזקקין לתובע להשביע הלוה תחלה א"ו דריטב"א לא ס"ל כהגאונים עכ"ל שע"מ ולע"ד ל"פ דבשלמא בנידון דגאונים שבועות תובע ונתבע שקולים דאיזה שנקדים להשביעו אם לא ירצה לישבע ויודה שחייב לכשנגדו יפטר שכנגדו מלישבע אבל במשכון שבועת מלוה בודאי דגם כשיודה הלוה שלא הי' שוה רק שתים יוכרח המלוה לישבע שאינו ברשותו ושבועת הלוה ספק דאם יודה המלוה ויוציא המשכון לא ישבע הלוה וגם לגאונים כה"ג בודאי יש להקדים שבועות המלוה דאפשר שלא יצטרך לוה לישבע כלל לכן צ"ל דס"ד כיון דמן התורה אין על המלוה שבועה כלל ומוכרח הלוה לישבע בודאי ושבועות מלוה רק מתקנתא ישבע הלוה תחלה ומריטב"א זה מוכח דבמק"א החייב ש"ד ישבע קודם להמחויב שד"ר דה"נ ס"ד כן רק דא"א משום שמא יוציא הלה את הפקדון ודלא כשבו"י שאלה קנ"א בח"א ומה שהוכיח מדמקשה מי נשבע תחלה ולא עלה על דעת המקשן דלוה שמחויב ש"ד ישבע תחלה עיי"ש אינו ראי' וכמ"ש לעיל דאם חיוב שבועות שניהם שקול בודאי יש להקדים החמור משא"כ כאן אם נשבע למלוה תחלה אפשר יודה ולא יבוא לוה לשבועה כלל רק יש מעלה להיפך דשבועת לוה מדאוריי' לכן שאל מי נשבע תחלה ומה שהוכיח מדכתב בע"ת דאם לוה טוען שהי' שוה כדי החוב דנשבע היסת ישבע המלוה תחלה שא"ב משום שמא יוציא המשכון אחר שבועות הלוה ולא הוזהר משום דשבועות א"ב חמיר עיי"ש ג"כ אינו ראי' דצ"ל טעם שמא יוציא דאז אפילו ירצה לוה להאמינו מוכרח לישבע כמבואר בסימן ע"ב סט"ו ומ"ש מדלא אמר בשבועות דא"ב בין שבועה דאורייתא לדרבנן להקדים ג"כ אין ראי' דהא קי"ל דאורייתא באנקיטי חפצא כדלקמן סימן פ"ז סי"ג אף דלא אמר בגמרא הך א"ב ומשום דלא שאל מ"ב רק בדין כשלא ירצה לישבע ותלי"ת מצאתי בתומים סימן פ"ז ס"ק ט"ו כמ"ש ושם הביא מלשון הריטב"א דהוה ס"ד דלוה ישבע תחלה שבועה דאורייתא אם ירצו ב"ד משמע דתליא ברצון תבית דין ולי צ"ע כיון דסברא דאורייתא תקדם אין טעם ברצון לכן נלע"ד משום דיש סברא ג"כ להיפך להקדים שבועת מלוה דשמא יוציא המשכון לכן תליא ברצון הב"ד לס"ד וקמ"ל הש"ס דע"כ ישבע המלוה תחלה ומה דה"א אם ירצו הב"ד היינו אם ירצו לאיים על הלוה שיחוש לעצמו מלישבע שקר דשמא יוציא המלוה המשכון ויתברר שקנו כדלעיל סימן ט"ו ס"ד אבל במקום אחר אין לנו לכן מ"ש התומים שם מכח זה דאם יראו הב"ד דמחמת הקדמת שד"ר יותר יתפשר יכולים לעשות כן אינו מוכרח.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה