ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כג
ואפילו יש שני עדים שמכחישים אותם עיין שע"מ סק"ד דאם ע"א מכחישו לדיין נאמן הדיין יותר כשעומדין לפניו דהא נאמנות הדיין עדיף טפי מע"א המכחישו דהא חזינן דשני דיינים ושני עדים המכחישים הדיינים מהימנו טפי ובחיה אינה נאמנת יותר מע"א המכחישה ובזה ניחא הברייתא דקידושין דבחי' מחלק דבערעור חד אינה נאמנת וגבי נאמנות הדיין לא מחלק משמע דבדיין ערעור חד לא מהני דהדיין חד כתרי עכת"ד ולע"ד בלאה"נ יש לחלק דבחי' עדותה על ראייתה ממי יצא הולד וגם המערער אומר שראה בהיפך משא"כ בדיין בו לבד תלוי לזכות ולחייב והמכחיש אין כחו בפיו רק לומר ששמע מהדיין עצמו להיפך ובזה נאמן הראשון יותר וכמבואר ביו"ד סימן קכ"ז וסימן קפ"ה ובא"ע סימן קט"ו עיי"ש בב"ש סק"ד ולפ"ז גם בחי' בכה"ג דדיין דאין המערער אומר שראה בעצמו רק ששמע מהחי' להיפך ממה שאומרת עכשיו החי' נאמנת וגם בדיין אפילו לאחר שנסתלקו מפניו נהי דאינו נאמן יותר מע"א דעלמא מ"מ אם עד אחד מכחישו יש להאמין הדיין יותר הן מטעם הרא"ש כאן בשני עדים הן לטעמא דידי ונ"מ דלא ליהוי עד נגד עד רק הוי כעד אחד לבד והמערער שאומר ששמע מפי הדיין להיפך כליתא ואף דלאחר שנסתלקו מלפניו לא דייק היינו לא חשוב כשנים אבל עד אחד חשוב וכיון שהוא בעל המעשה וממנו יצאו הדברים והמערער נתלה בו הדיין נאמן יותר שו"ר בקצו"ח הערה בזה לענין נסתלקו מלפניו איך יכול הבע"ד להכחיש הדיין לומר אותי זיכה כיון שאומר מפיו של דיין וכהך דפלוני חכם טיהר לי הכתם ונתיבות חולק עליו ועיין במשובב ומ"מ גם להנתיבות היינו רק דס"ל דנגד בע"ד דאהני לו חזקתו לא אתמר סברא זאת עיי"ש אבל מ"מ לדחות עד המכחישו ושישאר הדיין כעד אחד המעיד ולענין שבועה נכון מ"ש בס"ד.
הרמב"ם השמיט דין זה עיין ב"ח ריש סימן כ"ד וי"ל דאיך יצויר אם ביחיד מומחה כיון דדן יחידי בע"כ אפילו נסתלקו איך יכחישנו הבע"ד כיון דיודע בעצמו אמתת הדבר ידונו גם עתה בע"כ דא"צ עדים וראי' רק כשאינו יודע בעצמו כדלעיל סימן ט"ו עמ"ש שם ס"ה ואם אינו מומחה לרבים וקבלוהו לדון ביחידי לרמב"ם יכול לחזור כל זמן שלא הוציאו הממון מזה ונתנו לזה כמבואר בטור לעיל סימן כ"ב וא"כ אם מסייע הדיין להמוחזק גם עד אחר מהימן ואם מכחיש להמוחזק אם מוחזק מעיקרא שעדיין לא הוציא הדיין ממנו בלא"ה יכול הבע"ד לחזור מקבלתו ואפילו ת"ל דגם מגו דבידו ל"מ נגד נאמנות הדיין דהוי כעדים מ"מ כיון דנאמנות הדיין רק מתק"ח כמ"ש בחידושי רשב"א בפרק ע"י דף ע"ד ולמה יתקנו בחנם דמה יועילו בתקנתם דאם לא יאמינו לו יחזור מקבלתו ואם הדיין כבר הוציא רק אחד אומר אותי זיכה והשני תפס ממנו והדיין מכחיש להמוחזק עתה הנה כיון דרוב דינים אינם בדין שודא ושיתרמי עוד שאחר שזיכה הדיין והחזיק לאחד יתפוס השני ממנו זה לא שכיח כלל וכמ"ש כה"ג בתומים בכללי תפיסה סק"ט וא"כ במלתא דל"ש לא תקנו חכמים וגם ל"ל דנ"מ כשהי' שלשה דיינים דהא כתב הר"ן דכל התקנה להאמין הדיין משום דא"א בלא"ה דזמנין טובא לא יהיו סהדי ואם לא משכחת רק בשלשה אדרבה כשבע"ד עומדין לפני הדין עפ"י רוב עדיין כולם שם ומ"ש ריטב"א בקידושין שם דנ"מ ביחיד מומחה דדן בע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש לעיל בסימן ט"ו בשם הרשב"א דיחיד מומחה אינו דן על פי ראייתו לבד ואינו נאמן יותר מחד סהדא אבל כבר כתבתי שם דדעת מהר"ם אלשיך אינו כן לפי דעת הרמב"ם דאם הדיין יודע אמתת הדבר א"צ עדים כשדן בעצמו עיי"ש אבל משכחת בקנו מידו אמנם י"ל דשודא שאינו דין רק תלוי ברצון ואומד דעת דיין לא עדיף מפשרה ואפילו בקנין צריך שנים דוקא לרמב"ם פכ"ב מה"ס ה"ו כמ"ש כ"מ שם ותליא בפלוגתת חכמים ורשב"ג בפ"ק דסנהדרין ד"ו ובלא"ה דעת ר"ח לקמן סימן ר"ז מירושלמי דשודא צריך ב"ד מומחה וגדול הדור ונהי דרמב"ם לא הזכיר זה דבלא"ה גם דין ביחיד צריך מומחה לרבים אבל באינו מומחה וקבלוהו אפילו בקנין לא עדיף מפשרה וצריך שנים לרמב"ם רק ברייתא ע"כ כחכמים דגם פשרה ביחיד.
ולפמ"ש בקצו"ח דלרמב"ם דגם בממון נאמן הראשון להכחיש השני שאומר מפיו ה"נ גם כשנסתלקו מלפני הדיין כשאומר אותי זיכה נאמן הדיין להכחישו רק מ"מ יכול להכחיש הדיין שלא זיכה את חבירו והוי כאלו לא פסק עדיין עיי"ש ולפ"ז במומחה לרבים דדן בע"כ או בקבלוהו בקנין הרי ביד הדיין לדון עתה כמו שאומר ובקבלוהו ליחיד בלא קנין דלרמב"ם יכול לחזור כל זמן שלא הוציא מזה ונתן לזה ג"כ אין נ"מ כמ"ש לעיל אמנם מה דצריך קנין או שהוציא כבר הוא דוקא כשפסול מן הדין אבל לרב אחא ברי' דר"א בפ"ק דסנהדרין ד"ג דיליף בצדק תשפוט דחד כשר מן התורה רק גזרה משום יושבי קרנות אסרו חכז"ל לכתחלה וכתב בטו"ז לעיל סימן ג' דמ"מ כיון שעבר אדברי חכמים גם בדיעבד אין דינו דין וכתבתי לעיל סימן כ"ב דלפ"ז בקבלוהו דלא עבר הדיין כלום וגמר הדין אפילו שלא בפני הבע"ד והבע"ד חזר בו לפני עדים שלא בפני הדיין מ"מ כיון דכבר נגמר הדין הדר לד"ת ומהני הדין וא"כ נ"מ הכא בקבלוהו דאם הי' נאמן הבע"ד להכחישו לדיין שלא זיכה חבירו עכ"פ א"כ לא נגמר הדין ויכול לחזור בו שלא יגמור דינו כיון דהדיין יודע מחזרתו אמנם כ"ז למ"ד דלית לו עירוב פרשיות אבל למה דפסק הרמב"ם ע"פ אף דילפינן מבצדק תשפוט דסגי בחד מ"מ צריך מומחה מן התורה וכמ"ש בחידושי לסנהדרין וכ"כ תומים ונתיבות לעיל סימן ג' א"כ אין נ"מ.
ועוי"ל דבפ"ק דסנהדרין ד"ו בפלוגתא דתנאי בברייתא דפשרה בכמה אר"א ש"מ פשרה אצ"ק ומסיק והלכתא פשרה צ"ק ותמהו תוס' ור"ן הא מברייתא ש"מ דאצ"ק וי"ל לפמ"ש רש"ל בשו"ת סס"ד דתק"ח להצריך קנין תקנת בתראי הוא כהיסת וכה"ג והתקנה משום דתולה באומדן דעת הדיין דומה לאסמכתא כמ"ש לעיל סימן י"ב וא"כ שודא נמי תולה באומדן דעת הדיין ול"מ קבלה בלא קנין על דיין פלוני כמ"ש בנה"מ לעיל סימן י"ב בפשרה ובקנין יכול לדונו בע"כ ואפילו נסתלקו מעליו וכמ"ש באופן השני לכן אין נ"מ לדידן והברייתא מיירי בקבלה לבד דעדיין לא ניתקן להצריך קנין וכשלא נגמר הדין יכול לחזור וא"ש לדעת המפרשים דלרמב"ם הוציא ליד וכשנגמר הדין ואמר צא תן לו א"י לחזור.