אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן כב

סימן כא

סעי' א' מי שקיבל עליו עמ"ש לקמן סימן קכ"ד.

קרוב ראובן יש לו תביעה על שמעון ולוי שערבו לו כל אחד בפ"ע על חלקו ואמר לוי דון עם שמעון וכאשר יושת עליו יקום עלי ג"כ ובוררו רו"ש דיינים ואחד קרוב ללוי וקודם שנפסק הדין חוזר ראובן מקבלת הקרוב ללוי ושמעון טוען לי אינו קרוב חזור בך נגד לוי לבד הדין עם שמעון אמנם אם שמעון לבד בירר אותו דיין אף שטענו לפניו ולפני דיין שבירר ראובן יש ספק אם ראובן יכול לפסלו דאפשר י"ל אינו רוצה למשוי נפשי' הדרנא ממה שקבל נגד לוי אך אם מוכח דבעצת לוי בירר שמעון קרובו ושמעון ולוי הטעימו דבריהם לאותו דיין אע"ג שחוזר ראובן עתה ממה שקיבל נגד לוי ואין הדין רק על שמעון מ"מ תו לא חזי אותו דיין שום חובה לשמעון דשבטתא כיון דעל על לכן מצי ראובן לפסלו שלא יהא דיין עוד אלעתיד לבא כל כמה שלא נפסק הדין קודם חזרתו של ראובן אך מה שפסק כבר כגון חילוק הטענות או שאילות העדיות יהא שרירא וקיימא מהר"ם מינץ ספ"ד.

בש"ך סק"א דהא קי"ל כר"י ור"ל לגבי שמואל ולדידהו ביך אפילו נטל מזה ונתן לזה יכול לחזור בו כשקבל בפני שנים עכ"ל ועמ"ש לקמן סימן כ"ה סק"ל דצ"ע כיון דשתק הבע"ד הא קי"ל כר"נ בפא"נ דס"ו ע"ב דאי שמיט ואכל לא מפקינן מיני' עיי"ש.

הג"ה דאיכא תרתי עיין סמ"ע באם קיבל כשר במקום שלשה ועיין ש"ך ונתיבות ועכ"פ לכ"ע קודם שנגמר הדין יכול לחזור ולי צ"ע דכמה פוסקים ס"ל כרב אחא דבפ"ק דסנהדרין דף ג' דמדאורייתא חד נמי כשר רק חכמים תקנו שלשה משום גזירה דיושבי קרנות ובדיעבד דינו דין ורמב"ם פסק כרב אחא ומ"מ בדיעבד אינו דין ובטו"ז לעיל סימן ג' כתב דגם הרא"ש ס"ל כן דאף דהוא רק מדרבנן מ"מ כיון שעבר אתקנתא דרבנן גם דיעבד אין דינו דין וכה"ג כתב בשער משפט לעיל סימן ג' דכיון דעבר אדרבנן הוי רשע ופסול לאותו דבר עיי"ש ולפ"ז ה"ד אם דן בכפי' אבל אם קבלוהו דבזה לא גזרו רבנן דהתקנה רק לטובת הבע"ד ובעצמם לא חשו לקמחייהו וא"א להם בתק"ח א"כ דיעבד שכבר נגמר הדין אף שחוזר הבע"ד וישנו בחזרה מ"מ כיון דלא עבר הדיין אדרבנן הל"ל אוקמוה אד"ת דחד נמי כשר ונהי דלאחר שנגמר הדין אין נ"מ לדינא כיון דבלא"ה מחלוקת אי חשוב תרתי לריעותא ובתרתי לריעותא נמי מחלוקת ואם עדין תורה חד כשר נמי מחלוקת אבל נ"מ כשנפסק תדין שלא בפני הבע"ד כדלעיל ס"ס י"ח והבע"ד ביטל קבלתו בפני עדים שלא בפני הדיין קודם שנגמר הדין ולא ידע הדיין בזה יכול המוחזק לומר קי"ל דמדאורייתא חד נמי כשר וכיון דלא עבר הדיין אדרבנן דינו דין ומ"ש רמ"א אם קבל קא"פ בדיין אחד אבל אם קבלו בתרי אפילו אחר גמ"ד יכול לחזור ולפמ"ש הל"ל דבדיעבד לא נשאר רק חדא לריעותא דקא"פ לק"מ דמ"מ כיון דתק"ח שלא ידון יחידי בלתי קבלת בע"ד א"כ מה שקבל עליו לוותר ריעותא זאת וגם ריעותא דקא"פ הוי גוזמא ובטלה קבלתו מיד אף דבדיעבד לא נשאר רק ריעותא דקא"פ.

וכן הסכמת רוב הפוסקים וכתב הש"ך ומ"מ צ"ע לדינא כיון דהרמב"ן והריב"ש מסכימין לסברא הראשונה וכן מוכח לכאורה בש"ס פי"נ וכמ"ש בחידושי הרמב"ן שם ולע"ד מפי"נ אין הוכחה וז"ל רי"ף פז"ב והיכא דקבל עליו קא"פ כבי תרי חזינן לו לגאון דקאמר אפילו קנו מצי הדר בו דקנין בטעות הוא דרחמנא אמר עפ"י ב' עדים ורבוותא אחריני אמרי דלא מצי הדר בי' דאין אחר קנין כלום וכוהייהו מסתברא דהא אפילו קבלו עלי' לבע"ד כבי הרי וקנו מיני' לא מצי הדר בו כדאמר בפרק שה"ד דף מ"ב ע"א מהימנת עלי כבי הרי כל אימת דאמרת לא פרענא עכ"ל ועיין ברא"ש ונראה לתרץ דעת הגאון לפמ"ש התשב"ץ והפ"י ונתיבות סימן ל"א דטעם דע"א לא קם לממון דחיישינן דאומר בדדמי ולפיכך נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי דמדייק דרמיא עליו כדלקמן סימן רכ"ב ולשקר לא חיישינן ובממון די שנדע אמיתה הדבר ולפ"ז בע"ד ל"ש ה"ט דאומר בדדמי דמי רמיא עליו למידק יותר מהבע"ד רק שמא משקר במזיד להנאתו נמצא ליכא רק חדא ריעותא מה שהוא בע"ד אבל מה שאינו רק אחד ליתא וכיון שהלוה מקבל עליו ריעותא דבע"ד שלא ישקר מצד שהוא נוגע והרי הוא עליו כמסולק מהנגיעה ממילא הוא כעד אחד דידענו דמידק דייק משא"כ כשמקבל קא"פ כשנים דיש תרתי לריעותא דחשש שיש בע"א דעלמא ישנו גם בו ועוד שהוא קא"פ דאפילו שנים אינם נאמנים ולפ"ז גם קנין א"צ בתך דשה"ד ובאמת לא הוזכר שם קנין וכן השיגו הרא"ש ואולי לזה י"ל דהוי כפשרה כיון דמאמינו ואפילו נגד עדים אם ירצה לומר שלא פרעו אף אם פרעו באמת יוכרח לפרעו שנית וע"כ י"ל דצריך קנין.

אמנם דעת הרי"ף שהשיג על הגאון אף דס"ל בהא דנאמן בעל המקח משום דדייק שלא יעבור במי שפרע כמ"ש סמ"ע בסימן רכ"ב בשם הרי"ף ורש"י צ"ל דגם בפרעון י"ל דלא דייק כמבואר בהכותב דף פ"ה ע"ב דמופרע לא דייק ורמי רבנן שבועה עליו כי היכי דהידוק ואף דתוס' כתבו שם דדוקא בנפרע מקצת אמרינן אימר נפרע כולו ולא דייק ה"נ הא הימני' אף כשיודה דנפרע קצת א"כ הוי תרתי לריעותא ולפ"ז יתורץ מה שהקשו הראשונים על הרי"ף דס"ל בתרתי לריעותא ל"מ קבלה בלא קנין והקשו עליו מפרק יש נוחלין דף קכ"ח עבדי גנבת לא רצונך השבע וטול ונשבע א"י לחזור בו ויש גורסין נשבע וא"י לחזור וכן גרסת הרי"ף והרי הוא בע"ד ויש תרתי לריעותא חדא שהוא בע"ד ואחד ואין שני ועיין בחידושי ר"ן ולפמ"ש א"ש דרי"ף לשיטתו בזה דהיכא דמידק דייק נאמן ע"א א"כ בע"ד דדייק ליכא אצלו רק ריעותא דנוגע וחשוד לשקר וגנבה ל"ד לפרעון ועוד דגם בפרעון בשבועה דייק כדאמר בהכותב שם ובקצו"ח סימן ל"ד המה על האחרונים שהקשו למה הודאות בע"ד כמאה עדים הא אדם קרוב אצל עצמו ולמה לא תקשו דלא הוי רק ע"א ולפמ"ש א"ש דבעל דין רמיא עליו לדייק הוי בשנים אבל קרוב מגזה"כ אינו נאמן אף דאמת אתו וכמ"ש ש"ך ריש סימן ל"ד בעד שיודע בעד שני שהוא קרוב או פסול לא יצטרף עמו להעיד אף דיודע בעצמו שהענין אמת דגזה"כ דצריך כשרים ועיי"ש ודו"ק.

סעי' ג' בהג"ה ויצא מב"ד אחד טען א"י א"פ וא"ל המלוה אמור בהן צדק שאינך זוכר ותפטור ויצאו מב"ד ונשמט הדבר זמן ארוך נ"ל דיכול המלוה לחזור די"ל אפשר שכחת מאז עד עתה דהא שוחט דנמצא שא"י אמרינן השתא שכח.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה