ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כא
מי שקנו מידו שא"ל יבא. מי שכתב לחבירו שמחייב א"ע להעמיד את ראובן לדין וגם הוא מחייב עצמו לעמוד עמו לדין ליום פלוני ואם יעבור יתן לחבירו כו"כ ועבר אותו יום ולא הביא את ראובן הנה י"ל הך ואם יעבור קאי רק אדסמוך שבעצמו לא יעמוד ויד בעל השטר עה"ת אלא דא"כ בטל החיוב שהתחייב להעמיד את ראובן דזה אינו בידו כלל ול"מ רק אם נאמר דהקנס קאי גם עליו עיין סימן סמ"ך בנתיבות ס"ו סק"י וכיון דחיוב זה שהתחייב להעמיד את חברו יתבטל לגמרי תו הוי יד בעל השטר על עליונה כדלקמן סימן מ"ב ס"ט עיי"ש בתומים דגם אם מקצת השטר יתבטל ג"כ יד בעהש"ט על עליונה כגון לענין משעבדי ובנ"ח עיי"ש כ"ש הכא דחיוב זה בחנם נכתב אם לא נפרש דהקנס גם עליו קאי וממילא דגם יום פלוני קאי על העמדת ראובן ג"כ דאל"כ ידחנו לעולם כמו בעד הפסח דסימן מ"ב ס"ט ובטל החיוב לגמרי ול"ל דאדרבה נימא שמחויב להעמידו ליום הבא ראשון כמו התם לפסח הראשון דזה אינו דהכא י"ל דיום פלוני קאי עליו ולא נתבטל לגמרי ואפילו כתוב שמחייב א"ע להעמיד את פלוני ליום פלוני ומחייב א"ע נמי שיעמוד ג"כ ליום פלוני ואם יעבור יתן כו"כ קנס קאי הקנס גם אפלוני מטעם שכתבתי.
ואם כתב שמחייב א"ע לעמוד עם מוכ"ז ביום פלוני לד"ת וגם מחייב א"ע להעמיד שותפו ג"כ עם מוכ"ז ליום פלוני לד"ת ואם הוא לא יעמוד ולא יעמיד את שותפו לד"ת ביום פלוני יתן כו"כ למוכ"ז לכאורה ר"ל דלא נפרש הך ולא יעמיד בואו העיטוף אלא או לא יעמיד דאל"כ בטל כל החיוב שנתחייב להעמיד שותפו ועוררנו בני מאיר דוד שיחי' דבזה י"ל דחל החיוב לשלם החצי ויפה אמר לפמ"ש טו"ז ביו"ד סימן רל"ח סקי"א ולקמן סימן ע"ג ובשער משפט סימן נ"ה.
סעי' א' שאם לא יבוא בשו"ת שער אפרים שאלה קל"ז פסק בראובן עשה מקח עם שמעון להעמיד לו סחורה לזמן קצוב ונתקשר בקנס באם שיעבור הזמן ולא יועיל לו שום אונס ונתן משכון על הקנס וקודם שעבר הזמן בא לוי ואמר ברור שלא יבא שמעון לזמן ואעמוד לך הסחורה וראובן משיב לאו בע"ד דידי את הלא אין אתה שליח שלו דמחויב לקבל הסחורה מיד לוי דזכין לאדם שלא בפניו אף שמחייב לאחרים וראיתי מטותו"מ סימן פ"א ס"ל וז"ל ראובן שאמר לשמעון חייב אתה מנה ללוי וא"ל הן כו' ואעפ"י שלא בא ראובן בהרשאת לוי ועוד ראי' קצת מפ"ק דקידושין דף כ"ג ע"א גבי עבד כנעני קונה עצמו בכסף ע"י אחרים שלא מדעתו דקבלת רבו גרמה לו אע"ג דר"מ סבר חוב לעבד שיוצא לחירות מ"מ חבין שלא בפניו כיון שאחרים עוסקין לטובת האדון עכת"ד ובענ"ד איני מכיר ראייתו דמסימן פ"א אין ראי' דבשלמא כשבא לחוב לו בע"כ אין בכחו אף דרוצה לזכות לאחריני דמה חזית דדמים דהאי סמוק טפי משא"כ התם בסימן פ"א דהנתבע סיפוק בידו לדחותו מעליו ושלא להשיבו כלל ולא בא לחוב לו רק ברצונו אם ירצה להשיב לו אין אנו אחראין לו ואיהו דאפסיד אנפשי' ומחייב לעצמו לכן זכין לאידך שלא בפניו ומקידושין נמי אין ראי' דמבואר שם ברש"י דבכסף א"צ שהנותן יהא שליח לעבד כלל דרבו מעצמו משחררו דהא גם המפקיר עבדו יצא לחירות עיי"ש בפנ"י ובפנ"י בפ"ק דגיטין דף י"א ע"ב על תוס' בד"ה ש"מ ולדברי ש"א בשטר נמי ישתחרר ע"י אחר בע"כ כיון דרצון הרב לשחררו זכותו הוא והא כ"מ דאין חבין לאדם שלא בפניו ודאי מגיע זכות לאחר והרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ל"ק ומבואר בסמ"ע ריש סימן ק"ה דאע"ג דזכין לאדם שלא בפניו דוקא כשאין באותו זכי' חוב לאחרים ואף כשאינו חב לאחרים רק ללוה מהני התפיסה הוא מטעם שכתב בתשובות הרי"ף הובא ברין פ"ק דגיטין דמשום פסידא דמלוה התקינו כן א"כ י"ל דהוא משום נע"ד בפני לוין דלא שייך כאן ומפרט דאיהו דאפסיד אנפשי' ולא חש לקמחי' שהתחייב אף באונס דלא שכיח ולא תקנו בלא שכיח ואפילו לרא"ש בסוף פ"ק דגיטין דס"ל דמדינא מהני תפיסתו נגד הלוה ה"ט דלוה חייב לשלם גם כשלא יתפוס אבל כאן אם לא יעמוד לו היום הסחורה אין עליו חיוב לקבלם ויוחלט לו המשכון ואולי י"ל משום דללוקח ליכא רק מניעת ריוח ולמוכר יש היזק לא חשוב חוב לאחריני נגד זכות המוכר דל"ד למגבי' מציאה לחבירו ולקיטת פאה בפ"ק דמציאה ד"י דמחשיב חב לאחריני לר"נ ור"ח אף דאינו רק מניעת ריוח משום דגם מה שזוכה לזה ג"כ רק ריוח ומצאתי בשער משפט סימן ק"ה סק"ג הביא משו"ת מהר"ם אלשיך שכ"כ דמניעת ריוח לא חשוב חב לאחרים והקשה עליו ממל"ח ובמ"ש נתיישב ומ"מ מתשובת ריב"ש סימן ק"ז הובא במהר"ם אלשיך סימן ל"ז וסימן ק"ט משמע דגם במניעת ריוח חשוב חב לאחריני דהא אלמנה שתפסה למזונות ע"י שליח כתב דל"מ כשחב למקבלי מתנות ואפשר כיון דמיד שמת השכ"מ זכו המקבלי מתנות רק משום דמשעבדים למזונות האלמנה מהני תפיסה חשוב פסידא ממש משא"כ מניעת ריוח שלא בא עדיין לעולם אמנם הש"א לא נחית לחלק בזה כלל דהא ממקום שהוכיח לפי דעתו יהא מוכח אף בחב ממש וזה ודאי אינו ולפ"ז בהוזלה הסחורה ויהא הפסד ממש ללוקח ודאי א"צ לקבלם מזה וגם במניעת ריוח ברור י"ל דחשוב חב לאחריני ול"ד לנידון דמהר"ם אלשיך שכתב דמה שהי' אפשר שירויחו היורשים במעות שתפסה הוי מניעת ריוח לבד דשא"ה דמחוסר מעשה משא ומתן והוי דשלב"ל ומי יימר דיהא רווחא משא"כ בריוח ברור כנידון דש"א דלולא זה שבא להעמיד לו הסחורה בעד המוכר הי' הלוקח מרויח בודאי ואינו מחוסר שום מעשה וכאלו כבר בא לידו הריוח דמחוסר זמן ל"ה דשלב"ל ולכן בנידון דהריב"ש חשוב חב למקבלי מתנות משום דלולא תפיסת השליח ודאי היו זוכים ואין מחוסר מעשה וחילוק זה מוכח מירושלמי פרק איזהו נשך ה"ג דאמר המבטל כיס חברו פטור ומבטל שדה חבירו חייב עיי"ש בפ"מ.
אנוס בספר ד"ג כ"ח ס"ד כתב ז"ל ראובן הדר בטבריא עשה חליפין עם שמעון הדר בציפורי שראובן נתן לו סחורה בעד מאה מדות חטים ובתנאי מפורש שנתחייב לו שמעון למסור החטים עד סוף אייר בנהר פלוני בספינה שישלח ראובן לשם ואם יעבור הזמן ולא יעמידם נתחייב שמעון לשלם לראובן בעד הסחורה שלקח ממנו כו"כ מעות מזומן ולזמן הנזכר שלח ראובן הספינה ולא הביא שמעון החטים וטען שמעון שהי' אנוס כי שר העיר עיכב על ידו ועתה רוצה ליתן לו חטים ופסק הבני חיי דהדין עם ראובן והביא ראי' מתשובת רשב"א ח"ב סימן רכ"ט באחד שמכר לחבירו שדם ע"מ כשיחזיר לו המעות עד שנה תתבטל המכירה ובתו"ז בא מוכר ליתן המעות ולא רצה לוקח לקבלם עד שתעבור הזמן ופסק הרשב"א אף דנאנס המוכר מחמת הלוקח לא בטל המכירה וראי' ממוכר בית בביתו ע"ח וכו' ודחה הד"ג דשם בא להוציא מן הלוקח ואונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל לא לחייבו מחמת אונסו של מוכר כמו הכא דנאנס בעל החטים ואין להוציא ממנו עכת"ד והמעיין בחידושי רשב"א בגיטין דף ע"ו דהביא הך ירושלמי דאונסא כמאן דלא עבד יראה דאין לחלק בהכי וז"ל שם בירושלמי גרסינן ר"א בשם ר"י סדר סמפון כך הוא אנא פב"פ מקדש לך ע"מ דאי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עלך כלום אירעו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד כלומר דאין טענת אונס ור"ל אמר אונסא כמאן דעבד כלומר דיש טענת אונס חד ב"נ אקדים פריטי לאלפא ונגב נהרא אתא עובדא קמי' דרנב"י אמר הא אלפא אייתי נהרא ר' אבא הוי מצלי דינגב נהרא כי היכא דלימא לי' למרי אלפא הב לי פריטין דיהבית אשכחת ר"י ור"א לא סברין כרשב"ג דאמר עכבה שאינה ממנה הר"ז גט ר"ל ורנב"י סברין כרשב"ג עכ"ל ואם איתא בסברתו הא מרי אלפא מוחזק במעות והאשה מוחזקת בעצמה וכבר נתגרשה על תנאי ונאנסה בקיומו ונימא גם ר"י ס"ל כרנב"י וכרשב"ג וא"ת גם בקדשה ע"ת חשוב הבעל המוחזק כיון דהקידושין ודאי רק נעשה ע"ת א"כ למה אמר רי אונסא כמאן דלא עבד ולבטל הקידושין והרי כל סברת הש"ך כאן אליבא דר"י דקי"ל כותי' דאמר כאלו לא עבד משום דאין לחייב האשה מחמת אונסו של בעל ודו"ק וכן מבואר בספר בית מאיר על א"ע סימן קמ"ג ס"ח שהוכיח מחו"מ סימן של"ד מלשון הרמ"א שם בהג"ה ס"א דבאונס דהוי פסידא דפועל דאפילו כבר נתן מחויב להחזיר וכן באלפא אח"כ נדפס ספר משפט שלום ומצאתי בו בסימן רי"ש ס"ג בפסקא המתחלת והנה כבר הבאתי כתב דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן אפילו כבר קיבל המעות מחויב להחזיר ללוקח אם לא העמיד המקח לזמן שהותנו מחמת אונס והוכיח כן מח"ר הנ"ל גם הביא מב"מ בא"ע ר"ס ל"ח שכ"כ ועיין בנתיבות סימן כ"ה האריך בנידון הרשב"א הנ"ל די"ל אונסא רחמנא פטרי' למוכר ובאמת אין לבנות יסוד מתשובת הרשב"א הנ"ל דמבואר שם להדיא שכתב שם רק שלכאורה זה כענין בית בביתו ע"ח עיי"ש וגם לפי הלכאורה סברתו לע"ד משום דלא אזלינן בתר אומדנא דמוכר שלא נתחייב אדעתא דאונס ומשום דלוקח נתן מעותיו מיד לא נחית על דעת כן וה"נ צ"ל לדעת המג"א בסימן ק"ח סקי"א עיי"ש דגם בהלוה על שדהו ע"ת שא"ל יפדנו עד ג"ש יהא של מלוה ואירעו ללוה אונס דהשדה חלוטה למלוה עיי"ש.
ובעיקר דין הנ"ל נלע"ד דודאי אין לחייב את שמעון ליתן מעות בעד החטים אלא דאם הוזלו החטים אין לחייב את ראובן ליקח עכשיו חטים בעד סחורתו דמשוה אונסו של שמעון אין לחייב את ראובן ואם הסחורה בעין בטלה המכירה ואם לאו הוי כלקחם שמעון מעצמו ולא נמכר לו דצריך לשלם כמו שהיו שוין בשעה שהוציא הסחורה מן העולם עיין לקמן סימן שס"ב ס"י ובסמ"ע שם ס"ק י"ט וברא"ש בפרק לולב הגזול סוף סימן למ"ד ובנתיבות לקמן סימן רמ"א ס"ח סק"ט מ"ש בשם המל"מ ויכול ליתן לו חטים כשויין דמעכשיו למוכרן מיד כדלקמן סימן ק"ג וכך יתן לו עפ"י שומא כל כך חטים שיהיו שוין עכשיו כמו שהיו שוין הסחורות של מוכר בשעה שהוציאן הלוקח מן העולם.
באותו היום אם קנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני לב"ד יבטל זכיותיו משמעות לשון ב"ד הוא ב"ד של אותו מקום ותואיל והי' ב"ד של אותו המקום בלתי נמצא באותו יום פטור ואם נמצא הב"ד בחצי יום ולא נצצא בחצי האחרון אם אין מנהג בב"ד זה לשבת לדון בקביעות אלא בחצי הראשון מהיום הואיל והי' הב"ד נמצא בעת שמנהגו לשבת לדון ולא בא לב"ד כבר בטלו זכיותיו ואם הי' מנהג אותו הב"ד לשבת כל היום לדון הואיל ואירע שלא ישב בחצי היום יכול לומר שהי' סומך לבא בחצי האחרון מן היום עכ"ל שו"ת ר"י אבן מיגאש סימן קכ"ז וזה מבואר כדעה הר"ן ולא כהאגודה שביו"ד סימן רל"ב סי"ב בהג"ה ועיין בנה"מ סימן נ"ה
פטור עש"ך בשידוכין שנעשו בסתם ואח"כ נכתב בתנאים זמן לנשואים ועבר אחד באונס הזמן מחויב חברו לקיים השידוך ומעשה שעבר אחד הזמן וטען שהוא אנוס מחמת בן או בת גדולה שלא נשאת עדיין ומחותן של הגדולה מעכב הנשואין ועלה שאלה זאת על שלחן מלכים אי חשוב אונס שלא להשיא הצעירה לפני הבכירה ולענ"ד נלמד מקידושין פ"ג דף ס"ד ע"ב דהמקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל ואפילו שויתי' הבוגרת שליח ואמרה לו קדושיי לך אפ"ה לא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' ועביד מצוה דלא רמיא עלי' פרש"י בתו קטנה רמיא עלי' להשיאה ועליו מוטל המצוה דכתוב ואת בנותיכם תתנו לאנשים ע"כ ואם איתא דאינו יכול להשיא הקטנה לפני הגדולה נימא דקיבל קדושין בעד הבוגרת כיון דא"א להשיא הקטנה קודם ועיין בא"ע סימן ל"ז סט"ו דאם אמרה לו הגדולה שיקדשה לפלוני אזי הוי ספק שמא קיבל הקדושין לגדולה כיון דיש רמאות אם יקדש הקטנה לזה וא"כ אם איתא דאיכא איסור לתת הצעירה לפני הבכורת בלא"ה התא הגדולה ספק מקודשת ול"ל דבנשואין אסור ולא בקידושין דהא רש"י פירש לא שביק מצוה דרמיא עלי' בתו הקטנה להשיאה הרי דגוף הקדושין דקטנה דרמיא עליו הוא רק מחמת דרמיא עליו להשיאה וכן מוכח בשו"ת מהרי"ט חא"ע סימן ל"ה דאין לחלק בזה בין נישואין לקידושין דהוכיח דלא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' מהני גם לסמוך עלי' בחומרא דא"א מההיא דאין הבוגרת בכלל ואעפ"י דלאו ארח ארעא דלא יעשה כן במקומנו והובא בקה"י חלק מדות חכמים אות ט' והרי דלאו ארח ארעא גם בקידושין ומ"מ לא שביק מצוה דרמיא עליו מוכח דאין אונס דאל"כ אונס רחמנא פטרי' ולא רמיא עליו עד שישיא הבוגרת.