ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן יט
סעי' ב' ומדבריהם האורים סק"ד השיג על המבי"ט שכתב דיכתבו סופרי הדיינין הפס"ד והוכיח מהירושלמי דשלשה שדנו ומת אחד מהם חותמים בשנים ואומרים אעפ"י שחתמו שנים דבנו בשלשה ואלו הסופרים חותמים כך וכך נפסק מב"ד א"צ לכתוב כלל דהא בב"ד תיו תלתא ויכתבו מב"ד שלשה יצא כך א"ו שהדיינים חותמים עכ"ל ותמה אני איך יפרנס הלשון ומדבריהם דהל"ל ומדברינו ולא ראה בחידושי ר"ן פז"ב דף למ"ד דכתב דהל"ל מדברינו אלא שאפשר שאין זה לשון הב"ד אלא שהתלמיד אומר שהדיינין יכתבו שמדבריהם נזדכה פלוני או אפשר שאמרו כן שלפעמים כותבין מעב"ד בלשון עדים שנצטוו מפי הדיינין עכ"ל ולשון הש"ע משמע שהוא ממש לשון הכתוב בפסק וכותבים מדבריהם וע"כ דהוי לשון הסופרים ומה שהקשה מהירושלמי י"ל דדוקא ששמעו הסופרים מפי השלשה אבל כששמעו רק משנים מהשלשה הוי עדים מפי עדים עיין לקמן סימן למ"ד סי"א ובסמ"ע שם אמנם בהנה"מ שם סק"ח כתב דכל שנשאר שנים עדיין תורת ב"ד עליהן ומ"מ י"ל דמה דסופרים כותבין בלשון עדים שלא מדעת המתחייב ולא חשיב מפי כתבם משום דשלוחי ב"ד ננהו וכאלו ב"ד בעצמם כתבו וכמו כשכתבו מדעת המתחייב מהני דהוי מפי כתבו כמ"ש רז"ה בפד"א וא"כ דוקא כשב"ד בעצמם יכולין לכתוב אבל אם נאמר כשמת אחד אין תקנה שיכתבו הב"ד ממילא גם כתיבת שלוחם לא מהני דמי איכא מידי דאיהו לא מצי למעבד ושליח מצי משוי וע"כ הוצרך הירושלמי להודיענו דבמת אחד עדיין יכולין בעצמם לחתום פס"ד וממילא נדע דמצי משוי שליח.