ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן יג
סעי' א' ברצון הבע"ד בפ"ת סק"ב ז"ל בתשובת נוב"י ס"ב וכו' שאפילו בעשרה אם הוא בזה בורר לו ב' וזבל"ב והתנו בהדיא שילכו אחר הרוב אזי יכולין לברור החמישי בלי רצון הבע"ד מאחר שהתנו שילכו אחר הרוב הפשרה הוא כדין ועדיין הדבר צ"ת אמנם כ"ז לענין לברור לתם מכריע אבל אם רוצים לשאול הדין לאחר בודאי דא"צ רצון הבע"ד כמבואר בסימן ח"י ס"א בהג"ה דלא כסמ"ע בסימן זה ס"ק י"ט שכתב עמ"ש בהג"ה ס"ו ויכולין לשאול למי שירצו שנלמד זה מדין הנזכר בס"ס זה דהמבוררין בוררין השלישי הטוב בעיניהם דלפ"ז היכא שאינם יכולים לברור ג"כ אינם יכולים לשאול למי שירצו והא ליתא דבהגה"ה דסימן י"ח הנ"ל מבואר להדיא דאף דאין בידם לקחת מכריע מ"מ השאלה חפשי להם לשאול למי שירצו עכ"ד ע"ש וכתב בפ"ת ואיני מבין דלכאורה מדברי הרמ"א הנזכר הוא סתירה ג"כ לדבריו במ"ש מאחר שהתנו שילכו אחר הרוב שוב הפשרה הוא כדין ויכולין לברור החמישי בלי רשיון הבע"ד והרי בהג"ה הנ"ל מבואר להדיא ואם אמרו הקהל שילכו אחר הרוב והם שקולים א"א שיבאו אחרים ע"ש וצ"ע עכ"ל.
ולע"ד דשאני היכא דכל בע"ד בירר רק בוררים שלו אין כאן הוכחה שאינם רוצים בחמישי שלא מדעתם כי מה שלא בררו החמישי ג"כ כמו הארבעה הוא דלא בררו רק כל אחד מי שיהפך בזכותו לבד והממוצע לשניהם לא קפדי מתחלה מי שיהי' והניחו אותו על רצון הבוררים משא"כ הך דלקמן סימן ח"י דהקהל כולם גם יחד ביררו כל הארבע נבררים וא"כ כולם ממוצעים ואם איתא דרוצים בחמישי למה לא בררוהו ג"כ ביחד כמו הארבעה.
אמנם גם קושית נו"ב על הסמ"ע י"ל דלא קאמר הסמ"ע דתליא דין שאלה בברירה רק כמו היכא דלא גילו הבע"ד מתחלה על השלישי שלא יהא רק מדעתם א"צ רצונם כשכבר טענו או כתבו דא"י לחזור ה"נ יכולים לשאול הדין למי שירצו הדיינים וא"צ רצון הבע"ד אם ליכא גלוי דעת מתחלה מהבע"ד דקפדי בהכי ולקמן בסימן י"ח דעל ברירת החמישי יש הוכחה דקפדי בע"ד מבלא בררו רק ארבעה אבל על השאלה ליכא הוכחה דלא ידעו אם יצטרכו לשאול ואפילו ידעו מ"מ הם לא בררו רק מי שיקבל טענתם ויעיינו בדינם ויציעו לפני איזה חכם תוכן הדברים וכל הארבעה יסמכו עליו.
סעי' ו' לפני הדיינין ובתומים הקשה מלקמן סימן קכ"ד דבנשים יקרות ות"ח שולחים להם סופרי הדיינין לשמוע טענתם והב"ד עוסקים ובמאזנים למשפט כתב דלק"מ דודאי מי שהוא שלוחו של ב"ד הרי הוא כב"ד עצמו כמו דאנן שלוחי ב"ד דעבדינן שליחותייהו דקמאי ושלוחו של אדם כמותו וא"כ התם ששולחין סופרי הדיינין בשליחות ב"ד הוי כאלו ב"ד קבלו הטענות עכ"ל ואין זה כלום דמה זה ראי' מדעבדינן שליחותייהו לפסוק הדין ג"כ ע"כ אנן דיינין ולפנינו טוענין משא"כ לקמן סימן קכ"ד דסופרי הדיינין אין פוסקין הדין ועל השמועה דהוא מידי דממילא לא הוי שליח כמותו כמ"ש הרא"ש בנדרים ע"ב ע"ב.
סעי' ז' עשרה וכו' עשרה שכתבו ס"ת ונתנוהו לביהכ"נ ועשו כתב ביניהם שבאם יסכימו הרוב מהחתומים על הכתב לשנות מקום הס"ת ולהוציאו למקום אחר הרשות בידם ועתה מתו ג' מהם והנשארים התאספו והסכימו ארבע להוציאו למק"א ושלשה מעכבים עיין בספר משפט שלו' סימן רל"א בקונטרס תק"ע נשאל בזה ולא תעלה להלכה ולע"ד כיון דיש ספק במשמעות לשון הכתב אם הכונה דוקא מכל החתומים היינו ששה או אם ישארו שבעה ילכו ג"כ אחר רוב מהנשארים לכן י"ל יד בעהש"ט עה"ת כדלקמן סימן מ"ב ובלאו תנאי זה שכתבו הל"ל דישתמשו בזמנים מחולקים כדלקמן סימן קע"א ס"ח והתנאי שבא לשנות מוקמונין ספקו על עיקר דינו לכן אם הארבע רוצים לשנותו למקום אחר לחלוטין יכולים השלשה לעכב ולומר תשתמשו בו אתם או באי כוחכם ד' חדשים ואנו ג"ח אבל אם הארבע רוצים בכך והשלשה אינם רוצים הדין עם הארבע אך ציבור שבאותו ביהכ"נ יכולים לעכב מלהוציא הס"ת כיון שנתנוהו להם רק התנו שאם הסכימו הרוב מהחתומים להוציאו הרשות בידם א"כ י"ל אפילו אם יסכימו עתה כל השבעה להוציאו ל"מ דלא חשוב רוב דדוקא אם המיעוט מתווכחים עמהם אזלינן בתר הרוב משא"כ כשמסתלקים או אומרים א"י כמבואר הכא והי' אפשר לומר דדוקא הכא שפרשו שא"ל יסכימו לדעת אחר ילכו אחר הרוב לכן צריך שיאמרו כולם דעתם רק לא יסכימו לדעה אחת משא"כ כאן שאמרו שאם יסכימו הרוב הרשות להוציאו א"צ שהמועט יאמרו להיפוך אך מהרמ"א שבסימן י"ח ס"א משמע דלא מחלק בזה וא"כ בני ביהכ"נ מוחזקים וי"ל קי"ל כמבואר בש"ע פה אפילו כל העשרה קיימים ושלשה אומרים א"י כ"ש מתו דלכ"ע לא חשיבו הנשארים רוב כמבואר ברמ"א וסמ"ע לקמן סימן ח"י ס"ד ובע"ש כאן ה"כ שמא הקפידו דוקא כשיסכימו רוב מהחתומים מתוך כל העשרה.