אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן טז

סימן טו

סעי' ב' בהג"ה אם כתב בשטר שיפרע לו בלא דחי' תנאי שבממון קיים וכ"כ לקמן סימן קכ"ט ס"ט לענין ערב מעשה בא לידי בכתב היתר עסקא שכתב לראי' ביד מוכיח איך שאני הח"מ קבלתי ממנו סך פלוני ואני מתחייב לפרוע לו תיכף שיתבעני בלא שום דחי' וזמן ב"ד ועל הקרן נתתי לו וועקסל בחת"י עם ערב ראובן בן אשר ועוד כתוב כמה חיובים בהודאה ובקנין ולמטה חתם הלוה ואח"כ ראובן בן אשר ואח"כ תבע המלוה את הערב לד"ת ומבקש הערב זמן ב"ד נ"ל דהדין עם הערב אף דכתוב בשטר הת"ע חיוב לפרוע בלא דחי' הכל לשון הלוה לשון יחיד והוא נתחייב אבל הערב לא נתחייב בזה ומה שחתם ג"כ אינו אלא כמעיד או מודה שכן התנה מלוה עם הלוה ומודה שנעשה ערב על הוועקסל אבל כל חיובי של הת"ע אינו משמע כלל על הערב ולא התנה המלוה עמו כלל בשלמא לוה גופא אף דגם עמו לא התנה מלוה בפיו מ"מ חת"י עושה כל מ"ש בהת"ע כאלו נאמר בפה וכל החיובים חלין עליו משום חיוב בכתב או משום הודאה אבל הערב לא הוי כלל כהותנה עמו בפה כיון דאין משמעות הלשון רק על יחיד והוא הלוה לבד לא הערב א"כ חתימה בלא נוסח שלפניו אינו כלום ואין לחייב את הערב אפילו לא יטעון כ"ז ואפילו מודה עתה דבלבו הי' להתחייב ג"כ עם חתימתו בכל התנאים הכתובים בהת"ע מ"מ הכל רק דברים שבלב כיון שאין נוסח השטר נופל עליו ואינו שטר ראי' נגדו אין לו דין שטר כלל וכמ"ש בתומים ס"ס ס"ח והובא בנה"מ סימן מ"ה ססק"ב כל שאין מן השטר ראי' לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה עיי"ש א"כ ה"נ לא הוי כהותנו בעל פה ופשיטא אם בלאו שטר זה יטעון מלוה בלבי הי' בשעת הלואה ע"מ שלא ליתן זמן ב"ד ולוה או ערב יאמר גם בלבי הי' כן הכי יועיל זה כיון דדברים שבלב ל"ה דברים כלל אפילו לחומרא גבי קדושין כדאיתא בפרק איש מקדש ובכולן אעפ"י שאמרה בלבי הי' להתקדש אינו כלום וראי' לזה מגיטין דף פ"ז וא"ע סימן ק"ל ס"ג כגון שכתוב בגט לפני חתימת העדים שאלו בשלומה פסול שמא לא חתמו אלא על שאלת שלום וכתב ב"ש היכא דמוכח דהחתימות לא קאי על גט זה אז הגט בטל ואם אינו מוכח הוי ספק גט עיי"ש וקשה למה לא נשאל עדי חתימה איך הי' כונתם ול"ל דמיירי דליתנייהו דכל כה"ג ה"ל לש"ס וכה"פ לפרש אע"כ אפילו היכא דלא מוכח רק חכז"ל עשו אותו לספק לא מהני אמירת העדים כלל דהוי רק דברים שבלב והוי כאלו לא חתמו כלל וא"כ כ"ש כאן דמוכח טובא מדכתוב הנוסח בכל הת"ע לשון יחיד על הלוה לבד ולא כתבו אנחנו ח"מ קבלנו ונתחייבנו וכל התנאים בלשון רבים אע"כ רק הלוה התחייב והודה בכל הנכתב בהת"ע והערב חתם עצמו רק בתורת ערב על ההלואה וכיון דעמו לא הי' תנאי שלא ליתן לו זמן ב"ד נהי דנתחייב לשלם אבל זמן ב"ד מנלן שלא ליתן לו ואפילו ערב על הקרן לולא שכבר חתם על הוועקסל לערב לא הי' נעשה מחמת חתימתו בהת"ע דכיון דמוכח מנוסח ההת"ע דרק הלוה קיבל עליו התנאים וחיובים י"ל דראובן חתם רק בתורת עד שלפניו נעשה כ"ז דהא עדים שחתמו שמם לבד ולא כתבו עד הוי עדות כדאיתא בא"ע סימן ק"ל סי"א ולפ"ז אינו ערב כלל רק על הקרן ולא על העסקא אף דנזכר בהת"ע שנעשה כל הנכתב בו בקנין זה קאי על הלוה אבל הערב לא הודה על זה בחתימתו ובלא קנין לא חל הערבות על עסקא כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ק"ע ונתיבות סימן קכ"ט.

סעי' ד' שטר שבידך פירש הסמ"ע כשאומר כן לאיש אחר שאינו תובע שלו והקשה בשער משפט דא"כ אמאי כשכופר חייב היסת הא הוי רק כובש עדותו דפטור מלשלם ואין משביעין היסת בדבר דליכא כפירת ממון וכמ"ש הב"ח בר"ס כ"ח ובסימן פ"ז דמה"ט הטוען לחבירו שידע לו בעדות וכבש עדותו אינו חייב היסת דלא הוי כפירת ממון ותירץ כיון דעדיין זכיתו בידו וחייב משום השבת אבדה ומכין אותו עד שתצא נפשו חשוב ממון גמור וכשכופר חייב היסת עיי"ש וזה ודאי אמת דהא ברבית ג"כ אין יורדין לנכסיו רק כופין אותו בהכאת לקיים מצות וחי אחיך עמך כדאיתא ביו"ד סימן קס"א ואם תבעו לוה לקחת ממני רבית חייב שבועה וראי' זאת הביא בקצו"ח סימן פ"ז ס"ק למ"ד לענין שאם טענו נשבעת ליתן לי מתנה דאף דשבועה אינו עושה קנין להתחייב רק שמחויב לקיים השבועה מ"מ כשכופר יש להשביעו לולא מטעם דבלא"ה חשוד אשבועה וצ"ע על הנתיבות שם ס"ק י"ב שכתב במקום דאין ממשכנין רק מכין אותי אין לחייבו שבועה ואיך יתרץ הך דלקחת ממני רבית ועוד לפי מה שהוכיח בקצו"ח סימן פ"ז מדברי רי"ו דאף דאין יורדין לנכסיו רק מנדין שישלם חייב שבועה אם כופר וא"כ ה"נ ודאי כשיודה שיש לתובע זכות אצלו על אחרים ואינו רוצה להוציאו ינדו אותו לסלק היזקו אף דבדיעבד אינו חייב לשלם דהוי רק גריוא וכמו בשליש לקמן סימן נ"ה סס"א בהג"ה ולקמן סימן קע"ה סעיף מ"ם אמנם בשע"מ הקשה עוד למ"ש ריב"ש סימן שד"ם וש"ך סימן פ"ז ס"ק פ"א שטוען לחבירו שנשבע לו ליתן לו מתנה וזה כופר אין משביעין על זה דאף אם יודה אינו חייב אלא משום השבועה אף דכופין אותו לקיים השבועה ל"ח כפירת ממון וכן הקשה בקצו"ח הנ"ל מהך דרבית ואפשר כיון דאינו עושה קנין ישנו בשאלה לכן ל"ח כפירת ממון ובשע"מ כאן הביא עוד ראיות ובספר מאזניים למשפט פסק ג"כ הכי דא"צ לישבע כה"ג ולע"ד אין לדחות דברי המחבר וסמ"ע דיש לדחות כל הנהו ראיות והוא דעיקר שבועה הוא משום הפסד ממון תובע ולא משום שנשאר הממון אצל הנתבע וכדמוכח ממ"ש הש"ך לקמן סימן שי"ן סוף סק"י וכן בשבועת עדות אם תבעם שיעידו בדבר שאם יעידו לו יטול ממון מאחרים והם כפרו לו והשביעם בעל כרחייהו בב"ד אפילו לא ענו אמן חייבין משא"כ אם תבע אותם שיעידו לו בדבר שלא יטול ממון ע"י עדותם וכמבואר ברמב"ם ריש פ"ט מה"ש וה"נ בשלמא כשכפר לו הקדש אינו ממון של תובע אצל שום אדם רק גורם לממון וכן כשטענו נשבעת לי ליתן לי מתנה או כבשת עדות דכבר הפסידו ועתה אין לו תביעת ממון ממש אצל שום אדם אפילו יודה לכן לא חשוב כפירת ממון לחייבו שבועה משא"כ כשטענו שטר שבידך יש לי זכות בו על אחר זה הוי ממון גמור לתובע דכשיודה ויראה הזכות וראי' ירויח ממון מאחר ועתה כשכופר הוי כפירת ממון אף דאין לו דמים לנתבע מ"מ כופר לו ממון שיש לו ביד אחר ועיין נתיבות סימן כ"ו ס"א סק"ד.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה