ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן טוב
סעי' א' בעמידה לכתחילה בסמ"ע כתב דראב"ש ס"ל בזה"ז דליכא סמוכין לכתחילה מותרין לישב וקצו"ח דחה דבריו מפ' שבועות עדות ד"ל בהאי דאשת ר"ה שבאתה לפני ר"נ ואמר היכא אעבד והא ר"נ ל"ה סמוך ולע"ד בזמן שהיו סמוכין בא"י ושליחותייהו עבדו בבבל שליח של אדם כמותו רק עתה דליכא סמוכין בעולם ל"ל ממש שליח כמותו דכשמת משלח בטלה שליחות וכמ"ש רש"י בב"ק דף ק"ד ע"ב ותוס' בגיטין דף י"ג וגם א"א לעשות שליח שלא בא לעולם עדיין ועל דשלב"ל וכמ"ש תוס' בנזיר די"ב ומ"ש תוס' בגיטין דף פ"ח דשליחותייהו דקמאי עבדינן ע"כ רק נתינת רשות הוא וכמ"ש חת"ס בחא"ח סימן פ"ד וע"כ לראב"ש גם לכתחלה מותרין בישיבה ובימי ר"נ הוי סמוכין בא"י כדמוכח בב"ק דף פ"ד ע"ב דשלח ר"נ לר"ח קנסא קמגביה בבבל משמע דבא"י שפיר מגבין אך לעיל סימן א' העלתי דלא כהחת"ס.
סעי' ה' אסור לדיין לשמוע דברי בע"ד האחד קשה לי דבר"פ האומר דאזל ר"ג קבלי' לר"ז אזל ר"ז קבלי' לר"י נפחא א"ל המתין עד שיעלה אצלנו לרגל עיי"ש ואפשר דר"ז משום שלא הי' דיין בדבר ור"י לא שמע מהבע"ד ליכא חשש שישקר שלא בפני חבירו א"נ כיון דאין לדיין לפסוק בדיעבד שיחזיר דאינו רק רשע ולצאת יד"ש יש לו להחזיר וא"א לחייב שבועה בהכחשה ליכא חשש דישקר בע"ד ראשון דשכנגדו יודע האמת אמנם קשה מס"פ ז"ב דשלחו למר עוקבא עוקבן הבבלי קבל קדמנא ירמי' אחי העביר עלי את הדרך אמרו לו השיאוהו ויראה פנינו בטבריא פרש"י בל"ק העביר עלי את הדרך איבד ממנו דרך ב"א שסרסו וקשה איך שמעו דבריו שלא בפני ירמי' ובפ"ד דקידושין דף עין ע"ב דא"ל ר"נ לר"י מ"ט שמתי' מר לההוא גברא וכו' אדהכי והכי אתא ההיא בר דיני' מנהרדעא עיי"ש משמע דידע ר"נ בבר המעשה קודם שבא ר"י אלא דרש"ל מחק תיבת אתא וכו' ובאמת לשון לההיא גברא ולא אמר להאי גברא משמע להדיא דעדיין לא הי' שם אלא דמוכרח כרש"ל דאיך שמע טענת ר"י שלא בפני בע"ד והרי צריך הי' לשמוע צורת הטענות לגמרי דלא מצינו חילוק בין תובע לנתבע בזה שו"כ בשו"ת ז"י שאלה ב' אות זיין הביא מהך דעוקבן ותרצו עיי"ש.
סעי' י"ב בע"ד שתבע בט"ק דב"ב ד' ה' רוניא אקפי' רבינא מארבע רוחותיו א"ל וכו' אתא לקמי' דרבא א"ל זיל פייסי' במה דאיפייס ואי לא דאיננא לך דינא כר"ה אליבא דר"י וכתב בשו"ת מעיל צדק סנ"ג משום דכ"ז שלא באו לדין לא יוכל רבינא לחזור ממה שכבר נתפייס ומחל עיי"ש וליתא דמבואר בשו"ת מהר"ם מלובלין סמ"ז דאם לא קבל המתחייב מחילתו ליתן עכ"פ המועט שנתפייס תובע בו אזי גם תובע ישנו בחזרה וה"נ רוניא לא קבל ליתן אגר נטירא.
וכתב עוד תמע"ל אם אנו מסתפקים אם מחל לו המותר או טפה בדין נאמן לומר שטעת ליתבע ממנו זה המועט והסברא נותנת שאמת אתו דלא שכיח שאדם ימחול כל כך והנכון שהב"ד יאמרו לו שאם מתחילה כיון למחול מותרו הרי גזל בידו ליקח יותר ואפשר יש עליו חרם סתם עיי"ש ולי צ"ע כיון דאין לנו אומדנא ברורה דמחל הוי מחילתו דברים שבלב אפילו אם מחל ולא הוי מחילה כמבואר לעיל סימן י"ב בקצו"ח ונתיבות ואף דש"ך ג"כ כתב כיון שלא טענו יותר הוי ספק אי מוותר ומוחל או טעה בדין ומספק לא יפסוק להוציא ממון י"ל משום דכל זמן שאינו חוזר להדיא אין צריך השני לשלם יותר כיון שאין הבעלים מקפידין אינו גזל אבל לא זכה הנתבע ע"י מחילת לב שאינו מוכח שלא יוכל לחזור וכה"ג כתב בנוב"ת חא"ע סימן ע"ז בד"ה ומה שנסתפקתם וכבר נתקשו במה דאמר ואי לא דאיננא לך כר"ה הרי אין לו לפסוק ליתן יותר כרמ"א ואם אינו כרמ"א ה"ל לפסוק מיד כר"ה גם יל"ד במה דא"ל זיל פייסי' דמה צריך פיוס כיון שכבר רבינא עצמו אינו תובע יותר והל"ל זיל הב לי' לכן נלע"ד דרוניא לבד אתא לקמי' דרבא וכמ"ש המע"ל והתומים וחשש רבא שמא יחזור בו רבינא ויתבע יותר ואם יאמר לו הב לי' במה דאיפייס הוי משמע כיון דכבר איפייס א"צ ליתן יותר בעל כרחי' דרבינא לכן אמר לי' זיל פייסי' במה דאיפייס שיפייסנו במעט שנתפייס כבר שגם עתה יתפייס בזה ואי לא שלא יפייסנו בזה אף שיתן לו אגר נטירא אלא שלא יתפייס בזה דאיננא לך כר"ה שמן הדין יכול לחזור ומדלא חשש רבא שמא רבינא מתפייס במועט מחמת שאינו יודע הדין ע"כ דאין לדיין לפסוק יותר ממה שתובע כל זמן שאינו חוזר לתבוע יותר וזה ע"ד שדרך התומים ובאופן אחר קצת כי התומים פירש ואי לא תתן לו ויתבענך בדין אפשר יתבע יותר וזה דוחק ועיקר חסר ולפמ"ש א"ש.
ובנתיבות הקשה מב"מ דף ס"ג דכשהוא בכדי שהדעת טועה לא תלינן במחילה ומתנה רק בטעות ולע"ד שאני התם דהתפיסותו בטעות ל"ה תפיסה משא"כ כאן דמוחזק מכבר רק הי' לו עליו חוב והוי תפיסה ברשות קודם שנולד הספק לכן אפילו נימא דעל פי רוב אין נותנין מתנה ואין מוחלין מ"מ א"צ לשלם ואין בו משום ספק גזל דלא אסרה תורה רק גזל ודאי ועיין בנתיבות בדיני תפיסה סימן י"ב י"ג י"ח ובב"מ כיון דעפ"י רוב אין נותנין מתנה ותלינן שהתפיסה בטעות א"כ לפי הרוב אינו מוחזק כלל והראשון חשוב מוחזק ועיין ברא"ש פשה"ד ס"ס י"ט וסמ"ע סימן נ"ח סקט"ו.
שוב ראיתי בשער משפט סימן כ"ב סק"ה כתב ג"כ דכ"ז שלא קיבל הנתבע מחילת התובע וליתן המעט שנתרצה בו התובע גם התובע יכול לחזור ועיי"ש השיג על מהר"ם מלובלין בסמ"ז שכתב דאם המלוה נתן להם זמן עד ר"ח ניסן באם יתרצו דהמחילה מהני והשע"מ ס"ל דיכול המלוה לחזור בו עד ר"ח ניסן קודם שהודיעו המתחייבים שנתרצו בהמחילה דכיון דבשעת אמירתו לא נתרצו בהמחילה לא זכו בעל כרחן כדאיתא בחולין דף ל"ט ע"ב דהוינן בה ולת"ק אפילו עומד וצווח ופרש"י דפשיטא דאין אדם זוכה המתנה בע"כ עיי"ש וכל דבריו לא נראין חדא דאין ראי' ממתנה למחילה ומבואר במחנה אפרים סימן י"א מהלכות זכי' והפקר לדעת תוס' בקידושין דף י"ט ד"ה אומר אדם ולרשב"א שהביא ב"י חו"מ סימן קצ"ה דמחילה ל"ה הקנאת רק סילוק בעלמא מיד שיצא מחילתו מפיו נסתלק שעבודו אף שלא נתרצה הלוה עיי"ש ועוד דאין כאן מחילה בע"כ דאטו המתחייבים אינם רוצים במחילה זאת אלא רוצים שימחול להם עוד יותר ובכלל מאתיים מנה רק המלוה יכול לחזור כ"ז שלא נתרצו המתחייבים משום דלא מחל אלא באופן שיתרצו ויקבלו עליהם עכ"פ ליתן המעט וכיון דלא קבלו עליהם נשאר על חיוב ראשון אמנם כשפירש דמוחל אף שאינם מקבלים עליהם מיד רק באם יתרצו עד ר"ח ניסן אף שלא נחרצו מיד אינו יכול לחזור בו אלא בתנאי אם בלא"ה יכול לחזור כל זמן שלא נתקיים התנאי ובתנאי ע"מ וכה"ג אינו יכול לחזור אם אח"כ נתקיים התנאי כמבואר בא"ע סימן קמ"ג.