ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ה
סעי' א' אסור לדון בשבת ויו"ט ואם עבר ודן דינו דין במאזנים למשפט קיהה בהא דינא למה אהני מעשיו מ"ש מאין מפרישין דכתב המג"א בסי' של"ט סק"ז דדינו כמבשל בשבת ועוד בירושלמי פרק משילין איתא אסור לדון בע"ש ועיו"ט ד"מ והא מתניתין פליגא אין דנין בע"ש ד"נ הא ד"מ דנין כאן להלכה וכאן לד"ת ופי' הק"ע מתניתין להלכה בדיעבד והא דאסור לדון לתורת לכתחלה הרי היכא דנקט אין דנין הוי דיעבד נמי וא"כ לענין שבת ויו"ט דתנן אין דנין נמי דיעבד דאל"כ שוה שבת לע"ש ולמה בע"ש נקט אין דנין ד"נ הא ד"מ דנין ובשבת נקט אין דנין כלל ומזה הוליד דבדין ומקח וממכר נמי דוקא אם לא חזרו בהם הבע"ד לפני בכדי שיעשו את"ד ולא נ"ל כלל דמסתימת כה"פ לא משמע הכי ועוד אם דנו שלא ברצון הבע"ד אינן חרוצין מעיקרא וראייתו מפירוש ק"ע אינו ראיה דהפ"מ פירש כאן להלכה מדרבנן כאן בד"נ מדין תורה וכן הוא בב"י בשם סמ"ג הביאו בגליון הירושלמי ומה שהקשה מ"ש מאין מפרישין לענין דין י"ל דסגי כשאסרו לכתחילה והועילו בתקנתן דב"ד לא יעשו איסור דהא צריך יחיד מומחה או ב' סדיוטת דא"א דלית בהו חד דגמיר וכמו דאיתא בפרק שני דגיטין י"ז ע"ב ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן אהני דלכתחלה לא תנשא ופרש"י דלא כתבו לה סופרי הדיינים ולא חתמי עלי' סהדי ול"ד למבשל בשביל אחר דאסור למי שנתבשל בשבילו דבישול כיון דהכל מצויין ע"ה ונשים וקלי הדעת הוכרחו לאסור גם דיעבד אפילו נעשה בשביל אחר ולא פלוג אם נעשה ע"י מאן דגמיר ועוד דחזקה א"א חוטא ולא לו וסי כשאסרו לכתחלה ולא שכיח שיחטא בשביל אחר ואם אירע לא גזרו בלא שכיח לאסור דיעבד רק במבשל דשכיח אם עושה בשביל עצמו או בשביל אחר בשכר וכן במפריש תו אסרו דיעבד ונכלל הגזרת גם על לא שכיח כשעושה בשביל אחר בחנם משא"כ בדין דנוטל שכר לדון בלא"ה דיניו בטלין ואין נ"מ רק כשדן בחנם ולא שכיח שיחטא בשביל אחר ולא גזרו בלא שכיח לבד וכמ"ש תוס' כסברא זאת בפ"ק דשבת י"ד ע"ב בד"ה כיון ובעביד דינא לנפשי' כדלעיל ס"ד בלא"ה ל"ש גזרה שמא יכתוב הטענות או הפס"ד.
אמנם ברי"ף ורא"ש בפרק משילין מבואר דגם במו"מ אינו בטל לכן נראה לפמ"ש בש"ך יו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז במכר איסור דרבנן ואכלו הלוקח דאין המוכר מחזיר מה שקיבל יותר מדמי הטרפת משום דהם לא גזרו איסור כדי להוציא ממון דלענין ממון אוקמוה אד"ת עיי"ש וה"נ נהי דלכתחלה הוצרכו לאסור דין ומו"מ משום גזרה שמא יכתוב עדיין אין בזה הוצאות ממון רק מניעת ריוח אבל לבטל בדיעבד המקח והדין הרי נוציא ונפסיד ממון שזכה אחד מהן לפי דין תורה.
וצ"ע אנן דהדיוטת אנן רק שליחותייהו עבדינן כדלעיל סימן א' אפילו תימא דאינו שליחות ממש רק נתינת רשות מ"מ לא נתנו רשות לדון בשבת דהא אסרו ותינח כשקבלום תבע"ד א"צ לשליחותייהו דיכולין לקבל רועי בקר אבל לדון בע"כ מנ"ל וירושלמי י"ל דמיירי בעיקר הדין וכשדנוהו סמוכין או קבלום בע"ד.
סעי' ד' אין יושבין בדין מתפלת שעה שביעית בפ"ק דשבת דף טית תנן לא ישב אדם לפני תספר וכו' ויל"ד למה לא קתני לא יספר נמי ונ"מ למספר גוי או למי שהתפלל וסתמא מסתפר מישראל דהא אין מסתפרין מעכו"ם כדאיתא בפרק אין מעמידין דף כ"ז ובאבל כבתי תני ישב לו לגלח באו ואמרו לו מת אביו הר"ז משלים אחד המגלח ואחד המתגלח ואולי י"ל דספר סתמא שכיר הוא ובא בשכרו לא העמידו דבריהם במקום ממון וכה"ג כתב הה"מ הובא בש"ך יו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז דלפיכך דוקא דבר שאיסורו מה"ת אסור לעשות בו סחורה ואיסור דבריהם מותר לעשות בו סחורה משום דלא העמידו חכמים דבריהם לענין ממון וכה"ג מצינו טובא באבלות וחוה"מ וט"ב שהקילו בדבר אבד משום חשש פסידא ועיין בא"ח סימן קל"ט שתגר ביטול דידי' חשוב פסידא מן הקרן כין דזה פרנסתו וכ"ש כאן דחזינן דאפילו התחיל באיסור ושרי המייני' לא אטרוחי' למפסק קיו בחשש פסידא שמא לא ירצה המסתפר להמתין וכה"ג ועיין בתה"ד ס"ה ולפ"ז יש ללמד זכות על הדיינין שיושבין לדון סמוך למ"ק אפילו במקום דאין השמש קורא לבהכנ"ס דדין המשנה לפי אותו זמן דאסור היה ליטול שכר לדון זולת שכר בטלה א"כ ליכא דררא דממונא משא"כ עכשיו בעוה"ר דלוקחין שכר לדון עיין לקמן סי' טית באחרונים וקצת ראיה מפרק הניזקין דף ס"ב דהקילו רבנן משום כדי חייו דגבל ומשום כדי חייו דבדד עיי"ש ול"ד לבורסקי דבשכיר שייך יותר משום כדי חייו ואין מדמין גז"ח זל"ז.