אור ברסלב
ערך שי חושן משפט הלכות ש"ש סימן שג

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות ש"ש סימן שג

סימן שא

סעי' א' עד שימשוך במח"א פ"ז משומרים ונתיבות ריס סימן ס"ו וש"מ ס"ד דאם נתן לשומר שכר מתחייב בלא משיכה דכסף עביד קנין ולא ראו דברי רמ"ה בב"ק א צ"ט ותוס' רי"ד במרובה דף ע"ט בסד"ה הי' מושכו דאפילו קיבל שכר שמירתו א"ל מושכו אינו מתחייב בשמירתו ואם נאבד פטור.

בהג"ה ראובן שאמר וכו' בשו"ת שבסוף ספר מ"י סט"ו כתב שמעון שלח מעות לראובן לעיר אחרת וכתב לו שימסור המעות ללוי ושכרו יתן לו לוי וקבל ראובן המעות ונגנב ממנו וטוען שלא עלה בדעתו ליקח שכר חייב כיון שאם הי' רוצה ליקח שכר הי' נוטל וכמו שומר אבדה דהוי ש"ש משום פרוטה דר"י ומפקיד מעות מותרין ולא י"ל לא עלה בדעתי להשתמש וגוא"י סל"ו דחה דבריו דא"כ כל ש"ח צ"ל דמיירי שהתנה בחנם דבסתמא יכול לתבוע שכר כדאיתא בסימן רס"ד כל אדם שעושה פעולה עם חבירו לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי ולפ"ז בסתמא יהא ש"ש ודוחק לומר דכל ש"ח מיירי שפירש בחנם ועוד בב"מ דף פ"ה מחלק דבהנח לפני ש"ח והנח סתם אינו שומר ע"כ דלא פירש דאל"כ בהנח סתם כיון דאמר בחנם ע"כ קיבל עליו לשמור את"ד ואינו דעד כאן לא נפסק בסימן רס"ד דלא י"ל בחנם עשית עמדי רק בדבר שדרך ליתן שכר בעד פעולה כזאת דכן מבואר במקורו בר"ן דכל הראיות מיירי בכה"ג דירה או יורד לשדה חברו עיי"ש אבל שמירה פחותה אין דרך בשכר כדמוכח בב"מ דף צ"ג ע"ב דאמר להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא ואם השמירה פחותה של ש"ח ג"כ נותנין שכר איך יאמר להכי וכו' ועוד ראי' משו"ת הרא"ש שברמ"א לעיל ס"ס קכ"ט עיי"ש ועיין בא"ח סימן רמ"ז ס"ב דהיכא דהתנה הגוי בשכר אדעתא דשכרו עביד והיכא שלא התנה אף שדעת שניהם שיתן לו שכר מ"מ בדישראל קטרח וה"נ י"ל כיון שלא התנה בשכירות אינו שומרו אדעתא דשכירות ולא מקבל עליו שמירה מעולה ושאני פרוטה דר"י ומעות מותרין דא"צ לבקש השכר מהמפקיד אלא דבלא"ה העיקר דא"י לתבוע שכר.

סעי' ג' הג"ה להציל עש"ך סק"ז ובחידושי לש"ע א"ח סימן של"ד ביארתי דאם הציל ספריו ובתוך כך נשרפו חפצי המפקיד פטור וכן אם הציל תורה שבכתב שלו ובתוך כך נשרפו ספרים של תורה שבע"פ של חברו המושכרים או שאולים אצלו פטור כיון דמחויב להציל אלו קודם הוי אנוס ושואל ספר פטור מאונס כמ"ש שו"ת ר"ן סי"ט.

סעי' ח' וחייב בטור כתב דאם הי' צריך ליתן למצילין דמי כל הבהמה צריך להחזיר לבעלים דמי טרחא לקנות הבהמה ובפרישה כתב בשם הראב"ד דא"צ ובאמת תמוהין דברי הטור דהא אפילו גזלן אינו חייב לשלם יותר מדמי שויו עכ"ל נתיבות ולא עיין בהשגות ראב"ד פ"ג משכירות דכתב בפירש דאם אותו השכר שהי' צריך ליתן למצילין עולה עד כדי דמיהם אומדין כמה אדם רוצה ליתן ולא יטרח לקנות בהמות יפות כאלה וישלם לו האומד והפרישה לא כתב רק באם אינו עולה שכר מצילין כדי כל הבהמה כמעט לא משמע בראב"ד שיחויב השומר לשלם דמי הטרחא וגם זה כתבו הפרישה במוסגר ואין טעם לחלק ובהה"מ שם הביא מראב"ד דצריך השומר לשלם הטרחא ומה שהקשה נתיבות מגזלן לא ראיתי מפורש דא"צ לשלם הטרחא אך בלא"ה שאני שומר דבעלים סמכו עליו תדע דפורץ גדר לפני בהמת חברו פטור ושומר חייב וסוגר בית חברו ואינו מניחו להשכירו פטור והשוכר בית מחברו על שנה ולא הודיעו חדש לפני פאת השנה שיצא צריך לשלם לו שכירות שנה שני' אף שלא ידור בו וכדאיתא בסימן שי"ב ושם הבאתי מהרא"ש דהטעם משום דסמך עליו וכן הבאתי שם מריטב"א פרק א"נ דף ע"ג ועיין מ"ש לעיל סימן י"ד וסימן ר' והמל"מ שם ר"ל דסבר רמב"ן ג"כ דפשוט דמנכה הש"ש מה שהי' צריך ליתן למצילין רק סיים בצ"ע אם צריך לשלם שכר טרחא עיי"ש ובאמת בחידושי ר"ן ונ"י ושטה באס"ז מבואר דמספ"ל אם יכול הש"ש לנכות מה שהי' צריך ליתן למצילין כיון דפשע ולא נתן ואף דחדא באידך תליא משום דבש"ס אמר דא"ל קידם ש"ש ברועים ומקלות בשכר חייב וע"ז אמר אפילו בכדי דמי הבהמה ולהכי קשיא להראשונים א"כ מה חייב הא ינכה דמי הבהמה לכן עלה בדעתם דאפשר א"י לנכות ולפ"ז אין הוכחה מן הש"ס דצריך לשלם שכר טרחא ואם יכול לנכות דמי מצילין עכצ"ל דחייב דמי הטרחא מ"מ כיון דראב"ד פשיטא לו דמנכה דמי מצילין וכ"כ המ"מ דפשוט הוא ממילא מוכח דצריך לשלם דמי הטרחא וכמ"ש הטור וכ"כ הב"ח דצריך לשלם דמי הטרחא ולא ניחא להו לומר דחייב דמפסיד שכרו דלשון חייב משמע דחייב לשלם דעל הפסד שכרו יתכן רק לומר דבעל הבהמה פטור ועיין פ"ק דב"ק דף י"א וקצו"ח סימן שפ"ו ס"ג סק"י ומ"ש שם.

כדי דמיהן רשד"ם סימן ר"כ ראובן הלוה לשמעון סך מעות על סחורה ששלח בספינה וקבל ראובן עליו אחריות הסחורה מטביעה ושוללים ונתחייב שמעון לפרוע לו שכר בעד האחריות ויהי בבואם הספינה והסחורה בים הי' רוח גדולה והאניה חשבה להשבר ואנשי האניה מיראתם פן יאבדו או תשבר האניה בחרו להם להשליך כלי האניה בים להקל וכאשר הגיעו ליבשה נתפרע בעל האניה מבעלי הסחורות הבאות באניה חלקו המגיע לכל אחד בעד כליו וכתב רשד"ם כיון דש"ש חייב לשכור מצילין אף דמשכיר צריך להחזיר לו היינו כיון שש"ש פטור מאונס משא"כ כאן דראובן חייב באונס ה"נ של דראובן חייב במה שנפרע הספו מבעלי הסחורה אך מ"מ פטור ראובן משום דספן בגזל נתפרע כליו מבעלי הסחורות דלהציל ספינתו השליך כליו בים ועוד שמא גם אם לא השליך לא היתה הספינה נטבעת את"ד ולבבי לא כן ידמה מ"ש דספן להציל ספינתו עשה מ"מ הא אנשי האניה כולם בחרו להם להשליך הכלים לים א"כ הספן ירד להציל מעיד כולם וחייבים לשלם לו כדלעיל סימן רמ"ד ס"ד בהג"ה וכ"ש לפי מה שהוכיח בנתיבות סימן קע"ח דאם האונס על כולם מחמת דבר אחד וא"א להציל אחד זולת השני אף שלא ירד להציל ע"ד כולם חייבים לסייעו בהוצאותיו כ"א כפי חלקו וצ"ע בזה דבסימן רס"ד נראה מהנתיבות דגם כה"ג דוקא בירד להציל ע"ד כולם.

ומ"ש רשד"ם שמא לא היתה נטבעת הספינה גם בלא"ה ג"כ אינו לפמ"ש הרמ"א בסימן רס"ד שם דאם הציל לא יוכל בעל החמור לומר חמורי הי' עולה בלעדי הצלתך ועוד הא מבואר בסימן ער"ב סי"ז ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עלי' נחשול לטובעה והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי וא"כ מדינא הי' צריכין בעלי הסחורות להשליך בה מסחורתם כ"א לפי ערך משאו והספן דטבא להו עביד שהשליך כליו שהם פחותי ערך מהסחורה וא"כ אפ"ת שהיו ניצולין בלא"ה מ"מ כיון שהיו מחויבין להשליך תכף כשעמד הנחשול הרי הצילם הספן בשלו.

סעי' ט' וי"ל נטרפה במ"מ כתב הטעם דהוי כמוציא ברשות דנשבע ונוטל וכתב הנתיבות דתרוייהו צריכי דמטעם מוציא ברשות א"א לחייבו רק כשידוע שהוציא וא"י כמה אבל ודאי דאין אדם נאמן לישבע שעשה עמו טובה והוציא עליו הוצאות וליטול לכן צריך מגו ומיירי בלא ראה וטעם מ"מ צריך כשידוע בעדים שהציל דאז אף בלא מגו נשבע כמה הוציא את"ד ובאמת קשה לפרש דברי המ"מ שכתב סתם על לשון הרמב"ם אמנם ריטב"א בב"מ דף צ"ג כתב דבלא מגו לא מהימן משום דמלתא דקלא הוא כשבאים זאבים או שאר חיות לכן בלא מגו דנטרפה או החזרתי לא מהימן דרועה אין לו חזקה עיי"ש ומ"ש הנתיבות דודאי אין אדם נאמן וכו' שאיה דהאמינו ומסרו בידו לשמור ולעשות כל השתדלות ההצלה א"צ עכשיו למגו דאף דיש עכשיו עדי ראה מ"מ מתחלה האמינו המפקיד וכמו בשליש אף דאין לו מגו עכשיו מהימן כיון דמתחלה הי' לו מגו הרי האמינו עש"ך סימן נ"ו סק"א וסימן צ"א ס"ק כ"ג.

ובזה י"ל גם דברי הה"מ דקשיא לי' בשלמא בעיזי דאכלי חושלא בב"מ דף קנ"ז דמהימן במגו עד כדי דמיהן משום דל"ה במקום רואין אבל כאן דסתמא יש עדים ומדלא מביאן יש הוכחה דשקר טוען דהא מה"ט כשיש רואין אין השומר נאמן בשבועה לפטור עצמו א"כ לו יהא דבמגו יש הוכחה דקושטא קאמר מ"מ הוי הוכחה נגד הוכחה ואין לשומר טענה על גוף הבהמות רק תובע הוצאות מבטל הבהמות ול"ח מוחזק דהא מה"ט צריך ש"ח כדין נוטל ולמה יטול אף בשבועה והח"ה בר"פ חז"ה כתב היכא דבניקל להביא עדים דסתמא יש רואין ל"מ מגו ומלחמות כתב בהוכחות דמהני מגו ומכל ראיות המלחמות אינו מוכרח דאהני מגו להוציא מעות ושאני שאר חזקה או חמ"ק דקרקע וכדאמרינן הלכתא כרבה בארעא וכר"י בזוזי לכן כתב הת"מ כיון דהוציא ברשות דינו ליטול בשבועה אף בלא מגו ע"כ לו שקול ישקל המגו עם הוכחה דיש רואין שפיר נוטל בשבועה ולפ"ז היכא דשכר מצילין גוים או הוציא כדי להציל במקום שאין רואין מהימן ליטול ע"י שבועה אף דיש עדי ראה עכשיו וא"י לטעון עתם החזרתי או נטרפה מ"מ כיון דהימני' תחלה דהי' יכול להעלימו כבר ועשאו שומר להצילו ע"י הוצאות אם יצטרך נאמן.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה