אור ברסלב
ערך שי חושן משפט הלכות שלוחין סימן קפב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות שלוחין סימן קפב

סימן קפא

כיצד נעשה שליח עיין בב"י ס"ס קע"ו מחודש נ"ז בד"ה מ"כ בשם רה"ג והובא בש"ך סימן קע"ו סכ"ו ס"ק מ"ג וכתב נה"מ דמיירי שציווהו לקנות ויתן לו ריוח דאז ל"ה כשליח וכ"ה בב"י בשם רה"ג בהדיא עכ"ל ותמוה דליתא כלל שם שאמר שיתן לו ריוח והמעיין שם יראה משום דמספ"ל אם הי' כונת המצוה שיקנהו ממנו כשיביא אצלו או כונתו שיהא שלוחו ואם לא פירש שיתן לו ריוח פשיטא דאינו רק שליח ואם פירט שיתן לו ריוח פשיטא דאינו שליח אלא פירש שיתן לו סך כך וכך על כל מדה וכה"ג ולא פירש אם הוא שכר שליחות או ריוח ונאנס הסחורה בדרך הממע"ה ואם קע"א אונסין חייב ובחוט המשולש טור שני שאלה י"ג שאביא בסמוך כתב דדוקא משום דקנה המלוה כיון דמצוי בשוק לקנות ולולא זאת לא מתחייב מחמת קבלת אחריות ונראה דשאני הא דחוט המשולש שנעשה הדבר ביניהם בקנין וקבלת אחריות א"כ אם הקנין בטל פטור גם מאחריות דהוי בטעות דקיבל עליו אחריות משום דסבר שקנה הסחורה והוא שלו משא"כ נידון דרה"ג דלא הי' שום קנין וע"כ קבלת אחריות הי' רק בפני עצמו וחייב מתורת ערב או בתורת שליחות וכמ"ש בחידושי ר"ן בפ' השואל דף צ"ט אתא דשלחה לי ביד בנך ומ"מ לפמ"ש מהרי"ט חחו"מ סימן ס"ט ה"נ להכי כתב שמקבל עליו אחריות דאם לא יועיל הקנין משום שאינו ברשותו יהא עכ"פ חייב משום קבלת אחריות ועמ"ש לקמן סימן קפ"ז.

בכ"ד שלוחו ש"א כמותו בתוס' רי"ד דקדושין יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחברו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי ולאו מילתא הוא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטור ע"י שלוחו וקצו"ח כתב דלא אמרינן שלוחו כמותו רק על גוף העשיה כאלו עשאו המשלח אבל ל"ל גוף השליח כגוף המשלח דזה מידי דממילא דל"ש בו מינוי שליחות וא"כ ה"נ הנחת תפילין של השליח כהניחו המשלח על גוף השליח את"ד וקשה דבמנחות דצ"ג ע"ב אמר ידו ולא יד שלוחו וברמב"ן ריש ויקרא כתב דלפיכך ל"כ ידיו אף דצריך לסמוך בשתי ידיו אלא דשינה לכתוב ידו למעט שלוחו ע"כ ותיפוק לי' נהי דסמיכת שליח כסמיכת המשלח מ"מ הוא בידי השליח והרי המצוה על ידי המשלח והמ"ל ידיו ול"ל דמכאן ילפינן זה דמצוה שעל גופו לא מצי משוי שליח דהא קצו"ח מייתי לה מהרא"ש נדרים דף ע"ב ובנדרים שם מוכח דידעינן זה מסברא וא"צ קרא מדפריך ואפי' ר' יאשיה אלא משום גזה"כ עיי"ש ול"ל דהתם נמי משום דכבר למדנו מן ידו דלשון הרא"ש שם דבמידי דממילא ליש מינוי שליחות משמע דמסברא הוא וכן משמע מהתו' רי"ד ועוד בר"פ מצות חליצה דף ק"א ע"ב בתוס' ד"ה וקראו לו ולא שלוחן כתבו דלפיכך לא ילפינן משם דאין שלוחו כמותו דיש כמה כתובים הבכ"א דבע"ע דרשינן ויצאו הן ולא שלוחן ובמנחות דרשינן ידו ולא שלוחו ובנדרים ממעט שליח מהפרת נדרים לר' יאשי' עיי"ש ואם איתא דמהך דמנחות ילפינן דבמצוה שעל גופו ל"ה שליח כמותו ומשום דהוי מידי דממילא א"כ למה פריך בנדרים ואפילו ר' יאשי' לא קאמר אלא משום דגזה"כ עיי"ש נימא דהתם נמי אשמעינן קרא דבמידי שעל גופו אין שלוחו כמותו ואי דהוי ילפינן מידו ולא שלוחו נימא דהוי שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין לכן נלע"ד עיקר כמ"ש מטה אפרים בשער ד' להלכות קדיש ס"י באלף למטה דדברי תוס' רי"ד אינו ענין לדברי הרא"ש עיי"ש ולפ"ד שפיר י"ל אלמלא מקרא כתוב ה"א שלוחו כמותו אפילו במצוה שעל גופו דיד שליח כיד משלח ממש לכן כתב וסמך ידו למעט יד שלוחו ועכשיו ילפינן משם לכל התורה.

סעי' א' האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין או קנה לי וכו' מעשיו קיימין בב"ח הקשה מה בעי בזה דקרקע ומטלטלין ומכור וקנה דאין סברא לחלק בין קרקע למטלטלין ובין מכור לקנה ונדחק עיי"ש ולע"ד דבירושלמי גיטין פרק התקבל מבואר שם ה"א דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ונתקשה בנתיבות בסימן קפ"ח דא"כ למה מהני בשליח של לוקח שמשך ונדחק מאד עיי"ש ובכסף דקונה בקרקע לא קשה דאפילו שלח הכסף ע"י מי שאינו בר שליחות נקנה המקח ללוקח ע"י קבלת מוכר הכסף כמבואר כאן בנתיבות אך במוכר קרקע ע"י שליח ולוקח נותן הכסף לשליח דנקנה מיד קשה איך זוכה השליח הכסף למוכר מיד הלוקח הא השליח של המוכר אינו שליח של בעל הממון שהוא הכסף וכיון דלא יזכה המוכר בהכסף בקבלת שלוחו לא נמכר קרקעו עדיין לכן טובא קמ"ל דלא מבעיא במוכר מטלטלין ע"י שליח דלוקח מושך בעצמו אלא אפילו מוכר קרקע דהקנין ע"י הכסף נתקיים מיד ע"י שליח המוכר ובשליח לוקח הרבותא במטלטלין דמשיכתו כמשיכת לוקח לכן נקט קרקע משום מכירה ומטלטלין משום שליח הלוקח ובעיקר קושית נה"מ נ"ל דהשליח של לוקח נעשה ג"כ שלוחו של מוכר אף דלא ידע המוכר שהוא שליח מ"מ רצונו למכור וא"כ נעשה שלוחו שלא מדעתו דזכין לאדם שלא בפניו אף למכור חפציו שלא מדעתו כמ"ש מג"א סימן תרנ"ח ס"ג סק"ג וא"כ הוה כא"ל זכה לפלוני אף דלא ידע.

ובמח"א הלכות שלוחין סי"ב ר"ל דאם שליח הלוקח קונה בהקפה ואינו מודיעו למוכר שהוא שליח לא זכה משלח בקנין שעשה השליח משום דצריך שליחות של בעל הממון ולפי דברי המג"א זכה הלוקח מיד כשעשה השליח משיכה או חזקה וכן מבואר בסימן קפ"ג בהג"ה סוף סיב ועמ"ש לקמן סימן קפ"ח ס"ב.

וכל מעשיו קיימין כתב בנתיבות דאם שלח ע"י קנון כסף להמוכר קנה המשלח דמעשה קוף בעלמא עביד וכ"כ המח"א הלכות שלוחין סט"ו ויש לעיין דבפרק מי שהוציאו דף מ"ט אמר שמואל עירוב משום קנין פרש"י עירוב שהוא מצרפן טעמא משום קנין שמקנה להו בעל הבית רשותו ונמצאו כולם בעלים בבית זה שעירוב מונח בו וכל חצר משועבדת לרשותם זו ואחת היא ומסיק שם דלשמואל אין יכולין לעשות קטן לשליח לערב ע"ח ופרש"י דלאו בר מקנה וקנויי הוא ולנתיבות הלא הקטן מעשה קוף עביד ובעה"ב גופא מקנה ביתו ע"י שבא העירוב לביתו ואין לי לתרץ זולת לפמ"ש תוס' שם ד"ה עירוב משום קנין פירט דבהאי פת מקני רשות להדדי משמע דכל רשות הדרים באותו חצר מקני להדדי ע"י פת העירוב דכל אחד זוכה בפת חברו ומקני לו רשותו ולפ"ז י"ל אף דמביא הפת לבית הנקנה לכל בני החצר והוי מקום השותפין דקונה לכולם כמבואר לעיל סימן קע"ו מ"מ צריך להיות משתמר ללוקח או עכ"פ למוכר כדלקמן סימן ר' ובעירוב לא משתמר רק לבעה"ב הדר בו ושאר בני החצר אין עומדין בצידו ולא קנו פת העירוב מחמת מקום המונח בו ע"כ צריך בר שליחות שיזכה בשבילם שיהא כאלו בא העירוב ליד כל אחד ומקנה בעדו רשותו וזה נראה כונת רש"י דלאו בר מקנה וקנויי הוא דאם א"צ רק לקנות בית שעירוב מונח בו איל הקטן להיות מקנה א"ו צריך שיקנו רשותם אהדדי וזה עושה השליח שגובה העירוב מקנה רשות זה לזה וקונה רשות מזה לזה אלא דא"כ גם בעל הדירה שהעירוב מונח בו צריך לקנות רשותם א"כ לשמואל דעירוב משום קנין יצטרך ג"כ ליתן פת ושמואל גופא אמר שם דא"צ אך כבר עמד בזה הטו"ז בא"ח סימן שס"ו ועיי"ש בנ"ח מה שפירש דברי הטור דמשמע דאין כאן קנין רק בית שמונח בו העירוב מקנה בעה"ב לכל בני החצר אמנם בתוס' סוכה דף ג' ד"ה ואין מבואר דצריכי להקנות כולם רשותם להדדי ובעה"ב ג"כ קונה רשותם בעד מה שמניחים העירוב בביתו עיי"ש מהר"ם גם מבי"ט סימן קמ"ה כתב כנה"מ.

ומ"מ הי"א ביו"ד סימן ק"ס סט"ז בהג"ה והוא דעת רש"י ע"כ לא ס"ל סברת הנתיבות דשליח מעשה קוף עביד רק החוו"ד שם השיאו לד"א דלא כהש"ך שם ס"ק כ"ב א"כ להש"ך וסייעתי' לא ס"ל כנתיבות ותליא כמי במחלוקת שהביא בשער דעה סימן קס"ט סכ"א וא"כ הוי ספקא דדינא ואחר יצא לאור ספר משפט שלו' מצאתי בסי' קפ"ח הקשה מרש"י בעירובין עוד תמה מהריב"ש ס"ס ת"א שבא"ח סימן ת"ן ס"ו בהג"ה ובמג"א סק"י דאסור לקנות חמץ לגוי במעות הגוי בפסח דאין שליחות לגוי עיי"ש ולק"מ דלמ"ד ישראל מישראל קונה במעות אזי מגוי רק משיכה קונה וכ"ד ר"ת ורמב"ן ברפ"ב דבכורות דגוי אינו קונה בכסף ועיין יו"ד סימן ש"כ ס"ו ודין קנין גוי מגוי כמו קנין גוי מישראל כדאיתא בע"ז ריש דף ע"ב וכיון דצריך משיכה ואין שליחות לגוי לא קנה גוי המשלח החמץ מהמוכר גוי ע"י משיכת הישראל עוד הביא משו"ת מהר"ם אלשיך ס"י דגם בכסף לא קנה ע"י שליח גוי ועיינתי שם דישראל עשה שליח לתוגר לקנות מחמת דהתוגרים משלמין בפחות דהמוכר לא ידע דקונה בשביל ישראל וראייתו מדברי רשב"א שבהמ"מ פ"ז דמכירה ה"ב דשליח שקנה לעצמו במעות משלחו אם שלח בו יד לפני עדים או אמר לפניהם שחוזר בו משליחותו קונה באותו מעות לעצמו הרי כיון שנסתלק משליחותו קונה לעצמו ועכו"ם מעיקרא לאו בר שליחות עיי"ש וא"ב י"ל דוקא שלא ידע המוכר שהמעות של משלח וכן מבואר במל"מ פ"ז ממכירה הי"ב בשם פ"מ דאם ידע המוכר שהוא שליח קנה בעל המעות לכ"ע והובא במשפט שלו' סימן קפ"ג וכן מוכח מתשובת רשב"א שבב"י לעיל סימן קע"ו מחודש ל"ו דכתב דכל היכא דמתכוין לקנות לעצמו לא קנה בעל המעות דבכי הא ודאי אמרינן מי הודיעו לבעל חטים עכ"ל משמע דאם ידע קנה המשלח וא"כ מוכח מנתיבות דאע"ג דשליח ביטל שליחותו וכונתו לקנות לעצמו קונה בעל המעות אם יודע המוכר וכונתו להקנות לבעל המעות אלא דראיות מהר"ם אלשיך צריך להבין דנידון דרשב"א שאני דנתכוין לגזול המעות ולקנות לעצמו משא"כ נידון מהרמ"א דלא נתכוין התוגר לקנות המעות וכן מוכח מתשובת רשב"א שבב"י הנ"ל ועיין נתיבות סימן קפ"ג ס"ג דתלה הטעם משום דגזל המעות חשוב השליח בעל המעות כיון דחייב באחריות ודעת המוכר להקנות לבעל המעות עיי"ש וי"ל בלא זה נמי דמוכר אדעתא דשליח שנותן לו המעות קעביד ואם שליח כונתו בשביל אחר נקנה לאחר ואם כונתו לעצמו מקנה לשליח וזה נמי מוכח מלשון הרשב"א הנ"ל דכיון שנתכוין לקנות לעצמו בכי הא ודאי אמרינן מי הודיעו לבעל החטים דהיינו דבנתן לו מעות לקנות שעורים וקנה חטים ס"ל במערבא מי הודיעו למוכר להקנות לבעל המעות ושאר אמוראי פליגי כמבואר בב"ק דף ק"ב ע"ב וקי"ל כשאר אמוראי אף דגם שם כיון שלא נעשה שליח לקנות חטים אינו שליח מ"מ כיון דכונתו דשליח לקנות בשביל משלח אדעתא דהכי מקנה המוכר ואף דהמעות באחריות שליח דאם פחתו פחתו לו כדאיתא התם אבל כשהשליח מתכוין לקנות לעצמו ליכא פלוגתא ולכ"ע אמרינן מי הודיעו לבעל החטים וכן מבואר בחידושי רשב"א להדיא בב"ק שם ובירושלמי פ"ט דב"ק הלכה ה' פריך חטין וחטין נמי לא נתכוין המוכר לזכות לבעל המעות כמו שלחו לקנות שעורים וקנה חטים ומשני כשקיים שליחותו בתבו"ן המוכר לזכות למשלח לא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח עיי"ש נראה כונתו דמוכר כונתו אדעתא דשליח וכששליח עושה ע"ד משלחו כונת המוכר ג"כ הכי אבל כשמשנה הרי אדעתי' דנפשי' קעביד וכמ"ש וצ"ל דס"ל למהר"ם אלשיך דמ"מ עדיף נתן לו לקנות שעורים וקנה חטים דנהי דלא נעשה שליח על חטים מ"מ כיון דאם פחתו פחתו לו א"כ מה שמכוין השליח לקנות בשביל המשלח זכות הוא למשלח שאם יהא ריוח ירויח המשלח וזכין שלא בפניו ונעשה שליח גם לחטים לזכות למשלחו משא"כ אם כונת השליח לזכות לעצמו ליכא שליחות כלל וע"כ אמרינן מי הודיעו לבעל חטים ולכן כן הדין בשליח גוי ודוקא שלא ידע המוכר דקונה לצורך אחר ודעתו להקנות לשליח ע"כ אם בר שליחות הוא ידו כיד משלחו משא"כ אם אינו בר שליחות או חזר משליחותו תה מבואר להדיא בב"ק שם מחכו עלה במערבא וכי מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל מעות מתקיף לה ר"ש א"ה אפילו חטין וחטין נמי לא שאני חטין וחטין דשליחותי' קעביד וכבעה"ב דמי וגם ברא"ש שם פ"ט סח"י משמע דכשנתן לו לקנות שעורים וקנה חטים קנה בעל המעות דאע"ג דשני השליח מ"מ דעתו לזכות לבעל המעות ואע"פ שבעל החטים מזכה לשליח ידו כיד בעל המעות שהוא מתכוין לזכות ולא בעינן שידע בעל החטים שהוא זוכה לבעל המעות עיי"ש הרי כשדעת המוכר להקנות לשליח אין המשלח קונה רק משום דיד שליח כיד משלחו וא"כ צריך שיהא בר שליחות אפילו כשאינו מתכוין לזכות לעצמו ולפ"ז יצא לנו דכששולח לקנות לו ע"י מי שאינו ראוי לשליח ולא הודיעו למוכר שהוא שליח אף דקנה במעות המשלח לא קנה המשלח ובזה מיושב נמי דלא תקשי מהריב"ש הנ"ל דבלא"ה כתב במקו"ח סימן ת"ן דמיירי הריב"ש שלא הודיע למוכר שהוא שליח.

ואין העושה שליח צריך קנין בד"ג בכ"ד ס"י כתב רו"ש מעיר אחד ואמר ראובן לשמעון אתה יש לך מעות אצל לוי שהוא בעיר אחרת כתוב לו שיקנה לי סחורה פלונית ומעת שיקנה ויטען אותה בספינה תהא באחריותי ואתן לך ריוח כו"כ ונגמר הענין ביניהם בקנין ושבועה וכתב שטר עכ"ז וקנה לוי הסחורה ושלחה בספינה ונטבעה וראובן טוען דלא חל הקנין מחמת של"ה ברשותו כשעשו הקנין עיין בשו"ת רשב"ץ בחוט המשולש בטור השני למהר"ש צרור פלפל בדין דבר שא"ב ובדין טרח וקנה ס"ד מסיק דראובן חייב ולא זכיתי להבין למה לא נחית מצד שליחות שעשה לשמעון שליח שיכתוב ללוי לקנות לו סחורה זו ובלא שליחותו לא הי' קונה וקי"ל דשליחות נעשה בדיבור בעלמא ואפשר דסברת הרב כיון דהבטיח לו ריוח כו"כ הוי כמו"מ אבל לפע"ד אין חילוק בזה דמה לי אם הי' מבטיחו לשלם לו כו"כ דסתמא כפירושו בעד השליחות א"כ גם בא"ל לשון ריוח הוי בעד השליחות ולא גרע מאמר לאומן עשה לי כלי פלוני ואקנה ממך המבואר בסימן של"ג ס"ח דא"י לחזור עכ"ד מ"ש דלא גרע מאומן שם בטור מבואר דחייב משום דינא דגרמי מידי דהוה אהלכו חמרים ולא מצאו תבואה עיי"ש ובהלכו חמרים מבואר שם בטוש"ע דפטור בעה"ב כשלא פשע דהוי אנוס וה"נ אנוס דנטבע הספינה גם מה דדחה דריוח שכר שליחות פשוט דריוח אינו שכר טרחא רק ריוח על מקחו ואינו שליח כלל ולפיכך אינו ענין להא דלקמן סימן ש"ס ס"ה דשואל פרה מחבירו וא"ל השואל שלחה לי ביד שלוחך ושלחה ומתה בדרך הר"ז חייב דשם שליחות הוא וגוף הדין מפורש בב"י סימן קע"ו מחודש נ"ז בשם רה"ג וש"ך ס"ק מ"ג הביאו בקיצור דאם פירש שהאחריות יהא עליו חייב ואם לאו פטור ונתיבות הקשה שיתחייב מתורת שליחות ותירץ דמיירי דא"ל ליתן לו רווחים ול"ה שליח והוא כמ"ש וכ"מ בב"מ ע"ד ע"ב ות"ל דשליח שויי' א"ל בתגרא דזבין ומזבין ופרש"י ומשתכר וכ"מ בפירש הגאונים שבב"י סימן זה סוף סעיף י"ב ועמ"ש לעיל בריש הסימן.

הג"ה ואשתתף עמך ראובן אמר לשמעון קח האקציס ואשתתף עמך והלך ונתן חמשים ז"כ לאדון אחד שימסר לו ומסרו לו ובאו אחרים והוסיפו וניתן להם ותבע שמעון מהאדון המעות שנתן לו וכפר ונתחייב שמעון שבועה וגיזם האדון שאם ישבע יעמוד עדים עליו שנשבע לשקר וניסוג שמעון אחור מלישבע ותובע חצי מראובן ופסקתי דחייב להחזיר לו החצי כיון דהוציא על פיו הוי כהלוה לו והלוו שניהם להאדון וכמ"ש נתיבות סימן קפ"ג ס"ב וכ"כ המח"א ונמצא חייב ראובן מכבר להחזיר לו החצי ועתה יש להם חוב בשותפות אצל האדון ואינו מחויב לסכן עצמו בשביל ראובן כמבואר לעיל סימן קע"ו סמ"ז.

אח"כ הביא ראובן עדים ששמעון רצה למסור האקציס לאחר ואמר שלא יתן לראובן חלק ופסקתי דראובן א"צ להחזיר לשמעון כלום אפילו ישבע שלקח האקציס גם בשבילו דשמעון הודה שלא לקח האקציס בשביל ראובן הגם דלא הי' בפני ב"ד עיין לעיל סימן ע"ט ס"ט ובטו"ז שם מ"ש דהודאה חוץ לב"ד שבא לו חובה מתוך דבריו שאמר לזכותו הוי הודאה עיי"ש וה"נ כיון דתחלה אמר בעצמו שלא יתן לראובן חלק הוי כהודה שלא לקח בשביל ראובן האקציס דאין אדם מע"ר לומר דדעתו הי' לגוזלו ואפ"ת דל"ה כהודה דשמא רצה לעשות רמאות או דלא כט"ז מ"מ עכ"פ אתרע נאמנותו דהא בלא"ה הי' ראובן יכול לטעון שמא לא לקחת על שותפות עמי אלא דנאמן ליטול בשבועה כדלעיל סימן צ"א דאם הוציא ברשות חבירו נשבע ונוטל וכתב הש"ך שם ס"ק כ"ג כיון שעשה ברשות חבירו מתחלה הימני' חברו בשבועה ומבואר בפרח מ"א ח"א שאלם ע"ד בשותף שנתן נאמנות לחברו בכל מה שיאמר שנתן לו ואח"כ סתר את דבריו דתחלה הראה חשבון על פחות ואח"כ על יותר דאפילו בשבועה לא יטול דאתרע נאמנותו אף דבחו"מ סימן ע"א בהאמין לוה למלוה ונמצא כפרן בדבר אחד דאתרע הנאמנות ונוטל בשבועה שאני התם דסלק נאמנותו ונשאר על דינו דיטול בשטרו בשבועה משא"כ הכא דזולת הנאמנות גם בשבועה ל"ה נוטל לכן עכשיו דסתר דבריו בטלה נאמנותו וגם כשישבע לא מהימן אפילו לא הוחזק כפרן בעדים רק עפ"י עצמו אף דהוה חוץ לב"ד ואף הפחות שהראה תחלה לא יטול עיי"ש וכה"ג כתב העב"ג סמ"ט בגבאי קהל שתבע שהוציא בשבילם והוחזק כפרן במקצת תו לא מהימן אפילו בשבועה ליטול גם מה שלא הוחזק כפרן ומשום דאלו ידעו כך לא הימנוהו.

הג"ה לא יוכל לחזור דהוי כשלוחו כמו ערב בשעת מ"מ רשב"א ול"נ ראי' מב"ק ק"ב ב' עכ"ל הגר"א וראי' זו הביא רשב"א שהובא בב"י ריש סימן קפ"ג אלא דשם מיירי שהשליח יקנה למשלח ולא יוכלו לחזור מוכר ולוקח אף שנעשה ע"י ק"ס וחזקה ולא הוציא עפ"י וצריך שיהא בר שליחות משא"כ כאן אמר דמשלח לא יוכל לחזור נגד השליח שלא יבא להפסד על ידו דחייב מדין ערב ואפילו אינו בר שליחות ולזה אין ראי' מב"ק שם.

סעי' ב' עבר השליח ע"ד משלחו לא עשה כלום ומוכח בש"ס ולקמן ס"ו אף אם לא התנה משלח בפירוש אלא דסתמא דמלתא כך הוא כגון לקנות קרקע והשליח קנה שלא באחריות מיקרי עובר ע"ד משלחו והמקח בטל וק"ל טובא מר"פ השוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה ומעשה בר"י שאמר לבנו שישכור פועלים ופסק להם מזונות יותר ממנהג וכשבא אצל אביו א"ל עד שלא יתחילו במלאכה אמור להם ע"מ שאין להם רק פת וקטניות והא כיון שלא כמנהג עשה עבר ע"ד משלחו ואפילו יתחילו במלאכה אין במעשיו כלום דהא ידעו ששליח מאביו הוא כדאיתא בפרק הזהב דף מ"ט דקאמר דבשלא התחילו במלאכה לא סמכו דעתייהו דמידע ידעי דעל אבוה סמך ומשהתחילו במלאכה סמכו דעתייהו אמרי מימר אמר קמי אבוה וניחא לי' עכת"ד שעח"ש ולק"מ דהא ודאי אם כששמע המשלח שעבר השליח על דבריו שקנה שלא באחריות מחויב למחות ולומר שאינו מרוצה כשאפשר לתקן הדבר ולבטל המקח ואם שתק ונשתמש בקרקע ודאי המקח קיים כמבואר לעיל סימן קע"ו בב"י סל"ח וגם הסמ"ע שכתב שם ס"י סקל"ד דשתיקה ל"מ כתב שם משום דכבר עשהו ולא הי' בידו לשנות א"כ כשיש בידו לשנות ושתק תו א"י לערער וה"נ בידו לשנות עד שלא יתחילו במלאכה וא"כ אף בגילה דעתו שלא בפני הפועלים דלא ניחא לו במעשה השליח לא מהני כיון שהתחילו במלאכה וסמכו דעתייהו דשמע וניחא לי' וע"ד כן התחילו במלאכה וכמ"ש הש"ך לעיל סימן קכ"ב ס"ק י"א ובתשובת מים חיים הובא בפ"ת כאן דל"מ ביטול השליחות אף דשליח ידע מהביטול כל שלא ידע אידך ואפילו להרמ"א שם דוקא לענין לחזור ולדון דאפשר בחזרה אבל אם נתן הלוה ממון למורשה מה שנתן נתן ופטור כמבואר בבאה"ג שם וה"נ אם התחילו במלאכה ליתא בחזרה.

בטל המקח ומחזיר וכתב הטו"ז דל"מ כאן אם התנה בין לתיקון בין לעיוות דאנו רואין דלאו שלוחו הוא כלל משא"כ בס"ג דאין שם רק טעות עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש מהא דסימן קכ"ג ס"ה דהבא בהרשאה שמחל לנתבע או שעשה עמו פשרה לא עשה כלום שזה אומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לפיכך אם התנה עמו בין לתיקון בין לעיות אם מחל על הכל מחל הרי אף ששולחו לגבות מעותיו והוא מחל מועיל ולא אמרינן דאינו שליחו כלל עכת"ד שעמ"ש ונ"ל דל"ק דהכא עשהו שליח לקנות חטים ובקניית חטים משכחת עיות כשיקנה ביוקר לכן אמרינן רק אזה כיוון ולא על מה שלא עשהו שליח ונחזיק הרע במיעוטו משא"כ בהרשאה דעשהו שליח לגבות החוב וכשיגבהו ליכא עיות כלל וע"כ העיוות כשיפסיד החוב שלא יבא לגוביינא וע"כ כונתו בין לעיוות שלא יעשה הגוביינא ואפילו מחל מקצת העיוות במה שלא שלחו דהא שלחו לגבות כולו וכיון דע"כ הכונה בין לעיות על העדר הגוביינא אין חילוק בין מחל מקצת או כולו כיון שלא פירש המרשה שום גבול.

סעי' ג' בהג"ה ואם יש טענה מעשה בא לפני רו"ש היו בשוק וא"ל ראובן לשמעון זיל זבין לי פירות ואשלם לך בעד כל מדה כו"כ וא"ל שמעון אף אם תרצה שאתן מעותי אתן דבלא"ה איני צריך למעות עד בואי לביתי והלך שמעון ונזדמן לו אצל גוי פירות וביקש ט"ו ז"כ ושאל שמעון לראובן האתן בעד הפירות ט"ו ז"כ וא"ל תן ונתן שמעון ערבון והוליך הגוי עם הפירות למדדם בבית והי' שם גם ראובן שמסר פירותיו לבע"ג להוליכם לביתו ומדד הגוי פירותיו שציוהו שמעון למסור במדידה לבע"ג של ראובן ובתוך כך הלך משם שמעון לשוק וכשבאו רו"ש לביתם תבע שמעון הט"ו ז"כ באומרו שנתן להערל דכן הסכים ראובן מתחלה שיתן מעותיו עד בואו לביתו וגם הוא קנה הפירות ונתן ערבון ע"כ הוכרח ליתן כל המעות לגוי וראובן טוען שהגוי בא אצלו לעת ערב וצווח הן לי המעות כי הפירות מסרתי לבע"ג שלך ושמעון לא נתן לי המעות ועתה הפירות מונחים ברשות שמעון וכ"א אינו מאמין לחבירו שנתן המעות ופסקתי כך אם שמעון נתן המעות אפילו גם ראובן נתן ראובן אפסיד אנפשי' כי הרשה לשמעון ליתן ושמעון הלוקח והבטיח לראובן שיתן ואף אם הוכרח מחמת ודרא ועלילה אין לשמעון בזה ואם רק ראובן פרע כיון דאז העירות היו תחת רשותו אפ"ת דפרע חוב של שמעון לגוי מ"מ צריך שמעון להחזיר לו כדלעיל סימן קנ"ח דליכא בזה ספ"ד ול"מ תפיסת שמעון שאחר כך ועוד כאן ל"ה פורע חוב ש"ח דמבואר בסימן קפ"ג דכשאמר לשליח זיל זבין לי במעותיך ואזיל וזבין אף כשלא הודיע למוכר שהוא שליח מ"מ קנין זה אינו לשליח כלל דנאמר דהוי כקונה לעצמו וחוזר ומוכר למשלח רק יד שליח כיד משלח וזכה בו המשלח מיד המוכר ממש וזוזי שנתן השליח אוזפינהו למשלח והמשלח בעל המעות ודעת המוכר לעולם רק לבעל המעות כמבואר שם כ"ז בטור וחו"מ בשם הרמ"ה לפסק הלכה ועיין שם קצו"ח ונתיבות ואף דבריב"ש שהובא בא"ח סימן ת"ן מבואר בשלח לקנות מגוי חמץ אם המשלח גוי אין שליחות לגוי שאני הכא דמשלח ושליח ישראל וא"כ השליח רק סרסור וראובן נתחייב המעות בעד הפירות למוכר ואף דמוכר לא ידע לו כלל ויתבע לשמעון הוא משום דלא מכירו אבל כשיתוודע לו יכול לתבוע את ראובן ואם יאמר המשלח שעשהו שליח באופן שהשליח יתן המעות ועכשיו שלא נתן בטל השליחות מ"מ כשהפירות בידו מחייב להחזיר הפירות או לשלם בעדם וק"ו כאן דבשעת מדידת הפירות נודע להמוכר דראובן שלחו לשמעון ליקח ועוד דל"ה תנאי גמור ששמעון יתן המעות דוקא רק הבטיחו שאם לא ישאר מעות לראובן יתן הוא אבל כשנשאר לראובן מעות בכלות יום השוק מה אכפת לו מי שיתן ולפ"ז נראה דאם שניהן לא נתנו המעות לגוי הריוח של ראובן דהוי רק כהטעה את הגוי והציל את ראובן מלפרוע לו דהוא של ראובן כדלקמן סימן קפ"ג ס"ח וס"ט ול"ד לס"ז דשם הטעה השליח את הגוי ולקח מהגוי מעות שאין למשלח שייכות בו משא"כ כאן כשקנה הפירות הקניה לראובן ועל ראובן מוטל לשלם לגוי ואף אם שמעון היה משלם כאשר הבטיח לראובן היה הוא מוזיף מעותיו למשלח ופורע בעדו והשתא שהבריח הפרעון הוא של ראובן המשלח.

ועוד לפמ"ש בנה"מ סימן ק"ץ וקצ"ט בשם מח"א ואחרונים דאם מכר בעד מעות מזומן אף אם לא עייל ונפיק אזוזי מ"מ כשאינו פורע לו על אתר אף שעשה קנין המועיל מ"מ לא אמרינן דקנה המקח תתי חוב עליו רק בטל המקח והחפץ של המוכר ועיין א"ע סימן ק"כ בחמ"ח סק"ה וב"ש סק"ג וא"כ ה"נ אם שמעון לא פרע הפירות של הגוי ויכול ליקח המעות מראובן אפילו היה לוקח ממנו שמעון הפירות לעצמו וק"ו כשהפירות היו ביד בע"ג שלו דיכול הגוי לתבוע ממי שהפירות אצלו הן או דמיהן וא"כ הוי ראובן א"י אם נתחייבתי שמא לא נתן שמעון ובא ליטול מראובן המעות אבל הפירות בין כך ובין כך של ראובן והוי כהך דלעיל סימן קל"ה סס"א וא"כ אף להפך על ראובן דלישתבע דחשיד ליה א"י דנשבע ונוטל א"י להפך כדלעיל סימן פ"ז ולא אתמר האי כללא דשבועה הבא על הספק יכול להפך דחשיד לו אלא בנשבע ונפטר משא"כ ליטול לא עדיף מטענת ברי דא"י להפך ואף לפמ"ש ש"ך בסימן פ"ז דאי תפס יכול לומר קי"ל דיכול להפך מ"מ מבואר באחרונים שם דל"מ תפיסת מטלטלין רק מעות כ"ש כאן דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דא"י להפך כלל שבועה הבא על הספק רק י"א דיכול לומר אשתבע לי דחשיד לי ואולי בזה מודה הש"ך דכשבא ליטול גם ספ"ד ל"ה.

סעי' ו' בהג"ה ורוצה בקיום המקח בראב"ד פ"א משליחות ה"ג כתב דכן הדין לכל שליחות שעיות השליח אם רוצה המשלח בקיום המקח לא בטל המקח עיי"ש ולפ"ז אם שלחו לקנות סחורה כזו ועיות השליח וקנה סחורה גרוע מזו וכשנודע למשלח נתרצה ואח"כ פשע המוכר כששלח הסחורה ואירע הפסד בסחורה פטור השליח ואין המשלח יכול לומר כיון ששינות לא נקנה לי הסחורה טרם שבאה לידי והסחורה שלך נפסד וצ"ע כיון דכתב הראב"ד שם דמיות משהו אינו מבטל המעשה אם רוצה המשלח בקיום המקח משמע דוקא כגון זו דשלחו לקנות קרקע זה רק עיות דקנהו שלא באחריות אבל שינה וקנה סחורה גרוע ממה שאמר לו אף דנתרצה המשלח אח"כ לא נתקיים המקח למפרע ואפילו לרמב"ם דמלוה קונה במכר לא נקנה הסחורה למשלח מן השליח בעד המעות שחייב להחזיר לו כיון דנפסד טרם בא ליד המשלח דמעות אינו קונה כשנפסד המקח.

סעי' ח' הלוקח יכול לחזור עיין נסיבות דאם קנה שני דברים בסך אחד ולא עשה קנין רק באחד והשני חתר בו דא"י לומר במקח שלם אני רוצה והך דכור בשלשים משום דגילה דעתו שאינו מוכר רק כור שלם ובר"ן פרק שני דגיטין גבי עציץ וזרעים משמע דלא ס"ל הנהו חילוקים ולא ס"ל כי"א דסימן ר"ג ס"ב ול"ל דדוקא בעציץ וזרעים כיון שמשך העציץ עם הזרעים כ"כ הר"ן מחמת די"ל כסבור הייתי דקנין זה מועיל לשניהם דהא מביא ראיה מכור בשלשים ושם לא עשה משיכה בכל הכור ומ"מ יכול לבטל כל המקח ובמחנה אפרים הלכות מכירה ס"א הביאו לר"ן עיי"ש והפנ"י שם כתב דאם מכר העציץ וזרעים בסך אחד ועשה רק קנין משיכה דפשיטא דחוזר משניהם דכיון דחוזר מקניית הזרעים א"כ אין כאן פסיקת דמים כלל על העציץ ולא מהני משיכה דהא קי"ל לא פסק לא סמכה דעתו עכ"ל מה דפשיטא לו הוא ספ"ד סימן רט"ז ס"ה דפליגי רמב"ם ורשב"ם עיי"ש סמ"ע וטו"ז ומצאתי במשפט שלו' הרגיש דהר"ן שלא כנה"מ לכאורה ונראה דלא ס"ל לר"ן גופא כן רק כלפי מה שתמה על התוס' שם דאה"נ דהוה מצי לאשמעינן האי דינא בעציץ וזרעים של אחד אלא לרבותא נקט הכי דאע"ג דבעל העציץ קונה זרעים אפ"ה לא קני אע"פ שהם בתוך העציץ שלו ותמה הר"ן על התוס' דהך רבותא נמי שפיר משתמע בעציץ וזרעים של אחד דילמא דעציץ קנה במשיכה וזרעים לא קנה עד שיחזיק בהן ואעפ"י שהן בתוך העציץ שלו שקנאו במשיכה ועל זה כתב ואפשר דכה"ג אפילו עציץ לא קנה דכיון דבב"א מכר לו עציץ וזרעים ולא קנה זרעים אף קניית העציץ לא נגמרה דהא קיי"ל דכור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור אפילו בסאה אחרונה ואעפ"י שדמי כל סאה ידועים לפי חשבון הכור וכ"ש הכא שאין דמי העציץ ידועים עכ"ל הרי דתמה על התוס' ולא ס"ל שיתבטל קניית העציץ מחמת שלא קנה הזרעים רק כתב דאפשר דתוס' ס"ל כן ומשום דלא אשכח פרוקא ולע"ד י"ל לפמ"ש הש"ך בסימן ר"ב דחצר אינו קונה רק אם הוא כבר חצרו ולא כשמקנה החצר ומטלטלין כאחד וכ"ד הריטב"א ונהי דשאר פוסקים חולקים מ"מ אי הוה קמ"ל במוכר לו עתה העציץ ה"א לעולם העציץ כחצרו לקנות זרעים שבו ככליו של אדם דקונה לו משום חצרו ומה דלא קני הזרעים במשיכת העציץ משום דהקנה לו העציץ וזרעים בב"א וא"כ הדרן לסברת הר"ן דס"ל מעיקרא כסברת הנתיבות ומתוס' אין הכרח דלא ס"ל הכי ועכ"פ חזינין דפשיטא לי' להר"ן דלא כהש"ך וריטב"א.

סעי' י"ב תתפשרו נראה דוקא כה"ג דהקרקע בעין משא"כ בשלח להביא פועל וא"ל הפועל בארבעה והשליח השיבו בודאי תתפשר בטוב עם בעה"ב ואפילו דיבר הפועל עם בעה"ב שרוצה בשכרו ארבעה והשיבו ודאי נתפשר בינינו לך עבוד וכן בשכר דירה כה"ג כיון דליתא בחזרה ולא השיב בעה"ב או השליח תשובה ברורה הוי כלא נפסק ביניהם ומשלם בפחות שבשכירות ושאני כשאפשר בחזרה דכיון דלא השיבו תשובה ברורה לא גמר והקנה כמ"ש רמב"ם פי"א ממכירה הי"ב ותוך זמן השכירות או כשמשך במטלטלין שניהם יכולין לחזור דהוה כמדד עד שלא פסק בסימן ר' ס"ז.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה