אור ברסלב
ערך שי חושן משפט הלכות שאלה סימן שמ

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות שאלה סימן שמ

סימן שלט

סעי' א' השואל אחד שאל טלית של מצוה להתפלל בו כתב בספר שנות חיים דחייב באונס ד"ג כפ"ו סי"ב ול"נ דהא כתב בתשובת הר"ן דשואל ספר דנפטר המשאיל מפרוטה דר"י ל"ח כל הנאה של שואל ה"נ ועש"ך סימן ע"ב ס"ק כ"ט דהוי סד"ד וקצו"ח שם כתב בסקל"ד משום דמצות לאו ל"נ הוי כשאלה לראות בה דהוי בעיא כמבואר בחו"מ סימן שמ"ו ובמשובב הסיר תלינות הנתיבות וכ"כ מג"א סימן רכ"ג סק"ה דקנה ספרים אין מברך שהחיינו דמצות לל"נ ואף לפמ"ש בא"ח סימן כ"ב דבמצות ציצית ל"א מלל"נ כיון דאינו מוכרח דאינו חובת גברא מ"מ לטעם הר"נ פטור ועוד מסתמא נתן באופן שיצא בו דהיינו במתנה עמ"ל כמבואר בא"ח סימן י"ד ס"ג וא"כ פטור מאונס כדלעיל סימן רמ"א ס"ח אלא דנתיבות שם כתב דשאל טבעת לקדש חייב אף דתלינן שנתכוין למתנה עמ"ל מ"מ כיון שהזכיר לשון שאלה נאמר שאם יחזיר הוי מתנה וא"ל יהא שאלה וכן עזה"ד כתב בשנות חיים דלענין חיוב אונסין הוי שואל ולע"ד צ"ע כיון דלא שאל לשום תשמיש רק לקדש אשה או לצאת מצות ציצית ואם באמת יהא רק שאלה אין לשואל שום הנאה דא"י לקדש ולצאת המצוה ול"ל בטלית יש הנאת לבישה דהא מבואר בא"ח סימן כ"ג דאנו אין מכוונים רק למצוה וא"כ לפי דיבורו דמשאילו אין בו חיוב אונס רק מאומדנא הוי מתנה עמ"ל וג"כ אין מחייבו באונס ולחייבו משום דמתנה ש"ח כשואל ל"ל כיון שלא פירש דמקבל חיוב אונס רק אמר השאלני לקדש ולצאת וכיון דשאלה הזאת אין בה הנאה לחייבו ממילא ל"ה כהתנה להתחייב ולעשות אומדנא כהתנה להיות כשואל להשתמש דבר אחר מנ"ל לכן אין להוציא.

ובשו"ת גוא"י סל"ד כתב בשאל אתרוג יקר ומשמש בו עד שהכהה מראיתו ופחתו מדמיו להמחבר בחו"מ סימן שפ"ו ס"א דפוחת מטבע של חבירו והעביר צורתו חייב ה"נ ולרמ"א שם ס"ג דפטור דהוי רק גרמא בניזקין ה"נ את"ד ול"ד דהתם לא הגביהו כמ"ש ש"ך שם סק"ז ושומר עכ"פ לא קיל מגזלן עש"ך סימן שס"ג סק"ז ושומר חייב בגרמא וכמבואר בכל אחרונים ועיין ת"ש סימן ח"י ואפילו נעשה ע"י אחרים מ"מ חייב מדין שומר אלא א"ל פשע בשמירתו י"ל דפטור מאונס דל"ח שואל כיון דמלל"נ וכמ"ש קצו"ח סימן ע"ב ונתיבות השיגו רק בספר ללמוד בו ומ"מ צ"ע אי תפס המשאיל עש"ך סימן שמ"ו סק"ה אלא דכאן י"ל דליכא הנאה כלל כיון דמלל"נ ויכול הי' לשאול מאחר אתרוג בחנם דאין דרך ליתן ע"ז שכר והך דסימן שמ"ו הבעיא משום דאין הנאה מבהמה עצמה כפרש"י שם לכן מבעיא אי חשוב שואל כיון דמ"מ יש לו הנאה ולכן אם אין דרך ליתן שכר על שאלת אתרוג הוי ודא ש"ח וספק ש"ש דנהנה פרוטה דר"י וכדלעיל סימן ע"ב ס"ב ואם דרך ליתן שכר הוא ודאי ש"ש וספק שואל.

ושואל ספר ללמוד ונתקלקל כתב מח"א הלכות שאלה ס"ד דחייב מדכתב ריטב"א בפא"ב דף עין אי אגרא לא פגרא דשוכר לא מיחייב בפחת דלהכי יהיב אגרא משמע אלו לא יהיב אגרא חייב מדינא בפחת עיי"ש ואינו ראי' דהכונה בלא אגרא חייב כיון דמזיק של חברו רק כשהשאיל לו וויתר הפחת כשלא התנה שישלם פחתה אבל שוכר האגרא בעד הפחת וכשהתנה אגרא ופגרא הוי רבית.

חייב שאל מחנווני איך ישלם אם קרן או כמו שמוכר עיין חינוך ב"י סנ"ב הובא בפ"ת יו"ד סימן ק"כ סק"ט ונראה דאם קונה בזול מחמת שקונה הרבה ומוכר בריוח משום דמוכר לאחדים צריך לשלם כמו שמוכר דהא כן שוה בשוק לכל וכן מב"מ דף צ"ט ע"ב בהא דגזל חביצא דתמרי ואית בה חמשין תמרי אגב אהדדי מזדבן במ"ט חדא חדא בנו"ן משלם מ"ט מוכח דאם גזל תמר חד משלם פרוטה ועמ"ש בסימן ד"ש ושד"מ.

סעי' ד' שמשכה עיין נתיבות בשואל שלא משך ולא הי' סילוק שמירה רק נשתמש דחייב דהא אריה בקע בו קנאו אף דס"ל משיכה בשומר אינו קונה מ"מ חייב משום דקבלת הנאה של שואל ככסף כמ"ש באס"ז וא"כ גם ר"א דס"ל דתקנו משיכה בשומרים מ"מ ל"פ בבקע בו דבהנאה זו משתעבד את"ד ואינו ראי' דבשלמא לר"ה דמשיכה אינו קנין משום דאינו קונה הגוף ע"כ משתעבד בכסף אבל לדידן דקי"ל כר"א דתקנו משיכה בשומרים כדרך שתקנו בלקוחות א"כ כמו בלקוחות אין כסף קונה רק משיכת כן בשומרים וכן מבואר ברמ"ה שבאס"ז ב"ק דף צ"ט ע"ב דש"ש אינו מתחייב בשמירה בהקדמת שכר רק במשיכה וע"כ ס"ל כיון שתקנו משיכה אין כסף מועיל וח"כ ה"נ שימוש אינו קונה בשאלה ושכירות גם לענין חזרה וכן מוכח מפרש"י בב"מ דף צ"ט ע"ב אהא דפריך שכירות מאי עבידתי' קס"ד שכר בהמה וכלים מאי עבידתי' להקנות עד שימשוך ומאי חזקה בלא משיכה משכחת עכ"ל ולמה לא הא שאלת קרקע נקנה בהתחלת שימוש דהוי חזקה ה"נ יהא קנין חזקה במטלטלין אע"כ לר"א דוקא משיכה קונה וכ"כ תוס' רי"ד במרובה דף ע"ט דש"ש שקיבל לשמור וקיבל שכר לא מתחייב באבדה עד שימשוך וכן מוכח מדברי גאון שבאס"ז שם.

מחמת מלאכה נשאלתי בן בית השאיל כלי לאחר ונתקלקל מחמת מלאכה וטען השואל סברתי שידע בעה"ב וגם הוא עוסק בכליו וסומך עליו נ"ל דהשואל חייב דנו"נ אין לו רשות ליתן ולמחול רק ממונה לישא וליתן לטובת בעליו כאשה הנו"נ בחו"מ סימן צ"ו ולא עדיף משותף שבסימן ע"ו דכתבו תומים ונתיבות דאין בידו למחול חלק חברו וא"כ אלו הי' נודע לבעה"ב הי' יכול להוציא מהשואל די"ל לתקוני שדרתיו ולא לעוותי כמו לעיל סימן קפ"ב בשליח שקלקל במקח וידוע שהוא שליח ע"כ אף דהשואל סבר שידע בעה"ב מזיק בשוגג חייב ובבע"ה גופא אלו ידע שיתקלקל הכלי במלאכה לא הי' משאיל ומתה מחמת מלאכה דפטור משום דמשאיל פשע כמ"ש רמב"ן הובא בב"י ס"ה שהשאילה למלאכה ואינה יכולה לסבול וכאן דבע"ה לא השאיל ברור דחייב השואל ול"ד לדלעיל סימן ע"ב סל"ג דחזקה כל מה שיש ת"י אדם הוא שלו וחשוב אונס ועמח"א הלכות גזלה ס"ז.

סעי' ח' שא"ל המשאיל שלח בבע"ת ש"נ ח"ג יליף מזה דה"ה אם א"ל שלח ביד גוי ל"מ ואם א"ל והפטר מהני מוכח שם דשלח ביד ע"כ שלך והפטר נמי מהני ול"פ אר"ן שהביא הש"ך דבא"ל שואל למשאיל הכישה במקל ואתחייב דל"מ דחיוב צריך קנין משא"כ פטור וע"ש המחבר וכן כשמחזירה קאי רק אמ"ש דלא פירש ואתחייב והפטור דלא כנה"מ.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה