אור ברסלב
ערך שי חושן משפט הלכות ערב סימן קכט

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות ערב סימן קכט

סימן קכח

סעי' א' ואחר שהלוהו צ"ע בערב שיש לו אצל המלוה כסך החוב וא"ל א"ל יפרע לך הלוה תנכה מחובי אם מהני נם בלאחר מ"מ כיון דמלוה מוחזק מחילה אצ"ק ולרמב"ם דלקמן סימן ר"ז סי"א אין אסמכת במחילה אך להחולקים שם מי נימא כיון דבערב לאחר מ"מ מהני קנין ה"נ מחילה הוי כקנין כיון דמוחזק זוכה לו רשותו והוי כקנין ולהש"ך כאן סק"ד דלאחר מ"מ מהני קנין דאין בערבות משום אסמכת א"כ במחילה אצ"ק אבל לסמ"ע וטו"ז דכתבו הטעם דגם לאחר מ"מ י"ל הנאה דמהימן לו לכן סגי בקנין א"כ כשהי' למלוה מעות הערב ליכא הנאה דהימני' ממילא הוי אסמכתא וגם קנין ל"מ ואפילו כשנתערב בשעת מתן מעות ונראה דאי תפס ערב לא מפקינן ועטו"ז לקמן סימן ר"ז סט"ז.

ראובן כתב לשמעון ביד לוי שיתן לו מנה והוא ראובן ישלם ולא הי' לשמעון מעות ונתן המנה יהודא ותובע יהודא לראובן בכתבו הזה נ"ל דראובן פטור דבפ"ק דחולין די"ב איתא דאמר לשלוחו לתרום ושמע אחר ותרם אינו תרומה דהוי תורם שלא ברשות ול"ה שלוחו ובמשתעבד בשטר לכל המוציאו הוצרך הרא"ש לחייבו מההיא דכל המבשרני עיין בלל ס"ח ס"ט וכאן ליכא ראי' וקפידא איכא דזה נוח לו יותר כדאיתא בפחז"ה דמ"ג ולעיל סימן ס"ו סכ"ב וזה עדיף מהאי דהביא ש"ך סק"ו מהרשד"ם סל"ח ומ"מ יכול יהודא להטיל על ראובן חרם אם לא נהנה מהמנה דיורד לשדה חבירו סל"ב חייב הוצאה שיעור שבח.

סעי' ב' נשתעבד הערב ראובן נשבע שלא להיות ערב ושוב נתערב חייב לשלם זכל"א ח"ג עלך ערב עכ"ל ד"ג כלל ע"ח סכ"ז ולפמ"ש השעמ"ש הובא בד"ג שם סכ"ו כיון דערבות מכח שליחות אשלד"ע גם בנשבע י"ל כן אף דמלוה אינו עובר ואפילו לא ידע דנשבע הערב מ"מ בטל השליחות וכמ"ש בנוב"ק חא"ע סימן ע"ה דאם משלח לבד עובר אשלד"ע ועיין משובב נתיבות כאן אמנם כשלא ידע המלוה מהשבועה יש לחייב הערב מדינא דגרמי דלא יגרע מאמר לו דלוה בטוח ולכ"ע באמר לו עלך קסמיכנא דחייב כדבסמוך בהג"ה ושם ליכא שליחות כלל רק חייב מגרמי ה"נ והא דצ"ל הש"ס דערב חייב בהנאה דמהימן דבלא"ה כיון דהוי אסמכתא ולא גמר ומשעבד לא ה"ל להלות משא"כ אחר דערב משתעבד סמך עליו כי הערב בטוח אצלו והוציא על פיו אך לפ"ד ריצב"א וסייעתי' והסכים עמהן הש"ך בסימן שפ"ו דגרמי קנסא ולא קנסו רק בשכיח ורגיל ואין לדמות ה"נ אין לדמות להך דבטוח הוא דשכיח טובא משא"כ הכא נשבע ועבר ונתערב ל"ש כולא האי אך לקמן בסימן קל"ב הוכחתי דאף דבטל השליחות חייב מדין ערבות רק באיסור לא ה"ל לציית וא"כ כשלא ידע המלוה ל"ל כו.

הג"ה בטוח הוא בתומים סוף סק"ג דוקא כשאמר הלוה לו כי בטוח הוא אבל באומר סתם הלוה לו לא מחייב דאל"כ מה צריך ראי' לעיל סימן קכ"ו ס"י במ"ג ונפקד הי' עני דעשו ערמה דחייב הממחה מירושלמי ורמב"ן דעתו דאפילו ידע הממחה והטעהו פטור דה"ל לחקור וקשה דל הך מזה מ"מ הא עפ"י דיבורו לקח זה ללוה שלו והוי כהלוהו דהא בהך מ"ג נסתלק הראשון ונכנס השני ועכצ"ל הואיל ולא אמר בטוח הוא רק המחו סתם פטור דה"ל לחקור בעצמו משא"כ באומר לו בטוח הוא יטעון מה הי' לי לחקור חשבתי כי לא תשקר כי שארית ישראל לא ידברו כזב עכ"ל משמע דכשאמר הממחה בטוח הוא חייב ולע"ד פטור לפמ"ש הטו"ז בסימן של"ב ס"ד דמעשים בכל יום שאדם מוכר לחבירו חפץ ואומר כך נתנו לי סך זה ולא רציתי למכור בזה הסך ואח"כ נתברר שלא הי' שום קונה בסך שזכר וכי בשביל זה יבטל המקח אע"כ דבעינן גלוי מלתא שסמך עצמו על המוכר כגון ששאלו עיי"ש וה"נ בהך דסימן קכ"ו דוקא אם שאלו המקבל אם בטוח הוא דכן דרך משא ומתן לשבח את שלו דאל"כ בדברים שאין בהם אונאה אם אמר המאנה ששוה כו"כ יחויב להחזיר.

סעי' ג' החזיר שטר מעשה בא לפני שהחזיר שטר ללוה שיתן לו שטר חדש עם ערב נ"ל בזה פטור הערב דלא הוציא עפ"י ערב כלום דגם עתה יש לו שטר מהלוה רק אם ה"ל שעבוד נכסי ופטר לקוחות שלקחו עד זמן השני י"ל דהוי כהחזיר שטר או משכון על פיו אבל זולת זה בשלמא כשלא החליף השטר י"ל כיון דעד עתה לא האמין ללוה בלא שטר וע"פ הערב החזיר השטר בהנאה דמהימן לערב ואינו חושש שיכפור לו הלוה נשתעבד הערב אבל עתה דלוה חתם גם בשטר שני ליכא הנאה יותר מחנקו בשוק וא"ל הנח לו ואני ערב דאינו משתעבד אפילו בשטר זולת בקנין כדלקמן ס"ד וס"ה ועיין שער משפט סעיף זה.

או משכון ברדב"ז ח"ג סימן תנ"ט נסתפק אם המשכון אינו שוה כל החוב אם על היתר משויו הוי ערב שלא בשעת מ"מ ושעמ"ש כתב די"ל כיון דעל היתר הוי אסמכתא גם נגד מה ששוה לאסמכתא נתכוין ובד"ג כע"ח סט"ו כתב ליישב דברי רדב"ז עפ"י דברי רשב"א שבב"י לקמן סימן ר"ז מחודש מ"ו דאם התחייב בדבר שהוא אסמכתא ונתן ערבון על מחצה חייב בכולו כיון דחזינן דעל החצי שנתן ערבון גמר ומקנה ולא נתכוין לאסמכתא אמרינן דבכולו גמר ומקנה את"ד וליתא דאדרבה מוכח מרדב"ז להיפך מדכתב הטעם דחביב על הלוה המשכון והוי כשוה כל החוב ולא צידד מכח דברי הרשב"א ויש לחזק עוד סברת השעמ"ש דכל דאי הוי אסמכתא דאומדנא דלא גמר ומתחייב בחנם בגוזמא וקנס אלא אמר להסמיך חבירו אבל מס שאינו גוזמא ליכא אומדנא ממילא הוי דברים שבלב לומר דלא גמר בלבו להתחייב וע"כ כשמתחייב בדבר ש"ש בו גוזמא במקצת ל"ל מדמקצת שאינו גוזמא גמר ומתחייב גם הגוזמא נתחייב כיון דמה שאינו גוזמא אינו ודאי אבל הגוזמא ודאי להסמיך אמר וע"כ אמרינן להיפך כיון דהגוזמא ודאי לאסמכתא אמר גם השאר לאסמכתא איכוין וע"כ גם בקתא שאינו שוה כל החוב והתנה שאם יאבד יפסיד כל החוב הוי אסמכתא גם נגד החוב וכ"ש באם אוביר דמה חזית לומר מדנגד מיטבא משתעבד ה"נ גמר ומשתעבד האלפא זוזי זיל לאידך גיסא מדאלפא זוזי לא גמר להשתעבד גם במיטבא לא גמר ולא נוציא ממון מספק וכן בערב כיון די"ל הכי והכי לא נוציא מספק משא"כ בהך דרשב"א שנתן הערבון לעכו"ם על המחצה ל"ל מדחצי השני איכוין רק להסמיך ה"נ החצי שנתן הערבון עליו דעל מה שנתן ערבון ל"ל בשום אופן דרק להסמיך אמר כמ"ש הרשב"א וז"ל כיון שנתן משכון ביד האומנים והתנה שאם יעבור יפרע הקנס לבני העיר ולחבירו וידוע באמת שיפרע לבני העיר ולא ינצל מצד האסמכתא א"כ בדוקא התנה וא"ל שבמחצית התנה בדוקא ומחצית האחר באסמכת שבדיבור אחד אמרם ואין דיבור אחד מתחלק לשנים עכ"ל ובזה מתורץ נמי מה שהקשה השעמ"ש על הרשב"א דבקנס עצמו מחצה להקדש ומחצה להדיוט כתב מדחצי להדיוט איכוין לאסמכתא ה"נ החצי להקדש ובערבון לעכו"ם כתב להיפך ולפמ"ש דבהקדש י"ל ג"כ מדחלק הדיוט איכוין לאסמכת ה"נ חלק ההקדש נהי די"ל נמי איפכא פטור המוחזק משא"כ בערבון ל"ל דכולו לאסמכתא איכוין.

ולפמ"ש רשב"ם דערב מחמת שליחות חייב א"כ על היותר מדמי המשכון דלא על פיו הוציא ליכא שליחות ואפילו ת"ל דלאו לאסמכתא איכוין מ"מ בדברים בעלמא בלא קנין לא משתעבד דלפיכך הוצרך הרשב"ם לטעם שליחות דמה שאמר בש"ס בהנאה דמהימן גמר ומשעבד מועיל לסלק אסמכתא ואכתי דברים בעלמא הם זולת מטעם שליחות וכה"ג כתב הר"ן בפירושו פרק ארבע נדרים דף כ"ז ע"ב וא"כ אפילו לא איכוין לאסמכתא לא מתחייב.

ה"ל ערב בשעת מ"מ מעשה ונתפשרו איש ואשתו על גט באופן שיתן לה בעל סך כו"כ ואבי הבעל השליש ביד שליש משכון שא"ל יתן הבעל תתפרע מהמשכון ונראה אף דמה שהשליש ל"מ לסלק האסמכתא כדלקמן סימן ר"ז סי"ב הכא חייב מכח ערב כיון שא"א לגרשה בע"כ וקבלה גט ופטרה אותו משכו"ע בעד התחייבותו אותו הסך הוי כשכירות ומה שקבלה גט הוי כהחזיר שכור ואינו אגיד גבה לכן אפילו בלא משכון משתעבד הערב הגם דב"י בסימן ר"ז סכ"ד כתב לחד תירוצא שכתב לתרץ דברי הרא"ש דערב שנתן משכון כיון דלא הימני' לא משתעבד הא דרישה שם דחה דבריו ותירץ באופן אחר וכן כל אחרונים שם.

סעי' ה' בקנין בש"ך סקי"ב דנתן מעות למחצית שכר אין הערב משתעבד על שבח של הנותן בלא קנין ונשאלתי בראובן נתערב לשמעון בעד לוי על מנה שנתן שמעון ללוי למחצית שכר ועלה הריוח של שמעון חמשים ז"כ ופרע ראובן המנה לשמעון ואמר שמעון חמשים יהיו בעד הריוח וראובן אמר שיהא הכל על הקרן ואחר שהי' המנה ביד המלוה נתרצה ראובן שחמשים יהיו בעד הריוח ועתה חוזר בו והשבתי כיון דראובן לא נתערב בקנין על הריוח אין להוציא מידו נגד הש"ך ונתיבות וא"כ הוי פרעון הקרן אף דמלוה לא נתרצה פרעון בע"כ הוי פרעון כדלעיל סימן ק"כ ס"ב ושוב אין המעות של ראובן רק של שמעון ונפטר מהקרן ע"כ אף דאח"כ חזר ונתרצה שיהיו חמשים בעד הריוח אינו רק דברים בעלמא ואין הדברים מתחלפים בדיבור בעלמא כדלעיל סימן ק"כ בהג"ה סס"ב ואפילו נתן תחלה המנה סתם מסתמא שילם הקרן שכן דרך העולם לשלם הקרן שיש עליו שטר בבירור וכ"ש הערב שאינו מחויב לשלם הריוח מדינא לא שביק אינש מלתא דרמיא עלי' למפרע ויפרע בעד חבירו מה דלא רמיא עליו וליתן בחנם כדאיתא בקדושין דף נ"א ע"ב כה"ג וברא"ש פרק שה"ד ס"ט י"ט ואפילו פרעו בפירש בעד הריוח אפשר דהוי פרעון בטעות דסבר שמחויב מכח ערבותו דל"ל ניחא לו דליקו בהימנותא כדאיתא פא"נ דף ס"ו ע"ב ובתוס' שם דבאסמכת הוי מחילה בטעות ואם ידע דפטור ותכ"ד לנתינת המעות נתרצה שיהא על הריוח תליא במ"ש טו"ז א"ע סימן ל"ח סק"ב דלאחר מסירה ל"מ חזרה תכ"ד ועיין פ"ת לקמן סימן קצ"ה סק"ו ויכול הערב לומר קי"ל ועיין נתיבות סימן ר"ז סט"ו ס"ק ח"י דהיכא דמדינא אינו חייב ויש לתלות בטעות אפילו נתנן לו מדעת צריך להחזיר אם המקבל מודה שלא נעשה החיוב באופן המועיל או יש מגו לנותן.

אפילו כתב לו שטר ראובן תבע ללוי בערכאות בדבר ממון והביאו לתפיסה ולא רצה לפטרו עד שהעמיד לו בן אחיו לערב ונתן לו שטר על ת"ק ר"ט שהודה שקיבל ממנו ונתחייב לפרעם לז"פ והשיב החו"י סימן קל"ז דאם השטר בלא קנין ומפורסם לכל כי הוקם השטר כדי לפטור דודו א"נ ראובן מודה רק שאומר פרע לי מאחר שהודית והתחייבת עצמך אין בדבריו כלום דמ"מ לא יצא מדין כרב קבלן דג"כ אומר אתן לך וצריך קנין הובא בד"ג כמ"א ס"י ולי צ"ע דמ"ש מהא דכתב הרמ"א לקמן סימן ר"ז סט"ו אם צוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בבד"ח אע"ג דלא קנו מהני דהודאות בע"ד כמאה עדים וכתב הסמ"ע שם אע"ג דידעינן בודאי דל"ק מהני הודאתו וכ"כ שם בהג"ה סי"ט ובטו"ז סח"י ובנוב"ק ס"ל אות זיין כתב דאם כתב בשטר שנעשה בקנין אף דשניהם מודים שלא הי' קנין וגם ידוע בעדים שלא הי' קנין מ"מ ההודאה בעצמה היא הקנין כדאמרינן בב"ב דף קמ"ט גבי איסור גיורא ולודי איסור דהנהו זוזי דר"מ ננהו וליקנו באודיתא הרי דהודאה הוא הקנין ואפילו שאינו נקנה בשום קנין נקנה בהודאה ומהני גבי ערב הביאו בפ"ת לעיל סימן מ"ם ובקצו"ח שם נסתפק אי מהני לאחר מתן מעות הודאה שהוא ערב דשמא לא עדיף משטר ותמה אני שלא זכר דברי הרמ"א שבסימן ר"ז ויותר צ"ע דברי החו"י מאחר שהודה שקיבל ממנו ת"ק ר"ט יתחייב מכח אודיתא כאלו קיבל באמת ואף דלפמ"ש הסמ"ע בסימן ר"ז ס"ק מ"ב דל"מ הודאה רק באסמכתא לומר דגמר והקנה הא גם בערב כיון שנתן שטר מתחייב אף במה שאינו חייב רק לאחר מתן מעות יש בו משום אסמכתא והרי הודה שקיבל וגמר ונתחייב ועוד הודאה דאיסור גיורא יוכיח דבכ"מ מהני הודאה כאלו הי' באמת כן.

שטר לפמ"ש הטו"ז בא"ע סימן נ"ג בממרני דלוה חשוב מוציא כיון שיכול למסרו לאחר ה"נ בטראנו שלא נכתב בו שש המלוה וכיון שערב היוצא לאחר חיתום שטרות או קודם חתימה או בשטר בפ"ע תליא בפלוגתא אי משתעבד לאחר מתן מעות י"ל בטראט דמלוה חשוב מוחזק אמנם בשבו"י ח"ג סימן קכ"א הובא בפ"ת לא"ע סימן נ"ג ס"ל דדוקא אם מוכרו לאחר קודש מיתת אשתו וא"כ הכא דלהפוסקים דערב לאחר מתן מעות לא משתעבד בשטר לא התחיל החיוב על הערב כלל נמצא אפילו מכרו המלוה לאחר אינו כלום וקצו"ח סימן נו"ן סק"ב כתב דהא דבממרני הוי כגבוי דוקא כשעומד ליפרע אבל כשכבר פרע ונמכר לאחר אינו עומד לגבות ושוב הלוה מוחזק עיי"ש וה"נ מעיקרא לא עמד ליפרע מהערב דמיד נפל הספק אי משתעבד בלא קנין ובמשפט שלום סימן ר"ג רמז לדברי הקצו"ח והביא משו"ת ב"א חחו"מ סימן למ"ד שהגאון מליסא וב"א דעתם דטראטי ל"ד לממרני כיון שצריך לעשות זירע עליו לא הוי כגבוי לכ"ע.

סעי' ח' אמר הלוה לא לויתי מעולם חייב הערב לפרוע בב"י מבואר משום דכל האומר לא לויתי כאומר ל"פ ויל"ד למה הוסיף הרמ"א מלת מעולם ואפשר דבתוס' כריתות דף י"ב בגליון הקשו כי היכי באמר לא נטמאתי מתרצינן דבורו לא עמדתי בטומאתי ה"נ באמר לא לויתי די"ל מגו דפרעתי נתרץ דבורו לא עמדתי בהלואה רק פרעתי ותרצו דדוקא לפוטרו מקרבן שלא יביא חולין לעזרה מתרצינן דבורו משא"כ בלא לויתי לא מתרצינן להפסיד חבירו עיי"ש וא"כ הרי יש ספק מדלא מניחין להביא קרבן וה"נ להוי כספק ויפטר הערב דהא במת הלוה פטור הערב כדלקמן סי"א ול"ל הכא דלהפסיד לאחריני לא מתרצינן דמה חזית שלא להפסיד למלוה ולהפסיד לערב דבשלמא הלוה גופא אפסיד אנפשו שלא פירש דבריו מיד ע"כ נתחייב מחדש וגם יורשיו אחריו כאלו נתחייב באודיתא מאז אבל הערב א"א לחייבו רק על שעת ערבותו ושמא כונתו לא עמדתי בהלואתי ובתוס' פשה"ד דף מ"א ע"ב בד"ה כל האומר כתב ריב"א דבלהד"ם ל"ש לתרוצי לישני' וא"כ גם כשאמר לא לויתי מעולם ל"ש לתרוצי לא עמדתי בהלואתי מעולם דודאי עמד בהלואה זמן מה עד שפרע אבל נגד לוה עצמו אפילו לא אמר מעולם כל האומר לא לויתי כאומר ל"פ כמבואר ברמ"א לעיל ריש סימן ע"ט לכן לא הוסיף שם תיבת מעולם וכיון דהב"ח וש"ך בלא"ה גמגמו בדין זה מסתיין דגם להרמ"א רק כשאמר מעולם.

בש"ך ס"ק י"ט הב"י קאי אלוה עכו"ם אפשר הכונה דהב"י תמה מה נסתפק הר"א הא כיון שאומר להד"ם הרי מודה שלא פרע דכל האומר לא לויתי כאומר ל"פ ולכאורה י"ל דהא כשאמר לא לויתי כ"ז שלא באו עדים יכול לחזור ולומר לויתי ופרעתי כדלעיל סימן ע"ט ובתומים בכללי מגו ס"ק קל"ג כתב דכיון דבין שלא לוה או פרע פטור לא דייק בטענתו וכ"כ בנתיבות סימן ע"ב סח"י ובקצו"ח סימן פ' סק"ג כתב ג"כ כעין זה דכל זמן שלא נתחייב עדיין בטענה ראשונה ל"ש הודאות בע"ד וכמי שלא נחקרה עדותו דמי ועיי"ש וא"כ כאן דליכא עדים ולא נתחייב עדיין כמי שלא נחקרה וי"ל דלא דייק בין פטור לפטור ואפילו אינו חוזר איך יחשב הודאה נגד הערב ואף דערב גופא עד אחד שלוה דל"ח נוגע בזה דאדרבה אם הי' מודה לעכו"ם שלא לוה הי' הוא נמי פטור מ"מ נגד עד אחד נוכל לתלות דלא דייק עיין נתיבות סימן ל"א ואף דלפי המבואר לעיל סימן ע"ה סי"ג דבטוען להד"ם והוציא עליו ע"א שלוה וחזר ואמר לויתי ופרעתי ה"ל משואיל"מ א"כ ה"נ כיון דערב הוא ע"א שלוה מתחייב הלוה מיד ויש הודאות בע"ד מ"מ מה קושיא על הר"א שנסתפק הא בזה פליג הרשב"א כמבואר שם בב"י וסמ"ע והובא בש"ך שם ס"ק ל"ח א"כ שפיר יש מקום ספק דאם ע"י ע"א א"י עוד לטעון שפרע הוי הודאה וחייב הערב משא"כ אם יכול עוד לחזור הרי ליכא הודאה עדיין וכאלו לא הודה כלל ולא גרע ממת הלוה דפטור הערב אמנם בלוה עכו"ם כשאמר לא לויתי ויש ע"א שלוה מתחייב מיד דנגד ע"א מחויב שבועת התורה וגוי חשוד הוא כמ"ש קצו"ח סימן צ"א סק"א א"כ מתחייב מיד לשלם א"כ תו הוי כהודאה דמחיוב לפטור א"י לחזור ואף דדעת מהרש"ל בטענה שכנגדו צריך לישבע וליטול יכול הנתבע לחזור ולטעון ובחשוד וע"א מכחישו צריך שכנגדו לישבע וליטול כמבואר לעיל סימן צ"ב בש"ך סק"ח הא הש"ך מסיק בריש סימן פ' סק"ה דלא כמהרש"ל ועוד כיון דהא דבחשוד שכנגדו נשבע הוא תקנ"ח אפשר לא תקנו בעכו"ם כדאיתא בב"ק דצ"ו.

הערב חייב עיין בית מאיר א"ע סימן נו"ן סוף ס"ה והובא בפ"ת שם בס"ק י"ב:

סעי' י' הלוה גברא אלמא כתב בשו"ת אורח לצדיק חחו"מ ס"י דאם טוען הערב שימתין המלוה לו עד שיעשה דין עם הלוה בערכאות דאין המלוה צריך להמתין והערב יפרע מיד ומלוה יתן לו כחו וזכותו כדי שיוכל לעשות דין עם הלוה בערכאות.

סעי' י"ב שנתן דמי הפרעון לערב בתומים ונתיבות כתבו דבע"ק הכל מודים דנפטר הלוה ואינו דיפה כתב טו"ז דמעולם לא הימני' לערב לחוד רק בצירוף הלוה וא"כ זה טעם לחייב ללוה גם בע"ק ואם לוה פרע בעד הערב חוב לאחר כדי שיפרע הערב חוב זה בעדו נ"ל דלכ"ע לא נפטר הלוה דגם ההג"ה לא אמרו רק כמ"ש שנתן דמי הפרעון לערב ליתנם למלוה והבו דלא לוסיף וכן אם ביני ביני העני הערב ואח"כ נתן לוה הפרעון לערב לא נפטר וכמ"ש בפ"ת סימן רצ"א ס"ק ט"ז בשם ריטב"א עיי"ש.

סעי' כ' על הלוה כלום עיין מהרי"ט ח"א סימן קכ"ב הבאתיו לעיל סימן קכ"ו סס"ט ובשו"מ תליתאה סימן תנ"ד נשאל שמעון ביקש לקנות חפץ ואמר לראובן בעל החפץ יש לי אח איש אמוד אולי ירצה ליקח ממך החפץ עבורי ושלח המוכר לאחיו של שמעון ודיבר על לבו עד שנתרצה ליתן טראט על דמי החפץ על שני חדשים והביא השליח הטראט להמוכר ודיבר על לב המוכר הלא אתה ידעת כי איש אמוד הוא תן החפץ לשמעון והשיב המוכר הטראט יהא בידך עד אשר ישלם ונתן החפץ לשמעון והטראט נשאר ביד השליח ובז"פ נתן אחי לוקח שטר מברחת על נכסיו והשואל דימה נידון זה להך דלעיל סימן קכ"ו ס"י דהוי מחילה בטעות דלא נעשה עני בשני חדשים והשו"מ דחה דבריו דהך דקכ"ו כבר נתחייב משא"כ בנידון השאלה לא נתחייב שמעון מעולם ובמה יתחייב במחילת מוכר בטעות אף אם ידע שמעון שאחיו עני אין להמוכר עליו רק תרעומת שגרם לו היזק שהטעהו אבל אינו גרמי רק גרמא דלא נעשה ההיזק תכף עיי"ש ולפע"ד כשידע שמעון שאחיו עני והטעהו דמי להך דסימן קכ"ו דהעלה הש"ך דחוזר ה"נ בנידון זה הוי מכירה בטעות ולא הי' שום קנין עד שבא החפץ ליד שמעון וכיון דמכירה בטעות הי' חוזר המקח ואפילו הגוזל ומאכיל לפני יאוש רצה גובה מהשני כ"ש הכא דבתחלה בגזלה בא ליד שמעון כיון שהטעהו והוי מקח טעות ועיין בית מאירא"ע סימן צדיק ס"ט ולפ"ד שם הוי ספ"ד כשלא ה"ל לפרוע בז"פ אבל בהטעהו שידע שהי' עני בשעת מכירה ודאי הוי מקח טעות ועוד אפילו לא הטעהו ולא עשה שום ערמה אם נודע אח"כ שהי' עני עכ"פ בכלל אונאה הוא כמבואר לעיל סימן ס"ו סל"ד רק דאין לשטרות אונאה וה"נ י"ל בחוב בע"פ דאינו ממון בעין וכמ"ש לעיל סימן קכ"ו ס"י משא"כ זה שמכר חפץ כיון דעני הי' בכלל אונאה הוא דטראט של עני אינו שוה החצי מדמי החפץ ובטל המקח ומ"ש השו"מ דרק גרמא הוא אינו טענה כיון דמשתרשי לו ונהנה בחסרונו של זה גם גרמא חייב כמ"ש הרא"ש פרק כיצד הרגל ס"ו ולקמן סימן שס"ג ס"ו אך איני רואה שגרם שמעון כלל דאף שאמר לו יש לי אח איש אמוד אולי ירצה ליקח ממך היינו כיון שאיש אמוד הוא יקח החפץ ויתננו לו בחנם ואח"כ כששלח טראט השליח דיבר על לב המוכר שהאיש אמוד הוא וא"כ לא הטעהו ולא גרם לו שמעון כלום אף אם שמעון עצמו שם הדברים בפה השליח אין על שמעון חיוב מדד"ג כדלקמן סימן שפ"ח סט"ו בהג"ה וכיון ששמעון עצמו לא אמר שיקיף לאחיו כי בטוח הוא מוכח דפטור אף דמשתרשי לו כמו שהוכיח התומים לעיל ס"ב מהך דסימן קכ"ו ולפמ"ש לעיל ס"ב י"ל אף דאמר לו שמעון בטוח הוא אחי פטור דכך דרך התגרים ולא ה"ל למוכר לסמוך עליו וה"ל לחקור בעצמו מאחר דשמעון נוגע בדבר אם לא דהוי מכר בטעות כמ"ש.

סעי' כ"ב הג"ה מי שנדר שכר לחברו שיערב בעדו אם קיבל קנין ליתן לו שכר חייב כפי מה שקצב וא"ל קיבל קנין א"צ ליתן לו שכר באמירה בעלמא כתב בהגהת יד אפרים בסימן רס"ד ז"ל צ"ע שמקורו מתשובת הרא"ש ושם מבואר שנדר לו בחכירות שחכר ווש הפרש בדבר דבאמת שותפות מתקיים בדברים בעלמא רק טעמו כיון שערבות אינו דבר שנותנין עליו שכר א"כ אם טוען משטה הייתי בך ולא אמרתי זה רק שיהא ערב בעדי א"צ ליתן לו ולכך מייתי מהך דשטף נהר חמורו וכ"כ בב"י סימן קפ"ג בשם הרשב"א עכ"ל נראה מדבריו דצריך לטעון משטה הייתי בך כיון דשותפות מתקיים בדברים בעלמא משא"כ בהא דרמ"א דהוא רק שכירות אף דלא טען משטה חתר בו משום דלא קנה וקשה הא גם שכירות אצ"ק כיון שעשה פעולתו ומ"מ אצ"ל משטה הייתי כמו בטול דינר והעבירני וכמבואר בש"ך לעיל סימן פ"א סק"ו ובתשובת מיימני דספר משפטים סימן ס"ד מבואר משום דאנן סהדי דלה נתכוין בלב שלם לתת לו ובאמת בתשובת הרא"ש ג"כ לא טען משטה הייתי אדרבה אמר אמת שיש לך הרביעי בחכירות אלא דטען שיהא שותף גם ביין שאצרו אח"כ והשיב הרא"ש דבלא קנין לא מתחייב כלום ונראה כונת היד אפרים דבשלמא אם שכירות לבד הוא י"ל אף דשכירות א"צ קנין משום דבעד הפעולה מתחייב אבל בדבר שאין נותנין עליו שכר או ביותר מכדי שכרו רק מתנה הוא וישנו בחזרה ומה שחוזר עתה כאלו אמר משטה הייתי בך כיון דאין מגיע לו שכר לא נתכוין בלב שלם לתת ולא גמר להתחייב וכ"ז כשלא נתן לו השכירות עדיין אבל בהבטיח לו חלק בהעסק דשותפות מתקיים בדברים מיד שחכר החכירות מהקהל זכה הערב בחלקו כיון דאז עדיין לא חזר בו החוכר ודעתו הי' שיהא הערב ג"כ שותף ואיך יחזור עתה א"ל כשטוען משטה הייתי ולא נתכונתי לחכור לשם שותפות אמנם ברא"ש מבואר דלא טען משטה הייתי בך ובלא"ה צל"ע דברי הרא"ש דנהי שאין דרך ליתן שכר בעד ערבות מ"מ הכא אינו שכירות לבד רק שותפות כי סייעו בהעסק דלולא ערבותו לא הי' הקהל מחכירין לו ועיין לקמן סימן קפ"ג ס"ז בהג"ה אמנם הרא"ש בתשובה שם כתב דהערב אינו שותף עמו בחכירות וכתב עוד שכר הערבות הוא מקבל ולא חכר עם שמעון כלום מן הקהל הלכך לא מיחייב בלא קנין עיי"ש וצריך הבנה הא התנו שיתן לו רביעית והוי שותף והחוכר בשליחותו חכר מהקהל ובאמר לו קנה ואשתתף עמך הוי שותף כמ"ש לקמן סימן קפ"ב ס"א בהג"ה ונראה דבאמת לא נכנס לשותפות גם להיזק ולהתעסק רק יטול רביעית בריוח בשכר ערבותו וא"כ אינו שותף כלל דל"ל החוכר הי' שליחו דא"כ הי' שותף גם להיזק ואפילו ת"ל דהוי כשותף על תנאי שיקבל השליח עליו אחריות דמתנה ש"ח להיות כשואל מ"מ כיון דקהל דעתם להקנות לבעל המעות היינו מי שנתן להם השט"ח דחייב עצמו ליתן מעות בעצם וראשונה וראובן רק ערב א"כ לא זכה ראובן אפילו נתכוין החוכר לזכות גם בעד ראובן וכמבואר לקמן סימן קפ"ג בש"ך סק"ב ואע"ג דש"ך כתב שם דבאיל זיל זבין לי שאני הא כתב נתיבות שם הטעם דמיד שנתן השליח מעותיו הוי כאוזפינהו למשלח ונתחייב לו בהם כיון דא"ל זיל זבין נמצא המשלח הוא בעל המעות וא"כ הכא דלא נכנס לשותף רק על הריוח ולא מתחייב כלום בחכירת החוכר ולעולם לא יחויב ליתן מעות זולת בתורת ערב א"כ ודאי ל"מ שליחות אח"כ הודיע לקהל נמצא דאמת הוא שאינו שותף רק שכירות פסק לו וכיון דאין ראוי לשכירות הוי מתנה ויכול לחזור גם בשלא טען משטה הייתי ויפה כתב הרמ"א מי שנדר שכר ול"ק קושית הי"א.

ולפ"ז אם נדר לו שיהא שותף ממש להיזק וריוח דנמצא כיון דאמר זיל זבין חשוב נ"כ בעל המעות וכיון דמודה שלא הי' כונתו להשטות זכה מיד בחלקו ואין שום אחד יכול לחזור ויותר נלע"ד דא"י לטעון משטה כיון דלולא ערבותו לא הי' חוכרו ונכנס עמו לשותפות גם להיזק זכה מדינא בחלקו דסייעו בהעסק.

ואם לא פרשו רק שיקח רביעית והי' היזק נ"ל דא"צ לשלם מביתו דליכא אומדנא שנשתתף גם להיזק די"ל דבשכר ערבותו ולא הי' אפשר בלעדו דעת שניהם רק לרביעית ריוח דאזלינן בזה אחר אומדנא כמ"ש הב"ח סימן קע"ו ס"ח ושו"ת גוא"י סימן קי"ח הובא במשפט שלום סימן קע"ו ס"ו וכ"ש הכא דיש אומדנא דלא נכנס לשכר והפסד דא"כ אין לו שכר ערבות ומש"ה כפל ושילש הרא"ש דאינו שותף בחכירות.

א"צ ליתן לו שכר בתומים כתב דהיינו יותר מכפי שומת ב"ד שיש סדר ליתן בכיוצא ובאמת ברא"ש משמע דא"צ ליתן כלום וכן בקצו"ח השיג עליו אלא דבזמן הרא"ש לא היו נותנין שכר כלל ובזמנינו דנהוג ליתן שכר בעד ערבות מודה הרא"ש כן מבואר בשו"ת נוא"י חחו"מ סימן ע"א.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה