ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות נחלות סימן ערח
סעי' ד' פרה מושכרת כתב תוס' רי"ד פי"נ קכ"ג ע"ב אפילו השכירה האב לזמן ומת תו"ז גם רבי מודה דשכירות שאחר מיתת האב חולקין בשוה וכן נתעברה הפרה אחר מותו או אילני וטעני פירי
סעי' ז' במשכון בש"ת מהר"ם מינץ סימן ס"ו כתב במשכון של גר שהלוה עליו ברבית אם לא זקפה הרבית בקרן או אפילו זקפו עם הקרן ולא עבר הזמן בחיי האב חשוב ראוי אבל אם זקף הרבית לקרן והגיע ז"פ בחיי אב נוטל פ"ש עיי"ש והיינו לדעת המחבר כאן.
דלא מטיא זימני' ובטור כתב והרשב"א כתב הא דלא שקיל באתרא דמסלקי היינו באתרא דמסלקי מיד אבל בסתם המקומות דסתם משכנתא שתא הוי כמכר לעולם אף לאח"ז וכשפודה חשוב כחוזר ולוקח וכ"ש באתרא דלא מסלקי אפילו אחר שהגיע זמנו עכ"ל וצריך טעם כיון דהשתא מצי לסלקו מה יועיל מה שמכבר ל"ה יכול לסלקו ונראה עפימ"ש תוס' בפא"נ דף עי"ן ע"ב בד"ה ואי לא משכח לבהמה תפיס לולד ה"ל יד נכרי באמצע דהא דבהמת ארנונא חייבת בבכורה כיון דמצי לסלוקי בזוזי משום דהבהמת של ישראל מתחלה וכיון דמצי לסלוקי בזוזי לא יצאה מרשות ישראל אבל הכא דמתחלה הבהמה של נכרי כ"ז שי"ל לנכרי כח זה דא"ל יהיב לו זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשותו ולא נסתלק לגמרי עיי"ש וה"נ כיון דבשעה דלא מסלקי הוי כמכור למלוה לכן גם אח"כ לא יצא מרשותו במה דיכול לסלוקי בזוזי כיון דא"ל יתן לו זוזי תפיס למשכנתא.
סעי' י' ולא לפרוע בטור כתב הר"י וכו' והרשב"א כתב על דבריו אפשר שלא אמר רי לר"פ דאמר פריעת ב"ח מצוה וכופין אותו בשוטים כי אמר לא בעינא למיעבד מצוה אבל לדידן אין כופין בשוטים אלא בהורדת נכסים עכ"ל ובגד"ת שע"ס תמה על רשב"א וטור דסותרין עצמן דהכא פסקו דאין כופין היתומים והיא סברת רמב"ם פי"א דמלוה והה"מ כתב עליו דרשב"א חולק וס"ל דמטלטלי' דאביהן מצוה וכופין עיי"ש בגד"ת המה גם על הב"י שלא הרגיש ולק"מ דכשאינו רוצה לפרוע וגם אינו מניח לירד לנכסיו בקרקע כופין בשוטים וכן במטלטלי דיתמי לדין הש"ס דלא משתעבדי ובעצמן אין רוצין לפרוע ודאי לרשב"א כופין בשוטין אבל מניח לירד לנכסיו ולשומן רק בעצמן אינן רוצין להטפל בזה פליג על הר"י הלוי דס"ל דכופין ורשב"א לא ס"ל כן כיון דאפשר לירד לנכסיו גם ללוה גופא אין כופין שיטפל לפרוע החוב ולזה הסכים הטור שפיר לרשב"א ועיין בכל המקומות שהביא הגד"ת ותראה שכן הוא ועיין לעיל סימן ק"א ס"ב וס"ח.
כפי חלק הפשיטות ואם עולה נגד כל החוב גובה ממנו כיון דא"י לגבות עתה מהקטנים עליות דר"י באס"ז פי"נ דף קכ"ד וזה דלא כמ"ש בש"ע לעיל סימן ק"י ס"א ועיי"ש שעמ"ש.
שאם רוצה לחזור עסמ"ע סס"ק כ"ו הקשה למה לא הביא תחלת דברי ראב"ד דגם בפשיטות יכול לסלק נפשו ותירץ משום דמסתבר להמחבר דהבן במקום מוריש כסברת ר"י הלוי והוא סברא קמייתא דכתב המחבר וק"ל א"כ למה אמר המחבר ונ"מ שאם שאר היורשים קטנים הא אף בגדולים נ"מ דבחלק בכורה י"ל איני נוטל ואין כופין אותו בשוטים להטפל ולפרוע החוב העולה על חלק בכורה אבל על חלק הפשוט כופין אותו בשוטים להטפל ולמכור ולפרוע אע"ה אדרבה ס"ל כרשב"א וראב"ד לפיכך לא הוצרך להביא דברי ראב"ד בזה ותימא על הסמ"ע דסותר ד"ע דבמרישה ודרישה כתב דגם הר"י הלוי לא אמר דכופין להטפל ולמכור ולפרוע רק לר"פ ולא לדידן דאפילו לוה גופא א"צ להטפל וכן מבואר לעיל סימן ק"א ס"ב וס"ח וג"ז ל"ב דהא הר"י הלוי קאי על הברייתא ואיך יפרש אותה אליבא דאמורא דלא קי"ל כותי' ונראה דלא קאמר רק דחל על היורש חיוב המוריש ובגונא דהמוריש הי' צריך להטפל וכגון דב"ד א"י איזה קרקעות של המוריש או דיש מערער ויורש יכול לסלקו
ונ"ל דגם בחלק הבכורה אינו רשאי לכתחלה לומר איני נוטל ואיני פורע מדלא תני בברייתא ורשאי לומר איני נוטל ואיני נותן רק ואם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי משמע דוקא דיעבד אין כופין אותו וה"ט דמצות כיבוד איכא ל"מ לרשב"א דמצוה על היתומים לפרוע אף שלא הניח להם אביהם כלום אלא אף לש"פ דבכה"ג לאו מצוה ומשום דאינם חייבים בכיבוד משלהם וכמבואר בב"י לעיל ריש סימן ק"ז אבל כאן דאינו מפסיד רק רוצה להרויח לאחיו הקטנים ודאי מצות כיבוד עליו ואפשר יש בו ג"כ משום השבת אבדה שלא יתעלם מלהציל את המלוה מהפסד.
אינו יכול בתוס' שם בד"ה ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי אור"י דנ"מ אם היתומין קטנים וכו' אבל חלק הפשיטות לא יכול למחול ולסלק עצמו באמירה בעלמא א"ל ע"י קנין עכ"ל משמע דע"י קנין יכול ולא נזקק והקטנים וזהו דלא כהסמ"ע סימן ק"י סקי"א אלא כש"ך שם סקי"ב דיורש גדול שנתן חלקו להקטנים אין מורידין בע"ח של אביהם לנכסי והאחרונים הסכימו לסמ"ע וכן משמע פשט לשון המחבר שם ודוחק לומר דכונת התוס' בשלמא חלק בכורה סגי בסלוק משום דלא זכה הבכור עדיין ונשאר להקטנים מעיקרא לכן אין נזקקין להם משא"כ בחלק הפשיטות דכבר זכה הבכור וצריך קנין כדי ליתן לקטנים לכן גובין גם אח"כ דאין משמעות לשון התוס' כן אלא דכל החילוק בין חלק פשיטות לחלק בכורה רק אי סגי באמירה בלא קנין דאל"כ הל"ל אבל חלק פשיטות אפילו נתן בקנין גובין מהם.