אור ברסלב
ערך שי חושן משפט הלכות חזקת מטלטלין סימן קלג

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות חזקת מטלטלין סימן קלג

סימן קלב

סעי' ב' במגו דנאנסו בטו"ז הקשה הא לעיל סימן עין כתב כשאמר לו אחר הלואה אל תחזור לי רק בעדים א"נ לומר פרעתיך שלא בעדים ומוציאין ממנו וע"כ משום דאנן סהדי שלא החזיר דל"ל משום חיוב התנאי דבמה ישתעבד לאחר הלואה וא"כ מגו ג"כ ל"מ נגד אנן סהדי ונ"ל דהא חזינן במפקיד בשטר נאמן החזרתי במגו דנאנסו ולא אמרינן כיון דלא הימני' בלא שטר ודאי לא פרעו עד שיטול השטר וחזקה שטרו בידו מה בעי ועכצ"ל משום דסמך עצמו דיכול לטעון נאנסו אף דהוי טענה דלא שכיח וכמ"ש רשב"ם פחז"ה דף מ"ה וסמ"ע בסימן ק"ח וה"נ דוקא בהלואה אנן סהדי דלא פרעו בלא עדים אבל בפקדון סומך על מגו דנאנסו ולא חשש להחזיר בלא ערים דלא יחזיקוהו למשקר כיון דיש לו מגו ממילא ל"ל אנן סהדי.

אמנם הש"ך הקשה דגם בהלואה י"ל מגו דפרע בפני פו"פ והלכו למדה"י או מתו ומ"מ לא מהימן ונ"ל דיש להבין איך נאמר בשטר דלא חשש ליקח השטר דסמך שיטעון נאנסו דאיך לכתחלה יכניס עצמו בלא הכרח על סמך לטעון שקר בב"ד והוא איסור תורה אף דתובע בא עליו בעקופין כמבואר בפרק שהעיד ולעיל בש"ך ריש סימן ע"ה וחזקה לא שביק התירא וצ"ל כמ"ש נתיבות בסימן רצ"ז דהקשה יותר איך לא חשש שיחויב לישבע שנאנס והוא שקר ותירץ כיון שהחזיר ומפקיד כופר זהו באמת אונס וא"כ בהלואה ל"ל דסמך שיטעון שפרעו בעדים שהוא שקר אך לכאורה י"ל דסמך אטענת החזרתי דידע דניהמני' במגו דנאנסו וכ"כ תומים בסימן ק"ח ונתיבות כאן אולם ברשב"ם בב"ב דף עין משמע שסומך שיטעון נאנסו אלא נ"ל דודאי בזה הסברא קלושה דלא חשש לשטר משום שסמך על המגו אין לדחות חזקה אלימתא דשטרך בידי מה בעי וכ"ע יאמרו דמפקיד אומר אמת וכמ"ש הר"ן בפרק שה"ד בהתנה אל תפרעני אלא בעדים אף דמדינא לוה נאמן אינו עשוי לפרוע שלא בעדים שיחזקוהו העולם לשקרן גם הריב"א בתוס' ר"פ כל הנשבעין דף מ"ם ע"ב ד"ה בשטר לא ס"ל כן ועכצ"ל דסמך עצמו אטענת נאנסו דבזה אין המפקיד והשטר מכחישו וגם תחלה הימני' מפקיד אטענה זאת והא דמהימן החזרתי במגו דנאנסו כיון דעל צד המיעוט יזדמן שלא יחוש לשטר דיסמוך על טענת נאנסו אבל ודאי כשטוען החזרתי נראה לעין כל טענת מפקיד יותר אמת ובהלואה דאם יטעון שבלא עדים פרע ועבר אהתראה אף דהב"ד לא יחייבוהו מחמת המגו מ"מ יהא טענת המלוה לעין כל יותר אמת והרי דעת ר"ן דאנן סהדי דמשקר מה"ט נהי דרא"ש ס"ל דאין להוציא ממון בסברא זאת נגד מגו מ"מ ריע טענתו ולא יסמוך על זה וצ"ל דסמך שיטעון דפרע בעדים וזה שקר משא"כ בפקדון י"ל דסמך אטענת נאנסו שהוא אמת ממילא ל"ל אנן סהדי להוציא ממון כיון דעל צד המיעוט יזדמן שאינו חושש לשטר מחמת דסומך על טענת נאנסו ואפשר גם הר"ן מודה בפקדון ובהלואה לעיל סימן עין פסק המחבר כהר"ן דא"נ במגו דהוי נגד אנן סהדי.

עוי"ל עפימ"ש הה"מ פט"ו ממלוה דמש"ה ל"מ המגו דמחויב מחמת התנאי וכ"ז בהלואה אבל בפקדון דאונס פטור מה דמפקיד מכחישו זהו גופא אונס ופטור ומצאתי כן בקצו"ח רק נתיבות הקשה דנימא באונס זה נשתעבד ג"כ בתנאו ומתנה ש"ח להיות כשואל וי"ל דמבואר בב"מ דף צ"ד הא דל"צ קנין במתנה ש"ח להיות כשואל משום דבהנאה דנפק עליו קלא דמהימנותא גמר ומשעבד נפשו וכתב אס"ז שם דבהלואה משתעבד בלא"ה משום טובת הלואה וא"כ הכא דמתרה בו שלא יחזיר בלא עדים מגרע הימנותי' ולא משתעבד ולפמ"ש תוס' בהזהב דף נ"ח דמשום דנתחייב כשואל יסבת שהוא שואל ותיפק קלא דמהימנותא ע"כ משתעבד נפשו כשואל א"כ הכא דבשאר אונסין פטור רק אונס דהכחשת המפקיד הרי אדרבה זה מגרע הימנותי' ואיך יתחייב בפקדון בלא קנין ולפמ"ש ש"ך בסימן ס"ו דהא דש"ח מתנה להיות כשואל משום דהוי כאומר הרני כאלו התקבלתי הנאה של שואל וא"כ יותר משואל א"א להתחייב והרי שואל לא מיחייב רק באונס דאחריני לא הבא ממשאיל ולפמ"ש הה"מ בטעם דמתחייב דעבד לוה לאיש מלוה י"ל דל"ש זה בפקדון אלא די"ל דל"צ לטעם זה רק שלא בשעת הלואה דלא משך לשם כך.

עוד יש לתרץ דבהלואה לא מהימן במגו דפרעתיך בפני פו"פ דא"כ בכדי התנה וע"כ התנו שגם המגו לא יועיל אבל בפקדון אדרבה הימני' אטענת נאנסו ע"י שבועה וכ"ש שלא יעיז נגדו לישבע בשקר שהחזיר ומה דהתנה שלא יחזיר בלא עדים דזולת התנאי מהימן בהיסת ואחר התנאי לא מסימן רק במגו דנאנסו ויחויב ש"ח וקי"ל לעיל סימן פ"ז והוא מהש"ס ר"פ שה"ד אם פסק הדיין בלא נק"ח למב"מ חתר לישבע בנק"ח ואף דב"י בסימן עי"ן הביא טעם הר"ן דלא מהימן במגו משום דאנן סהדי דמשקר הרי גם סברת הה"מ ושאר סברות הביא לכן כאן בפקדון פסק קולא לנתבע כסברת הה"מ וסברת הרא"ש שהביא הב"י שם דעפ"י סברותיהם מהני לו הכא מגו דנאנסו והמה רוב נגד הר"ן.

סעי' ה' וצריך להחזירו כתב הסמ"ע אחר שישבע המערער וכתב הש"ך דלשון אחר אינו מדוקדק וגם בטור אין הלשון מדוקדק עכ"ל וז"ל הטור וצריך להחזיר ונשבע המערער היסת ונוטל עכ"ל ולש"ך לא די שאינו בדיוק אלא אף הך ונוטל שפת יתר לגמרי אבל לפמ"ש לעיל סימן צדי"ק סי"א דדבר החזר בעין ובא לידו בהיתר משלישו ביד ב"ד וא"ל ישבע המערער יוחזר למחזיק משא"כ אם הי' נותנו ליד מערער כשלא ירצה לישבע לא ניחות לנכסי' לכן משלישו וזה הוי חזרה בדבר בעין לכן כתב הטור דצריך להחזיר וליד ב"ד הוי חזרה ונשבע המערער היסת ונוטל מיד הב"ד והסמ"ע דקאי אמחבר דלא הזכיר מהיסת כלל ומ"ש וצריך להחזירו היינו לבעליו ממש לכן פירש אחר שישבע ומרמב"ם ג"כ אין סתירה כמ"ש שם דכונתו נמי דיחזיר ליד ב"ד לפני השבועה.

סעי' ו' אם טוען גנובים הם ממנו א"נ דאחזוקי אנשי בגנבי או בגזלן לא מחזיקינן אף במגו דשאלה והקשה בשעמ"ש מהא דס"פ המקבל דההיא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחברי' ואמר אביי שיחזירו דהוי כלי אוכל נפש ואינו נאמן לטעון כדי דמיו דעשוי להשאיל ולהשכירו הא י"ל מגו דלקוח דאזי לא נאמין למערער להחזיקו בגזלן ואף דהשתא דמודה דחטפו והוי גזלן דגם למשכון אסור לחטוף יש למערער נמי מגו דשאלה מ"מ הוי מגו כנד מגו ומוכח מהב"י וד"מ שהובאו בסמ"ע וש"ך לעיל סימן ע"ה ס"ז דהיכא דיש לתובע מגו ולנתבע מגו אין מוציאין מהמוחזק עכת"ד ול"ק כיון דמוכרח להחזירו רק דנין אם הנחטף חייב לו מעות חשוב החוטף מוציא וכדאיתא כה"ג בפרק לא יחפור דף כ"ד ע"ב ובפרק המקבל דף ק"י ע"ב ואפילו במשכון שא"צ להחזירו אם המלוה אינו זוכר אם נפרע ולוה טוען ברי מוציא משכונו כמבואר לעיל סימן ע"ב פי"ד וס"כ מפני שאין למלוה תביעה בגוף המשכון אלא בשעבוד בעלמא חשוב תובע ואינו יכול לתבוע מספק וא"ל א"כ גם בשניהם טוענים שמא יטול לוה משכונו זה אינו דיש חזקת חיוב ומשכון בידו מה בעי והא דלולא שעשוי להשאיל הי' החוטף נאמן במגו דלקוח והא לכ"פ מגו להוציא ל"א ה"ט דאם הי' טוען לקוח לא הי' חשוב מוציא רק ע"י הודאתו שלא לקח חשוב מוציא הפה שאסר הוא שהתיר וכמ"ש באס"ז פ"ק דב"מ דף וא"ו וכשעשוי להשאיל נסי די"ל מגו דלקוח אם נחטף טוען שחטפו ולא הי' חשוב מוציא מ"מ גם לנחטף י"ל מגו דהשאלתיך ולא הי' חשוב מוציא דכלים העשוין להשאיל בחזקת בעלים הן וכמ"ש נתיבות בסימן צדי"ק סי"א סק"ח ועכשיו לפי טענת שניהם חשוב החוטף מוציא לכן לא אהני מגו של החוטף נגד מגו של הנחטף ואף לפמ"ש הסמ"ע בסימן צ"ז דחובל כלי או"נ א"צ להחזיר רק בעת צורכו מ"מ כיון דמוכרח להחזיר אפילו אמת חייב לו הלוה וכשבא ליד לוה אינו חייב להחזירו לפי טענתו שאינו חייב כלום להחוטף א"כ לוה מוחזק וכ"ש להתוס' בהמקבל שם דאמר לו אביי זיל אהדרי' משום דלא נתכוין לעשות איסור וה"ל זכי' בטעות וחוזרת ומכאן ראי' דאמרינן מגו להוציא היכא דהי' יכול לטעון טענה שהי' חשוב מוחזק ועיין שו"ת רשב"א ח"א סימן התקל"ט והובא בב"י סימן ק"מ כתב דמשכון לולא שיש למלוה מגו דלקוח הי' חשוב מוציא כיון דעומד להחזיר רק יש להם טענת דמים עיי"ש ולפ"ז אפילו בכלים דלאו אוכל נפש ועשוים להשאיל ולהשכיר וחטפו למשכון בלא עדים דיש לשניהם מגו הלוה נאמן.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה