ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות אונאה ומקח טעות סימן רכז
סעי' ג' פחות משתות מעשה בא לפני שנים שקנו עורות ולא ראו אותם ואח"כ הלך אחד מהם וראה אותה שנתאנו והלך אצל שותפו וא"ל גא"א שאלו השני וא"ל ראית העורות והשיב לא והסחורה בעיר אחרת וקנה השני וכשראה העורות נודע לו שנתאנה פחות משתות והשני הטעהו שאמר שלא ראה כדי שיקנה זה חלקו דאל"כ ל"ה נכנס לספק כיון דהשני יודע קרוב להפסד ורחוק משכר ופסקתי דהוי מקח טעות דמבואר בנ"י פרק המקבל מהירושלמי ובחו"מ סימן קכ"ו ס"י ובש"ך שם ס"ק ע"ג א"ל במע"ב מנה לי בידך תנהו לפלוני ונמצא הלוה עני הר"ז חוזר וגובה מראובן מפני שהטעהו וכתב ש"ך שם דאם לא ידעו שניהם שהוא עני ל"ה מקח טעות דאין אונאה לשטרות וכמבואר בסימן ס"ו סל"ד רק אם הממחה ידע שהוא עני והמקבל לא ידע כיון שעשה ערמם והטעהו בדבריו שאמר ללוה תן והוא אמר אתן עיי"ש ובסימן ס"ו ואף דרמב"ן חולק דה"ל לשאול ולחקור אם עני הוא פסק הש"ך דא"ל קי"ל כרמב"ן דרבים חולקים עליו וכאן אפשר יודה הרמב"ן כיון דלוקח גילה דעתו ושאלו אם ראה העורות ובטו"ז לקמן סימן של"ב ס"ד כתב דע"י שאלה הוי גילוי מלתא שסמך על תשובתו וכששיקר לו שכירות בטעות הוא ובטל ול"ל דשאני בהך דסימן קכ"ו דגם הנמחה הטעהו שאמר אתן דהא כשהממחה לא ידע אינו מקח טעות הרי תלוי רק בממחה אם ידע והטעהו בדבריו ובשו"מ תליתאה ח"ב סימן קי"ז הביא מתשב"ץ ח"ב ס"ב דאף דמחילה בטעות הוי מחילה היינו כשטעה מעצמו אבל אם הטעהו אחרים בודאי הוי מחילה בטעות ואינו מחילה ועיין נתיבות ס"ס כ"ה מחלק ג"כ לענין פשר בטעות אם אחד ידע וכפר והטעהו לחבירו בטל הפשר אפילו פירש בשעת פשר שמוחל הטעות וכן מחלק בנ"ש הובא בפ"ת לקמן סימן רמ"א סק"ג ומ"ש עליו הזכרון יוסף דחיתי לעיל סימן צ"ב ס"ג ועכ"פ גם לדבריו ה"נ מוכח הטעות כיון דשאלו ולפמ"ש הנתיבות בסימן של"ב סוף ס"ד נראה דה"נ אינו מקח טעות אך ראייתו מהא דסל"ד בסימן זה אינו ראי' ואיפכא מוכח בפרש"י פרק הזהב דף נ"ו ע"ב בד"ה חוזר ובד"ה כדבעי דדוקא אם גם המאנה טעה באומדנא וגם אין ראי' מלעיל סימן רי"ח סט"ז מרשב"ם שבסמ"ע שם ס"ק מ"ח דהתם נמי תליא באומדן וגם לא שאלו לוקח ומפני שלוקח הי' מוחזק פסקתי דהוי מקח טעות ואפילו מגוף המקח יכולין לחזור ולא סגי בחזרת האונאה כיון דהטעהו דגילה דעתו דאינו נכנס עמו לגא"א רק אם גם הוא לא ראה הסחורה וכמ"ש הטור בסימן זה סכ"ד בע"מ שאין בו אונאה דאם נמצא אונאה הוי מקח טעות וחוזר בו לגמרי אם ירצה ופירש הב"ח אפילו בפחות משתות כיון דעבר על התנאי ועיין שבו"י ח"ב סימן קס"ו דאם מוכר יודע מהמום ועשה עצמו כמסתפק דהוי מטעו גמור והוי מק"ט אף דנראה דלוקח מחל משום דמוכר גרם לו ללוקח שיטעה והובא בפ"ת סימן רל"ב.
סעי' ד' יכול להחזיר החפץ כתב משפט שלו' יל"ע אם נתאנה מוכר יותר משתות וכשנודע לו כבר מכר לוקח הסחורה ביותר משוי' באותו שעם ע"י השתדלותו וחריצותו ועתה בא המוכר לבטל המקח ולתבוע דמי מקחו ומצאתי באס"ז ב"מ דף ס"ה ע"א בשם תשובת ר"י מגא"ש שכתב וז"ל ומה שאמרנו שאם הי' ההוספה יותר משתות שיש לבטל המקח ויחזור לקחת סחורתו אין זה אלא אם היתה הסחורה נמצאת בעין אבל אם לא היתה בעין אין לו כ"א דמיו ולא יהא אלא שאם עבר ומכר נכסי חברו ודאי לא הי' מחויב כ"א כמה ששוים וכן מה שא"ל תן לי מנה מה שקבלת בה אינו טענה לפי שאם קיבל בה יותר על שוי' זה הי' מכח השתדלותו וחריצותו ואין לחייב אותו שיתן לו מה שבא לו ריוח ע"י זריזותו לפי שאינו משרתו אלא יתן לו דמי סחורתו בלא תוספת עכ"ל הרי הדין מבואר עכ"ד המ"ש ובד"ג כ"ה סכ"ו ז"ל הא דקי"ל בנתאנה בשתות מחזיר האונאה וביתר משתות או מצא מום במקח המכר בטל עיין דמשק אליעזר סימן רכ"ז ס"ד שכתב דאם מכר הלוקח החפץ אף שהוליכו למרחקים ומכרו שם בזול מחמת שנתאנה ואמר בפירוש איני מוחל אונאתי מ"מ א"י שוב לתבוע אונאתו מהמוכר כיון שאין לו החפץ להחזיר לו ובכ"ו סכ"ח כתב דכן מבואר ברשב"ש סימן תקפ"ט אח"כ מצאתי בש"מ לב"מ דף ס"ה בשם מהר"י מיגא"ש דבאונאה יותר משתות אם מכר הלוקח הסחורה לאחר דאינו מחויב לשלם למוכר רק שוי' וכנז"ל והנך רואה שדברי גאונים הנ"ל הם נגד מהר"י מיגא"ש וגם מדברי מהרשד"ם סימן קט"ז מוכח דלא כדבריו ואף דדברי רשב"ש ורשד"ם הם במום מ"מ חד טעמא הוא כיון דחזקה דנתרצה גם ביתר שתות נמי הלא קי"ל דאחר שיעור שיראה לתגר חזקה דנתרצה ומחל אונאתו כ"ש במכרה והרויח בה דודאי נתרצה ואפילו לא הרויח כיון דהוי כנשתמש אחר שידע שנתאנה יותר משתות דמחל ואפשר ליישב דמהר"י מיגא"ש מיירי דמכרה קודם שידע שנתאנה ובאמת מצד הסברא לקתה מדה"ד דמוכר יפסיד מהסך שמכר וזה ירויח בסחורתו של חברו עכ"ל ד"ג ולא עיינו כל הצורך דמהר"י מיגא"ש כתב בפירוש שלקח מחברו סחורה בהמתנה והוסיף עלי' בדמי' לסבת המתנה עיי"ש ובזה לא מועיל מחילה שהוא רבית והלוקח ידע מתחלה שאינה שוה כך ונתרצה ומ"מ אסור ליתן התוספת ואפילו הוא רק פחות משתות וכמבואר שם ואפילו טרחתו ושכר השתדלותו אסור למחול דהוי רבית וכמבואר ביו"ד סימן קע"ז ובאמת בשאר גזלה או נגבה שמכרה ביותר מדמי' הכל לנגזל כמבואר לקמן סימן שס"ג ס"י בהג"ה ובנתיבות סימן שנ"ו ס"י ובפרק אלמנה ניזונות דף צ"ח אלמנה שמכרה בכתובתה שוה מנה במאתיים נתקבלה כתובתה ופריך תימא אנא ארווחנא ומשני כאן שנה רבי הכל לבעל המעות עיי"ש ועכצ"ל דמ"ש מהר"י מגא"ש דאינו משרתו משום איסור רבית הוא וכדמצינו לענין הלוהו ודר בחצרו דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר להרמב"ם וביו"ד סימן קס"ו ס"א דצריך להעלות לו שכר אף דזולת הלואה ל"ה צריך לשלם לו כלום וכן בנותן מעות למחצית שכר צריך לשלם למקבל שכר עמלו אף דבשותף א"צ לשלם שכר טרחו וכמ"ש בנתיבות קע"ז סק"ד ועיין לעיל סימן קפ"ב ס"ה וקפ"ג ס"ו וסימן זה ס"ל ועיין תוי"ט סוף פ"ה דבכורות ד"ה ישלם והובא בפר"ח יו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ג ומשמע דפר"ח ג"כ מודה לתוי"ט היכא דליכא טעמא גבי מוכר שלא יהא חוטא נשכר דהריוח של מוכר ראשון.
סעי' ז' ולא לתבוע אונאתו כתב הש"ך משמע שכבר נתן המעות כתב זכל"א ח"ג דצריך לישבע דלעולם לא עלה ע"ד למחול אם באולי יהא אונאה דזה לא סליק אדעתי' שהי' סבור שאין שם אונאה לכן לא הראהו לתגר תכף אלא דנודע לו אח"כ וכ"כ מהרי"ט ח"ג והובא הזכל"א בד"ג כ"ה סי"ג ולע"ד אין זה רק למ"ש הש"ך דמהימן דלא מחל במגו דפרעתי כיון דפרעתי צריך לשבע ה"נ כשאומר לא מחלתי אבל לפי מה שהוכיח השע"מ דאפילו לית לו מגו יכול לחזור דכיון שלא נתן המעות עדיין לא חקר אצל תגר וא"כ גם שבועה א"צ וכמו בנתן מעות ותוך שיעור שיראה לתגר וגם מהרי"ט לא כתב כלל שישבע ונראה כונת הזכל"א דמהרי"ט כתב דמאי דאמרינן דמחל היינו דאפילו אם יהא אונאה לא קפיד ולא דאמרינן דידע שנתאנה ומחל וזה כתב בח"ג סי"ט ומחמת דפשיטא לזכל"א דצריך שבועה וכיון דאפילו לא ידע מהאונאה אמרינן מדלא הראהו לתגר לא קפיד אף אם יהא בו אונאה לכן הצריך שיפרש בשבועה כנ"ל אבל לפמ"ש א"צ שבועה כלל.
ואם יברר שהי' לו אונס הקשה בשע"מ מ"ש מש"ש שנאמן בשבועה לומר שהפקדון נאנס ונוטל שכרו לכן הכריח דמיירי במקום שיש רואין והוליד חדשות לפ"ז במקום שאין רואין נאמן דלא נתרצה במגו דנאנס עיי"ש וסתימת הטוש"ע לא משמע הכי וקושיתו י"ל דשאני בש"ש דהוי כהוציא על פיו דנשבע ונוטל כדלעיל סימן צ"א ה"נ טרח לשמור על פיו דכך לי הוציא ממון או טרחא שוה ממון ומצאתי שכ"כ נתיבות סימן ש"ג עיי"ש ולפמ"ש נתיבות שם דאינו נשבע ליטול שכרו רק באונס בגוף החפץ לא באונס גוף השומר כגון חולי דאז פטור מליתן שכר אפילו מה ששמר עד שנאנס כיון שלא ההנהו עיי"ש א"כ י"ל לפמ"ש תוס' בגדה פרק הרואה כתם דף נ"ח בד"ה ולענין דשואלת חלוק ונמצא עלי' כתם דאינה חייבת לכבסה ולא אמרינן כל שנולד ספק ברשותו עליו הראי' כמו גבי מחט בהמדיר דף ע"ו כיון דהחלוק רק בתורת שאלה לא חשוב ברשותה עיי"ש ולפ"ז י"ל ש"ש דנשבע ליטול שכרו משום דהאונס בהחפץ שהוא ברשות בעליו וכל שנולד הספק ברשותו עליו הראי' משא"כ כאן דהאונס בגוף המתאנה שלא הי' יכול להראות לתגר והאדם ברשות עצמו וכיון שנולד הספק ברשותו עליו הראי' וטעם זה י"ל נמי בהא דלעיל סימן כ"א דצריך ראי' שנאנס אף ליפטר ומה שהקשה השע"מ למה ש"ש נאמן לישבע שנאנס וליפטר ובהך דלעיל סימן כ"א צריך ראי' י"ל ג"כ בזה דאונס המבואר בתורה גבי שומר שכר דנשבע היינו מת או נשבר או נשבה דהריעותא בגוף החפץ שהוא ברשות בעליו ואף לפ"ד הפוסקים דאונס בגוף השומר נמי פטור כמבואר בסימן ש"ג בש"ך סק"ד מ"מ עכ"פ הריעותא נמי בגוף החפץ שנגנב ואנו דנין אם שמרו השומר מה דאפשר לו ועל בעל החפץ הראי' שחפצו לא הי' נגנב אם הי' שומרו מה דאפשר לשומר ובלא"ה י"ל שאני שומר דקיבל עליו לשעור חזקה שע"ש ועיין בתשובת מיימני לספר משפטים סמ"ד ובעה"ת שכ"ט ח"ב ס"ו וע"כ אף דאונס לא שכיח מ"מ לאידך גיסא נמי לא שכיח שלא יעשה שליחותו שזה סמך עליו והימני' ועוד לפמ"ש תוס' בכתובות דף נ"ו ע"ב דחייבה תורה שומרים דמשעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה ע"כ י"ל נמי דירדה תורה לס"ד ש"ש דאינו משעבד עצמו רק שבועה שנאנס ואינו מקבל עליו חיוב תשלומין כלל רק אם לא ישמר מה דאפשר לו דאל"כ אפשר שיפסיד יותר משכרו.
סעי' ט' בהג"ה על המתאנה לה"ר מבואר במרדכי ס"פ המדיר אף דמוחזק במעות וכ"כ מהרי"ט בחחו"מ שאלה י"ט ולא הבנתי מ"ש ביאור הגר"א אות כ"ף על המתאנה לת"ר דהממע"ת וכמ"ש בס"פ המדיר כל מי שנולד ספק ברשותו עליו הראי' דהם דברים סותרים דלטעם כל שנולד אפילו הוא מוחזק עליו הראי' כדלעיל סימן רכ"ד ס"ב מיהו לטעם מהרי"ט משום שהוחזק הקנין הוי כודאי וכל ספק הבא לקלקלו אינו מוציא מידי ודאי מקח בלא ראי' אם לפי שער שבשוק עכשיו נתאנה מוכר עליו הראי' אף שנולד הספק ברשות לוקח ובח"ס חו"מ ס"ס ל"ז כתב דרמ"א ס"ל כמ"ש תוס' בפא"ט דף כ"א בד"ה המוציא דכדי לקיים המכר ושלא לבטל המעשה אמרינן שאין לבטל בלא ראי' לכן אם המוכר נתאנה ג"כ ע"ה אף דנולד ברשות לוקח והוא כסברת מהרי"ט וכן הוא סברת הנתיבות כאן סק"ח ח ואפשר הגר"א לשון הש"ס נקט וכדמפרש התם משום דסתמא דמלתא כבר יהיב דמי.
סעי' כ"ו עו"כ אין לו אונאה יל"ע עו"כ שמשך ונתאנה ולא פרע ונתגייר אי נימא כיון שאין לו אונאה נתחייב כבר כשמשך ועיין מח"א סי"ג מהלכות אונאה מה שהביא מהטור לעיל סימן ר"כ ס"ה ולפמ"ש פרישה שם י"ל ה"נ כיון שדרך מו"מ הוא נתחייב כשמשך וברפ"ב דבכורות פריך למ"ד גזלו מותר לעמיתך ל"ל למעט עכו"ם מאונאה ולפמ"ש ספר יראים דאף דגזלו מותר ל"ח לכם א"כ כשנתגייר עד שלא פרע פטור לכן צריך קרא למעטו מדין אונאה ומתחייב בשעת משיכה ומוכח לכאורה דלא נתמעט רק דא"צ להחזיר להעכו"ם אונאתו וכן נראה דעת הש"ך ס"ס שפ"ו ס"ק כ"ה וצ"ל דשאני הא דסימן ר"כ דמתחייב מדעת משא"כ באונאה דהוי חיוב בטעות.
סעי' כ"ז הנו"ו באמונה כתב בסוף ספר שבנו יהודא בלקוטיו על ספר נחפה בכסף סימן כ"ז ראובן שדיבר עמו גוי לקנות ממנו תיבה סגורה שיש בו אלמוגים ובא ראובן אצל שמעון קודם שנגמר המקח וא"ל אם תרצה תתן לי ריוח כו"כ ואלך ואקנה אותה ונתרצה והלך וקנה והביאם לשמעון ונמצא בה אלמוגים מזויפים וחזר שמעון נראה אף דקי"ל דהא דנו"נ באמונה אין בו אונאת היינו בשיוי מקח ולא במקח טעות היינו במי שהי' המקח שלו קודם ואח"כ מכרו משא"כ בנ"ד דלא קנאו מהגוי אלא ברשות שמעון ומיהו הריוח לא יתן לו שמעון דדי לו צערו ואפילו כבר לקח יחזיר ולא כרב המחבר שזיכה השליח גם בריוח ויליף לה מתך דסימן של"ה ס"ב דשא"ה דטרח והלך בתורת שליחות עכ"ל ולי נראה דשליח אינו וגם א"צ שמעון ליקח המקח כלל דהא מבואר בב"י ס"ס קע"ו מחודש נ"ז בשם רה"ג ז"ל דאם אמר לחברו שיקנה והוא יתן לו רווחים לא הוי כשליח ופטור לוקח שני מאחריות הפסד שאירע קודם שבא לידו יעיי"ש וכ"מ בפירוש הגאונים שבב"י סימן קפ"ב ססי"ב וכ"מ בב"מ דף ע"ד ע"ב בהא דאמר ות"ל דשליח שוי' א"ל בתגרא דזבין ומזבין ופרש"י ומשתכר וה"נ כשנמצא מזויף אפילו יחשב כאונס פטור שמעון דנאנס קודם שנקנה לו
בכו"כ לקחתיו ואם נודע ששיקר רק לקחו בפחות נ"ל כיון דלוקח שתק ולא אמר תחלה ואח"כ אני קונה ממך בקרן או ריוח כו"כ ש"מ דלא על סמך דיבורו של מוכר דוקא קנה דכך דרך התגרים לומר שאינם מרויחים וראי' מהטו"ז דלקמן סימן של"ב וצ"ע כאן לענין אונאה כה"ג י"ל דוקא נקט נושא ונותן באמונה דהיינו לוקח ומוכר.
סעי' כ"ט דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות מעשה בא לפני בשותף באורנדיא שהקנה לחבירו חלקו ונתאנה פסקתי דאין בו דין אונאה חדא דעיקר המכירה שטר שיש לו על זכות הראנדיא ואין אונאה לשטרות ואפילו בלא שטר מ"מ זכות הראנדיא אין בו ממש ואינו בכלל דבר הנקנה מיד ליד וכמו דממעטינן קרקעות מדכתיב מיד עמיתך שנקנה מיד ליד דוקא ה"ה זה דהוי רק כמוכר הריוח או ההיזק שיהא ותלי"ת מצאתי אח"כ במהרי"ט חחו"מ סי"ט בשאלות שלישית באחד שהי"ל חלק רק בריוח שיהא מהסחורה לא בהפסד ומכר חלקו דאין בו דין אונאה כיון דאין לו קנין בגוף הסחורה רק בריוח הוי דבר שאין בו ממש ואינו נקנה מיד ליד והובא בנתיבות כאן אך מתשובות הרא"ש סי"ג ס"כ לא נראה כן גבי חכירות אלמיענה דהוכרח לבטל טענת אונאה משאר טעמים ולא אתי עלה מטעם שכתבנו ודוחק לומר דכ"כ משום דאפילו יהא אונאה בפלגא לא יוכל לחזור דמבואר שם שטען שהי' אונאת שתות מקח ואפשר משום דהחכירות נקנה ע"י טובי העיר כמ"ש שם ומבואר במרדכי פרק האומנין דרבים או טובי עיר ששכרו מלמד א"צ קנין דדינם כבית דין וכן מבואר לעיל סימן ב' ומבואר ברא"ש פרק אלמנה ניזונות הובא בב"י לעיל סימן ק"ט דב"ד שמכרו בשל יתומים בין פחתו שתות בין הותירו שתות מכקן בטל דב"ד הם שלוחים של מוכר ולוקח דשניהם סומכים עליהם שלא יעשו עול ולא יטעו ואם פחתו שתות גם רמב"ם מודה דמכרן בטל גם בקרקע כמבואר בסמ"ע לעיל סימן ק"ט ס"ק כ"ב וה"נ הקהל סומכים על טובי העיר כב"ד אף דמבואר שם בתשובת הרא"ש דהקהל היו אצל החכירות עם הב"ד שמינו למעיינים על עסקיהם מ"מ סמכו על המעיינים שלא יטעו להוזיל החכירות כמו בהך דסימן ק"ט אף דלקח בעצמו מהב"ד קרקע מ"מ חוזר שסמך דהב"ד ידקדקו יפה ואף דבא"ח סימן קנ"ג סס"ז בהג"ה כ"ד שיכולין הקהל למכור אין בו אונאה אף דנמכר ע"י הב"ד או זט"ם מ"מ לע"ד להרא"ש דסימן ק"ט דגם לוקח שנתאנה חוזר לא ס"ל הכי ועוד דסתמא לא היו כל הקהל והרבה יתומים קטנים אשר נוגע להם רק הקהל והמעיינים כאפטרופסים שלהם ואפטרופס שטעה והחיל בטל המקח כמבואר בסימן ק"ו וממילא בטל כל שכירות החכירות דלא נקנה רק ע"י שטר כמבואר שם ואין שטר לחצאין כדלעיל סימן ק"צ סט"ז בהג"ה.
והקרקעות בד"ג כ"ה אות ט"ו הביא מן הזכל"א בשם כנה"ג דמוחזק י"ל קי"ל כגאונים שבטור סימן צ"ה דקרקע ח"ל כמטלטלין וי"ל אונאת עכ"ל ולע"ד כנסת הגדולה לשיטתו די"ל קי"ל כמיעוט נגד רבים לעולם כמבואר בדבריו בכללי קי"ל סימן קכ"ג וקכ"ד אבל בתומים כתב שם דקבלה בידו דדין שנזכר בש"ע ומחבר ורמ"א השמיטו דעת החולקין אין לטעון קי"ל וכ"כ החו"י ונה"מ בדיני תפיסה ס"כ דבמקום שסתמו בעלי ס"ע וסמ"ע וש"ך לא חלקו א"י לומר קי"ל כפוסק אחר וכן העיד התומים שראה דיינים מומחים וחכמי דור גדולי ישראל עשו כן למעשה וא"כ דין שבכאן נסתם בסימן צ"ה וכאן דל"ש בין קרקע מא"י או מח"ל ודאי א"ל קי"ל.
יותר מפלגא בד"ג כ"ה אות י"ז ראובן מכר לשמעון חלק מקרקע שחופרין ממנו עפרות זהב וכסף בעד סך קצוב ועתה רוצה שמעון לחזור בו משום דנתאנה יותר מפלגא כי מוצא הזהב מעט עיין מהרשד"ם סימן שע"ו ושע"ט שכתב דאף לדעת רא"ש ור"ת שיש בקרקע אונאה יותר מפלגא בנ"ד הכל מודים דאין בו אונאה כיון דבשעת המכר שניהם אינם יודעים כמה יהא ועיין בשו"ת מקור ברוך סימן נ"ה שנשאל בכיוצא ופסק כיון שא"י לידע בשעת המקח כמה יהא דמי למ"ש הרא"ש בחכירת אלמניעה דאין בה דין אונאה כיון שתלוי במזל ועוד יש לזכות למוכר כיון שלהוציא הכסף צריך טורח הרבה א"כ כשמכר ה"ל כשכרו לעשות לו מלאכה ונדר לו בשכרו כל מה שיוציא יותר ממה שנותן לו בדמי העפר דהדין דאין אונאה לפועלים ובשו"ת נא"ב הגאון בעל פנ"י נשאל בכיוצא וכו' וצ"ע שלא דברו כלום מתשובת הרא"ש ומהרשד"ם שלדעתם א"צ להחזיר אונאה עכ"ל הנה מהרשד"ם בסימן שע"ו דימה זה למכירת חזקות מבתים וחצרות שבעליהם גוים ולמחר מוציאים הקונה ומפסיד מעותיו ולא בשבילו חוזר על המוכר משום דאדעתא דהכי נחתו וזבני עכ"ל וזה תמוה דשם נתחדש ברשות הקונה ומזלו גרם וכיוקרא תולא שלאחר המכר הוא משא"כ זה שנתגלה למפרע שזהב בה מעט עליו אין להוסיף ובסימן שע"ט מהרשד"ם גופא תבר לגזיזי' ואהי עלה רק אם נהגו שלא לתבוע האונאה בזה על המנהג סומך ומתשובת הרא"ש ג"כ אין ראי' דשם תלוי במזל במה שנתחדש אחר השכירות דבשעה שסוכר אפשרי עדיין להרויח או להפסיד לסבא ודמיון המקור ברוך תמוה דמה מזל שייך בנידון דידי' שא"א שיהא יותר ממה שהי' כשקנה ומה שדימהו לפועל אפילו לשיטתו עכ"פ דומה להך דהג"ה בסל"ג דה"נ נשער מה שהוא בעד שכר טרחו ומה שנתאנה מצד המכירה יחזיר וכמו שביאר בנו"ב חחו"מ סל"ב דה"נ אם מכר לו העפר בעד ק"ן ז"כ וטרחתו שוה חמשים הרי כמכר לו במאתיים הכסף שיוציא וכשנמצא אח"כ כסף שוה שלשה מאות נחלוק האונאה שלשה שלישים על המכירה ורביעית על המעולה עוד תמוהין דברי המקור ברוך דבקבלן גם בפועל יש אונאה כמבואר סל"ו ק"ו דכאן אין שם עבד עליו כלל דקנה העפר ובדידי' טרח וישתקע הדבר.
סעי' ל' אינה את הלוקח שו"ת בשמים ראש סנ"ז כתב דשליח שאינה אחרים אין זה ענין לשליח לד"ע ועיי"ש כס"ד דנתקשה למה יזכה בשביל משלחו הא זכי' משום שליחות ואשלד"ע עיי"ש ואפשר דמיירי שלא שלחו להונות עמל"מ פ"ג מגנבה ואם שלחו להונות וקנה במעות נעשה הקנין ממילא כשקיבל לוקח המעות וכן כשאינה ללוקח ולוקח משך או החזיק השליח מעשה קוף עביד אבל כשנעשה הקנין בכסף שנתן לוקח לשליח או שמשך השליח ועדיין לא בא ליד המשלח צ"ע.
בכ"ש ור"ה כתב שליח שהותיר שתות המקח בטל ותמה הרא"ש בפרק אלמנה ניזומת סט"ז כיון דל"ה הותיר דינו נפיחת הל"ל בכ"ש ולמה נקט שתות ונ"ל כיון דבבעלים עצמם שנתאנו פחות משתות הוי מחילה מודה בזה ר"ה לר"י דל"ח טעות בהותיר רק בשתות דלא מחלו נמצא המשלח יהנה מגזל בשוגג ולתקוני שדרי' ולא לעיות ובטל כל השליחות.
סעי' ל"ג הג"ה שכר פועל עם סוס בד"ג כ"ה ס"ז אחד עשה מקח עם חברו האומן שבעד כל סך ככרות שיעשה לו מתבואתו יתן לו כו"כ מעות ונתאנה האומן איך נחשוב האונאה כיון שבנורחת הבצק ואפיה ל"ש אונאה דאין אונאה לעבדים ומצד התבואה יש אונאה עיין זה בנו"ב סל"ב מ"ש בזה עכ"ל טעה בזה דאדרבה מצד הטרחא אונאה לעולם חוזר דבשכירות חוזר אונאה לעולם דבקבלן לא שייך אין אונאה לעבדים כדלקמן סל"ו רק להיפך דן הנו"ב כיון ששהה בכדי שיראה לתגר אין חוזר מצד אונאת המכירה רק מצד הטרחא ודימהו להא דסעי' זה ומה שנתאנה בשכירות לבד חתר וכן מבואר בנו"ב שם.