ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רכה
סעי' א' עמ"ש שע"מ ומה שכתבתי עליו לעיל סימן קט"ו ס"ג בס"ד.
סעי' ג' שאינו מצוי ולא עלה על לב המוכר לכאורה קשה מן ר"פ ר"א בנדרים דף ס"ד דאין פותחין בנולד ופירש רא"ש שם דבנולד דבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר טעות מעיקרו דאמרינן בשביל זה לא הי' מניח מלידור כי הי' סבור שלא יבא אח"כ מצאתי בחכ"צ סימן מ"א שהקשה כן וכתב תירוצים עיי"ש.
סעי' ד' ששכר מלחים הכי איתא בפרק מי שאחזו דף ע"ג אגור מלחי לעברינהו פרש"י קבילו עלייהו המוכרים ולכאורה לישנא דגמרא משמע דקאי על המלחי הספנים וכמ"ש הרמב"ם ולמה פרש"י המוכרים וגם לכאורה שפת יתר הוא דיהיו מי שיהיו ונלע"ד משום דלא נזכר שקנו מידם ומשמע דבדברים קבלו עלייהו ואיך יתחייבו בדברים אפילו יהא אונס דשכיח ואסקו אדעתייהו יכולין לחזור ואי לענין חזרת השכירות זה ודאי חייבים גם באונס דל"ש דלא עשו שליחותם ובב"מ דף צ"ד דמתנה ש"ח להיות כשואל פריך במאי בדברים ומשני בהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן גמר ומשעבד נפשו ובפרק הזהב דף נ"ח גבי הקדש משני בשקנו מידו ותרצו תוס' דש"ח כיון דעכ"פ חייב שבועה יכול לקבל עליו להיות כשואל או משום דע"י שמקבל עליו להיות כשואל סבורים העולם שהוא שואל וש"ך ס"ס ס"ו תירץ דבהדיוט שיש דין שומרים י"ל הריני בהתקבלתי הנאת שואל וכ"ז ל"ש כאן דאינו באחריות גוף דבר הנפקד ואף לפמ"ש נתיבות בסימן של"ג ס"ק י"ד דשכירות פועל דמי לקרקע דנקנה בכסף זה לא יתכן רק על שעבוד גופו לעבוד וכמ"ש שם דדמי לעבד דנקנה בכסף כקרקע אבל אין זה ענין להתחייב לשכור חמורים לעברינהו דזה הוי חיוב ממון דמה יועיל כסף השכירות להתחייב ביותר ועיין בסימן ש"י סמ"ע סק"ו ונתיבות שם סק"ה ושי"ב ס"ב סק"ה ודעת רש"י נראה דא"י להתחייב ביותר ממעות שלקח בלא קנין ומה"ט נמי נלע"ד דפרש"י בפ"ק דב"מ דף י"ד ע"ב בהמוכר שדה לחברו ונמצאת שאינו שלו רב אמר יש לו מעות ויש לו שבח דהיינו אם לוקח השביח את הקרקע בזבל קודם שהוציא נגזל מידו והנגזל מוציאו עם השבח משום דגזלה משובחת והכסיפה גזלן ותוס' כתבו שגזלה ריקנית ולענין השבח היתר על ההוצאה ויש להבין למה מיאן רש"י בזה והוא עצמו כתב שם אחר זה דלוקח לית לו מנגזל שבח היותר מהוצאתו אך לפמ"ש א"ש דהא בעי לומר התם דטעמא דשמואל משום שלא פירש אחריות השבח וא"כ אף לרב דאחריות ט"ס מ"מ כיון שלא נזכר בשטר במה יתחייב יותר ממעותיו שנטל לכן פירש לענין השבח ע"י הוצאה דהוציא על פיו אבל היתר על הוצאה או שבח דממילא כיון דאינו מכר כלל אין השבח של לוקח רק דמוכר מתחייב חיוב חנם גם ל"ל דשכר מעותיו נוטל וכהשכיר לו כלי דא"כ יהא רבית ומדברי סמ"ע כאן סק"ב ונה"כ יו"ד ס"ס קע"ב מוכח דלא ס"ל הכי וכן נראה מרשב"א שבאס"ז ב"מ דף צ"ד דאם קיבל הנאה מתחייב בלא קנין אבל רש"י לע"ד לא ס"ל הכי.
וזה נראה גם כאן טעמו של רש"י דאינו מתחייב בלא שטר וקנין אף שלקח כסף יותר ממה שלקח וגם משום דבר האבד אין לחייבם כיון דגם אחרים לא היו משכירים עצמם לעברינהו בחמורים בשכירות כזה ומבואר באס"ז בב"מ דף צ"ד בהא דפריך איך מתנה ש"ח להיות כשואל בדברים לבד דהקשה הראב"ד למה צריך קנין הא כל תנאי בשעת מעשה מתקיים בלא קנין ותירץ דאם אינו מקיים התנאי בטל המעשה אבל בשומר אם תבטל המעשה משיכת השומר כ"ש דאינו שומר וע"כ פרש"י דהמוכרים קבלו עלייהו דבזה א"צ קנין דאם לא מקיים התנאי בטל המכר דלא קנו רק ע"ד כן לכן אמר רבא דאונס דל"ש הוא ואינו בכלל התנאי והמכר קיים ודעת רמב"ם ומחבר צ"ל דס"ל דבלקיחת מעות שכירות יוכל להשתעבד על יותר בלא שטר וקנין ובדעת תוס' לענין השבח וכ"ד רמב"ם וש"ע לקמן סימן שע"ג ולולא זאת אף בשטר צ"ע איך יתחייב בלא קנין כיון דאינו חיוב ברור רק על ספק ודומה לאסמכת וכמ"ש הר"ן והובא בש"ך לעיל סימן מ"ם ורש"י בנדרים דף כ"ז ע"ב בהא דמסיק הש"ס והלכתא אסמכת קניא והוא דלא אנוס והיא דקנו מיני' בבד"ח פירוש דלא אנוס באונסא דמוכחא לאינש כי האי דלעיל דפסקי' מעברא הרי ס"ל אף באונס דשכיח דה"ל לאסוקי אדעתי' אינו מתחייב אף בקנין ובשו"ת השיב משה חיו"ד סמ"ח כתב שני אופנים נכונים בדברי רש"י ובאמת בהא דמתנה ש"ח להיות כשואל להתחייב באונס הקשה הרמב"ן בפז"ב דהא הוי אסמכתא ולהש"ך דהוי כאומר הריני כהתקבלתי הנאת שואל וחייבו התורה באונסים י"ל דזה מועיל לסלק גם האסמכת אבל לענין חיוב אחר באונס דאינו מטעם שואל הק"ל וע"כ פרש"י דמוכרים קבלו זה ול"ל אלו ידעו שיארע כן לא היו מתחייבים בכך דמ"מ לא קנה לוקח רק ע"ד זה לולא דאונס דל"ש הוא ואינו בכלל התנאי דגם לוקח לא לקח ע"ת זה דוקא.
סעי' ה' אם התנה נ"ל דוקא כשפרע דמי המקח סבר וקיבל ונתן לשם מתנה אבל כשלא פרע אף דהתנה יכול לחזור דל"ל ע"י משיכת המקח שקנה נתחייב במעות וכל תנאי שבשעת מעשה א"צ קנין דכיון דמכר דבר שאינו שלו לא קנה לוקח ממנו כלום ולא משלו נהנה ולא אכפת לו שע"י שלא מקיים התנאי יתבטל המעשה דבלא"ה בטל וכל כה"ג ל"ל כלל כל תנאי שבשעת מעשה מתקיים בלא קנין כמ"ש באס"ז פ"ז דב"מ דף צ"ד בד"ה אמר שמואל מראב"ד ורשב"א.