ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות אומנים סימן שו
סעי' א' כל האומנין עש"ך דאפילו עושה בבית בעה"ב וכתב הנתיבות אף דבעינן משיכה בשומרים מ"מ בשוכר הוי התחלת שימוש קנין גם לחיוב שמירה כיון שהמשכיר א"י לחזור בו האי הנאה ה"ל ככסף לגבי שוכר אבן מהרמ"ה שבאס"ז ב"ק דף צ"א ע"ב מוכח אף בהקדים דינר לשומר אינו ברשותו לנטורה ולא מועיל הקדים דינר רק בטבח ואומן דמשתעבד למעבד עבידתי' כשכיר ואם קלקל חייב אבל אינו ברשותו לענין גו"א עד שימשוך ולעיל סימן רצ"א הבאתי דרשב"א חולק ארמ"ה וכ"ד מח"א דהקדים לו שכר מהני ועמש"ל סימן ש"ג ומפרש"י בב"מ דף צ"ט ע"ב בד"ה מאי עבידתי' מוכח דהתחלת שימוש בשכירות מטלטלין אינו קונה דאל"ה שפיר משכחת חזקה בשכירות מטלטלין כמו דקונה בקרקע בחזקת תשמישין כששכר להשתמש וכדלעיל סימן קצ"ב ס"ז וס"ח.
סעי' ד' שחט בחנם כתב ש"ג דאם שולח איש איזה דבר לשחוט ונתנבלה בידו וכו' מספ"ל אי חשבינן לו ש"ש משום הברכות וכתב הש"ך סק"ז דאשתמוטתי' ש"ס דהגוזל עצים דאומן פטור בחנם ולע"ד י"ל לפמ"ש הש"ך בס"ס שפ"ב דאין לאדם שכר ברכה עשרה זהובים רק על ברכה שמברך בפני אחר לא בינו לבינו וא"כ אינו מרויח השוחט ע"י הברכה רק ע"י שמיעת בעלים ברכתו ועונה אמן אחריו וא"כ הבעלים משמשין את השוחט ג"כ ששומעין ברכתו ומרויח עי"כ א"כ הוי שמירה בבעלים בתחלת חיובו כשנעשה ש"ש וכיון דאומן הוא ואינו מזיק ממש אינו חייב רק מדין ש"ש דהוי כקרוב לאונס ובש"ב פטור משא"כ הדיוט חשוב מזיק ממש ובלא דין שומר חייב כדלעיל סימן כ"ה ס"ד לכן דייק הש"ג דאם שולח איזה דבר לשחוט ולא אמר מי ששחט איזה דבר לחברו אלא משום דע"י שליח שנשאל לשומר ל"ח שאלה בבעלים כדלקמן סימן שמ"ו ס"ו ובב"ק צ"ט ע"ב אמר ר' יוחנן טבח אומן שקלקל חייב ופריך והאר"י דמומחה פטור לא קשיא כאן בחנם כאן בשכר כי הא דאמר ר' זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר ויל"ד מה צורך להקדים ולא סגי בפסיקת שכר וכסתם שכירות דמשתלמת לבסוף אבל לפמ"ש ה"ט דאם לא מקדים הנה בשעת ברכת ובעלים שומעין הברכה ומהנה לשוחט נעשה שמירה בבעלים דמשעת ברכה נעשה שומר שכר בשכר ברכה וא"כ אף דנותן לו שכר ממון ממש פטור ולהשיאו עצה שלא ישמע הברכה הלא יפסיד שכר אמן דגדול העונה מהמברך לכן יקדים לו דינר דנעשה השוחט אז ש"ש כשמקבל הדינר והוי תחלתו שלא בבעלים ולא אכפת לנו אם אח"כ בעלים עמו והגמרא דאמר סתם כאן בשכר ולא מחלק בין הקדים לו השכר י"ל היינו כשאין הבעלים אצל הברכה או יש אחרים זולתו או דלא ס"ל כר"ז בהא וה"ט לפמ"ש נתיבות בסימן רצ"א סכ"ו דאם שאל בבעלים ובתוך ימי השאלה שכר או שאל ממנו שיהא לו רשות להשכירו לאחרים הוי קנין חדש ומפקיע שאלה ראשונה שהי' בבעלים אף דבסימן שמ"ו מבואר דשאילה של"ב אינו מפקיע שאילה ראשונה שהי' בבעלים היינו משום דבשאלה שני' הי' ברשותו וזוכה מכח משיכה ראשונה משא"כ אם בשני' עושה קנין חדש עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דבשעה ברכה לא זכה עוד בהשכירות ממון דאינו בעד הברכה רק בעד השחיטה ואם לא ישחט ע"י איזה סבה לא יגיע לו שכירות וכששוחט זכה בשכר שחיטתו א"כ כיון דאז אינו תו בבעלים וקונה שכר חדש נעשה ש"ש אז מחדש וכ"ש דא"ש לפמ"ש הריטב"א ושטה בב"מ דף צ"ח ע"ב דהא דשאלה שני' של"ב אינו מפקיע ראשונה דבבעלים היינו כששאל בשני' תוך זמן שאלה ראשונה אבל לאחר הזמן כבר נפסק שאלה ראשונה ושכירות או שאלה חדשה הוא והוי שלא בבעלים א"כ ה"נ כששחט דזוכה בשכר חדש ע"י שחיטתו נעשה ש"ש שלא בבעלים ובירושלמי פ' נ"ש ה"ג אר"א לר' זירא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתא כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן עיי"ש ומה צורך להוציאו באמן אלא ע"כ דשכר הברכה עשרה זהו' רק כשעונין אחריו אמן וכיון דר' זירא כיבד לר' אבא לברך כדי ליטול שכר הברכה אמר לו שצריך לענות אחריו אמן ולהוציאו שיהא כבירך וענה אמן דבזה יש לו שכר הברכה בשלימות וברכ"י א"ח סימן רי"ג הביא מהד"מ א"ח סימן קס"ז דכתב דלא נמצא כן בפוסקים גם בתלמיד שלנו ליתא עיי"ש וא"כ ר' זירא מדשתק לר' אבא הודה לו דלא נשלם חובת הברכה בלא עניית אמן ואנן לא ס"ל הכי כיון שלא נמצא בתלמוד שלנו ולפ"ז ר' זירא לטעמי' אמר שיקדים דינר לטבח דאל"כ יתחיל חיוב שמירתו בשכר הברכה ובעל הבהמה ששומע ועונה אמן משלים ברכהו ושכרו והוי שמירה בבעלים משא"כ לדידן דשכר הברכה נשלם מצד המברך עצמו א"כ ל"ה שמירה בבעלים ואפילו בחנם הוי ש"ש וא"צ ליתן שבר רק אם הטבח יש לו לברך על שלו ושל אחר ונכלל במה שאמר כאן בשכר כאן בחנם דאם מברך על זה לבד הוי בשכר ורמ"ה שבאס"ז כתב דהצריך שיקדים דינר דסתמא לא יעשה משיכה והגבהה כדי שלא יהא ש"ש וע"י דינר משתעבד בלא משיכה והגבהה ודוחק ולהסוברים דמיד שנסתלקו בעלים מתחייב השומר ה"נ כיון שמוסר לטבח לשחוט הרי נסתלק בעליו וא"צ משיכה.
ומה שהקשה קצו"ח דא"כ שומר אבדה יהא ש"ש משום שכר מצוה אע"כ משום לל"נ ל"ח שכר י"ל לפי מה שהוכחתי במקום אחר ומצאתי באחרונים דמצוה שמוכרת לעשות לאו ליהנות נתנו משא"כ כשאינו מוכרח וא"כ אבדה מוכרח להשיב משא"כ לשחוט איבעי לא אכל בשר ולא מברך אבל אחר ששחט מוכרח לכסות לכן מכסין באיסורי הנאה והא דצריך לשלם עשרה זהובים בחטף מצוה משום דזה שחטפו אינו מוכרח ולדידי' הוי הנאה לכן אף דלחברי' ליכא הנאת ממון דמלל"נ מ"מ כיון דאפסדי' המצוה והמפסיד הרוויח הנאת עשרה זהובים קנסוה שישלם וכן הא דאמר בחולין כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים דנהי דמחויב לברך אבל אינו מוכרח להוציא אחרים ולהשמיען הברכות לכן המתכבד בכך חשוב לו הנאת מ"ם זהובים.