ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שה
סעי' ג' בעלים עמו מעשה בא לפני ששכר אחד בע"ג להוליך לו עשרים חביות יין בעד עשרים דינרים ונגנב חביות אחד והי' בעל היין עמו תחלה במלאכתו ובע"ג תובע השכירות ובעל היין תובע דמי החביות יין והנה פשוט דגם ש"ב שכרו מפסיד מידי דהוה שטרות והקדשות כדלעיל סימן ש"א ומצאתי בקצו"ח ונתיבות כאן כ"כ אך הספק אם נאמר שכירות כל חביות לבדה ואם ינכה לו השכר מכל העשרים חביות הוי כמשלם מכיסו כיון דגמר פעולתו בהתשעה עשר חביות א"ד הכל שכירות אחד דע"מ שישמר כולן ויביאן לידו פסק לו שכר והנה ביו"ד סימן קל"ג ס"ג ובש"ך שם סק"ו בגוי ששכר ישראל להעביר לו מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת אחת מהן יי"נ שכרו כולו אסור כיון שקבלנות הוא כולא אגרא אחדא וחדא יהיב לו וגם אפשר שאלו הודיעו מתחלה שאין מעביר לו החביות יי"נ לא הי' שוכרו כלל כן הסכימו רוב הפוסקים וכ"ע ב"י ואחרונים וכתב המחבר שם דאם א"ל העבר לי כל חביות בפרוטה אינו אסור רק שכר של היי"נ ולפ"ז ה"נ אם א"ל העבר עשרים חביות בעשרים דינרין כולא אגרא אכל חדא וכשנגנב אחד א"צ לשלם לו כלל ובאס"ז בב"מ דף נ"ח כתב הריטב"א דאפילו נטל כבר השכירות ואירע לו הפסד חייב להחזיר השכר ועיי"ש ובכה"ג אפשר די"ל קי"ל כר"י וראב"ד שבטור יו"ד שם דמהני הולכת שכר אותו חביות לים המלח ולא ס"ל דכולא אגרא אכל חדא יהיב ונהי דהתם איפסק כרוב הפוסקים להחמיר באיסור אבל כאן להוציא מהמוחזק י"ל קי"ל.
ופנ"י בב"מ שם כתב אם שכר שומר לימים ופסק לו שכר לכל יום ונגנב אח"כ לא הפסיד שכירות ימים שעברו דכל יום שכירות בפ"ע וגם לדבריו י"ל אם שכרו לחדש ונגנב בסופו הפסיד כל השכירות.
ואח"כ מצאתי בתומים סימן ס"ו ס"ק ס"ח כל שלשה חילוקי דינים שכתבתי דהיינו אם שכרו לימים כל יום בפ"ע ונגנב באיזה יום אינו מפסיד שכר ימים שעברו ואם שכרו לחדש ונגנב טרם כלותו מפסיד כל שכרו ואם שכרו לשמור בית כור זרעים ונגנב סאה אחת מפסיד שבר כל הבית כור אח"כ נדפס ספר פ"ת ונ"צ ומצאתי בו כמ"ש.
סעי' ד' ומשבועה ומ"מ מפסיד שכרו רא"ן ששון והביא ראי' מלעיל סימן ס"ו ס"מ ור"ס ש"א ש"ך ומח"א הלכות שומרים סכ"ב דחה ראייתו דודאי סתמא כל שנוטל שכר אדעתא לנטורי נטורי יתירתא שקיל מ"ה אף דבהקדש פטור מגזה"כ אגרא לית לו דמצי למימר לו להכי יהבי לך אגרא לנטור שמירה מעולה משא"כ בהתנה להיות כש"ח הרי לא קיבל עליו נטירותא יתירתא ועיי"ש ולע"ד כיון דמדינא כל שלא שמר מגו"א אין לו שכר רק מכח התנאי שהתנה להיות כש"ח באת וכיון די"ל דהכונה רק להיות כש"ח שלא יתחייב לשלם הפקדון אבל לא שיטול שכרו חנם י"ל יד בעהש"ט עה"ת ואפילו כבר קיבל שכרו עיין לעיל סימן מ"ב ס"ח בש"ך סקח"י וכ"ש אם לא קיבל השכר עדיין וכ"ש אם לא התנה להיות כש"ח רק התנה ליפטר מבו"א ועכ"פ אם לא נתן לא יתן ואם נתן י"ל קי"ל במח"א ואפשר גם מהרא"ש וש"ך מודו כשנתן ולא פירש ועיין מהרי"ט חחו"מ סימן קט"ז סד"ה ואיברא.
ע"מ שלא אתחייב כתב הסמ"ע דאם קיבל השמירה מעיקרא א"י לומר אח"כ איני מקבל אחריות עלי רק צ"ל ע"מ וש"ך וטו"ז תמהו דמה יועיל ע"מ ולע"ד לפמ"ש מח"א בחידושיו על הרמב"ם פ"ז משאלה דדוקא ש"ח א"י לחזור תו"ז דכל ששמר כדרך השומרים פטור אבל שיש דצריך לישב כל היום לשמור הר"ז בפועל דחוזר בחצי היום וכ"כ ת"ר דש"ש דמי לפועל וא"כ כיון דיכול לחזור מהני כשאומר ע"מ דהיינו איני רוצה לשמור בשכר מעתה רק ע"מ שלא אתחייב באחריות ואם הבעלים אינם מרוצים חתר בו מלהיות שומר וא"כ אם לא נתרצו הבעלים על התנאי ה"ל ליטול שלהם כיון דחזר בו מלשמור רק ע"מ כן אבל כשאינו אומר ע"מ הרי אינו תולה עבדות השמירה בקבלת אחריות ואינו חוזר בו מעבדותו דרוצה בשכרו ולשמור רק חוזר בו מחיוב אחריות ובזה א"י לחזור דל"ש בזה טעם עבדי הם ביון דאינו חוזר מן העבדות רק מחיוב ממון אם יגנב או יפשע ואין צריך המפקיד לחוש לדבריו ולהשיבו כלל.
ומ"מ י"ל דתליא בהך פלוגתא דלקמן סימן של"ג ס"ג הובא בפ"ת סק"ד אם חוזר בו מחמת יוקר אם יכול לחזור כלל ולדעת הסמ"ע בסקט"ז יכול לחזור רק דל"ה ידו על עליונה עיי"ש ובשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סימן צ"ג וה"נ כיון דרוצה להיות ש"ש גם מעתה רק ע"מ שלא יתחייב באחריות הוי כחוזר מחמת יוקר.
סעי' ו' שמירה בבעלים בנתיבות כתב בש"ש שמסר להבעלים לשמור בחנם דפש"ש חייב בגנבה ובעלים בפשיעה ול"ח כש"ב כיון דהש"ש עדיין חייב על חפץ זה לשומרו לבעלים מגנבה דמ"מ אין עמו במלאכתו דהש"ש אינו שומרו רק שחיוב הגוף מוטל עליו לענין גנבה ועוד דהש"ש אינו בעלים של החפץ ודמי להא דסימן שמ"ו סי"ז בהג"ה עיי"ש ובטו"ז סימן רצ"א סכ"ג כתב דבעלים פטורים מפשיעה דהוי שמירה בבעלים ובסימן ע"ב ס"ג כתבתי משום דש"ש מוטל עליו שמירה מעולה יותר דאם יזדמן שרפה וכיוצא ויצטרכו הש"ח וש"ש להציל שלהן דהש"ח רשאי להציל שלו ולהניח הפקדון וש"ש מחויב להניח שלו ולהציל הפקדון וכיון שמוטל עליו חיוב שמירה אם יזדמן חשוב עמו במלאכתו אף דכעת אינו עוסק במלאכתו וכמבואר בסימן שמ"ו ובזה י"ל דל"ת אטו"ז מתשובת הרא"ש שבטור לקמן סימן ש"ט ס"ג דהתם השוכר אינו חייב בגו"א רק ברפואתה.
ומ"ש הנתיבות דהחפץ אינו של הש"ש כמו בסימן שמ"ו סי"ז י"ל שאני התם דהבעל חייב לבעל החפץ ובעל החפץ אינו עמו במלאכתו משא"כ הכא דהש"ח אינו חייב רק לשמור להש"ש והרי מי שנתחייב לו עמו במלאכתו וא"ת ה"נ כיון שהש"ח בעל החפץ הוי רק כמי שהש"ח נתחייב לעצמו לשמרו ובפשיעה יחויב שיפסיד שלו ולא יוכל לתבוע את הש"ש א"כ הרי הש"ח נשתעבד לעצמו לשמור והרי הוא בעצמו במלאכתו.