ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות אבדה ומציאה סימן רנט
סעי' א' כבר עבר במלחמות כתב לתרץ קושית הרז"ה דלמה עובר משום בל תגזול הא מתקן לאוי' דהרי קיים העשה והשיב את הגזלה דגזלן מצותו בהשבה אף אחר יאוש דה"ט דגזלה ואבדה היא זו ואבדה נקנית ביאוש וזו כיון שנטלה לגוזלה נקנית ביאוש אבל כשנוטלה לפני יאוש ע"ד להשיבה א"א לקנותו ביאוש שידו כיד בעלים ושומר שלהם הוא וכתב נתיבות דמוכח מדבריו דאם אבד דבר ומונח בביתו לא נקנה ביאוש כיון שלא יצא מרשותו אמנם מתוס' ב"מ דכ"ו בד"ה ליזול משמע דמהני יאוש וכן בקצו"ח הקשה מתאנה הנוטה לדרך ומוצא בביהכ"נ אף דכחצר השותפין הוא ולא יצא מרשות בעלים ומהני יאוש עיי"ש ולע"ד מודה רמב"ן כשנתייאשו בעלים בעוד החפץ ברשותם ובא אחר ומשכו לרשותו או הגביהו דאזי היאוש והוצאות החפץ לרשות אחר באין כאחד דנקנה להאחר וכה"ג כתב הרשב"א בפרק הניזקין דף נ"ה אהא דגזל והקדיש חל ההקדש משום שינוי השם או שינוי רשות דאי יאוש כדי לא קני היכא מצי מקדיש לי' י"ל כיון דשינוי השם א"נ ש"ר קני הקדשו וקנייתו באין כאחד משא"כ כשנטלה לפני יאוש ע"ד להשיבה דידו כיד בעלים אף דנתייאשו אח"כ א"א לקנותה דליכא תו הוצאה מרשות לרשות אחר כיון דכבר נעשה ידו כיד בעלים וכה"ג כתב הרשב"א שהביא בטור לעיל ריש סימן קפ"ה דאין שליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהורשה מבעלים למוכרו דאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים עומד.
עוד הקשה קצו"ח בהא דאמרו ישל"מ ל"ה יאוש בדבר שיש בו סימן כ"ע ל"פ אף דמייאש לבסוף ממ"נ אם נטלה לגוזלה א"כ כי מייאש לבסוף נקנה ביאוש ואם נטלה להשיבה אפילו נתייאש קמי דתיתי לידי' לא קני כיון דלא נתכוין לקנותה אלא להשיבה לבעלים ותירץ דמצי קני לה אח"כ דידו כיד בעלים לא הוי כיון דנטלה אחר יאוש ומשום ממל"ח ליכא דלא נתכוין להגביה לזכות לבעלים אלא להשיבה את"ד ונתיבות כתב דאינו סברא דסוף סוף הגביה בשביל הבעלים ומיד קנאו הבעלים בהגבהה שלו עכ"ל וסותר ד"ע דלעיל סימן רנ"ו ס"ב בד"ה זכה הבן הסכים לקצו"ח דכה"ג לא הוי ממל"ח עייש"ה.
ובעיקר קושית הקצו"ח נראה דבשלמא כשהגביה לקנות לחברו קנה חברו ולא הוא כיון דלא רצה לקנותו לעצמו אף דידע דאפשר לקנותו משא"כ בזה דהגביהו להשיבו לבעלים מחמת דלא ידע דנתייאשו הוי כאלו לא ידע שהיא אבדה וידו קונה לו שלא מדעתו מיד כשנטלה דלא גרע ידו מחצרו כמ"ש מהרי"ט הובא בקצו"ח ונתיבות סימן רס"ח ס"ג וראי' לדברינו מתוס' פחז"ה דף נ"ד בד"ה אדעתא דציבי דז"ל אמאי אין ידו קונה לו של"מ כמו חצרו דחצר מתורת יד אתרבי דהא דחצר קונה לו של"מ היינו שא"י אם הוא בחצרו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קני עכ"ל.
בנתיבות כתב כמו דגזלה מיקרי אינו ברשותו כמו כן אבדה רק אם מונח במקום המשתמר לאו שמה אבדה כמבואר בסימן ר"ס את"ד ובאס"ז ר"פ המפקיד בד"ה א"ד אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב כתב ודוקא בגנבה אמרינן הכי אבל באבדה כל היכא דאיתא מלי מקני לה בשעת תשלומין דוקא מקני לה וכן פירש מרי.
סעי' ז' נהר נשאלתי הנהר שטף קורות עכו"ם ומצאם ראובן ושכר עכו"ם לקשרם ולהוליכם למקום אחר ובדרך נטלם שמעון ומכרם והשבתי דשמעון פטור דאאת"ל דחשיבי הפקר הא לא זכה בהם ראובן כשלא משכם לרשותו דמשיכת פועלים בסמטא ל"מ אם הם עכו"ם כמ"ש נה"מ בסימן פק"ח ס"א ואפילו היו מושכין לרשותו מ"מ עתה אינו הפקר מחמת דד"מ כמ"ש הג"ה כאן ואף דמ"מ א"צ להחזיר כמ"ש רמ"א בסימן שס"ט סס"ו עיי"ש ביאור הגר"א אות כ"ג דאף לכתחלה שרי ועיין לקמן סימן רס"ו מ"מ לא חשוב שלו כמ"ש ספר יראים הובא במג"א סימן תרל"ז סק"ג דאף למ"ד גזל עכו"ם שרי ל"ה לכם ועיי"ש בא"ר דמיירי בתלוש וכן מצאתי בהגהות על שו"ת מהר"ח א"ז סל"ו דלספר יראים גם באבדה אינו קרוי לכם וגם לולא דברי נה"מ בסימן תק"ח לפמ"ש בתומים ונה"מ בסימן ק"ה דאין יד פועל כיד בעה"ב רק בדבר שיש להפועל יד לזכות הדבר לעצמו וכאן הרי גזל עכו"ם לעכו"ם אסור כמבואר בשו"ת רשב"א סימן תרנ"ב הובא במג"א סימן תרל"ז סק"ג וגם באבדה לאחר יאוש אין גוי קונה כמ"ש נה"מ סימן ק"ה דיאוש ילפינן מלכל אבדת אחיך עיי"ש ולפ"ז י"ל אפילו שטפה נהר דהא שטיפת נתר דמותר יליף בב"מ כ"ב ע"ב גם כן מפסוק אבדת אחיך אשר תאבד ממנו יצא זו שאבודה מכל אדם ועוד דהא בירושלמי יליף יאוש מאשר תאבד ממנו יצא מה שאבודה מכל אדם והוא בתוס' ב"מ דף כ"ז בסד"ה מה וא"כ נ"ז אפקרה רחמנא משום יאוש בעלים ואם אחד אינו מתייאש דעת שוטים אינו כלום וכיון דגוי אינו קונה אבדה ביאוש ה"נ אינו קונה כשמציל מזוטו של ים וכ"ש כשלא הקדים ראובן שכר להפועלים ל"ל יד פועל כבעה"ב דבמה קנה ידם דבשלמא כשנתן להם פרוטה קנהו בכסף למעשה ידיו כמ"ש נה"מ סימן של"ג ס"א ולא מבעיא כשלא התחיל במלאכה בממון בעה"ב ל"ח חזקה כלל אף דעשה מלאכה על פיו בממון אחר אלא אפילו עשה הפועל מלאכה בחפץ בעה"ב מ"מ לי"א שבסימן קצ"ו ס"ד לא קנה גופו ואף דנקנה לו שישתעבד לעשות מלאכתו כיון דא"ל שיקנהו רק לעבודה נקנה לו בעבדות ולפיכך התחלת מלאכה הוי קנין בפועל ה"ד לשיעבוד אבל לא שיהא לבעה"ב בגוי זכות בגופו ולקנות על ידו כחצרו דצריך קנין כסף או חזקה בגופו דנעל וגדר ובעבד כמ"ש בסימן קצ"ו וכמ"ש נה"מ סימן קל"ב סי"ג ואף לפמ"ש שם דמשום שליחות אהני חצרו אף דקנהו רק ע"י הנחת חפציו בו מ"מ בפועל גוי ל"ל משום שליחות ואף דבב"מ דף קי"ח ובפרש"י שם מוכח דיד פועל כיד בע"ה אף שלא הקדים שכרו ואפילו שכרו ללקט לו מהפקר קונה לו בהגבהתו שם ה"ט כיון דהתחיל במלאכתו נתחייב לו בע"ה בשכירות וחשוב ככסף כמ"ש לעיל סימן קצ"ב סי"ג ומבואר בריטב"א קידושין דף מ"ז ע"ב דהתחלת מלאכה בפועלים דא"י לחזור בתם דהוי כקנין הוא מתק"ח וא"כ בעכו"ם אינו קנין לגרע כח הישראל שמחויב בהשכירות ולא יוכל לחזור כמ"ש סמ"ע ריש סימן ס"ו ועיין סימן קכ"ו סכ"ב.
אפילו הבעל עומד וצווח ובטור כתב עומד שם וצווח וגבי רוב עכו"ם השמיטו הטוש"ע דאפילו עומד וצווח ובגמרא כ"ד ע"ב מבואר גבי רוב עכו"ם דאפילו עומד וצווח ונתקשו הל"ל ודרישה בזה, ונ"ל דבגמרא פריך רבא על ר"נ דאמר אפילו בא ונתן סימן והלא עומד וצווח ולשון הלא היינו כיון דבא ונתן סימן הלא זה גופה צווחה שלו וע"ז מתרץ לו דנעשה כצווח על ביתו שנפל כיון דסתמא כשנודע לו שאבד נתייאש אמרינן השתא נשתנה דעתו לצווח או מחמת דהרגיש שנמצא איזה מציאה בא ליתן סימן לכן הטוש"ע דכתבו ברוב עכו"ם אפילו בא ונתן סימן אין מחזירין לו לא הי' צריכין לכתוב יותר ואם יש לו עדים שבשעה שנודע לו שאבד צווח מיד שאינו מתייאש אה"נ דמחזירין לו אבל כאן אמרו אפילו עומד שם כשחטפו ארי וצווח נעשה כמי שצווח וכו' וכן נראה עיקר דהא לא קי"ל הוכיח סע"ת כדאיתא בחולין דף ל"ט ע"ב שחטה ואח"כ חישב עלי' לא אמרו בה לא איסור ולא היתר ואפילו יהא רק ספ"ד הלא המוצא מוחזק וכ"ש דעיקר כרבנן וכמבואר בטו"ז יו"ד סימן ד' סק"ב ועיין נמ"י ס"פ האשה שהלכה דהיכא דסתמא לא ניחא לה אפילו כשנתוודע לה אומרת דניחא לה אמרינן השתא דנשתנה דעתה ומיושב בזה סתירת הרא"ש שהניח הפ"ח בצ"ע וגם צ"צ בסימן פ"ט נתקשה עיי"ש ולכאורה י"ל ברוב עו"כ דעומד וצווח ל"מ דבטלה דעתו וע"כ דקדקו לומר עומד וצווח דאינו עושה מעשה אבל כשמרדף אחרי' דעושה מעשה לב"ד לפמ"ש תוס' בסוכה דט"ז בד"ה דלא חזיא דאם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו לא בטלה דעתו וכשחטפו ארי אף מרדף ל"מ וכן בזוטו של ים כמ"ש נמ"י דרחמנא שריא וא"צ ליאוש בעלים.