אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תרעז

סימן תרעג

ס"א פרוטה לבע"ה צ"ע הא מעות אינו קונה ולדעת היש מ"ש שהביא הרמ"א בחו"מ סימן קצ"ט ס"ג י"ל ה"נ במצוה העמידו דבריהם על ד"ת ועמג"א בסימן שס"ט ומצאתי בהגהות אמרי ברוך כאן ציין לעיין בעירובין דפ"א במשנה וכונתו להקשות כמו דס"ל לרבנן שם דמעות אינו קונה ה"נ ולפמ"ש בביאור הגר"א בחו"מ שם ובמחצית השקל לחלק דעירוב רק להתיר איסור טלטול אינו חובה כיון לקידוש ה"כ חובה אמנם לע"ז הדבר מוכרח והמג"א לעיל סימן ש"ט הניח בצ"ע וגם הגר"א שם בחו"מ כתב דאינו מוכרח ונלע"ד כיון דטעם דמעות אינו קונה שלא יאמר המוכר ללוקח נשרפו חיטך בעליה ויפסד הלוקח כדאיתא בהזהב דמ"ז ע"ב והכא כל עיקר קנייתו להיות לו חלק במצוה ומיד שמדליקו יוצא המצוה ואם כבתה אח"כ או אירע איזה הפסד כבר נפטר ואין לו בו תועלת אחר זולת המצוה דאם כבתה תוך זמן מצותו אסור בהנאה ואף דקודם ליל שמיני יכול להדליקו בליל הבא מ"מ י"ל לפמ"ש הר"ן בפרק ב"מ דשמן ופתילה שדרכן להתבער לגמרי כי יהיב להו בנר לגמרי מקצה אותן למצוה ואינו מצפה אימתי תכבה כרו עיי"ש וא"כ מתייאש לגמרי ואין אחר מחויב לטרוח ולהציל דבר שנתייאש בעליו עיין תוס' ב"ק דף קט"ז בד"ה אדעתא דאריה ובחו"מ סי' רנ"ט וע"כ לא חשו חכז"ל אם לא יטרח המוכר להציל ומעות קונה ואפילו הקדים הפרוטה הרבה לפני הדלקה ונתאכלו המעות חל הקנין כשמדליק עיין א"ע ריש סימן מ"ם וחו"מ ס"ס קצ"א אמנם להרי"ף דאם כבתה מותר ליהנות ממנה ואפילו כבתה תוך שיעור הדלקה ול"ל סברת הר"ן הק"ל וצ"ל דמשתתף בפריטי בהדי אושפיזא שנותן הפרוטה קודם שקנה השמן ובע"ה קונה השמן בפרוטה שלו ושל אכסנאי לכן אמר בפריטי לשון רבים דמהאכסנאי סגי בפרוטה אחת וברמב"ם כתב ומשתתף עמהן בשמן כי ס"ל כהרי"ף כמ"ש הה"מ בפ"ד מהלכות חנוכה סוף הלכה ה' ובפרוטה אינו קונה והמחבר שכתב דיתן פרוטה לבע"ה דס"ל כהר"ן בפ"ד עמג"א סק"י ובמחצית השקל שם.

ס"ד דאין להוסיף עמג"א כיון דהוה דשיל"מ ובלב"ש תמה דזה ל"ה דשיל"מ דלנ"ח לא נאסר מעולם ועוד דאי הוה דשיל"מ אפילו באלף ל"ב ונ"ל לפמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז ובסי' רמ"ב דאשכחן טובא דלא העמידו דבריהם להפסיד ממון ה"נ להכי שרי להוסיף באיסור דרבנן שלא יפסיד ההיתר אבל הכא לא סמכינן מזה כיון דמדינא יכול להשהותו ולא יפסיד ומ"מ כשיוסיף עד ששים יתבטל כיון דלמה שנאסר לא יהא לו היתר ל"ח דשיל"מ ומהר"ם דהוצרך לומר בהא דמרבה עצים משום דמקלי קלי דהתם במי אין לו הפסד ממון דמותר אחר יו"ט ובתוספת פכ"ש דף למ"ד בסד"ה לשהינהו כיון שהקדרות של חרס הן אם יהיו אסורין ואין להם תקנה זה חשוב דיעבד ויכול לבטלו.

ועיין מחה"ש דרצה להתיר להדליקן גם בנתערב בפחות מששים רק שישאר שיעור שמן של האיסור והביא ראיה מלעיל סימן תרע"ג ולא משמע כן בטור דמסיים דאין לו תקנה ונ"ל לפמ"ש בתוס' בר"ה כ"ד ובח"ר נדרים ט"ו דמלל"נ אף דיש לו ג"כ הנאת הגוף וא"כ בשלמא לעיל בסי' תרע"ג דמדליק בחנוכה שני הנרות אף דנהנה נמי מנ"ח בתוספת האור ל"ח הנאה דמלל"נ כיון דאז מקיים נמי המצוה ומה שאסור להשתמש לאורה כשהוא לבדו משום היכר או ביזוי מצוה כמ"ש טו"ז שם סק"ה משא"כ אחר חנוכה אף דצריך לשורפו משום חשש תקלה אינו מצוה בעצם וכה"ג כתב הר"ן פרק במה מדליקין מהא דחצר שיש לו שני פתחים וח"י סי' תל"ה סק"ה ויותר בביאור בש"ע של התניא שם ס"ד וא"ל כיון דאפשר בקיום המצוה ולא ישתמש לאורה הוי הנאה דהא מוכח בביצה כ"ז ע"ב גבי שרפת תרומה טמאה ומסיקה תחת תבשילו דבטל הנאת הדיוט אצל המצוה ול"ח צורך או"נ ועמ"ש ביו"ד סימן צ"ט ס"ו.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה