ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תרעג
ס"א כל השמנים בירושלמי סוף תרומות מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שרפה בחנוכה והקשה הפנ"י בשבת דכ"א למה לא יוכל להדליק גם כשי"ל שמן חולין ועוד ק"ל אם אינו יוצא בשמן שרפה מה יועיל כשאין לו שמן חולין ולעיל סימן תרמ"ט בסוף הסימן מבואר דאין לברך על הפסולין אפילו כשאין לו כשר.
ונלע"ד דבתוספת ביצה דכ"ז ע"ב בד"ה ועל החלה הקשו למה אין שורפין תרומה טמאה ביי"ט הא יש בה צורך אוכל נפש להסיק תחת תבשילו ותירץ רבינו יצחק הואיל ואית בו נמי צורך גבוה בטל ליה צורך הדיוט אצל צורך גבוה והוי כאלו כולו של גבוה והקשו תוספת שם דא"כ צליית פסחים היכא דחיה יו"ט הא אית ביה צורך גבוה כ"א צלי אש ואמאי לא בטיל מה שיש להדיוט אצל מצות גבוה עיי"ש ונלע"ד הא דחלק הדיוט בטל משום דאין מוכרח לעשות פעולה זאת בדבר זה להדיוט דרשות הוא אבל לגבוה מוכרח ובטל הטפל לעיקר אבל נהי דמצוה לכלות הפסח ומוכרח בשביל המצוה מ"מ כיון דאסור לאוכלו רק צלי מוכרח לצלותו בשביל אכילתו נמי ונו"נ כיון שהוקדשו מוכרח להקריבן לגבוה ונהי דאכילת כהנים נמי מצוה כמ"ש רמב"ם פ"א מבכורים ה"ב ופ"י ממעש"ק ה"ה מ"מ כהנים משלחן גבוה זכו כדאיתא בביצה דכ"א ורש"י ותוספת פרשו שם גם בעלים משלחן גבוה זכו ורבינו יצחק דמביא ראיה מנו"נ נראה דס"ל רק כהנים משלחן גבוה זכו אבל בעלים לא רק כיון שאין אכילתם בכלל העבודה ואינה מוכרחת בטל חלקם לחלק גבוה דאינו מחויב להקריב כו"נ משום אכילת בעלים ורש"י פירש בברכות מ"ח ע"ב דאכילת שלמים לבעלים נמי מצוה מדכתיב והבשר תאכל וזהו יברך הזבח בשמואל א' ט' וברמב"ם לא הזכיר ברכה רק לכהנים בסוף הלכות תרומה ובריש בכורים וצ"ע על רש"י מן פכ"ל ע"ז ע"ב דפריך והבשר תאכל למה לי ולא משני למצוה אלא דאין מותר עד אחר זריקה ש"מ רשות הוא ובת"י בשמואל שם לא פירש כרש"י ועיי"ש רד"ק ומצאתי בצל"ח ביצה י"ט ע"ב נסתפק אם יש עשה באכילת קדשים קלים זולתו בקרבן פסח דודאי אכילתו מצוה עשה ועיקרו לאכילה בא.
ונראה ראיה לרבינו יצחק מירושלמי ס"פ הארג נתכוין לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי מותר ראה תינוק מבעבעו בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר ובר"ן ס"פ הארג הקשה למה גבי נעילת דלת לא אמר ג"כ דנתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי ותירץ בפ"נ התירו לו חכמים כדי שלא ימנע בשום ענין מפ"נ ודחוק הוא דח"ו לא נחשדו ישראל לעמוד על דם ישראל ולסברת הרי"צ א"ש דפ"נ מצוה ומוכרח בטיל חלק הדיוט לחלק גבוה וכאלו כולו מצוה.
וזה ג"כ טעם ירושלמי דלעיל כיון דביעור שמן שרפה מצוה מן התורה והדלקת נ"ח רק דרבנן דחשיב רשות נגד מצוה דאורייתא כדאיתא בפע"פ דף קט"ו ע"כ בטל חלק הדיוט לחלק גבוה וכאלו לא נדלק לשם חנוכה והא דבפסחים דרבנן מבטל לשל תורה משום דמבטל הטעם עיי"ש רש"י ורשב"ם.
אמנם לפי מה שהסברתי דלפיכך בטל חלק הדיוט לגבוה משום דצורך הדיוט רשות ואינו מוכרח להסיק תבשילו בשמן זה אבל מוכרח לבער שמן זה ע"כ עיקר הדלקה משום מצות ביעור לבטל טפל להעיקר וא"כ י"ל גם מצוה דרבנן המוכרח לו מתבטל לדאורייתא דגם בדרבנן צוותה תורה לא תסור כדאיתא בפרק ב"מ או דשרפת שמן תרומה ג"כ רק מצוה מדרבנן עיין תוספת שבת דכ"ה בד"ה כך אתה אלא כשיש לו שמן חולין אינו מוכרח להדליק שמן זה לחנוכה ומוכרח להדליקו משום מצות ביעור לכן בטל הדלקת נ"ח לביעורו וכאלו לא נדלק רק למצות ביעור אבל כשאין לו שמן חולין מוכרח להדליק שמן זה משום חנוכה ג"כ אינו בטל מצות נ"ח למצות ביעור ואין להקשות דגם כשאין לו חולין מ"מ משמע די"ל עוד שמן שרפה וא"כ משום נ"ח אינו מחויב להדליק שמן זה דזה אינו דבשלמא כשיש לו חולין י"ל לולא מצות ביעור בשמן זה היה מדליק לנ"ח מחולין והדלקת שמן זה משום דבלא"ה מוכרח לבערו אבל כשאין לו חולין ל"ל לולא מצות ביעור היה מדליק לנ"ח שמן שרפה אחר דגם עתה מחויב לשרוף האחר כמו זה ומ"מ משמן זה מדליק.
ואפשר דלעולם י"ל דבטל חלק הדיוט לחלק גבוה ומצות נ"ח דרבנן חשיב רשות נגד מצות ביעור שמן שרפה שהוא מן התורה וכמ"ש לעיל לכן כשיש לו חולין אינו יוצא בשמן שרפה רק כשאין לו חולין לא גרע מאין לו ד' מינים שבלולב כשרים דנוטלין פסולין ולראב"ד ה"נ לא יברך ולהרא"ש דס"ל שם דמברכין ה"נ.
והנה בשו"ת בית יעקב שאלה ס"א כתב דלמ"ד מצות מבטלין זא"ז אם מדמן לו שתי צומות ביום אחד אינו יוצא שניהם וצריך להתענה עוד יום אחר ולפ"ז י"ל כיון דלא אתמר הלכתא או כהלל או כרבנן כדלעיל סימן תע"ה לכן אם יש לו שמן חולין לא יטול שמן שרפה דלמ"ד דמבטלין אינו יוצא ידי שתיהן.
ואח"כ מסיק הבית יעקב דל"ל מצות מבטלות זא"ז רק במיני מאכל משום דמבטל הטעם וכמ"ש לעיל וראיותו אינן מוכרחות דמ"ש מדאמרינן בחולין דאפשר דשחט בחד ידא ומכסי בחד ידא ואיך יעשה שתי מצוות כאחת אם מבטלות זא"ז אינו ראיה דכל מצוה נעשה באבר אחר וכל מעשה ניכר בפ"ע ע"כ אין מבטלות ומ"ש מהעוסק במצוה דלא אמרו רק דפטור ממצוה אחרת ולא אסור אינו ראיה דהיינו אפילו להפסיק ממצוה אחרת ולעשות זאת דלא יעשה שתיהן כאחד ולא יבטלו זא"ז פטור ואינו אסור דכיון דיקיים גם השניה אח"כ תע"ב גם מ"ש ראיה ממ"ש הסמ"ע סימן ע"ב סק"ט בשם הרשב"א דמלוה המשכון דהוה ש"ש משום דהיה פטור כשהלוהו מליתן פרוטה לעני משמע דכ"ז שהמשכון אצלו אינו פטור אף דהמצוה קיימת כציצית כ"ז שלבוש בהן עיי"ש ג"כ. אינו ראיה דכל מעשה המצוה בפני עצמה וניכר בפ"ע.
ולפ"ז י"ל בנ"ח אם אסור להשתמש לאורה ל"ל מצות מבטלות דמצות ביעור סמן תרומה טמאה אין מבטל למצות נ"ח דניתוסף איסור מחמת מצות חנוכה דאסור להשתמש לאורה וכמו למ"ד אין איסור חע"א ובאיסור מוסיף חל ועוד דניכר המצוה בפ"ע כיון דמחמתה אין משתמש לאורה וכפי' רש"י בשבת שם דכ"א ע"ב בד"ה ואסור להשתמש לאורה שיהא ניכר שהוא נר מצוה עכ"ל הרי דהמצוה ניכר עי"ז וכשניכר אינו בטל וכמ"ש בש"ך יו"ד סי' ק"ב סק"ח בשם הרא"ה ומצות נ"ח א"א לבטל מצות ביעור שמן שרפה דלפמ"ש תוספת שם בשבת דכ"ה טעם אחד דמצוה לשורפה משום דאיקרי קדש והוא מן התורה ודאי דרבנן ל"ח מצוה נגד תורה לבטלה וכמ"ש לעיל וגם לטעם שכתבו תוספת ורש"י משום דדמיא לקדש ומדרבנן מ"מ כיון דבקדש ממש לא בטל דהוי דאורייתא ממילא ל"ש לאסור בנ"ח משום גזרה דקדש ולטעם אחד שכתב רש"י דלא ליתי לתקלה מה אכפת לנו אי יתבטל המצוה מ"מ לא ליתי לתקלה כיון דנתבער ואינה מצוה מצד עצמה ולפ"ז מתורץ קושית פנ"י לרבה דאמר טעמא דר"ה דאמר דכל השמנים שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה הן בחול הן בשבת משום דכבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והא רבה ס"ל הא דאין מדליקין בשבת בשמן שרפה שמא יטה ולמה לא ידליק בחול ובשלמא לר"ח דלא ס"ל טעמא דשמא יטה וגם בשבת מותר לא מיירי כלל בשמן שרפה יעיי"ש ולפמ"ש א"ש דה"ט משום דמצות מבטלות זא"ז וכאלו אינו מקיים מצות נ"ח ועכצ"ל דס"ל לר"ה מותר להשתמש לאורה ומתורץ קושית תוספת שם דמנ"ל דס"ל לר"ה מותר להשתמש לאורה והא בשבת י"ל ג"כ משום דכבתה זקוק לה ולפמ"ש י"ל דאל"כ בשמן שרפה בחול אמאי לא כיון דניכר המצוה אם אסור להשתמש באורה ואין מבטלות זא"ז.
אמנם יש להוכיח דל"ש מצות מבטלות זא"ז רק במיני מאכל דאל"כ למ"ד איסורין מבטלין זא"ז כדאיתא ביו"ד סימן פ"ח ס"ט למה תנן במכות דכ"א יש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה לאוין ואפילו ת"ל דלא תליא איסורא מבטלין זא"ז במצות מבטלין זא"ז וכמ"ש הבית יעקב שם והכו"פ בס"ס צ"ח מ"מ הא איסורים גופייהו מבטלין זא"ז וע"כ רק במיני מאכל מבטל אחד לחברו.
באר היטב הביא מחלוקת שבו"י וח"צ בהדביק נרות שעוה בכותל ובעודו עסיק בהן הובא לו שמן זית אם צריך למשוך ידו ולהדליק שמן וכ"ד ח"צ ולע"ד ראיה לדבריו ממגילה דף כ"ט דרש ב"ק מ"ד למה תרצדון הרים גבנונים יצתה ב"ק ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כולכם בע"מ אתם אצל סיני ופירש הרי"ף שאחר שהשרה שכינתו על הר סיני באו תבור וכרמל להנתן התורה עליהם מחמת שהן גבוהים יותר מהר סיני ואם היו באין קודם ששכן הקב"ה על הר סיני היה מחזיק להם טובה אבל לאחר ששכן כבוד ד' על הר סיני כדכתיב וישכון כבוד ד' על ה"ס ויכסהו הענן ששת ימים וכשבא ליתן התורה באותו שעה באו תבור וכרמל לכך א"ל הקב"ה בע"מ אתם כי לא נכון לכם ליכנס בגבול ה"ס ולעשות מחלוקת עיי"ש ויש להבין א"כ למה מתחלה לא השרה הקב"ה שכינתו על תבור וכרמל כמו ששכן על ה"ס אך הר סיני היה במדבר ולא היה צורך לשנות הטבע להביא הר תבור וכרמל לכאן אך כשנתעוררו הר תבור וכרמל לכבוד התורה ונעשה להם שינוי טבע ובאו למדבר כבר שכן הקב"ה על ה"ס וזש"ה ההר חמד אלקים לשבתו אף ד' ישכון לנצח דמתחלה חמד לה"ס לשבתו מחמת שלא ישנה הטבע והיינו אלהים שוב אף ה' שנשתנה הטבע כמ"ש מפרשים דהוי' מורה על שינוי הטבע ואלהים על הטבע ישכון עליו לנצח אחר שכבר שכן עליו ישכון לנצח וה"ט שהם בעלי מומין מאחר דצריכין לטעון בדין שהם גבוהים יותר או שהמתינו שירדוף הכבוד אחריהם ואלו היו באין קודם לא היה ניכר שמחמת גבהנתם באו ועכ"פ חזינן דבדין היה להניח ה"ס אחר שכבר שכן עליו הקב"ה ולעלות על תבור וכרמל מחמת חשיבותם לולא טעם שהם בע"מ והיינו כח"צ.