ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תרמט
ס"א ושיפהו במה"ש סק"א הקשה דבחו"מ סימן ס"ו מבואר דדוקא אם ע"י השיפוי נשתנה שמו ובלולב לא נשתנה שמו והנה בתוס' בסוכה למ"ד ע"ב בד"ה שינוי כתבו דיש שינוי מעשה דקונה גם בלא שינוי השם עיי"ש ובביאור הגר"א בחו"מ סי' ש"ס מ"מ שפוי עצים מבואר בחו"מ דלא מהני ונ"ל דבשלמא התם דשיפה העצים כדי לעשות כלים ועדיין לא עשה הוי מחוסר מעשה ולכן מעשה דשיפן ל"ח מעשה דאינו רק הכנה משא"כ כאן דאינו מחוסר עוד שום מעשה וסברא כזאת כתבו תוס' בגיטין דף כ"ז בד"ה דבירא אמרי ובתוס' רע"ק ר"פ השולח ומתורץ ג"כ קושית קצו"ח סי' ש"ס ס"ו מהנזקין דף נ"ג דשם נמי כיון דנשאר בשינוי זה קונה אף דליכא שינוי השם משא"כ בשיפה עצים לעשות אח"כ כלים לא ישאר בשינוי זה ל"ח שינוי מעשה ומ"מ עם שינוי השם קונה בצירוף תרוייהו כמו שינוי השם ושינוי מעשה החוזרין כמבואר בתוס' סוכה שם בד"ה וליקניוה והא דכתבו תוס' בסוכה שם בד"ה שינוי דמה שנקצץ מהמחובר ל"ח שינוי כיון דלא נשתנה שמו וכמו בקטל דיקלא והרי בלולב אינו מחוסר מעשה עוד למ"ד א"צ אגד וכן בדיקלא דראוי לשרפה צ"ל דלא חשוב שינוי מעשה כלל כשליכא שינוי השם וגרע מעצים ושיפן כמבואר בתוס' שם וכונתם לאביי בהגוזל צ"ג ע"ב דעצים ושיפן אף שלא עשאן כלים קנה דלרב אשי שם דעצים ועשאן כלים בוכאני דהיינו שיפן דלדידי' כתבו תוס' בב"ק שם דשיפוי שאין משתנה שמו בכך ל"מ ודו"ק כי מוכרח הוא אלא דקושית קצו"ח בלאה"נ ל"ק דהא כחשא דלא הדר ובהמה והזקינה חשוב שינוי אע"ג דלא נשתנה שמם וכמ"ש תוס' בסוכה שם והרי בגיטין שם כתבו תוס' דלמ"ד השא"נ שמיה היזק אין לך שינוי גדול מזה א"כ הוי כבהמה והזקינה וכחשא דלא הדר דא"צ שישתנה שמו.
שם דקניא בשינוי מעשה צל"ע כיון דמ"מ חייב לשלם דמיו ואי לא משכח דמי תפיס גוף הגזלה לא ליחשוב לכם כמו דאיתא בבכורת ט"ז ע"ב ובבא מציעא עיין ע"ב בצאן ברזל של גוי דפטורין מבכורה משום דאם לא משכח דמי תפיס לולדות הוי יד נכרי באמצע וכתבו תוספת אף דמצי לסלוקי בזוזי ל"ד לבהמת ארנונא מכיון שהיו שלו מעיקרא לא יצאת מרשותו ומקרי יד נכרי באמצע דלא נסתלק לגמרי עיי"ש ומזה יש סעד למ"ש הב"ח בחו"מ ס"ס צ"ו דאם מכר סחורה בהקפה המוכר קודם לגבותן בחובו משאר בע"ח עיי"ש וה"ט דשאר בע"ח לא היה הסחורה מעיקרא שלהן ואין להם אלא שעביד כיון דמצי לסלוקי בזוזי משא"כ המוכר לא נסתלק לגמרי ועדיין לא יצאה מרשותו כיון דיש לו כח זה אי לא משכח זוזי תפיס לסחורה ודאתי מחמתה כמו בולדות של צאן ברזל וא"כ ה"נ ל"ח של גזלן לגמרי ואפשר לומר דדוקא כשמוכר מדעתו הוי אומדנא דבעין יפה שייר לעצמו בגוף הדבר שאם לא ימצא ממה לגבות דלא תצא מרשותו עיין חו"מ סימן ר"ט ס"ז ועוד אנן סהדי דאדעתא דהכי שלא ימצא ממה לגבות לא מכר והמקח בטל למפרע וכעין דעייל ונפיק אזוזי דסימן ק"צ ומצאתי שכ"כ האחרונים בטעמו של הב"ח הובא בפ"ת לחו"מ סימן ק"ד סק"ג ועיין בית מאיר סימן צ' ס"ו איברא מלשון תוס' הנ"ל משמע דלאו מטעם זה דאומדנא הוי יד נכרי באמצע עיי"ש לכן כראה לפמ"ש הריטב"א באס"ז ב"מ שם שהן אצל הגוי באפותקי מפורש שאינו יכול לסלקו מהן במטלטלין אחרים שכן דינו של צ"ב עיי"ש ולכן בזה כיון שמעיקרא היו של הגוי וזכותו עדיין בהן יותר מבמטלטלין אחרים לא נסתלק ידו מהן ולא יצאו מרשותו משא"כ בגזלה דקנה בשינוי נהי דחייב לשלם דמים יכול לסלקו במטלטלין אחרים ואין זכות הנגזל על הגזלה יותר מעל כל שאר נכסי הגזלן ולפ"ז אין ראיה להב"ח מהתוס' ואם קנה ישראל מגוי בהמה בהקפה וזקפן במלוה והיתה מעוברת ובכרה חיובת בבכורה עיין חו"מ סימן ק"צ ס"י וסט"ו.
חוץ מיום ראשון במג"א צ"ל דמיירי לפני יאוש וכו' וכ"כ במלחמות במה"ש תמה הלא מבואר בגמרא ולע"ד י"ל דא"ח מדסתם מיירי נמי לאחר יאוש וס"ל כרמב"ם והוא בחו"מ סימן שנ"ג דאף דקנה ביאוש יש"ר צריך להחזיר לנגזל הדמים והקשה הרשב"א מהא דאוונכרי דאם צריך להחזיר הדמים ל"ה לכם ותמהו האחרונים הא גם בשינוי מעשה ושינוי השם צריך לשלם דמיו ומ"מ הוי לכם ותירץ קצו"ח שם כיון דלוקח לאחר יאוש בהיתרא בא לידו ואין עליו אחריות אם יאבד וע"כ דהוי שיור בקניינו א"כ ל"ה לכם עיי"ש ולפ"ז י"ל דהא דאמר סתם כותי גוזל ארעתא אינו ודאי ששדה זה גזלה ועוד דרש"י פירש שמא מישראל גזלי והנה כיון דתפיס והממע"ה משום דספק גזל לא אסרה תורה כמ"ש אחרונים בטעמא דספק ממון לקולא ול"ה ספק איסורא דלא תגזול א"כ מה חשש אלא י"ל לפוסקים דתפיסה לאחר שנולד הספק ל"מ ה"נ הספק נולד קודם אמנם היינו דתפיסה ל"מ והוי כאלו לא תפס כיון דלא נתחדש שום דבר בתפיסתו אבל כיון דשינוי רשות קונה לאחר יאוש רק יש שיור בקניינו לענין דמים וא"כ הלוקח ודאי יש לו זכות בגוה לאחר קניינו וספק אם הוא גזול ויש שיור לנגזל הוי כספק ויבם בנכסי סבא ביבמות דל"ח ממילא ספק גזל לא אסרא תורה משא"כ כשהוא ודאי גזול וגם באיסור התירו מחמת אין ספק מוציא מידי ודאי בפ"ק דחולין ד"י ובספק ויבם ביבמות דל"ח אמר נמי אין ספק מוציא מידי ודאי ועיין ריטב"א פ"ק דב"מ ד"ב בזה אומר כולה שלי וז"א ח"ש דמוכח דמה דזה יש לו ודאי החצי והשני ספק ואין ספק מוציא מידי, ודאי אף דשני נמי תפוס ומוחזק בחציה לולא דאנן סהדי דמה דתפיס שלו הרי דזה עדיף מתפיסה ודו"ק.
הג"ה יש ליזהר בברכ"י כתב אם ידעינן דהעכו"ם נטע גינה זו דאף דהקרקע גזולה מ"מ מה שזרע הוא שלו וכמ"ש תוס' בר"ה די"ג ע"א ד"ה ולא קציר נכרי דאע"ג דירושה להם מאבותיהם מ"מ י"ל במה שזרע ה"נ הזרעים שלו ויכול ישראל לקצץ עכ"ל ותמוה לע"ד דתוס' כונתם דיש לו חלק במה שזרע אבל ודאי לאו כולו שלו דהא ינקי מארעא דאחריני ועיין חו"מ סימן קס"ח בשטף נהר זיתים ושתלן בארעא דאחריני דהכל לבעל הקרקע רק מחזיר לו אילנו ותוס' דכתבו דיש לו במה שזרע צ"ל משום דטרח וזרע יש לו כאריס עיין חו"מ סימן שע"ה ועוד דאילן נשאר כמו שהיה משא"כ כשזרע הרי נפסד זרעים שלו ובעל הקרקע משתרשי ליה בחסרונו של זה עיין חו"מ סימן שס"ג ס"י ובהיותי בזה נלע"ד עיקר במה שנסתפק ספר נחפה בכסף הובא בסוף ספר מטה יהודה ס"ד מי שהושיב ביצים שלו תחת תרנגולת חברו שלא מדעתו ויצאו אפרוחים דלע"ד יחלוקו דלא כמטה יהודה שם דמדמה להא דשטף נהר דהכל לבעל הקרקע וה"נ התרנגולת הוציאה ולע"ד שאני הכא דהפסיד הביצים וטרח וכמ"ש תוס' הנ"ל.
ומ"מ הכא ל"ח לכם כיון דיש לנגזל חלק בו אם לא שנאמר ע"ד שכתבתי לעיל כיון דהוי רק ספק וזה שנטע וזרע ודאי יש לו חלק הוי כספק ויבם או י"ל לפמ"ש בטורי אבן בר"ה שם דלרשב"ג דיש ברירה י"ל זה חלק ישראל עיי"ש וא"כ נהי דקי"ל בדאורייתא א"ב משום דהוי ספק מ"מ כאן דהוה ספק גזל הוי ס"ס ועיין בהגהות רב"פ זלה"ה ליו"ד סימן רצ"ג כתב ג"כ בכונת התוס' כמ"ש.
סעיף ב' דבעינן לכם בחידושי לא"ע סימן כ"ח סי"ג העליתי דאם קנה בהקפה רק משך יוצא ביום א' ומ"מ מהיות טוב נכון שישלם לפני סוכות.
והמודר הנאה בשו"ת רשב"א יליף לה מתרומה טמאה דל"א הואיל ואי בעי מתשיל וקשה דנדר מצוה למתשל משא"כ תרומה וכה"ג מחלק בנדרים דף נ"ט וצ"ל דמיירי ע"כ גם כשאין לו אתרוג אחר ומצוה למתשל עלה שיצא בו ומ"מ כל זמן שלא נשאל אינו יוצא ואפילו יש לו אחר חשוב מצוה וכמ"ש תוס' בסוכה דל"ג ע"ב בד"ה מודה ובזה י"ל סוגית הש"ס בסוכה דל"ה של ערלה פסול מ"ט וכו' תנן של תרומה טמאה פסול בשלמא למ"ד לפי שאין בו היתר אכילה וכו' ובתוס' שם ד"ה לפי וא"ת אתרוג של ערלה ת"ל דמכתת שיעורייה דמצוותיה בשרפה ומה"ט נמי פסול אתרוג של תרומה טמאה דמצוותה בשרפה ול"ל טעמא דהיתר אכילה וי"ל דודאי ל"ה צריך אלא נחלקו בהנך טעמי דנ"מ לענין מ"ש ומהרש"א הקשה דא"כ מה פריך מתרומה טמאה למ"ד לפי שאין בו דין ממון לימא משום דמכתת שיעורי' ולפע"ד לענין ערלה נחזיק תירץ התוס' אבל לענין תרומה טמאה נחזי אכן ליישב סוגיית הש"ס ולפמ"ש י"ל דפריך ממ"נ מתרומה הרי יש בו דין ממון ואי דכתותי מכתת שיעוריה הא עדיין לא נשרף וע"כ משום דמצוה לשרפו אדרבה מצוה למתשל עלה ובשלמא למ"ד משום היתר אכילה י"ל אף דמצוה למתשל עלה עדיין לא נשאל וע"כ אמר בשלמא דמשמע דגם אלביה דחיקא לו מלתא קצת כדאיתא בכללי ש"ס ובכפ"ת ולפ"ז מוכח ברשב"א.
אמנם י"ל אפילו אינו מצוה למית של ל"ה מכתת שיעורי' כיון דאפשר למתשל ואינו עומד בע"כ לשרפה ואף דביו"ט אסור למתשל ג"כ אסור לשורפו כמבואר בפרק ב"מ משא"כ לענין היתר אכילה עכשיו עדיין לא נשאל ועוד לענין היתר אכילה ל"ל הואיל אי בעי מתשל על התרומה דא"כ תהא טבל ואף למ"ד דיצא בטבל עיין בר"ן שם משום הואיל ומפריש עלה ממק"א מ"מ לענין תרומה הוי תרי הואיל עיין תוס' פא"ע דמ"ו ע"ב משא"כ לענין כתותי מכתת שיעוריה סגי בחד הואיל למתשל ולא תשרף ואף אם תרי הואיל נמי נאמר מ"מ אי יתשל על התרומה עדיין נשאר טבל ואסור להפריש ביו"ט והיום אין בו היתר אכילה אבל לענין כתותי מכתת שיעוריה הרי היום אסור ג"כ לשרפו ולמחר יש לו תקנה.
ולפ"ז י"ל קושית תוס' ד"ה אתיא דלמה צריך קרא בטבל מצה דאינו יוצא ת"ל דבעי לכם וטבל ל"ה לכם כדמוכח שם עיי"ש ולפמ"ש י"ל כמו אי בעי מפקיר נכסיה דאמר שם בדמאי ה"כ בטבל יכול להפריש עליו ממק"א רק אין מגביהין תרומה ומעשר ביו"ט עיין ביצה דל"ו ע"ב דאסור מדרבנן א"כ מן התורה הוי לכם ומכל זה אין ראיות הרשב"א מוכרח די"ל שאני תרומה דתרי הואיל לא אמרינן ועוד דאסור להפריש ביו"ט ועוד דאינו מצוה למתשל כנדר.