אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תרלט

סימן תרלח

ס"ב ארעי כתב בשו"ת מהר"ח א"ז סימן ע"א שבת קובעת דאפילו אכילת ארעי חשיבא קבע למעשר כראה דגם לענין פת הבא בכסנין ומיהו לאכול ארעי בשבת חוץ לסוכה שמא אין לאסור מה"ט דהתם בעינן תשבו כעין תדורו עכ"ל ובא"ר מביא מש"ל ותניא דכתבו בשה הר"ר אביגדר דאכילת ארעי דשבת ויו"ט חשוב קבע והקשה דא"כ מה פריך הש"ס בפ"ב דסוכות דכ"ו ע"ב מעשה לסתור דלמא מעשה דריב"ז בשבת ויו"ט היה ונראה לפמ"ש במג"א לעיל סימן ר"נ דצריך לטעום מכל תבשיל בע"ש וע"כ מה דהביאו לריב"ז לטעום את התבשיל לא בשבת היה דא"כ ע"כ כבר טעמו מע"ש.

והנה בביצה פרק המביא דל"ד ע"ב לשון המשנה ועוד אר"א עומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית וקשה למה שינה ממה דאיירי ר"א לעיל לענין יו"ט ומגבב מן החצר ומדליק וכאן אמר עוד ונקט שבת וברמב"ם פ"ב מהלכות יו"ט ה"ט הביאו לענין יו"ט ומוכח שם בהה"מ דגם יו"ט קובע לענין מעשר וא"כ למה נקט ר"א לענין שבת דוקא ולפי הס"ד בגמרא שם דשבת אינו קובע רק קמ"ל דטבל מוכן י"ל דביו"ט ל"ח לאסור להגביה תרומות ומעשרות משום מתקן דהוי אוכל נפש וצ"ל משום מו"מ כמ"ש הרמב"ם דיש שני טעמים דהוי כמקדיש הפירות שמפריש ועוד מתקן הפירות והא דטבל מוכן דאם עבר ותקנו מתוקן פרש"י דכל איסורו מדרבנן ל"ה מוקצה וי"ל דה"ט דל"ג על שבות ביה"ש והיה יכול להפריש ביה"ש ולא הוקצה תחלת שבת ומבואר בעירובין פ"ג גבי נתנו במגדל ואבד המפתח דר"א ס"ל דל"ה עירוב וכתב שם הברטנורה משום דיש שני שבותין וגם ביה"ש אסור ורבנן ס"ל דליכא שם רק חד שבות עי"ש וא"כ תיקון טבל דיש שני שבותים משום מתקן ומו"מ וע"כ מטבל ודאי אין מפרישין ביה"ש כדאיתא בפב"מ ולכן ה"א דבשבת הוקצה ביה"ש וקמ"ל דטבל מוכן וביו"ט דל"ש טעם מתקן אצ"ל ועוד דבשבת דאסור משום מתקן ה"א אעל"מ כדי לתקן האיסור משא"כ ביו"ט דהטעם רק משום מו"מ שמא יכתוב דגם אי ל"מ לא יתוקן האיסור דכה"ג ל"א אעל"מ כמ"ש מהרי"ט לכן קמ"ל רק בשבת אמנם למסקנא דשבת קובע צריך טעם למה לא נקט יו"ט וצ"ל דר"א דס"ל רפ"ב דביצה דסעודת יו"ט רשות ואי בעי רשאי להיות כולו לד' א"כ אינו בכלל וקראת לשבת עונג ואין אכילתו חשובה לעשות קבע כיון דאי בעי לא אכיל כלל וא"כ לדידן דקי"ל חציו לכם גם יו"ט בכלל שבת וכמו שפרש"י בביצה ד"ב ע"ב ד"ה ואין דיו"ט כמי קרי שבת וסעודתו חשיבא וע"כ שנאה רבי במסכת יו"ט כי גם לרבנן צריך שירשום ומדר"א נשמע לדידן ביו"ט ובכונה שנאה הרמב"ם לענין יו"ט מדשנאה רבי בין הלכות יו"ט והנה מבואר בסוכה דכ"ח דר"א לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו והיה תלמידו של ריב"ז וכן מבואר בגיטין דנ"ו ובהקדמה לרמב"ם דר"א קבל מריב"ז וא"כ ע"כ ס"ל לריב"ז סעודת יו"ט רשות ול"ח קבע.

ס"ג בהג"ה ולא יאכל ביום מחצות ואילך כדי שיאכל בסוכה לתיאבון דומיא דאכילת מצה עיין צל"ח פסחים דף ק"ח דחה ראיית מהרי"ל מאכילת מצה דבערב סוכות בלילה יכול לאכול הכזית פת מתובל בתבלין ובמיני מתיקה ורווחא לבסימא שכיח אבל מצה צריך לאכלו כמות שהוא שהרי אסור לבטל טעם מצה והוכיח כן מדאמר בגמרא שם דר"ש דאיסטניס היה לא טעים בע"פ בצפרא דאי הוה טעים בצפרא מידי לא הוה מהני ליה מיכלא לאורתא ולמה לא התענה ג"כ בערב סוכות שהרי גם בליל סוכות חייב לאכול פת מדאורייתא אע"כ משום דרווחא לבסימא שכיח את"ד ול"נ דהא איתא בערבי פסחים דף ק"ז אפילו אגריפס המלך דרגיל לאכול בתשעה דסד"א דהוי כארבע שעות לדידן ופירש המרדכי כיון שהיה רגיל לאכול בנו' שעות ואח"כ בערב א"כ שפיר אוכל מצה לתיאבון מ"מ אסור והובא בב"י סי' תע"א הרי דלא חלקו בתקנה ממילא ה"נ בערב סוכות כיון דיליף מן ע"פ וא"כ ה"נ אפילו ירצה לאכול בלילה מתובל בתבלין לא חלקו וכ"ז בתקנת חכמים דאסרו לאכול בע"פ ומינה יליף מהרי"ל דה"ה בערב סוכות אסור משום גזרת המשנה אבל לענין להתענות כל היום לא גזרו ורב ששת החמיר על עצמו ואינה תקנה כוללת והא ראיה דהרמב"ם ספ"ו מהלכות חמץ ומצה כתב הא דרב ששת דחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמם בערב פסח כדי לאכול מצה לתיאבון וא"כ ל"ל בזה לא חלקו בתקנה וא"כ בערב סוכות הרוצה לאכול בלילה פת מתובל אין צריך להתענות אפילו איסטניס ועיין ביד מלאכי בערך לא פלוג שהביא ממהרי"ו דלא אמרינן ל"פ אלא במלתא דהוי תנאי ב"ד וניתקן במנין בחכמי כל ישראל אבל בתקנת הקהלות דלא ניתקן אותו דבר רק לאותו המדינה אז י"ל דלא ניתקן אלא היכא דשייך אותו הטעם בלבד ובמ"ש נדחה ראיית ישיע"ק בסימן ת"ע מהירושלמי דבסוכות א"צ לאכול לתיאבון עיי"ש.

ס"ה גשמים כתב הריטב"א בפ"ב דסוכה דכ"ט שאם לא היה אוכל עדיין וראה גשמים באין ושמים מתקדרין בעבים שאוכל חוץ לסוכה ואין מטריחין אותו לעלותו עד שיגמור כל סעודתו עכ"ל ועיין בר"ן שם הובא בב"י ס"ס זה כתב דוקא כשהתחיל לאכול בסוכה א"י לפנות עד שתסרח המקפה שלא יראה כמבעט אבל לא התחיל להכנס בה כל שמצטער מחמת גשמים פטור כי היכא דשרי משום באקי ואם התחיל לאכול חוץ לסוכה מחמת הגשמים ופסקו שאין מטריחין עד שיגמור סעודתו זהו דעתו אבל למעשה אינו סומך על סברתו אחר שאין בזה ראיה ברורה עכ"ל נראה משום די"ל דוקא כשכבר טרח לירד לבית אין מטריחין אותו עוד לחזור ולעלות והריטב"א לא מחלק בהכי וכדאי הוא לסמוך עליו אחר שגם סברת הר"ן הכי אמנם דין ראשון אינו מוכרח מריטב"א די"ל כיון דשמים מתקדרין בעבים משער שתסרח המקפה ויכרח לחזור באמצע סעודתו לבית ולריטב"א חד טרחא פשיטא לו גם כן דלא מטריחינן אותו ועכ"פ לא יברך לישב בסוכה בדין ראשון כ"ש בדין שני ומחזי כיוהרא לא הוי כיון דר"ן לא החליט להתיר למעשה בדין שני וכשלא התחיל לאכול ורואה דשמים מתקדרין בעבים ויכרח לחזור באמצע סעודתו שתסרח המקפה ג"כ לא מחזי כיוהרא כשמתחיל לאכול בסוכה ולא יברך לישב בסוכה וכשיכול לגמור סעודתו קודם שתסרח המקפה מ"מ לא יברך כיון דלסברת הר"ן פטור לכנוס לכתחלה.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה