ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תרכד
ס"ב על הבשמים עיין טו"ז ובא"ר חולק דחשוב הפסק וכן בשו"ת גוא"י חא"ח סימן קל"ו ס"ל דחשוב הפסק לכן העלו דגם במו"ש יוה"כ ל"י עה"ב ולע"ד יברך לפני ברכת פה"ג או אחר שתיית היין דאין הסדר רק כשאפשר עיין לעיל סימן רצ"ח ס"א בהג"ה וסימן תקנ"ו.
בכלבו כתב סס"ע דלפי האומר שטעם הבשמים במו"ש מפני שבכל שבת שובת אור של גיהנם ואינו מסריח ובמו"ש חוזר ושורף ומסריח ולכן מריחין בשמים להגין מאותו הריח לפ"ז הטעם נברך עה"ב אף במוצאי יוה"כ שחל להיות בשבת ולא כן כתב הרמב"ם ז"ל עכ"ל ולא מפורש ברמב"ם בפכ"ט מה"ש רק מוצאי יוה"כ סתם אין מברכין עה"ב גם לא מסתבר שלא ישבות אור של גיהנם ביוה"כ מאחר שהיא שבת שבתון ואין מבערין אש ונ"ל דט"ס וצ"ל שאינו חל להיות בשבת וזה הטעם של רגמ"ה וסייעתיה שבכל מוצאי יוה"כ ברכו עה"ב ומהרי"ל בתשובה סל"ד דפסק לברך עה"ב במו"ש יוה"כ או דס"ל דיש נשמה יתירה ביוה"כ שחל בשבת אף דמתענין או משום ל"פ בין שבת לשבת כשמו"ש חול ודעת רגמ"ה נ"ל דס"ל הטעם דמו"ש מברכין עה"ב משום אש של גיהנם וס"ל דאינו שובת רק כשישראל אין מבערין אש לכן במוצאי יו"ט אין מברכין עה"ב ובעו"ש ליו"ט ס"ל דמברכין כמ"ש במרדכי בפרק המביא ולכן גם במוצאי יוה"כ ס"ל דמברכין עה"ב אף כשחל בחול.