אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקפח

סימן תקפו

ס"ה בשבת אין תוקעין בר"ה יליף לה ר"ל מקרא וכן בירושלמי שם והטורי אבן שם דכ"ט ע"ב הקשה מהא דטומטים ואדרוגנס חייבים דספקו דוחה יו"ט והא לר"ל מלאכה הוא ושמא אינו חייב ועוד איך תקעינן בר"ה תקיעות מד"ס ואיך תוקעין ביו"ט שחל להיות בע"ש עיי"ש ולע"ד גם לר"ל לאו מלאכה הוא ומה שאסרה תורה בשבת משום דאחשבה תורה למצוה בר"ה חשיבה כמלאכה וכעין שפרש"י בביצה דכ"ז ע"ב בסוף המשנה וע"כ לא חשיבה מלאכה רק במקום מצוה מן התורה ותוקע הספק בממ"נ

שם אין תוקעין בר"ה שם אמר רבה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א בר"ה ופרש"י הא דל"ק שיוציאנו מרה"י לר"ה משום דאם נוטלו בידו ליטלו ונמלך להוציאו פטור משום הוצאה עכ"ל ותמהני הא אמר יטלנו בידו וילך אצל בקי הרי מגביהו להוציאו ונלע"ד דהא י"ל גוף הקושיא דנקט ר"ה דלכאורה נימא חדא מתרתי נקט וכמ"ש הר"ן וצ"ל מה דרש"י ותוספת מיאנו בזה דאורחא דמלתא דמונח ברה"י ותחלת הוצאתו מרה"י והל"ל מה דקדים אמנם מה בכך דיעבירנו הא טעה בדבר מצוה פטור כדאיתא ס"פ לולב הגזול במשנה ודוחק שיגזרו מחשש שוגג שא"צ כפרה ועיין רמב"ן ריש ויקרא פסוק ד' ובישיע"ק כאן כתב דלב"ש דאיסור הוצאה גם ביו"ט ול"ג שמא יעבירנו משום דליכא חיוב חטאת דא"צ כפרה בשוגג ותמוה דגם בשבת א"צ כפרה דטעה בדבר מצוה ע"כ נלע"ד דאמר אביי בסוכה דמ"ב דאם אחר שיצא טועה חייב וא"כ יש לחוש דיעבירנו כשיחזירנו לביתו ומדוקדק דיטלנו בידו וילך אצל חכם ללמוד ויעבירנו ד"א ולא אמר דיעבירנו ד"א וילך אצל חכם וא"כ החזרה כשיקלע חכם בר"ה כמשמעות הלשון שימצאנו בר"ה ואזי בחזרה קדים העברה בר"ה לכן הקדימו רבה אבל רש"י מיאן בזה דאורחא שילך לחכם לביתו ומתרץ רש"י שפיר דאזי מגביהו לעשות המצוה וכשכבר בידו מוציאו ועל עקירה זאת אין לחייבו ואף דתחלת הגבהתו בביתו היתה לילך לחכם ולחזור מ"מ על אותו נטילה דלפני עשיית המצוה א"צ כפרה דטעה בדבר מצוה ואחר שיצא בו כבר הוא בידו.

ובגוף הקושיא דטעה בדבר מצוה י"ל מה"ט מסיק בסוכה דמ"ג דמשום דלא בקיאי בקביעא דירחא גזרו ולא כמ"ש הרי"ף דרק ספק מצוה נדחה דהא מ"מ עקרו המצוה בשבת אף דודאי הרבה פעמים הוא יו"ט באמת וגם בודאי מצוה כשיעברנו בר"ה יעשה עברה כמו בספק יו"ט ואם די"ל בקל מ"מ לע"ד נראה להסביר לפמ"ש הרמב"ם בפ"ב משגגות דטעה בדבר מצוה דפטור היינו כשעשה מצוה אח"כ ע"י אותו טעות וע"כ חשו דיעבירנו ד"א והיום אינו יו"ט ויחויב חטאת ואולי גם כונת הרי"ף כן וסהדי במרומים אחר שהצעתי הדבר לפני תלמידי מצאתיו בטעם המלך הלכות ר"ה.

ולפ"ז תרצתי מה שנשאלתי על תוספת במגלה דף ע"ב דכתבו אבל מילה בשבת אין לדחות דאינו מל אא"כ בקי דסכנה יש עכ"ל דקשה חדא לפוסקים דמי שלא מל עדיין בחול לא ימול תחלה בשבת כדאיתא בא"ח סימן של"א וביו"ד סימן רס"ו בלא"ה הל"ל דלא ימול ועוד עדיין ניחוש דיעביר התינוק או האיזמל לבקי שימול הבקי ע"כ השאלה ובישיע"ק תירץ באמת בשם ריטב"א דאסור למול בשבת כשעדיין לא מל בחול ולע"ד ה"ט דתוספת מיאנו בזה דאטו כ"ע דיני גמירי ואם חיישינן שלא ידע איסור העברה ד"א בר"ה ק"ו זה אבל מסכנה כ"ע פרשו והשכל מחייבו ולקושיא שניה י"ל דהכנה"ג תירץ דמילה כיון דלא תלוי בקביעי דירחא הוי ודאי מצוה ואין לדחותה משום גזרה ולפמ"ש דבספק חייש דיטעה ולא יעשה מצוה הק"ל גם במילה ניחוש דיעבירנו אצל חכם וממ"נ א"ל יניחו למול תחלה בשבת נמצא לא עשה מצוה אף דהבקי ימולו י"ל כיון דלא נעשה מחשבתו דהעבירו למולו בעצמו הוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ואם ימולו בעצמו שמא יקלקל ונהי דמקלקל בחבורה פטור מ"מ טעה והעביר ד"א ולא עשה מצוה וכ"ש דא"ש אם תוס' ס"ל דמותר למול תחלה בשבת ול"ח דיקלקל דפטור המקלקל בחבורה לכן הקשו שמא יעבירנו ויקלקל דלא יעשה מצוה וע"כ תרצו דלא ימול כשיש בקי משום סכנה מה ניחוש דיעבירנו שימולו הבקי הוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה וגם אם נאמר דחשוב עשה מצוה היכא שהבקי תיקן אח"כ המילה דע"ד כן מעבירו למול בעצמו או הבקי מ"מ כיון דתרצו תוס' דיש סכנה מזה השכל מחייבו כמש"ל י"ל גם בקושיתם ס"ל דיש לחוש שיקלקל ותו לא יהא אפשר היום למולו משום סכנת הולד למולו ב"פ זאח"ז דהא מבואר ביו"ד אם כאיב ליה אבר אחד צריך להמתין עד שיבריא כ"ש אחר שנימול פ"א שלא כראוי אף דלא יסתכן עדיין יש לחוש כשימולו שנית היום שיסתכן וא"כ ממילא הוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה.

עוי"ל לפמ"ש הכנה"ג דודאי מצוה לא דחינן ומטעם שכתבתי דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור אבל ניחוש שיעבירנו בחזרה דחייב כמש"ל ובלא"ה נמי פירש התוס' יו"ט קושית תוס' ור"ן דהחשש דיעבירנו בחזרה דקודם שנימול חי נושא א"ע ואף דלא קי"ל כן כמ"ש מג"א סימן ש"ח ס"ק ע"א מ"מ לפמ"ש בלא"ה בהליכה א"צ כפרה אמנם בשלמא בהליכה י"ל דטועה דמותר להעביר ד"א משום המצוה כמ"ש הפנ"י בביצה דח"י אבל בחזרה מה יטעה וצ"ל משום דבלא"ה נדחה שבת במילה זאת מותר לחלל עליו עוד ע"ד שאמרו במנחות ס"פ ר"י משום שכבר דחתה שחיטה את השבת מותר להקטיר ביום אף דאפשר בלילה ועיין בישע"ק לעיל סימן של"א דה"ט דמציצה מותר ע"י ישראל אף דאפשר בעכו"ם משום דכבר דחתה המילה השבת וכעין זה כתב בחת"ס בחיו"ד סימן רמ"ט לענין פריעה ועיין במסכת שבת קל"ג ע"ב דה"א דרשאי לחזור על ציצין שאינן מעכבין משום דניתן לדחות ולכן הקשו תוספת דניחוש שיטעה להעבירו בחזרה אמנם הא קי"ל מקלקל בחבורה פטור רק מ"ל תיקון מנא או תיקון גברא ועיין בטור יו"ד סימן רס"ו דאצל אביו הוי מתקן אבל כשמל אחר ל"ח מתקן וליכא חילול שבת וע"כ לס"ד דחששו תוס' דהאב יוליכו לבקי ללמוד למולו בעצמו דהוי מתקן ונדחה שבת יש לחוש שיטעה להחזירו ותרצו דלא ימול בעצמו משום סכנה וכשאחר ימול לא נדחה שבת ולא יטעה דכ"ע ידעי איסור הוצאה ובישע"ק סימן תרצ"ב הקשה למה לא נקרא המגילה בשבת הא בע"ש יכול לקרותה מפלג המנחה ויהא בקי מחמת קריאה זאת ואין לחוש שילך בשבת אצל בקי כמ"ש ריטב"א לענין מילה עיי"ש ולפמ"ש א"ש דהחשש אחר הקריאה בע"ש יחזרנו בשבת לצורך מחר כיון דכבר בקי יקרא בביתו וכיון דמגילה דרבנן ל"מ עשה מצוה לפטרו מחטאת דאורייתא.

במג"א סק"ד נימא שמא יתקן כלי שיר ומה דשרי ביו"ט דממ"נ אי יו"ט הוא עבדי מצוה והדגול מרבבה תירץ דא"כ לא נוכל לעשות תרועה דספק אי גנוחי אי יליל ולע"ד בשלמא כשנדחה משום ספיקא דיומא ונתקע ביום שני ליכא דחיה ודאית אבל כשנדחה התרועה ידחה לגמרי דהי מפקית א"כ יהא דחיה ודאי ולא דחינן מגזרה.

ולפמ"ש לעיל הא דצ"ל משום דלא בקיאי בקבועי דירחא דאל"ה הוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה א"ש נמי דברי המג"א דספק היום יו"ט או מחר הוי כיש לו תינוק למול באחד בשבת ומל אותו בשבת דחייב דלא עשה מצוה אבל בספקא דתרועה הוי כיש לו שנים לימול אחד בשבת ואחד למחר ומל שניהם בשבת פטור כמ"ש רמב"ם שם בהלכות שגגות ומדלא חילק וכתב סתם משמע אף דמל קודם של שבת פטור כיון דיש לפני שני גופים ובהול ע"כ טעה אף דצע"ק כיון דכבר נעשה מצותו ועיין בפסחים פ"ז מ"ה בתוס' יו"ט ובתוספת רע"ק ודו"ק מ"מ הכא עדיף דמה ה"ל למעבד כיון דגם רבנן מספ"ל בתרועה בהול על הילילו ועל הגניחי דא"א לו לדעת כלל אם כבר יצא ולעולם הוי עוסק בדבר מצוה וגם כשיתקן השופר קודם סדר האחרון הוי טעה בדבר מצוה כיון דיש לפניו מתחלה ג' סדרים לתקוע ואחד מהן מצוה רק א"י הוי כשני תינוקת ודו"ק ושפיר הקשה המג"א.

ולפמ"ש דהחשש דיעבירנו בחזרה י"ל דמש"ה ל"ג מחשש דיתקן כלי שיר דזה ל"ש רק לפני התקיעה והוי טעה בדבר מצוה אלא דצ"ע דבפסחים דס"ט אמר ג"כ ה"ט בהזאה דיעביר ד"א בר"ה ופריך לכ"א מכשורי מצוה דוחה שבת ומשני דאינו מחויב ליטהר הרי דהחשש בהולכה לפני המצוה אלא דשם כבר הזה עליו המים ולענין מה יחזירנו אבל למה לא אמר דיוציא מר"ה גם הא ל"ש שם לומר דלא בקיאינן בקבועי דירחא כמו שהקשו הראשונים ג"כ ולפמ"ש דמשום דלא בקיאינן הוי לא עשה מצוה וחייב בהזאה דבלא"ה אינו מחויב גם בודאי ל"ח עשה מצוה ויש לגזור ומ"מ י"ל גם לפמ"ש באופן ראשון דכיון דבשופר ולולב נקטו דוקא בר"ה תפסוה להאי לישנא בכ"מ ועיין בטעם המלך הלכות שופר כתב דבתקיעות דרבנן ל"ש טעה בדבר מצוה ולא דק כיון דמשום ספיקי הן הוי כשני תינוקות אחד זמנו בשבת למול ומל שניהם דפטור גם מ"ש שם דאפשר למול ע"י אחר ע"כ אביו ל"ח טעה בדבר מצוה ונסתייע מדברי תוספת עייש"ה דאדרבה תוס' כתבו דזה רק מה דתימא אבל לאמת הוי טעה בדבר מצוה וכ"ש האב דמוטל עליו המצוה.

טו"ז סק"ה דהתורה רבתה בפירוש וביום השמיני אפילו בשבת וברכ"י הקשה גם בלולב יש דרש ביום הראשון אפילו בשבת ול"ק כיון דלא בקיאי בקבועי דירחא ל"ח עוקר ד"ת המפורש דשמא היום אינו יו"ט ובמילה ל"ש זה וכן אין לדחות תק"ש בכל יו"ט דא"כ עוקר בשני הימים ועוקר ד"ת המפורש עיין סוכה דמ"ג ולכאורה י"ל קושית תוספת וכ"ן דלמה ל"ג במילה נמי דבשלמא בשופר ולולב דאינו מלאכה לא גלתה תורה לדחות שבת מפניהם וי"ל דשבת חמירא מהן ע"כ חששו חכז"ל שלא יבא לחלל שבת מחמתן אבל מילה דיש בו משום חילול ודוחה שבת ודאי הרי חמירא מילה משבת ואיך ידחו החכמים המילה מחמת חשש ספק חילול אף דהחשש שיחלל קודם מ"מ אם נגזור ע"כ ידחה לגמרי המילה בשבת משום שבת אלא דק"ל לר"א דגם מכשירי לולב דוחה שבת כמבואר בסוכה דמ"ג איך דחו מצותו בשבת.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה