ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקפו
ס"ג לזכות עטו"ז וצ"ל קושית הב"ח כשיש לו בעלים איך אפשר לזכות ובמשב"ז ר"ל דנתן לו העכו"ם ולא נ"ל דאם נטלו מדעתו גם כשלא נתכוין לזכות אינו גזול רק שאול ואיך כתב הטור שהוא גזול ועיין הגהות לב"ש וי"א והגאון ב"פ על המג"א כולם לא ניחא להו בדברי המג"א לכן נ"ל לפמ"ש בנה"מ ריש סימן שמ"ח דאפילו להטור דגזל א"י מה"ת אסור מ"מ בהשבה א"ח רק מדרבנן משום ק"ה עיי"ש וע"כ ה"נ כיון דאינו בהשבה זוכה בו מה"ת כשמתכוין לקנותו ומצאתי בכפ"ת בר"ה כ"ח כ"כ ומוכח לפ"ז מהטור דלא ס"ל כספר יראים שבמג"א סימן תרל"ז סק"ג ולפ"ז אם גזל מא"י ובא אחר וגזלו ממנו ונתייאש הא"י אחר שבא ליד שני וחזר הראשון ותפסו י"ל קי"ל כהטור וזכיתי תחלה
וי"ל עוד לפמ"ש הרשב"א ספ"ק דכתובות וה"ה פט"ו מהא"ב הכ"ו דעכו"ם ל"ח מריה דממוניה עיי"ש וצ"ל אף דלרמב"ם וכ"פ גזל וגנבת עכו"ם מה"ת אסור ה"ט משום ח"ה או כמ"ש יש"ש פ"א דב"ק סימן מ"א ופ"י ס"כ שיאכל וישתה שלו ולא ירגיל עצמו בגנבה וגזלה ועכצ"ל דהא גם לרמב"ם הפקעת הלואתו וטעותו ואבדתו מותר והנה איסור הנאה אינו שוה כלום עיין א"ע סימן כ"ח סכ"א ובב"ק דע"א ע"ב ודף ע"ב ע"ב ובב"מ על יו"ד סי' רכ"א א"כ נהי דשל בעלים הוא וכמ"ש הריטב"א בע"ז דמ"ב מ"מ איסור גזל ליכא רק אם שוה קצת א"כ אפ"ת כשגזל עכו"ם חייב מה"ת בהשבה כיון דעבד איסורא ל"מ מעשיו הכא ליכא איסור ובעלים בלא"ה ל"ה יכול לזכות בו ישראל.
ס"ה אדם התוספת בפ"ו דשבועות מ"ד ע"ב בד"ה ור"י הקשו הא מתהני פרוטה דר"י ותרצו דיכול לתקוע במקום שלא יבא עני באותה שעה וביש"עק בחידושי בנו הקשה דא"כ איך א"ר בר"ה דכ"ח תקע בשופר של שלמים יצא כיון דע"כ מיירי בשוגג כמ"ש תוספת שם והרי לא ידע להזהר שלא יהא עני כוון דלא ידע דאסור בהנאה ולע"ד כיון דאינו מיכוין להנאה זאת רק הוי פ"ר וכיון דיכול לעשות באופן דל"ה פ"ר לעולם מותר כמ"ש הש"ג בפרק הארג.
ובישע"ק הקשה למה יחשב הנאה מה דפטור מפרוטה דר"י דעוסק במצוה פטור ממצוה הא קי"ל ניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה עיין סימן תל"ג ונראה דבנדרים דל"ג איתא פרוטה דר"י ל"ש פרש"י דלא שביק מליתן לעני אף דפטור ור"ן ורא"ש פרשו דל"ש שיזדמן באותו שעה עני ולא ניחא להו בפרש"י נראה דס"ל דאם יתן אז פרוטה לעני המצוה הוי הנאה דמה דמלל"נ משום דמוכרח מגזרת המלך כפי' רש"י וכשפטור ועושה אינו מוכרח ועושה להנאתו דא"ל נהנה מזה למה עושהו א"ו הוצאה הכנסה קרי ליה.
שם אחר תוקע בתוספת בר"ה שם ד"ה המודר כתבו דגבי סוכה בלאו המצוה יש הנאה בישיבתה עיי"ש ובנדרים דט"ז א"ר בסוכה דמלל"נ ומוכח דתוספת ס"ל דגם כשיש הנאה זולת המצוה מותר וק"ל מה יענו בהא דנודר ממעין לא יטבול בו ביה"ח ונודר הנאה מחברו לא יזה עליו ביה"ח ומצאתי בשער המלך הלכות שופר ולולב תירץ בשם המאירי דחייש דאחר המצוה ישהה ויהנה ולענ"ד המתירין משום שאינו מתכוין להנאתו ואף דהוי פ"ר לפמ"ש הר"ן בפג"ה דבהנאה מותר דשא"מ ופ"ר לכן לרבא ריחא ל"מ ואביי ס"ל דריח חשיב אכילה ומתעסק בחלבים ועריות חייב עיי"ש וע"כ כיון דאפשר באדם ומעין אחר אסור בזה שמא יתכוין ליהנות ואפשר דאזלא הא לל"ק בפכ"ש דכ"ז דרבא ס"ל דאפשר ול"מ אסור ואנן לא קי"ל הכי דהך לישנא נדחה שם בתיובתא וא"ש מה דהשמיט הרמב"ם הנהו מימרות דרבא דמעין והזאה.
וברשב"א דנדרים די"ז הקשה באסר עליו הנאת תשמישה דהל"ל דמותר משום מצות פו"ר דמלל"נ ושם ל"ל משום דשא"מ דמתעסק בעריות חייב ואולי ס"ל כהפ"י בשבת דע"ג דלרבא אינו חייב רק אם כונתו להנאת היתר עכ"פ וכיון דמלל"נ אם מתכוין למצוה הוי דשא"מ ועיין חת"ס חיו"ד סי' ס"ט.
אמנם י"ל הרשב"א לטעמיה אפילו שיתכוין גם להנאתו שפיר הקשה דיהא מותר כיון דיש בזה שני ענינים המצוה דלל"נ והנאת הגוף לפמ"ש הרשב"א בשבת פרק הארג בשם הירושלמי דשרי לנעול ביתו בעדו ובעד צבי הניצוד בתוכו אלא די"ל שא"ה דאפשר לנעול הבית בלא צבי וכמ"ש הש"ג דמה"ט ל"ח פ"ר גם כשצבי בתוכו אלא דרשב"א ס"ל יותר דגם כשמתכוין נמי לצידת הצבי כיון דאפי' לא היה שם הצבי היה נועל ביתו זהו עיקר בכונתו וחשוב אינו מתכוין לצידת הצבי משא"כ כאן א"א שלא יהנה רק לפמ"ש דכשאינו מתכוין ליהנות ל"ח הנאה אף בפ"ר כמ"ש הר"ן וגם בעריות כמ"ש הפ"י א"כ ה"נ אפשר לקיים המצוה בלא הנאה לכן גם כשיהנה כיון דבלא"ה מוכרח לעשותו משום המצוה שפיר הקשה דמלל"נ ועכ"פ כשלא מיכוין ליהנות בקול תקיעתו יש מקום להתיר לתקוע בעצמו
והרז"ה ס"ל מצות דרבנן חשובי הנאה והקשו עליו מעירובין דל"א דמניח עירוב בביה"ק לילך לבית האבל דמלל"נ וזה רק מצוה דרבנן וי"ל פרפרת אחת דריטב"א כתב אף דיש שכר במצות מ"מ כיון דאינו רק גורם ל"ח הנאה והנה לפוסקים דד"ג ל"ד שפיר י"ל דלא דחינן מצוה דאורייתא דמה"ת גורם אינן כגוף המעשה אבל מצוה דרבנן נדחה דמדרבנן גורם כעשה בידים אמנם גורם דגורם ודאי לאו כגוף המעשה גם מדרבנן כמ"ש בעה"ת הובא בש"ך סימן שפ"ו ס"ג לכן במניח עירוב בביה"ק דגורם למצוה דרבנן לילך לבית האבל והמצוה גורם לשכר ל"ח הכאה אמנם גם למ"ד דגרמי דאורייתא א"ש לפמ"ש הראשונים דאם לא בא ההיזק מיד אף דברי היזקא הוי רק גרמא עיין בסמ"ע ושע"מ סימן שפ"ו ובשבו"י ח"א ס"ס קמ"ו כתב דהא דגרמא חייב לצי"ש כדאיתא בפרק הכונס דנ"ו מן התורה גם בד"ש פטור רק חכמים אמרו דחייב לצי"ש והובא בארעא דרבנן אות ד' ושכר מצוה דאינו בא מיד חשוב המצוה רק גרמא וכמו דמדאורייתא גרמא בניזקין ל"ח מחסר כן ל"ח מהנה וכיון שכן בדאורייתא לא אוקמיה לתקנתן דלא אלמוה כדאורייתא מדלא חייבו מדרבנן גם בד"א ומשום הפקר ב"ד אבל במצוה דרבנן הם אמרו והם אמרו דגרמא חשוב כנעשה מיד.
בטו"ז סק"ד שיש הרבה נהנים והפר"ח הקשה דהא בר"ה שם אמר דבשופר של עולה ושלמים אם תקע יצא והרי נהנה בתקיעתו והיל"ל דל"י וכן הקשה הכפ"ת ולע"ד י"ל לפמ"ש תוספת בביצה פ"ג דכ"ז ע"ב דהא דאין שורפין תרומה ביו"ט אף דצורך הדיוט הוא להסיקו תחת תבשילו הואיל ואית בו כמי צורך גבוה דמצוה לשורפה בטל ליה צורך הדיוט אצל צורך גבוה והוי כאלו כולו של גבוה ושם בס"ד ישבתי קושית התוספת ע"ז והבאתי ראיה סברא זאת מירושלמי וא"כ ה"כ כ"מ שיש הנאת הגוף עם המצוה הל"ל דבטל חלק הדיוט אצל המצוה וככולו רק מצוה ואינו הנאה וקשה למה בנודר הנאה ממעין אסור לטבול בו ביה"ח אמנם כיון דמתורת ביטול הוא אין מבטלין איסור לכתחלה וגם קונמת דמצוה לאתשולי הוי דשיל"מ ולא בטל כדאיתא בנדרים דנ"ט ולכן כשתקע כבר בשל עולה ושלמים יצא דבטל חלק הדיוט אצל המצוה והנה בשומר אבדה דמשום פרוטה דר"י ה"ל ש"ש ולא בטיל חלק הדיוט אצל המצוה וכאלו אין לו הנאה כלל ה"ט כדאמרינן בביצה דל"ח ע"ב איסורא בטיל ממונא לא בטיל ה"כ לא בטיל הנאת הפרוטה שנהנה מאבדת חברו להפסיד לחברו שלא יהא ש"ש והתוספת שהקשו בשבועות דף מ"ד ע"ב דהמודר הנאה מהמעיין דמותר לטבול בו טבילת מצוה דהא מתהני פרוטה דר"י ה"ט דקונם הוי דשיל"מ וכמ"ש וא"כ מיושב קושית הישיע"ק הנז"ל דלמה בתקע בשוגג בשופר של עולה יצא הא לא כזהר לתקוע במקום שאין עני ונהנה מפרוטה דר"י דשם בטלה הנאת הדיוט אצל המצוה ואף דהקדש לא בטיל ה"ט דיש לו היתר בפדיון כמבואר בתוספת פכ"ש דף כ"ז ע"ב וברמב"ם פט"ו מהמ"א וביו"ט דאין מקדישין דדמיא למו"מ כדאיתא לעיל סי' של"ט ה"כ אין פודין א"כ ל"ה דשיל"מ מחמת דלמחר יכול לפדותו דיפסיד הנאתו בו היום כמ"ש בנו"ב ובצל"ח דדשיל"מ דל"ב היינו במאכל דא"ל יאכלנו היום יאכלנו למחר אבל לטלטל דיכול לטלטלו היום ומחר ל"ש עד שתאכלנו באיסור דיפסיד הנאתו היום משא"כ במודר הנאה דיכול למתשיל בכל שעה דנשאלין לצורך יו"ט ביו"ט ולפ"ז כשאינו מוצא חכם ושלשה הדיוטות היום אפשר להתיר דגם מטעם אין מבטלין איסור לכתחלה י"ל כיון דצורך מצוה הוא וא"א בלא"ה כדיעבד דמי ומותר לבטל לכתחלה וכה"ג כתבו תוס' בפסחים פכ"ש דף למ"ד בסד"ה לשהינהו ועיין מג"א בסק"ז ובתקע בע"ז של גוי דיצא לדעת ר"ת דמיירי לאחר שנתבטל כמ"ש בהג"ה בס"ג לק"מ ואפילו לש"פ א"ל הא ע"ז אינה בטלה דה"ד דבר חשוב או לח בלח מב"מ וכמבואר באשל אברהם להפרמ"ג לעיל סימן תמ"ה סק"ה ואפילו יי"נ מב"מ לח בלח דלא בטיל דוקא איסור שנפל לגו היתר ומשום דדבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו וכמ"ש הר"ן הובא בש"ך יו"ד סימן קל"ד סק"א ועיין בחו"ד סימן ק"י סק"ב ולפ"ז י"ל קושית התוספת בר"ה דר"י אדר"י דבשופר של שלמים אם תקע ל"י ובשל ע"ז יצא די"ל הא דר"י ס"ל מצות ל"נ היינו משום הנאה שגורם לאדם השכר וגם נהנה בעשיתן כשכיר יקוה פעלו אמנם מ"מ הל"ל דבטל חלק הדיוט לחלק גבוה דהיינו גוף המצוה דהוא צורך גבוה רק בהקדש לא בטל ואף דכתבתי דכאן ל"ש דשיל"מ אינו מוסכם דטעם הנו"ב ל"ש לטעם שכתב הר"ן בדשיל"מ דמחמת שיש לו היתר חשוב מב"מ ועוד נהי דאין פודין ביו"ט וכמ"ש וכן כתב רש"י בפ"ג דביצה דכ"ז ע"ב בד"ה בבהמת קדשים מ"מ אם אין לו שופר אחר י"ל דשרי לדעת ר"ת בפ"ה דביצה דל"ו ע"ב בתוספת ד"ה והא מצוה משא"כ בשופר של ע"ז מודה ר"י דבטלה הנאתו אצל המצוה ורבא דס"ל מצות לל"נ משום דהשכר יבא לאח"ז ובשעת עשיית המצוה ליכא הנאה והוי רק גרמא וכמ"ש לעיל ומ"מ ה"ד לענין הנאת המצוה לר"י דל"נ יש בו איסור תורה מדמעל אבל מה שנהנה מהקול זולת המצוה ליכא רק איסור דרבנן דקול אין בו משום מעילה כן משמעות לשון הרמב"ם בפ"א משופר ה"ג וכ"כ האחרונים הובא בישיע"ק וא"כ לפמ"ש במלא הרועים בערך דשיל"מ בשם הגאון דרבא בביצה דף ל"ח ס"ל דדשיל"מ באיסור דרבנן בטל א"כ א"ש מה דיצא בתקע בשופר הקדש אף דנהנה בתקיעתו דבטל הנאת הדיוט אצל המצוה וכמ"ש.
ועוד דהא נהי דנהנה מקולו הא אינו מיכוין רק למצוה וצ"ל דלא אסר הכל בו רק מחמת דאפשר לשמוע מאחר וכמ"ש בספר מטה יהודא וישיע"ק אמנם גם בשופר הקדש הא אפשר בשופר אחר או שיפדה זה ובכל גוני אמר רבא דיצא אלא לפמ"ש א"ש דהל"ל דבטל הנאת גופו להמצוה ואי דיש לו היתר בפדיון ממ"נ אם יש לו שופר אחר אסור לפדותו היום ביו"ט ואין לו היתר ליהנות משופר זה ואם אין לו אחר הנה אם יהא אסור לפדותו מותר לתקוע בו כיון דאינו מיכוין להנאת גופו ואיך נתיר לפדותו ביו"ט כיון דהוי צורך מצוה דמה לי איסור דרבנן זה או זה דבשלמא ר"ת דהתיר לצורך מצוה לקדש ולחלוץ משום דאם לא נתיר לו יבטל היום המצוה אבל כאן אם נעמיד השבות באיסורו לא יתבטל המצוה דלא אפשר ולא מיכוין שרי לכן ל"ה דשיל"מ ויצא אף אם יש לו שופר אחר של חולין משא"כ לר"י דמצות ל"נ כיון דמתכוין למצוה הוי מתכוין ליהנות ואסור גם כשלא אפשר ואם לא נתיר לפדותו יתבטל המצוה ומותר לפדותו והוי דשיל"מ ולא בטל הנאתו אצל המצוה משא"כ בשל עכו"ם ובמודר הנאה אסור לתקוע בעצמו דאין מבטלין איסור לכתחלה גם דיעבד י"ל דל"י דיוכל למתשל דמצוה למתשל על נדר ונשאלין לצורך היום ביו"ט.
אמנם קשה איך יאסר אפשר ולא מיכוין דקי"ל בפכ"ש דמותר לר"ש דהלכתא כותיה אכן מ"ש הישיע"ק דזה פשיטא דל"ה פ"ר כיון דלאו כ"ע נהנים כשתוקעין יש לדחות כיון דתלוי בטבעי בני אדם יש נהנה ויש אינו נהנה א"כ זה שטבעו דנהנה אצלו הוי פ"ר לכן גם אינו מתכוין אסור וס"ל דגם בהנאה אסור פ"ר או כמ"ש החת"ס בחיו"ד סי' ס"ט דכל שעשוי לכך שייך פ"ר גם בהנאה ושופר עשוי ליהנות בקולו אמנם זה דוקא באיסור תורה כגון מודר הנאה משופר הרי הנאתו אסור עליו מן התורה דהא הכאת קולו אסר עליו אבל קול משופר הקדש או עכו"ם דאין בו איסור תורה דלא נהנין ולא מועלין וכן בקול שופר עכו"ם וכמבואר בירושלמי פרק לולב הגזול ה"ח ובדרבנן גם פ"ר מותר כמ"ש בתה"ד סי' ס"ד וס"ו לכן אין איסור משום שנהנה מקולו.