ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקלט
ס"ד אם לא יפסיד מהקרן לא ז"ל ירושלמי פ"ב דמו"ק ה"ג א"ר מנא אין ידע דלא מיזבין והוא פתח מן אגרא יזבין ואי לא לא יזבין א"ר יוסי בר בון אגרא וקרנא קרן הוא אין ידע דלא מזבין והוא פחת מן קרנא וזבן ואי לא לא זבן כן הגרסא בירושלמי וריב"ש גרס בדר"מ ופחת מן קרנא ופירש פחת אן קרנא דר"י ב"ב ר"ל מן השכר שהוא מכלל הקרן לפי סברתו כי הוא חולק עם רומינא עיין ריב"ש סימן ש"ך וב"י הביאו ויש ט"ס בב"י שגרס בדר' מנא ופחת מן אגרא לכן נתקשה הש"ך בדברי הריב"ש ומ"מ ק"ל כיון דר"י ב"ב בא לחלוק ולומר דפחת הריוח ג"כ הוי דבר האבד יותר הל"ל אי פחת מן אגרא ועוד דמיותר לגמרי וסגי במה שאמר אגרא וקרנא קרן הוא דממלא נדע אי פחת מן אגרא דינו כפחת מן קרנא ולכל הפחות מה דמסיק ר"י ב"ב ואי לא לא יזבן ודאי מיותר דודאי אם לא יפסיד אפילו מהריוח אינו דבר האבד כלל וגם אינו מוסיף בזה על רומונא ולא צ"ל רק מה דבא לחלוק על ר"מ דגם כשיפסיד מהריוח מותר למכור ותירץ לזה דבירושלמי הגרסא בדר' מנא מי פחת מן אגרא דלא כריב"ש ופירש הפני משה במח"כ אין לו פנים בזה כלל והק"ע פירש דברי ר"י ב"ב בלשון בתמי' אגרא וקרנא קרן הוא וכי הריוח נחשב קרן ומ"מ קשה קצת דלמה אמר ר' מנא ואי לא לא יזבן דפשיטא דא"ל יפחת מהריוח דאינו אבד כלל ואסור ולע"ד אפשר לפרש דהנה גם ספק דבר אבד מותר כמ"ש טו"ז כאן ומג"א לעיל ריש סימן תקל"ז ולכאורה לא משמע כן מהירושלמי דאמר אין ידע דדוקא ידע ולא כשאינו יודע ונראה דאם ספק דבר האבד ואפילו לא יאבד לא ירויח יותר זה מותר בחוה"מ ואפילו מלאכה בחוה"מ דאורייתא אסור מ"מ זה חשוב כודאי אבד דיותר שוה עתה כשודאי אינו אבד מאם יניחו בספק אמנם כשיש ספק כשיניחו אפשר ירויח יותר נהי דמסופק נמי דיפסיד הוי קרוב לשכר וקרוב להפסד וזה דרך פרקמטיא לכן צריך שידע בודאי שא"ל ימכרנו עכשיו יפסיד וקמ"ל ר' מכא תרתי חדא דאפילו הפסד ריוח חשוב דבר אבד ועוד דוקא כשיודע אבל אם לא ידע והוה ספק אסור אלא דר"מ ס"ל דוקא כשלא ידע אם יפסיד הריוח לעומת זה אמרינן דאפשר יתיקר וירויח יותר אבל אם א"י א"ל יפסיד מהקרן מותר אף דאפשר לעומת זה ירויח לא שקלינן ריוח נגד קרן ור"י ב"ב מחמיר דאגרא בקרנא לכן צריך שידע בודאי אפילו מהפסד קרן דאם לא ידע בודאי אף דמסופק שמא יפסיד מקרן אסור כיון דקרוב לשכר נמי שמא ירויח יותר ודרך סוחרים לכנוס בספק היזק מחמת ספק ריוח ולפ"ז כיון דפרקמטיא בח"ה לכ"ע רק רבנן אסרוהו יש להקל כר"מ נמצא למדנו לפי דרכנו דאם לא ימכור עכשיו ודאי יפסיד מהריוח מותר למוכרו עכשיו ואם מסופק שמא יתזל ושמא יתיקר אלא דאפילו יתזל לא יפסיד מהקרן אסור למוכרו בח"ה ואם ירא שלא יפסיד גם מהקרן ואינו רוצה להכניס עצמו בספק היזק קרן מחמת ספק ריוח מותר למוכרו עכשיו ועיין ב"י ביאר דברי הרא"ש מריה דהאי דינא דרק אם מסופק שמא יפסיד מהריוח לא חשוב דבר אבד אבל אם בודאי יפסיד ריוח חשוב דבר אבד ומינה כשמסופק שמא יפסיד מהקרן מותר וזה כמ"ש.
ועיין בריטב"א פ"ק דמו"ק דשכר עמלו דינו כקרן ומ"ש הריטב"א שם דיש ראיה ברורה דגם הפסד ריוח בסחורה שבא כבר לרשותו חשוב דבר האבד מדהתיר רבא שם די"א לממלח דגים שצדו מן ההפקר וכבר אכלו כדי טרחם ומכח זה השיג על התוספת וס"ל דבבלי פליג עם הירושלמי עיי"ש ולפמ"ש לק"מ וכן מוכח בתוספת שם ד"י ע"ב בד"ה ובדבר האבד דלא מחלקי בין הפסד קרן וריוח רק אם שמא לא ימכרנה יפה פעם אחרת ועדיין יל"ד לשון ירושלמי אגרא וקרנא קרן הוא דלכל הפירושים הל"ל אגרא קרן הוא ואפשר עפימ"ש הטו"ז לקמן תקמ"ב תק"ב עיי"ש ה"נ יכול למכור במכירה אחת הרבה מכפי הקרן בשביל חשש הפסד קרן אף דיכול למכור מעט בכדי שיצא מחשש הפסד קרן וזהו אגרא וקרנא כשהם במכירה אחת ביחד קרן הוא דין קרן י"ל.