ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקכו
ס"ד ביו"ט שני בב"י ס"ס זה הביא תשובת רשב"א דעע"ג דגבי מת כחול הוא מ"מ אסור בתפילין דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ומת שאני דמשום כבודו הקילו וכן לענין זיי"ן ימי אבלות דרבנן הקילו בשו"ת כתב סופר ס"י האריך לתמוה איך משום כבוד בו"ד הקילו ולא משום כבוד המקום לבטול מ"ע ולדעת רמב"ם מילה שלא בזמנה דוחה יוט"ב ולמה יגרע תפילין ולע"ד ה"ט דמבואר בפרק המוצא תפילין דל"ו יכול יניח אדם תפילין בשבתות ויו"ט ת"ל והיה לך לאות מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות פרש"י מי שצריכין אות ימים שישראל צריכין לעמוד אות על עצמן להכיר שהן מחזיקים בתורתו של הקב"ה יצאו שבתות ויו"ט שהן עצמן אות בין הקב"ה וישראל דכתיב כי אות הוא ביני וביניכם ובתוס' שם ד"ה ימים כתבו דמאן דיליף מימים ולא כל ימים סמוך נמי אדרשה דלאות ע"י והנה האות דשבת ויו"ט שאנו מחזיקים בתורה בשביתת מלאכה ובמצות התלוין בכל יו"ט עיי"ש בתוס' ורא"ש וא"כ יו"ט שני שאנו משמרין משום ספק או משום שמא יחזור הדבר לקלקולו וגזרו חכז"ל לשמר יו"ט שני ומברכין הברכות השייכים ליו"ט משום לא תסור זה היא האות שאנו מחזיקים בתורתו של הקב"ה וק"ו הוא דאם ספקות שלנו כך ודאות ע"א כו"כ ומדינא אנו פטורין מתפילין אלא דמ"מ אין הכרח לאסור ולכן הוצרך הרשב"א לומר משום דכעין דאורייתא תיקון יש איסור נמי ועיין ריטב"א עירובין דצ"ו דל"ש בל תוסיף בנשים וסומא כיון שאחרים חייבין בה וא"כ ביוט"ב דבני א"י חייבים היום בתפילין ליכא ב"ת וצ"ל דכעין דאורייתא תיקון שיהא לבני גולה כיו"ט אחד דאסור משום ב"ת.
ומ"ש הכתב סופר שם דבזמן שהיו עושין ב' ימים טובים מספק דלא בקיאי בקביעי דירחא הי' צריכין להניח תפילין בשני הימים מספק לא נ"ל דא"כ מה פריך אביי אר"ש בספ"ק דביצה דשרא ר"ש לשדורי תפילין ביו"ט ופריך לו אביי והא אנן תנן כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו ובדף ד' ע"ב מסיק אביי דהשתא דידעינן בקביעי דירחא עבדינן תרי יומא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותכם זמנין דגזרו מלכות גזרה ואתי לאקלקולי וא"כ לענין תפילין נמי ניחוש להכי שמא הדר לספקא וי"ל עפימ"ש רש"י שם בד"ה דגזרו דחשו שיאכלו חמץ בפסח הרי משום חשש כרת דוקא חששו וכיון דהוצרכו לעשות יו"ט שני ע"כ הוא לכל מילי כיו"ט ול"פ בין פסח לסוכות ושבועות במידי דשייך ליו"ט ועיין במשבצות לעיל סימן חי"ת סק"ח דלא עשו סייג וגדר משום עשה ולדאתאן עלה נ"ל מה שפרש"י משום חשש כרת ולא משום עשיית מלאכה דהוא עכ"פ בלאו משום דגזרה רחוקה הוא ואינו דומה לשאר גזרות כגון דבטלו שופר ולולב בשבת שמא יעבירנו ד"א בר"ה דמזה המעשה יבא מכשול וכה"ג טבילת כלים דמחזי כמתקן וכאן לא יגרום מכשול במה שעושה עתה רק יום אחד דלאו מזה יבאו לטעות אלא דמחמת גזרה שלא ילמדו ישכחו ויטעו בין חסר למלא ואזי יהי' שוגגים ומבואר ברמב"ן פ' ויקרא מדלא הצריכה ו תורה חטאת על שגגת לאו כשאין בו כרת ש"מ דא"צ כפרה ול"ח עברה ועיין תוס' במנחות דף נ"ד סד"ה אין מחמיצין כיון שיש בו כרת היינו חוששין אע"ג דל"ש.