אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקיג

סימן תקיב

מג"א סק"א בטלטול משום ל"פ עיין בריש סימן תקט"ו דלמג"א אסורה בטלטול כיון דאסורה לאכול ואינה עומדת לכלבים וקשה להיש"ש דבריש ביצה ג' ע"ב פריך מדתני וספקא אסורה בשלמא לרבה הוי ספיקא דאורייתא עיי"ש והרי לכ"ע הטלטול רק מדרבנן ושם מיירי לענין טלטול ולמג"א ניחא כיון דבאכילה אסורה ע"כ אסורה בטלטול דלא חזי היום וצ"ל ליש"ש דס"ל כמ"ש האחרונים דאם הספק על דאורייתא ודרבנן גם סד"ר לחומרא דלא לזלזולי בדרבנן ולפ"ז יש לישב מה דמשני שם אתאן לספק טרפה דהקשה רש"י מה שיאטיה התם והתה"ה כתב דיראה לו דדבר שאין המתיר ע"ל ודאי כגון ספק תרנגולת טרפה דאפשר שיתברר לאחר יב"ח ל"ה דשיל"מ ובש"ע יו"ד סימן ק"ב כתבו בשם יש מי שאומר ותמה הש"ך שם הא מוכח דין זה מכאן דאל"כ מה פריך אי בס"ט ליבטל דל"ה דשיל"מ לוקמיה בביצה שנולדה מתרנגולת ס"ט ולמה תלאו בת"ה ביראה לי והמחבר בי"א ולמ"ש מיירי ע"כ בס"ט כגון שהספק תליא בלידת הביצה דהתרנגולת נטרפה תחלת יו"ט ואם הביצה נולדה ביו"ט טרפה אף דנגמרה מאתמול מ"מ חשוב ספקא דאורייתא עש"ך סימן פ"ו ובלא"ה י"ל דנטרפה מעיו"ט ואם נולדה מעיו"ט נגמרה קודם טרפת התרנגולת וכיון דמחמירין לענין ספק תורה ע"כ גם לטלטל אסורה ואמרינן דנולדה היום והיינו אתאן לספק טרפה דספק זה אימת נולדה מביא אותנו להסתפק בה גם כן אי טרפה הביצה וא"כ ל"ל דמיירי שנולד ספק טרפות בתרנגולת דמה שיאטיה לענין ספק נולד ביו"ט ולמה נחמיר לענין טלטול דלאו מחמת חד ספק הוא וגם הספק טרפות דין הוא לאסור דאפשר לברורי ע"י המתנת יב"ח ומה דפריך דא"כ לזה דשיל"מ וליבטל גם לענין טלטול כיון דאיסור טרפה בטיל ל"ש תו חשש זלזול לענין טלטול ומוכח כיש"ש דלמג"א עדיין י"ל בס"ט דהספק בתרנגולת וכיון דהביצה אסורה באכילה ואינה עומדת לכלבים דאפשר להמתין עד שיבורר הספק וכיון דהיום לא חזי אסורה בטלטול (וי"ל נהי דלפי האמת אמרינן כיון דלא חזי לאכילה היום אסורה בטלטול מ"מ כיון דאין לזה הכרח מהש"ס ואפשר לדחות כהיש"ש לכן תלה התה"ה ביראה לו) אמנם נראה מוכח דלא כיש"ש לפמ"ש הצל"ח דלענין טלטול ל"ש דשיל"מ דבשלמא לאכילה הוי דשיל"מ דא"א לאוכלו רק פ"א ואינו מפסיד כלום משא"כ לענין טלטול יפסיד טלטול של היום וא"כ למה דמסיק הש"ס משום דהוה דשיל"מ ספקה אסורה קשה למה אסורה בטלטול וע"כ משום דלא חזי לאכילה היום וגם לס"ד דאמר בשלמא לרבה הוי ספקא דאורייתא קשה למה אסורה בטלטול ואי משום דבא עם ספק דאורייתא יש לחוש לזלזול זה ל"ש כאן דנאמר לענין אכילה החמרנו כיון שיש לו היתר למחר ולא מפסיד כלום משא"כ הטלטול יפסיד ולא משום דרבנן קיל:

ומה שהקשתי לעיל דלמג"א כיון דאפשר להמתין עד שיבורר הספק אינה עומדת לכלבים י"ל עפ"י מ"ש בש"ע הגאון הר"ז זלה"ה בסימן ש"ח ס"ט דבר שאיסור אכילתו הוא גם בחול אעפ"י שי"ל היתר לאח"ז כגון החדש מותר לטלטלו כיון שנמשך זמן איסורו הרבה הרי הוא עומד גם בתוך הזמן להאכילו לבהמות ולמכרו לנכרים.

ס"א נתערבה הרמב"ם פ"א מהלכות יו"ט כתב ביצה שנולדה ביו"ט אסורה כשנתערבה דהוי דשיל"מ וכתב הה"מ דל"כ גם ספק שנתערב דס"ל דמותר ותמהו האחרונים הרי לרמב"ם בכל איסור דאורייתא צריך שלש תערובות וספק שנתערב גרע משני תערובות עיין ביו"ד סימן ק"י ובש"ך שם ס"ק ס"א והרמב"ם מיירי גם בנולדה ביו"ט אחר השבת ופסק הכנה דאורייתא ונלע"ד דהכנה דרבה דוקא אם נאכל ביו"ט בעצמו הוי זה שנגמרה מאתמול הכנה אבל א"ל נאכל ביו"ט ל"ח הכנה כמ"ש הר"ן בפ"ק דביצה דנולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו כיון דנולד אסרו ביומו נמצא לא הוכן ביומו לעצמו רק ליו"ט שאחריו אבל אי הוה נולד מותר הוי מוכן ליומו ומותר גם ביו"ט שאחריו עיי"ש נמצא אם אסורה הביצה ביו"ט שלאחריו ליכא הכנה ליו"ט דביצה זאת אין בה איסור בעצם רק ע"י אכילה נעשה הכנה מאתמול ובמלחמות שם כתב דביצה שנמצאת בתרנגולת שחוטה ביו"ט שלאחר שבת מותרת אף דנגמרה בשבת דל"ח הכנה רק אם ע"י גמר דאתמול באה לידינו ממילא היום משא"כ כשנשחטה דע"י מעשה בא הנאתה לידינו היום ויו"ט לעצמו הכין עיי"ש ודון מינה כשנולדה נמי דאסורה דשוב א"א להנות ממנה ע"י גמר דאתמול לבד רק וליכא הכנה מאתמול א"כ כשנתערבה ברוב והביטול מתורה הוי מעשה חדש של היום ול"ד ללידה דממילא בא ע"י גמר דאתמול ול"ש לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דכל איסורו דע"י אכילתו הוי הכנה מאתמול אבל כאן ע"י גמר דאתמול לא יאכלנה דלא יהא מוכן מאתמול רק ע"י ביטול ברוב אוכלים אותה וזה הוכן היום וליכא כל שרש האיסור על גוף הביצה משא"כ באיסור אחר דהאיסור בגופה לעולם רק הביטול הופכה להיתר וי"ל עד שתאכלנו באיסור וזו עצה נכונה בס"ד ומה דקאמר בפ"ק דביצה ד"ג ע"ב דלרבה דמיירי בספק נולדה ביו"ט מה דקאמר נתערבה באלף כולן אסורות דהוי דשיל"מ ונהי דלרמב"ם מיירי דודאי נולדה ביו"ט נתערבה מ"מ ליבטל דדשיל"מ ל"ש בזה לפמ"ש י"ל חדא דלס"ד דס"ל דוקא לענין תערובות מחמיר בדשיל"מ ולא לענין ספק ע"כ ס"ל כמ"ש הר"ן בנדרים דה"ט דדשיל"מ ל"ב דחשיב מב"מ ולא ס"ד כטעם רש"י דעד שתאכלנו באיסור דזה שייך נמי לענין ספק וא"כ ל"ש הכנה משאר איסור ועוד דגם רבה ודאי ס"ל מוקצה אסור דאל"כ למה אסורה לטלטלה וכמ"ש הר"ן שם דרבה ס"ל כרב דס"ל כר"י דמוקצה עכ"פ אסור מדרבנן לא משום הכנה כלל ולענין זה י"ל עד שתאכלנו באיסור מוקצה אלא כיון דאיסורו רק מדרבנן מהני ס"א בגופו וס"ב עי"ת ול"ד לספק טרפה אף דמה"ת בטל גם דבר חשוב מ"מ האיסור בעצמו מן התורה רק ע"י גלגול בא לדרבנן ומכ"ש דא"ש לפמ"ש העבודת. הקודש דמוקצה שכל עיקרו מדרבנן ספקו לקולא.

ובזה א"ש דברי הרי"ף שכתב שם על דברי רב מתנה דעצים שנשרו מהדקל בתנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלם אף דהוה דשיל"מ כיון דמקלי קלי איסורא וכתבו הרי"ף והרא"ש דעצים שנשרו מדקל בשבת אסורים ביו"ט שלאחריו משום הכנה ואם נשרו ביו"ט עצמו אסורים משום נולד ושמא יעלה ויתלוש ע"כ ותמהו המהרש"א ומהר"ם שי"ף למה לא סגי בטעם הכנה וגזרה יו"ט משום יו"ט שאחר שבת כביצה ולפמ"ש א"ש דמשום הכנה ל"ל עד שתאכלנו באיסור ול"צ לטעם דמקלי איסורא ונ"מ דבטל ומותר להתחמם וליהנות בעודן בעין עמג"א לעיל סימן תק"ז סק"ג ועכצ"ל דיש עוד טעם משום כולד ויעלה ויתלוש דאם אינה רעועה ליפול הוי נולד ואם רעועה ומצפה שיפלו יש לגזור דיעלה ויתלוש כמ"ש מהרמ"ש ודו"ק ועיין כו"פ בסימן תק"י.

שם כולן אסורות בשו"ת צ"צ ופר"ח ביו"ד סימן כתבו לטעם דדשיל"מ ל"ב דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אם נתערב טרפה שנולדה ביו"ט אינו בטל כיון דאיסור מוקצה יש לו היתר משא"כ לר"ן דהטעם דהוה דשיל"מ כמב"מ ופרמ"ג בפתיחה לתערובות הקשה א"כ מאי פריך ריש ביצה אי ס"ט ה"ל אל"מ וליבטל נוקמיה בס"ד דנולדה ביו"ט ולע"ד דלס"ד דרק לענין ביטול חמיר דשיל"מ ס"ד בטעם הר"ן ולמסקנא חידש ר"א דהטעם עד שתאכלנו וכו' לכן גם סד"ר לחומרא.

ונראה דזה ג"כ דעת תה"ד דכתב דיראה לו דדבר שאין המתיר ע"ל בודאי כגון ספק תרנגולת טרפה דאפשר שיתברר לאחר יב"ח ל"ה דשיל"מ וכתבו בש"ע יו"ד סימן ק"ב בשם יש מי שאומר ותמה הש"ך שם דמוכרח מפ"ק דביצה דפריך למאי דמוקי בס"ט דליבטל דל"ה דשיל"מ לוקמיה בביצה שנולדה מתרנגולת ס"ט ולפמ"ש י"ל דהצ"צ תירץ מה שהקשו על תה"ה ממ"נ אי יתברר דטרפה בטלה דאין לה היתר ואם יתברר דכשרה ל"צ ביטול ותירץ דמ"מ עתה אוכלה בספק עושה איסור דעל ספק מביא אשם תלוי ול"ה חולין בעזרה אף דיבורר אח"כ דכשרה היתה והנה כ"ז לטעם עד שתאכלנו וכו' אבל לד"ן דהוה מב"מ הק"ל ממ"נ אם טרפה א"מ וכשרה א"צ ביטול ואם גם ספק חשוב איסור הוה נמי א"א וע"כ לס"ד לא מצי לאוקמה בס"ט דהוי דשיל"מ כיון דס"ד כטעם הר"ן ור"א דחידש דהוה משום עד שתאכלנו וגם סד"ר אסור בלא"ה אצ"ל בס"ט.

ס"ג במג"א סק"ו דכשהביצה שלימה ונתבשלה עם ביצים אחרים אסורים כל הבצים דמין במינו הוא אבל דעת רמ"א ביו"ד סימן ק"ב דטעמו בטל ולע"ד ראיה ממ"ש רשב"א בחולין דצ"ח דגם לר"י דמב"מ ל"ב מ"מ פליטת רוטב חשובה א"מ נגד חתיכה בעין כיון דקי"ל בתר שמא אזלינן וחמרא נגד ענבי חשוב א"מ וכ"ש פליטה כנגד בעין עיי"ש ולפ"ז הדין עם רמ"א ועיין בש"ך יו"ד סימן ק"ב סק"ג שהקשה מדכתב הטור בשם ר"ת הא דדשיל"מ ל"ב דוקא כשנתערב במינו אבל נתערב בשא"מ טעמו בטל בס' משמע דבמינו גם טעמו ל"ב ולפמ"ש ל"ק דה"ד כשנתערב טעם בטעם פליטה בפליטה לח בלח וכגון ביצת יו"ט נתבשל עם ביצים אחרים ואין במים לבד ששים נגד פליטת ביצה זאת וכה"ג אזי טעם לא בטיל דחשוב מב"מ וא"ש דלא סתרו דברי טור דבא"ח כאן כתב בשם ר"ת הא דדשיל"מ ל"ב דוקא כשהוא בעין אבל טעמו בטל בסמ"ך ועיי"ש בכו"פ ולפמ"ש א"ש כיון דבתערובות מיירי ע"כ מ"ש כשהוא בעין היינו שלא נבלע הטעם אבל טעמו שנבלע היינו אינו מינו נגד חתיכה שהוא בעין וחדא מלתא הוא עם מ"ש ביו"ד דבא"מ טעמו בטל דלעולם כשלא נקרא בחד שמא הן מצד שהוא טעם בגד בעין או מחמת שם עצם הוי אינו מינו.

ס"ו רובן יולדות ביום הרא"ש כתב ליקח מחנוני גוי בליל יו"ט מותר דרובן של זכרים וודאי ביום נולדו ותמהו המפרשים דגם דספנא מארעא רובן ביום ואלא לא סגי' ברוב אחד בדשיל"מ הרי בגמרא מבואר כי לא בדק תלינן מאתמול וסגי בחד רובא כמו שפרש"י ותוספת דאף בספנא מארעא מותר עיי"ש יש"ש ור"ן בפא"צ נסתפק אי בדשיל"מ אמרינן כל דפריש מרובה פריש והנה באס"ז פ"ק דב"מ ד"ז כתב דגם רוב ספק הוא ולכן בעשירי ודאי דקפיד רחמנא שיהא ודאי ל"ל כל דפריש מרובא פריש עיי"ש ולפ"ז גם בדשיל"מ ל"מ רוב כיון דל"ה רק ספק י"ל עד שתאכלנו באיסור כמו ספק דרבנן אבל אי רוב חשוב ודאי מותר גם בדשיל"מ דל"ד לביטול ברוב דשם יש ודאי איסור כמ"ש הר"ן בפא"צ והנה רב ס"ל בב"ב דצ"א דמוציאין ממון ברוב אף דקי"ל הממע"ה ע"כ ס"ל רוב כודאי ומצאתי בכו"פ סימן ס"ג ס"א כתב דבזה פליגי רב ושמואל בפ"ט דנימא אי הולכין בפ"נ אחר הרוב דלרב פירש מרוב עע"ז אין מחללין עליו את השבת דמרובא פריש הוי ודאי ושמואל ס"ל דהוי ספק ולפ"ז לרב גם בדשיל"מ מותר לכן בביצה שם דקאי אליבא דרב דאמר בדק בקינה מהני רוב אחד ולדידן ל"מ רק תרי רובא בדשיל"מ וע"כ כתב הרא"ש דבליל יו"ט א' מותר דרובן של זכרים וממועט דספנא ג"כ רובן ביום.

אמנם לפ"ז לדידן בדספנא מארעא כי לא בדק בקינה מעיו"ט נמי אסור ולא כן דעת הטור ש"ע וצל"ע ביש"ש פ"ק דביצה ס"כ דכתב בדספנא ולא בדק מעיו"ט מותר דתלינן מעיו"ט נולדה אף דליכא זכר בהדה דרובן יולדות ביום ובתכ"ד כתב דבדבר שיל"מ צריך תרי רובא ואין להתיר בצים הנקחין מגוי בליל יו"ט רק משום תרי רובא דרובן של זכרים ורובן ביום אפילו בדספנא ואפשר ס"ל דגם בדליכא זכר בהדה תוך ששים בתי מ"מ רוב של זכרים דלא ראינו אינו ראיה רק לענין לומר, יצאה רובא וחזרה דל"ש לא נימא רק כשיש זכר בהדה דאז ודאי רק מזכר ואינה יולדת בלילה כלל.

ס"ח אפרוח כתב הרא"ש די"פ אפרוח אסור דקי"ל כראב"י דאמר עד שלא נפתחו עיניו אסור ותמהו המפרשים ממ"נ אם מיירי שלא נתפתחו עיניו גם בחול אסור משום שרץ ואל"ה אולי גם ראב"י מתיר גם ביו"ט עוד דקדקו על דברי ראב"י שחולק על הת"ק ואמר אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו דמנ"ל דת"ק מתיר קודם שנפתחו.

ונלע"ד דטעם הואיל ומתיר א"ע בשחיטה ל"מ רק שלא ידמה לפירות הנושרין ולמשקין שזבו כמ"ש המלחמות ועדיין י"ל לאחר שנולד ביו"ט ומתחיל להתגדל מעט מעט זה שנתוסף הוי נולד שלא היה בעולם כלל וגם ר"ש דמתיר נולד מודה כה"ג כמ"ש תוספת ריש ביצה ד"ב בד"ה קס"ד וכ"כ בפרק מי שהוציאו ועיין במחצית השקל לעיל סימן שי"ח ריש סק"ח אלא די"ל דבטל ברוב הנגדל כבר אמנם כשצריך להמתין עד שיפתחו עיניו דמקודם אסור אזי א"א להתבטל מה שגדל עתה במה שגדל כבר דכולו אסור וכיון דלא נתבטל מה שמוסיף וגדל ביו"ט בתחלת ביאתו לעולם תו לא מתבטל אח"כ דהוי דשיל"מ וזה טענת ראב"י דזה לא מתרמי שיולד בעינים פתוחות ואפילו נולד בחול אסור כשנתפתחו עיניו ביו"ט וזה ראיות הרא"ש ג"כ וי"ל בזה ג"כ מ"ש הר"ן בפא"ט דהלכה כרבנן דל"צ נפתחו עיניו דר"י דמתיר אפרוח שנולד ביו"ט ס"ל כן ועוד משמע דמיירי אף קודם שנפתחו מ"מ גם רב לא אסר רק משום יו"ט דל"ש שיפתחו עיניו בו ביום עיי"ש ועיין פרמ"ג יו"ד סימן ט"ו במ"ז סק"א דהניחו הבכ"ש בצ"ע ובמ"ש א"ש.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה