ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקיב
ס"א במג"א סק"ג הסכים להב"י דצריך בתנור אחד ואפשר לפייסנהו והן דברי תוס' בפ"ב דביצה דכ"א בד"ה עיסה חציה של נכרי וחציה ש"י אסור לאפיתה דהקשו הא רשב"א אומר ממלאה אשה תנור פת אף שא"צ אלא לפת אחד מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא ושרי לאפות לכתחלה וי"ל דשא"ה דכל הפת של ישראל שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד או זה או זה ועוד דלמא מקלעי אורחים עכ"ל וא"כ א"א לפייסנהו ל"ל דלמא מקלעי ליה אורחים דמוכרח ליתן לעכו"ם או לכלבים וצריך להבין אם טעמא דפת נאפה יפה לבד ל"מ גם טעם דמקלעי אורחים ל"מ איך צדקו יחדיו ומה מועיל הצירוף ורציתי לומר דתוס' ס"ל דצריך שתהא כוונתו שתאפה יפה הפת ואזי מותר משום דאינו מתכוין לאפיית שאר הפת רק למלאות התנור בשביל הפת שצריך היום אלא דמ"מ הוי פ"ר רק ה"ט דפ"ר אסור דאזלינן בתר המעשה לא בתר מחשבתו ומבואר במלחמות בפסחים דמ"ז דר"ח לא ס"ל הואיל ומקלעי אורחים דאזיל בתר מחשבתו דלא בשביל אורחים אופה רק לחול ורבה אזיל בתר עצם המעשה דחזי לאורחים ולפ"ז הכא לר"ח מותר ממ"נ אם בתר מעשה אזלת משום דהוי פ"ר י"ל דלמא מקלעי אורחים ואם בתר כונתו הרי אינו מיכוין לאפות כלל לחול וכן לרבה דס"ל הואיל מן התורה מ"מ מדרבנן אסור משום כונתו והכא אין כונתו לחול וב"ב סימן תק"ז כתב דדעת הרא"ה דוקא במתכוין לכך ואין נראה כן מדברי הפוסקים.
אמנם מסתימת הפוסקים לא משמע דצריך שתהא כונתו בשביל הפת שתהא נאפה יפה וצ"ל אף דאין מחשבתו לכך מ"מ אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דאופה לחול די"ל כונתו מפני שנאפה יפה ותלי"ת מצאתי בב"י סימן תק"ג לענין מלא קדרה בשר כמ"ש וא"כ י"ל גם תוס' הרי ס"ל וס"ל כמלחמות הנ"ל דר"ח ל"ל הואיל משום דאין כונתו בשביל אורחים ומטעם שהפת נאפה יפה ג"כ אין להתיר כיון דרובא דעלמא לא קפדי בהכי ול"ח צורך או"נ כמ"ש המפרשים אלא מאן דקפיד ועושה לכונה זאת אחשביה לגביה אוכל נפש ומלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דלגבי זה חשוב צורך אוכל נפש ל"ח מלאכת עבודה אך אם כונתו רק לצורך עכו"ם או לכלבים או לחול לא אחשביה ואינו צורך אוכל נפש באמת רק אהני דאין מחשבתו ניכרת דאופה לחול וכדומה דאפשר כונתו בשביל שתאפם יפה ור"ח דל"ל הואיל היינו אחר שגמר סעודתו כפרש"י בפסחים דמחשבתו ניכרת דלחול אופה דאין אורחים לפנינו שיאפה בשבילם אבל הכא דאין מחשבתו ניכרת די"ל כונתו שתאפה יפה יש להתיר מטעם הואיל דלמא מקלעי אורחים ואיו איסור בגוף המעשה כן לרבה יתר לכתחלה מה"ט ולפ"ז יצא לנו דאם באמת כונתו הפני שתאפה יפה פת הצריך לו היום אף דדעתו על המלוי תנור ליתן השאר לכלבים או לנכרי או לחול מ"מ מותר גם כשלא יש לו במה לפייסנהו וא"צ לטעם הואיל דחזי לאורחים והא דלא משני הש"ס הך משנה דחלה דעיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה נאפית משום דהפת נאפה יפה ומיירי דכונתו לכך דא"כ תקשו סיפא דבזמן שאין הרועים אוכלים ממנה אינה נאפית דהא כשאין הרועים אוכלים ממנה ממילא אין כונתן ג"כ בשביל שיהא נאפה יפה פת הצריך לרועים דהא אין אוכלים ממנה וא"כ אפילו רועים אוכלים ממנה אסור כה"ג וכיון דבלא"ה נחלקו הפוסקים בזה נלע"ד דיש לסמוך על זה להקל ועיין בר"ן פג"ה דלענין הנאה כשאינו מתכוין לה אף דהוי פ"ר ל"ח הכאה ועיין לעיל סי' ר"י ס"ב בטו"ז סק"ד ובמ"א סק"ו לענין מטעמת א"צ ברכה דתלוי בכונת הרב אם אין כונתו לאכול ל"ח אכילה ובכ"מ פ"א מה"ב ה"ב כתב ואכלת וברכת שיהא לו כונת אכילה משמע ופחות מרביעית בלא כונת אכילה ל"ח אכילה וכן משמעות לשון הרמב"ם שם נתכוין לאכול או לשתות כל שהו מברך הרי דכל שהו ל"ח אכילה רק כשמכוין וחשיב אצלו אכילה ה"נ בהנאת פורתא דפת נאפה יפה אם מיכוין בשביל כך הוא בכלל אשר יאכל לכ"ב יעשה לכם
ועלה בדעתי עוד דה"ט דלא סגי בהך דפת נאפה יפה על פי מ"ש תוספת בביצה דף כ"ז ע"ב לענין שריפת שמן תרומה דבטל חלק הדיוט אצל חלק גבוה ה"נ הנאה מועטת דנאפה יפה בטל ברוב הנאה שנאפה הפת של נכרי וככולו נאפה בשביל נכרי ותלי"ת מצאתי כן בש"ע הגאון מהר"ז זלה"ה בסימן תק"ו סי"ב ולפ"ז יש להסביר מ"ש בפת ישראל ונאפה לחול דרשאי ולא אמרינן דבטל מיעט הנאה של יו"ט ברוב הנאה דנאפה לחול והוא דרב חסדא אמר בזבחים דפ"ג שחוטה אינה בטלה בנבלה כיון דנבלה אפשר להיות כשחוטה לכי תסרח ופסקה הרמב"ם בפ"א מאבות הטומאה הי"ז ובר"ן פרק כל הצלמים כתב דזה טעם מה דאמר פרק משוח מלחמה מ"ש ילדה בזקנה דבטלה ומ"ש ילדה בילדה דלא בטלה התם אי אמליך עלה לאו בת מהדר היא הכא בת מהדר הוא דכיון דבת מהדר הוא אינה מבטלה כמו נבלה אינה מבטלה לשחוטה וע"כ ה"נ כיון דאם מקלעי אורחים ימלך עליה להאכיל ביו"ט ויכולה להיות כל האפייה לצורך יו"ט לכן אין מבטל מועט הנאה מה שהפת נאפה יפה ומ"מ גם לפ"ז י"ל דתליא בכונתו אם כונתו עיקר בשביל שתאפה הפת יפה אין העיקר מתבטל וכן משמע בתוספת ביצה שם ובפסחים דף מ"ו בד"ה לא בפלוגתא דנו"נ אי קרבים ביו"ט דפליגי עיקר השחיטה אם לצורך אדם אם לגבוה הרי אף דהרוב נאכל לאדם לא אזלינן רק בתר עיקר הכונה והטפל בטל אצלו.
ועדיין דברי תוספת צריכין ביאור דמ"ש דכל הפת של ישראל שהרשות בידו לאכול כל אחד או זה או זה ועוד דלמא מקלעי אורחים דהקשה מהר"ם שי"ף דלפ"ז קשה מאי מקשה מעיסת הכלבים והנה תירץ שני א"ש דהכא יכול ליתן לאורחים משא"כ בעיסת הכלבים לס"ד דאין לו נבלה ע"כ יתן להם אבל תירץ א' לא יתכן ונראה לפי מ"ש לעיל סימן תנ"ז דאם יש ברירה ל"ל דכל חדא חזיא ליה דהוה כניכר למפרע איזה נאפה שלא לצורך יו"ט וביארתי שם דתליא בהא דסל מצרפן עיי"ש והנה תוספת בגיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה ר"י כתבו דברירה בין שני דברים שעומד להתברר אמרינן הוברר למפרע והנה ר"ח כראה דס"ל דכה"ג י"ב כדמוכח מהא דאמר בסנהדרין דף קי"ב עיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת וכתב הפר"ח בפ"ד מע"ז ובס' מעשה רוקח ובספר צרור החיים דהטעם דיש ברירה כיון דעומד להתחלק והובא במלא הרועים קצת מזה וע"כ א"ש דתירץ דכל חדא חזיא צריך למ"ש עוד דלמא מקלעי אורחים דמה"ט אינו עומד להתברר חלק הנאפה שלא לצורך יו"ט ואף אם שני תירוצים הם כמשמעות לשון ועוד מ"מ ה"ט דתירץ שני הוא בפ"ע אבל תירץ ראשון סמך ג"כ אדלמא מקלעי אורחים וע"כ בעיסת הכלבים אם ל"ל נבלה ע"כ יתן לכלבים ויתברר חלקם ול"ל כל חדא חזיא ובתירץ שני חדשו דגם לר"ח דל"ל הואיל מ"מ י"ל הכא מהני בצירוף דפת נאפה יפה וכמו שביארתי.
ס"ג בהג"ה אם י"ל ד"א בד"מ כתב דתוספת ס"ל גם בקדרה אחת אסור אם אין לו לפייסנהו וא"ר השיגו דתוספת לא כתבו רק באפייה דכל פת טרחא בפ"ע אמנם בתוספת פרק א"ע דף מ"ו ע"ב בד"ה הואיל כתבו דגם כי בצע מכל חדא אסור לאפות והני זה חד טרחא וכן משמע בהך דעיסה חציה של נכרי דאפי' אינו עושה רק ככר אחד אסור וכן הא דעיסת הכלבים וצ"ע באמת מ"ש מהא דנחתום ממלא חביות מים דשרי משום חד טרחא וצ"ל דגם שם לא הותר רק משום דלמא מקלעי אורחים ויצטרך לכל החביות מים דאל"ה אף דחד טרחא מ"מ מלאכה נעשית על ידו ובר"ן פ"ב דביצה כתב דחד טרחא שרי ביו"ט דלא הצריכה תורה לצמצם שלא יבשל רק הצריך לו היום עיי"ש וזה שיך רק אם אין כונתו בשביל עכו"ם או כלבים א"צ לצמצם דשמא יזדמן לו אוכלים ויצטרך היום הכל אבל במרבה בשביל עכו"ם או כלבים וא"ל במה לפייסן ע"כ יתן להם.